Please read the following from Reb Zalman on Yom Kippur and Keter.  Gabbai Seth Fishman, BLOG Editor.

כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם … לפני הוי’ תטהרו (ויקרא טז,ל)

כמה מהמפורשים השוווּ את יום הכיפורים = יום כ–(מוֹ) פוּרים

כי בחג פורים כל הפושט יד נותנים לו ואנו מתפללים אתה נותן יד לפושעים ויש גם ענין הגורל; הפיל פור הוא הגורל וגורל השעירים א’ לה’ והשני לעזאזל. ומה בזה ענין הגורל?

[ואף שהפרשנים של ימי הבינים דרשו עזאזאל כאילו נכתב עזזאל (כלומר הס”מ) יודעים אנו שהפירוש הוא על העז– ש–אזל ונשלח המדברה להתמזג עם עזי בר ובזה טמון סוד הנוגע לאקולוגיא]

ראשונה נדייק מה זה לפני הוי’? ולפי הקבלה זה אפילו למעלה משם הוי’ עד שמגיע למקום כתר ועתיק יומין דלית שם שמאלה בהאי עתיקה כדוגמא לבסומא בפוריא “עד דלא ידע בין ברוך מרדכי וארור המן” היינו לפי הקבלה שיש לעילא ולעילא מכל ברכתא ושירתא בחינה רישא דלא ידע ודלא אתידע.

ומה ענינו של יום הזה? היינו כ”ו שעות של שבת שבתון שעה אחת קודם ושעה אחת אח”כ ב’ שעות נוספות על המעת לעת. ומספר השעות מטכוּוון לגימ’ של שם הוי’ וכאילו נתלבש הקב”ה להיות היום כשמו כדי לכפר עלינו ממקום עד דלא ידע שאין שם מגיע שום חטא. כי הזמן אין בו ממשות חוץ ממה שהבורא מתלבש בו כמו שהנשמה מתלבשת בגוף כך הקב”ה מתלבש בגוף השנה. וחבל שע”י חטאינו ופשעינו הוא מחולל בפשעינו ואותו הגוף של השנה שעברה אין סובל שום תיקון וצריך השי”ת להתלבש תוש השנה הבאה. ובכל יום ויום אחר יום הכיפורים יורד אות א’ משמו, היינו היו”ד ביום אחרי יו”כ וה-ה”א ביום אחריו עד שבסוכות ביום ראשון – ראשון לחשבון עוונות כי אז כבר ירד השם בשלמותו ואנו יכוללים להכנס לצלא דמהימנותא,

ויש בענין הכתר איזה מין אי-וודאות שאינו תלויה ביושר ומוסר אלא עולה עד מקום של תוהו ולכן הגורל נחוץ. כי ענין הגורל נעוץ בנורא עלילות – ולו נתכנו עלילות,

כל זה עמוק מאד מאד ואינו נהיר אלא למי שהכהן הגדול שבמשכן הלב נכנס לקודש הקדשים.

זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון

הרבה נכתב על הפסוקים האלה ובזה הנני מוסיף נופח ממה שחנני ה’ בנוגע לעידן זה כמ”ש אתם נצבים היום בעידן דדן שאז אפילו אנו שאנו בבחינת שוב מימך וחוטב עצך שכל המערכה של עקבתא דמשיחא נשענת עלנו.

וכפי שמובא בספרים ראש השנה ענינו בנין המלכות כמו שאנו מתפללים מלוך על כל הארץ ביקרך. וחוץ ממה שצריך להיות בתקיעת שופר קול פשוט אבא אבא רחמני יש הרבה שמוטל עלינו מבחינת אתערותא דלתתא שהתחלנו בחודש אלול מתחילה אני לדודי באתערותא דלתתא וחודש תשרי הייני מתחילים מסוף תשר”ק ואח”כ דודי לי.

ומה התפקיד שלנו? לעורר בנין המלכות! אמרו לפני מלכיות וכו’ ובזה מעוררים אנו רצון למלוכה. ובעבודה בערכנו זה צריך לכמה ענינים:

מלכיות; להוסיף כח בפמליא של מעלה – עת יגדל נא כח ה’ כי ישנם שעיקר כוונתם היא לחזק את היהדות או קיום האומה ואינם שמים לב כי האוצר של כח ה’ המופיע בחיי התבל ריק הוא כי אין אנו דואגים לצורך גבוה. ובמה נתמלא האוצר של כח ה’? – ישראל מפרנסים לאביהם שבשמים – על ידי התורה ומצות שפרחה לעילא ובלי דו”ר לא פרחה לעילא. ולכן עלינו לשבח כו’ מתוך נדיבת לב להשקיע מהאנרגיא שלנו להוסיף כח המביא לכתיבה וחתימה טובה בעדנו.

