I have always thought of Thanksgiving as a Jewish holiday.

Each year, I have made a pilgrimage to my family and gathered with my extended family and friends for a joyous celebration. 

And so, it feels like a blessing to me to have Reb Zalman’s new texts for the prayers of this day. 

https://www.jewishrenewalhasidus.org/wp-content/uploads/for-all-the-boon2.pdf

It is his suggestion to us for our Thanksgiving day, which he bases upon the formula of the insert-prayer we already have for Hanukkah and Purim.  It is to be included in Hebrew or English as part of the Amidah / eighteen benedictions and in the Birkhat Hamazon / food blessings to be recited after the festive meal.

An additional text provided in the link above is a hymn which, it seems to me, can be sung in a spirit of deep ecumenism with the traditional Christian melody at our Jewish celebrations (“We gather together,” etc.).  Or alternatively, it will also work sung to your favorite Yigdal.

Giving thanks is very Jewish.  Please consider these texts as part of your celebration this year. 

Gabbai Seth Fishman, BLOG Editor

Please read the following from Reb Zalman on Yom Kippur and Keter.  Gabbai Seth Fishman, BLOG Editor.

כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם … לפני הוי’ תטהרו (ויקרא טז,ל)

כמה מהמפורשים השוווּ את יום הכיפורים = יום כ–(מוֹ) פוּרים

כי בחג פורים כל הפושט יד נותנים לו ואנו מתפללים אתה נותן יד לפושעים ויש גם ענין הגורל; הפיל פור הוא הגורל וגורל השעירים א’ לה’ והשני לעזאזל. ומה בזה ענין הגורל?

[ואף שהפרשנים של ימי הבינים דרשו עזאזאל כאילו נכתב עזזאל (כלומר הס”מ) יודעים אנו שהפירוש הוא על העז– ש–אזל ונשלח המדברה להתמזג עם עזי בר ובזה טמון סוד הנוגע לאקולוגיא]

ראשונה נדייק מה זה לפני הוי’? ולפי הקבלה זה אפילו למעלה משם הוי’ עד שמגיע למקום כתר ועתיק יומין דלית שם שמאלה בהאי עתיקה כדוגמא לבסומא בפוריא “עד דלא ידע בין ברוך מרדכי וארור המן” היינו לפי הקבלה שיש לעילא ולעילא מכל ברכתא ושירתא בחינה רישא דלא ידע ודלא אתידע.

ומה ענינו של יום הזה? היינו כ”ו שעות של שבת שבתון שעה אחת קודם ושעה אחת אח”כ ב’ שעות נוספות על המעת לעת. ומספר השעות מטכוּוון לגימ’ של שם הוי’ וכאילו נתלבש הקב”ה להיות היום כשמו כדי לכפר עלינו ממקום עד דלא ידע שאין שם מגיע שום חטא. כי הזמן אין בו ממשות חוץ ממה שהבורא מתלבש בו כמו שהנשמה מתלבשת בגוף כך הקב”ה מתלבש בגוף השנה. וחבל שע”י חטאינו ופשעינו הוא מחולל בפשעינו ואותו הגוף של השנה שעברה אין סובל שום תיקון וצריך השי”ת להתלבש תוש השנה הבאה. ובכל יום ויום אחר יום הכיפורים יורד אות א’ משמו, היינו היו”ד ביום אחרי יו”כ וה-ה”א ביום אחריו עד שבסוכות ביום ראשון – ראשון לחשבון עוונות כי אז כבר ירד השם בשלמותו ואנו יכוללים להכנס לצלא דמהימנותא,

ויש בענין הכתר איזה מין אי-וודאות שאינו תלויה ביושר ומוסר אלא עולה עד מקום של תוהו ולכן הגורל נחוץ. כי ענין הגורל נעוץ בנורא עלילות – ולו נתכנו עלילות,

כל זה עמוק מאד מאד ואינו נהיר אלא למי שהכהן הגדול שבמשכן הלב נכנס לקודש הקדשים.

זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון

הרבה נכתב על הפסוקים האלה ובזה הנני מוסיף נופח ממה שחנני ה’ בנוגע לעידן זה כמ”ש אתם נצבים היום בעידן דדן שאז אפילו אנו שאנו בבחינת שוב מימך וחוטב עצך שכל המערכה של עקבתא דמשיחא נשענת עלנו.

וכפי שמובא בספרים ראש השנה ענינו בנין המלכות כמו שאנו מתפללים מלוך על כל הארץ ביקרך. וחוץ ממה שצריך להיות בתקיעת שופר קול פשוט אבא אבא רחמני יש הרבה שמוטל עלינו מבחינת אתערותא דלתתא שהתחלנו בחודש אלול מתחילה אני לדודי באתערותא דלתתא וחודש תשרי הייני מתחילים מסוף תשר”ק ואח”כ דודי לי.

ומה התפקיד שלנו? לעורר בנין המלכות! אמרו לפני מלכיות וכו’ ובזה מעוררים אנו רצון למלוכה. ובעבודה בערכנו זה צריך לכמה ענינים:

מלכיות; להוסיף כח בפמליא של מעלה – עת יגדל נא כח ה’ כי ישנם שעיקר כוונתם היא לחזק את היהדות או קיום האומה ואינם שמים לב כי האוצר של כח ה’ המופיע בחיי התבל ריק הוא כי אין אנו דואגים לצורך גבוה. ובמה נתמלא האוצר של כח ה’? – ישראל מפרנסים לאביהם שבשמים – על ידי התורה ומצות שפרחה לעילא ובלי דו”ר לא פרחה לעילא. ולכן עלינו לשבח כו’ מתוך נדיבת לב להשקיע מהאנרגיא שלנו להוסיף כח המביא לכתיבה וחתימה טובה בעדנו.

ומה ענין מלכיות בחיינו אנו? כי יש לנו ערכים בבחינת גבוה על גבוה שקוראים בלע”ז priorities  ועלנו לעשות חשבון צדק באיזה קדימה אנו משקיעים כוונה ואנרגיא לחיים הרוחניים, חיי היושר. כי אינו די שאנו מתפללים כתבנו בספר זה או זה אם אין אנו כותבים את הקוויטל/הפתק שלנו בעצמנו. כי מן השמים עונים מה תצעק אלי? תכתוב אתה את התוכנית של השנה הבאה. וכדי לעשות זאת עלינו להעריך את הערכים באופן כזה שערכי החיים של קדושה ויושר ינהיגו את שאר ערכי פעולתנו.

ומה ענין זכרונות? כי זוכר ה’ את כל הנשכחות. הוי כמה פעמים בשנה שמענו את הבת קול שובו כו’ כמה פעמים שרתה עלינו השראה של קדושה בה החלטנו להרים את מצב התודעה שלנו. וחבל אשר כל ההשראות אלה – בלע”ז theophanies  כחלום עפו ולמרות שלעת שחשנו קרבת אלקים גמרנו לחיות על פיהם נעלמו אלה רגעי קודש מזכרוננו. ובר”ה עלינו להעמיק את זכרוננו ולהוציא את רגעי קודש שחשנו אל התודעה ואיתם לכתוב את הקוויטל שלנו לשנה הבאה.

ומה ענין השופרות? תקע בשופר גדול לחרותנו כי עדיין אנו אסירי הרגל שנעשה טבע שני וכמה מהדברים שאנו רגילים בהם אינם עוזרים לחיים טובים. וכבר למדנו שבאם אנו רוצים להעמיד עצמנו על אדמת קודש הבת קול אומת “של נעלך מעל רגלך” היינו המנעול שעל ההרגל ולצאת מעבודת הפרך של גלות שבלע”ז קוראים addiction . כי אם אנו עדיין עבדי ההרגל שאינו עוזר לחיים בו אנו בשמחה נוכח פני ה’ לא נוכל לקוווֹת להיכתב ולהחתם לחיים טובים לשנה הבאה.