ומה ענין מלכיות בחיינו אנו? כי יש לנו ערכים בבחינת גבוה על גבוה שקוראים בלע”ז priorities  ועלנו לעשות חשבון צדק באיזה קדימה אנו משקיעים כוונה ואנרגיא לחיים הרוחניים, חיי היושר. כי אינו די שאנו מתפללים כתבנו בספר זה או זה אם אין אנו כותבים את הקוויטל/הפתק שלנו בעצמנו. כי מן השמים עונים מה תצעק אלי? תכתוב אתה את התוכנית של השנה הבאה. וכדי לעשות זאת עלינו להעריך את הערכים באופן כזה שערכי החיים של קדושה ויושר ינהיגו את שאר ערכי פעולתנו.

ומה ענין זכרונות? כי זוכר ה’ את כל הנשכחות. הוי כמה פעמים בשנה שמענו את הבת קול שובו כו’ כמה פעמים שרתה עלינו השראה של קדושה בה החלטנו להרים את מצב התודעה שלנו. וחבל אשר כל ההשראות אלה – בלע”ז theophanies  כחלום עפו ולמרות שלעת שחשנו קרבת אלקים גמרנו לחיות על פיהם נעלמו אלה רגעי קודש מזכרוננו. ובר”ה עלינו להעמיק את זכרוננו ולהוציא את רגעי קודש שחשנו אל התודעה ואיתם לכתוב את הקוויטל שלנו לשנה הבאה.

ומה ענין השופרות? תקע בשופר גדול לחרותנו כי עדיין אנו אסירי הרגל שנעשה טבע שני וכמה מהדברים שאנו רגילים בהם אינם עוזרים לחיים טובים. וכבר למדנו שבאם אנו רוצים להעמיד עצמנו על אדמת קודש הבת קול אומת “של נעלך מעל רגלך” היינו המנעול שעל ההרגל ולצאת מעבודת הפרך של גלות שבלע”ז קוראים addiction . כי אם אנו עדיין עבדי ההרגל שאינו עוזר לחיים בו אנו בשמחה נוכח פני ה’ לא נוכל לקוווֹת להיכתב ולהחתם לחיים טובים לשנה הבאה.

לכן עלינו להתפלל בעד הרמת קרן כח השם שיתגדל ויתקדש שמו של הקב”ה בעולמנו. היום תאמצנו היום תברכנו היום תגדלנו.

Dear Friends:

Please join Reb Zalman Schachter-Shalomi and Maggid Yitzhak Buxbaum in a FREE teleconference:

The Return of the Maggid
An Introduction to the Jewish Spirit Maggid Training Program 

Sunday, August 22, 2010 7 PM to 8 PM EDT
call in: (308) 344-6400, access code 441912#

Please RSVP Name, phone number to yitzhak@att.net

Here’s more:

(more…)

Rosh Chodesh Menachem Av begins this Sunday night, July 11, 2010 at sunset.  It is also the Yahrzeit of Aaron, older brother of Moses and the first High Priest.  Please read the following thoughts for this time from Reb Zalman.  Gabbai Seth Fishman, BLOG Editor

The Yahrzeit of Ahron The High Priest

I am a kohen, a descendent Ahron.  (This, I was also able to verify through genetic testing.)

Descendents of Ahron have a particular genetic marker regardless of whether they are Ashkenazi or Yemenites.

I’ve given myself over to contemplating the life of my ancestor, the high priest.

Once, when I was at the Kotel, the sacred wall of the Temple, there were five rows across the plaza of Kohanim offering the priestly blessing to the people of Jerusalem and to the whole world, urbi et orbi / to the city and to the world.  It was very impressive.

Ahron, the high priest, is always faulted for having built The Golden Calf.

In my imagination I see my ancestor beleaguered by people who are missing Moses, their leader and their contact with the living God, therefore asking Ahron to make them “a God that shall lead them” (cf., Exodus 32:1, ff).  We read that he made them a Golden calf and that they worshiped it. 

I see, in my mind’s eye, an image in which the statue that he made was draped in a cloth and that the people are standing in front of it in great anticipation.

Now imagine along with me:

We are in the present, and I, Zalman, am as my ancestor, in his role, and people are asking me to make them a God. 