לכן עלינו להתפלל בעד הרמת קרן כח השם שיתגדל ויתקדש שמו של הקב”ה בעולמנו. היום תאמצנו היום תברכנו היום תגדלנו.

Reb Zalman writes: 

“The following love poem is one of the S’lihot recited between Rosh Hashanah and Yom Kippur.  Ibn Gayat (b. 1038 – 1089) was not timid about using the most intimate symbols in asking God to become reconciled with us.” 

The translation by Reb Zalman may be used for heartful prayer in English.  Click here for Hebrew/English Version.

S’lihah by Isaac b”r Judah Ibn Gayyat. (b. 1038 – 1089)
Davvenen Translation by Rabbi Zalman Schachter-Shalomi 

I must return to my very first lover,
Like an eye’s pupil He kept me safe,
Tall is my beloved like a cedar,
I can’t sleep when I think of Him.

How He rescued me from vile hands,
How He wed me in all new robes,
Speaking to me in holy words,
Honoring me with sacred pact.

Endowering me with ample boon,
Amidst many joys, delights supreme,
Our tryst He stocked for intimacy,
Countless lasses in waiting He set to serve me.

The choicest foods to fulfill His pledge,
In His inner chambers He cleaved to me,
While in the courtyards they spiced the air,
My Royal Lover took me into His chambers.

And I, bathed,
To purity my scent arousing,
He mounted our couch and between my breasts,
He laid, embraced me and held me…

And in the wink of an eye it happened,
All broken – betrayed –
As I went off with attitude defiant,
Mocking, and dazed, My Lover, now disengaged, was gone.

(more…)

I was asked by Reb Zalman to send along a reminder to you for Hattarat Nedarim / The Release of Vows service, (best done before Rosh Hashanah which begins this year on Wednesday Night, September 8th, 2010).

My first thought was, “Dear Reb Zalman.  But I put this out there already!”  (cf., Hattarat Nedarim / The Release Of Vows,  https://www.jewishrenewalhasidus.org/?p=113).  

But then I thought:  This is not a thing to just read and file.  It matters not if we did this last year, or the year before, or we did not. 

What matters is that here we are again.  Rosh Hashanah will soon be here and we will be faced with the opportunity to do personal work as we enter Ha-Aseret Y’mei Teshuvah / the Ten Days of Repentance.  We will do the Hattarat Nedarim each year before Rosh HaShanah.  Then, in subsequent years, we will do it again, and again, (and God-willing, each time from a higher level). 

So what is involved?

(more…)

The predominant theme for this time of year, the days of the month of Elul is in the word, S’lichah:  “I’m sorry for the wrongs I did.”  Please read Reb Zalman’s message.  It is a message for everyone, and especially for people who may find this time of year a challenge as the light begins to wane.  [Edited and with Notes by Gabbai Seth Fishman, BLOG Editor]

It is also important to know that not everybody has to begin with the intellectual side of one’s inner malaise. 

[NOTE:  “Not everybody.”  While some will still begin the process of S’lichot drawing upon their malaise, and going to an intellectual place (i.e. staying in the head), others may begin in another way (i.e. tapping into emotions).]  

S’lihot happens in the Fall season and that means that we see the colorful beauty of the impending ending of the summer and it brings a melancholic sense to one’s physical being.

And then, too, if there are some other reasons and feelings of inferiority, guilt, spiritual dirtiness, it tends toward depression.

There’s an intuitive sense [of malaise] we become aware of — not so much in the emotional thing but an intuition that wanders off the track.

[NOTE:  Perhaps Reb Zalman has in mind a Seasonal Affective Disorder that some of us have at this time of year.] 

All these conspire to create that kind of ambience of sadness at that time.

(more…)

Dear Friends:

I want to let you know about a wonderful four-day event that will be coming to Boulder, Colorado this October, 2010.

Reb Zalman Schachter, Rev Matthew Fox and Reggie Ray “will engage us in in-depth conversations and practices that offer new life to the spiritual journey.”

Referring to the upcoming event, Rev Matthew Fox writes,

“I look forward to this experience to plant real seeds for the future evolution of humanity and spirituality and the gathering of deep wisdom from three of the world’s great spiritual wells.”