And here it is:  I have produced a statue for them which I’m about to unveil.

Wanting to show them how ridiculous their request is, I’ve chosen Mickey Mouse for the statue. 

I covered it with a cloth and I’m about to unveil it.

With a flourish, I pull down the cloth and say “this is your God O Israel!”

And I expect the people to get the point and then slink away in shame for having made such a foolish request. 

This, too, is the way I see what happened when Ahron unveiled the golden calf.

The trouble is, however, that when it comes to religion, people don’t have a sense of humor or irony and they take it literally. 

Oy! Oy! What a pity!  What problems this attitude creates.

Today, we are not, I believe, any much better when we take a look and consider the idols that we worship in our own day.

(more…)

The following comes from Reb Zalman on this week’s Torah portion, Mattot–Massei. [NOTES by Gabbai Seth Fishman]

In Mattot / tribes, the Torah speaks about people who make vows,  (Numbers 30:2, ff):

Moses spoke to the heads of the tribes of the children of Israel, saying: This is the thing the Lord has commanded:  If a man makes a vow, etc.

The way in which the Torah has Moses addressing this to the heads of the tribes is unusual, and it makes us wonder why this law alone was to be addressed to the heads rather than directly to the children of Israel. 

Speech is something to be taken seriously and vows are a form of speech. 

(Psalms 33:6) “By the words of God heavens were made.” 

Words are powerful when they are not made hollow. If they are made hollow, there is a sense of desecration. As the Torah says, (Numbers 30:3),

When a person makes a vow let hir not desecrate it: According to all that comes forth from hir lips, s/he shall activate.

Then, the text goes on to say something of the circumstances in which a vow cannot be kept, as when an underage woman is still in the house of her father and her father disagrees and nullifies; or a  married woman with a husband or father who disagrees and nullifies.

So a possible explanation for this law having been addressed to the heads of the tribes is the following: 

In order to release a person who makes a vow from the vow, the head of the tribe helps the person find a “gate of regret.”

(more…)

The following comes from Reb Zalman on this week’s Torah portion, Pinchas. [NOTES by Gabbai Seth Fishman]

This week, in addition to determining the initial division of the land among the tribes,

[NOTE: Based upon the count of males in each tribe from the time when they had first entered Egypt and also the count of males in the census taken in this portion (Numbers 26:1 ff)],

a system of inheritance was also set up with the goal of preserving the initial parcels of land as an eternal inheritance for each patriarch’s progeny. 

While the law of the Torah concerning inheritance granted the land to the male heirs, there had been no provision for a person who died with only female offspring.

The five daughters of Zelophehad came to Moses, (Numbers 27:1 ff), and asked him if they could inherit their father’s land.   The Torah tells us, (Numbers 27:5), that Moses brought their just claim to God and the word for “just claim” in Hebrew, MishpataN has a final letter Nun written larger:

[NOTE:  According to tradition, when a Sofer writes this phrase in a Torah, the final Nun is written bigger.  The letter Nun is 50 in Gematria.] 

The Kabbalah tells us of 50 Gates of understanding, called Binah.  It is precisely to that 50th gate that Moses had to appeal for an answer to the claim of the women.  While the first 49 Gates given to us are in reach of our understanding and can be accessed with our awareness in conditions of purity,

[NOTE:  For example, when we consciously count Sefirot and the Omer],

the 50th gate is beyond our understanding. 

(more…)

The following comes from Reb Zalman on this week’s Torah portion, Balak.  [NOTES by Gabbai Seth Fishman] 

When Balak called on Bilaam to come and curse the people, 

Balak, as we get it  from the Torah, was an Aramean, because Pethor, the city where Balaam was, was near the Euphrates and not quite where the Moabite country was.

[NOTE:  Numbers 22:5, “Balak sent messengers to … Pethor, which is by the river of the land of his people.”]

now there are several words being used for curse:

The Zohar has a remarkable thing about how Balak was a magician. 

[NOTE:  Zohar Balak (3:184b) states that Balak was called “ben Tzipor“ because he would use a bird as a means to perform his magic and he also understood wisdom by way of a bird.]

For Balak, there was something impossible at that point about handling the Jewish people’s presence, and therefore, he wanted to have a kind of curse put on.  Not everybody believes that verbal curses or magic and voodoo can really influence things, but this is exactly what Balak wanted; he really believed that curses work.

The lightest curse is kal, l-kalel, which comes from “making light off,” and just sort of like, “insulting.”

The next one is arur which is really much stronger.  And it was this second kind of curse, arur, that Balak wanted to do. 