To learn more, and to register, please visit www.wholeheartedretreat.com

Here’s the brochure:

(more…)

Dear Friends:

Please join Reb Zalman Schachter-Shalomi and Maggid Yitzhak Buxbaum in a FREE teleconference:

The Return of the Maggid
An Introduction to the Jewish Spirit Maggid Training Program 

Sunday, August 22, 2010 7 PM to 8 PM EDT
call in: (308) 344-6400, access code 441912#

Please RSVP Name, phone number to yitzhak@att.net

Here’s more:

(more…)

Rosh Chodesh Menachem Av begins this Sunday night, July 11, 2010 at sunset.  It is also the Yahrzeit of Aaron, older brother of Moses and the first High Priest.  Please read the following thoughts for this time from Reb Zalman.  Gabbai Seth Fishman, BLOG Editor

The Yahrzeit of Ahron The High Priest

I am a kohen, a descendent Ahron.  (This, I was also able to verify through genetic testing.)

Descendents of Ahron have a particular genetic marker regardless of whether they are Ashkenazi or Yemenites.

I’ve given myself over to contemplating the life of my ancestor, the high priest.

Once, when I was at the Kotel, the sacred wall of the Temple, there were five rows across the plaza of Kohanim offering the priestly blessing to the people of Jerusalem and to the whole world, urbi et orbi / to the city and to the world.  It was very impressive.

Ahron, the high priest, is always faulted for having built The Golden Calf.

In my imagination I see my ancestor beleaguered by people who are missing Moses, their leader and their contact with the living God, therefore asking Ahron to make them “a God that shall lead them” (cf., Exodus 32:1, ff).  We read that he made them a Golden calf and that they worshiped it. 

I see, in my mind’s eye, an image in which the statue that he made was draped in a cloth and that the people are standing in front of it in great anticipation.

Now imagine along with me:

We are in the present, and I, Zalman, am as my ancestor, in his role, and people are asking me to make them a God. 

And here it is:  I have produced a statue for them which I’m about to unveil.

Wanting to show them how ridiculous their request is, I’ve chosen Mickey Mouse for the statue. 

I covered it with a cloth and I’m about to unveil it.

With a flourish, I pull down the cloth and say “this is your God O Israel!”

And I expect the people to get the point and then slink away in shame for having made such a foolish request. 

This, too, is the way I see what happened when Ahron unveiled the golden calf.

The trouble is, however, that when it comes to religion, people don’t have a sense of humor or irony and they take it literally. 

Oy! Oy! What a pity!  What problems this attitude creates.

Today, we are not, I believe, any much better when we take a look and consider the idols that we worship in our own day.

(more…)

The following comes from Reb Zalman on this week’s Torah portion, Mattot–Massei. [NOTES by Gabbai Seth Fishman]

In Mattot / tribes, the Torah speaks about people who make vows,  (Numbers 30:2, ff):

Moses spoke to the heads of the tribes of the children of Israel, saying: This is the thing the Lord has commanded:  If a man makes a vow, etc.

The way in which the Torah has Moses addressing this to the heads of the tribes is unusual, and it makes us wonder why this law alone was to be addressed to the heads rather than directly to the children of Israel. 

Speech is something to be taken seriously and vows are a form of speech. 

(Psalms 33:6) “By the words of God heavens were made.” 

Words are powerful when they are not made hollow. If they are made hollow, there is a sense of desecration. As the Torah says, (Numbers 30:3),

When a person makes a vow let hir not desecrate it: According to all that comes forth from hir lips, s/he shall activate.

Then, the text goes on to say something of the circumstances in which a vow cannot be kept, as when an underage woman is still in the house of her father and her father disagrees and nullifies; or a  married woman with a husband or father who disagrees and nullifies.

So a possible explanation for this law having been addressed to the heads of the tribes is the following: 

In order to release a person who makes a vow from the vow, the head of the tribe helps the person find a “gate of regret.”

(more…)