Aror is to remove the protection from somebody.  A person under the influence of a curse of Arur will not then be protected.  Then, the karmic power that was to have taken vengeance on a person is able to do so. 

(more…)

In this week’s portion, parshat chukat, we read about the Red Heifer.  Reb Zalman writes: 

“The issue about the Red Heifer has puzzled people through the ages.  Many a time, they have come and given a reason to it.  But according to the basic understanding, the red Heifer and its rules are a chok, that is to say, a law that is not up to reason.

[NOTE:  Not up to reason, meaning that whether or not it makes sense is not relevant.  The three kinds of Mitzvot:  Mishpatim, Edut and Chukim, are compared to three kinds of K’tav practiced by scribes.  Each type of mitzvah is engraved inside of us to a greater or lesser degree.    Chok, compared to otiyot chakika / letters of engraving, is the most deeply engraved and the hardest to erase.]

“And I have the sense that it has a certain kind of shamanic element about it.

(more…)

The following text by Reb Zalman is from this week’s Torah portion, Shabbos Shlach Lecha. (Click here for Hebrew/English version). [Notes by Gabbai Seth Fishman, BLOG Editor]:

“Written for Shabbat preceding new month of Tammuz, 5743 / 1983 in the Holy Land“

Send out for yourself men who will scout the land (Numbers 13:2)

The divine name, YHVH, for the month of Tammuz, according to the tradition of permutation of letters, is found in an acronym of last letters from the verse, (Esther 5:13) “zeH (Heh) eynenU (Vav) shoveH (Heh) lI (Yod) / this is worthless to me,” which spells YHVH backwards, i.e. HVHY.

[NOTE:  This is the verse found in Siddurim that show the monthly permutations of the name.  Cf, https://www.jewishrenewalhasidus.org/wp-content/uploads/tziruf.pdf for all the months and their texts as found in Siddur Ha-Ari.] 

And consider: The sign of Tammuz is Cancer, its quality is water sign and its chief characteristic is the level of wife as center of household and family, the astrological House of the Home. The particular letter for this month is chet and sense, hearing, which goes beyond all the senses.

For this time of year, a theme is the churban / destruction of the Holy Temple

[NOTE:  From the 17th of Tammuz to the 9th of Av is the period of mourning.] 

in the name of ADN”Y

[NOTE:  Each name of God alludes to a different Sefirah, and this one alludes to Malchut.]

and, for this reason, Moshe prayed:  (Numbers 14:17) Now, please, let the strength of ADN”Y be increased, as You spoke, saying“

[NOTE:  S/He gave us the thirteen attributes to invoke Hir mercy.]

for at this time,

[NOTE: Of Tammuz; of the destruction.] 

the power of DiBBuR / speaking right is very weakened.

[NOTE: Moshe prayed to the name Adn”y to strengthen the power of speech.]

For, (Exodus 14:3) “Closed in upon them is hamiDaBBeR / the power of speech” and there is no Peh-sach / open mouth (Pri etz chayim – Shaar Mikra kodesh 80:4).

[NOTE:  Usually read as “Closed in upon them is hamidbar / the desert; and Pesach / Passover.]

(more…)

The following text by Reb Zalman is from this week’s Torah portion, Shabbos Behaalotecha. (Click here for Hebrew/English version). [Notes by Gabbai Seth Fishman, BLOG Editor]:

• (Numbers 8:7) … then they shall wash their garments and be purified.

[NOTE: This is from instructions for preparing the Levites for their service.  Reb Shneur Zalman has pointed out that this is not just about the clothes they were wearing.]

being that three “garments” of the nefesh / soul: Machshavah / thought, Dibbur / speech and Maaseh / action should be clean.

[NOTE:  Garments are, in general, the visible, external trappings that cover things behind, things not visible to the eyes.  In the analogy here presented, the “garments” represent outward manifestation of realities. Behind them are invisible causes or mysteries. 

Simply put, we must clean up actions, clean up speech, and clean up thoughts.  The deeper we clean, the closer we move, (as the Levites in our text), toward God’s service.  ]

For, there’s the remnant “neshama / soul that You gave me” – from long since – “it was pure.”

[NOTE:  When we enter the world, our Neshama is pure and it remains so despite anything we may do, say or think that is not.  (Neshama and nefesh are both words for “soul” but the former is a part of us that is always close to God.)]

Rabbi Zalman Schachter-Shalomi
from Yishmiru Daat (2009 revision),
“Parashat Behaalotecha,” p. 34