רבי אריה ליב שרה’ס
נולד ביום י”ז תמוז שנת ת”ץ לאביו ר’ יוסף ולאמו שרה בעיר רובנה מקום מושבו של המגיד ממזריטש,  עוד מנעוריו דבק בבעש”ט ודרכו והיה מבאי ביתו  של המגיד.
 נמנה על הצדיקים הנסתרים כל ימיו היה סובב  בערים ובעיירות מבקר בירידים ובמקומות אחרים והיה עוסק בדבר מצווה, ביחוד הקדיש מכחותיו למצוות פדיון שבויים והצלת עשוקים מידי עושקיהם. מאת  הבעש”ט קבל את התפקיד לפרנם את הצדיקים  הנסתרים ובעצמו דאג לאיסוף נכספים לצורך זה,  בעבודה זו נעזר גם ע”י צדיקים אחרים וביחוד ע”י רבי עזריאל מפולוצק.
רבי לייב שרה”ס שימש נושא לעשרות ספורים חסידיים לפי האגדה היה נוסע גם לוינה ומשתדל לטובת היהודים אצל רבי המדינה. חסידים מספרים שרבי לייב נכנס כרואה ואינו נראה לארמון הקיסר יוסף השני והתאמץ להשפיע עליו בדרכים שונות  שיבטל את חוק החנוך לילדי ישראל משנת תקמ”א.  היה למדן מופלג ועסק רבות בדברי תורה עם רבי  יעקב שמשון משיפיטובקה, דבריו המועטים וחלק  מספוריו והאגדות עליו כונסו בספר “גבורת ארי”  לבוב חש”ד  נפטר ביום ד’ אדר שני תקנ”א.

מפרושיו

רבותינו הקדושים יחסו מצוות הכנסת אורחים לאברהם אבינו. והנה לכאורה קשה, הרי מצינו אצל לוט ג”כ הכנסת אורחים ממש כמו באברהם ולא עוד אלא שנאמר בו ויפצר בם מאד וגו’, ויעש להם משתה, ואצל אברהם אבינו לאמצינו כלל שהיה מפציר באורחיו אלו, ולמה לא נקטו מכניס אורחים כמו לוט? אמנם האמת היא כך שלום לא היה  מכניס אורח כלל אלא לפי שנאמר  ויבואו שני המלאכים סדומה אז ויקם  לקראתם כי מלאכים בודאי ירצה כל  אדם להכניס אליו לאכסניא ולכן פצר בם שיסורו אליו אבל אברהם אבינו  ע”ה מעידה עליו תורתנו הקדושה וירא  והנה שלשה אנשים נצבים עליו אנשים  ראה ולא מלאכים ורבותינו הקדושים  אמרו אחד נדמה לו בדמות סדקי ואחד בדמות נווטי ואחד בדמות ערבי ואעפ”ב וירץ לקראתם. זהו מפני שהוא היה  באמת מכניס אורח וגומל חסדים עם  בני אדם יותר מאשר עם מלאכים כי המלאכים אינם צריכים לגמילת חסדים. גבורה ארי עמ‘ 11.

ב

ויאמר קין גדול עוני מנשוא גו’ — שנגזרה הגזירה נע ונד נע זה גלות , נד ר”ת נ’המא ד’כסיפא וטען גדול עוני פי’ במה שהוא גולה עי”ז יהא נתרבה עווני מחדש. שאם האדם מטולטל אין לו דעת לישב את עצמו, וזהו גדול עווני על להבא שיהא גדול העון שלהבא מנשוא, עבירה שעברה ובטלה הגזירה  של נע זה גלות רק הגזירה של נד. שם עמ‘.

ג

ורם לבבך, — כשבני ישראל יש להם עשירות שעי”ז רם לבבם אז ושכחת היינו שהם תמיד שכיחים אצל השי”ת מחמת שאין להם דאגת פרנסה ועי”ז יש להם שעות לחשוב עצות איך  להתקרב להשי”ת. שם עמ‘.

ד

ועתה מה קויתי אדני תוחלתי לך היא — כי עיקר מגמתו  ותקותו של הצדיק היא להיות תמיד בטחונו ביוצרו ואינו מצפה ומשתוקק לקניני העולם לכסף וזהב ועושר וכבוד, רק תמיד כפיו פרושות אל השמים בתפלה שיתן לו הקב”ה לב טהור לעבדו באמת  ושיהיה לבו תמיד אמיץ ומקוה להשי”ת, וזהו שאמר ועתה מה  קויתי פי’ מה עיקר תקותי אדוני תוחלתי לך היא להיות תמיד תוחלתי לך שתתן לי לב טהור שתהיה תוחלתי לך לא לקבל פרס ולא לתשלום גמול עושר וכבוד. שם עמ‘.

ממכתביו

ב”ה יום ד’ תולדות תקכ”ב קאריץ

 אל כבוד ידיד ה’ קדוש ומאד נעלה הרב המגיד הק’ מוהר”ר  דוב ממעזריטש יחיה,  אספתי וקבצת מאה זהובים ושולח אותם ליד קדשו שיחלקם  דברי הק’ ליב בן שרה

ב

מטל השמים יבור”ך ידיד ה’ וידידי איש הסיד ואיש אלקים  וכו’ מו”ה דוב בער מגיד מישרים מק”ק מעזריטש שלי”טא ומראוונא.
השבויים פדיתי אבל לא שבעתי רצון כי אחד מהם אין תוכו כברו להשי”ת. שולח לכבודו י”ג אדומים חזרה והשי”ת ייטיב לנו החתימה בי”ג מכילין דרחמי דנושא עון ועובר על  פשע, ציירתי לפני דמות דיוקנו של רבינו הגדול ריש מתיבתא  דשמיא הבעש”ט זצ”ל ועלתה לי כאשר נצטויתי בש”כ. רצוף שה המכתב מהקדוש הנסתר הנתיב לא ידעו עיט מורינו חיים  הידוע מבראד והוא יקבל מכ”ק הי”ג אדומים וד”ל אבקש  תשובה נכונה.

 דברי ידידו אוהבו כנפשו טוב עין היבור”ך
חתימה מעין פתיחת.
הק’ ליב בן שרה כעת בסדילקוב .
ג
ב”ה ב’ בהעלותך תקל”א פק”ק סלאוויטא
שלום למורי ורבי רבן ככה”ג עמוד האש וכו’ מר דובער  מ”מ מראוונא נ”י

פדיתי ב”ה השניים בעד מאה אדומים  ומאד נהניתי בי אחד מהם הוא קדוש  וחסיד ומופלג בתוי’ר אני נוסע אי”ה  לווין אודות הענין הידוע. לכבודו הקדוש  יחיה יברך אותי לנ”ח בעיניו כי לב  מלכים ושרים ביד ה’ וביד מורי ורבי  יח” לברכני לשלום אכי”ר  ד’ תלמידו משתחווה להדום רגלי  קדשו יח ‘  ליב בן שרה.  שם עמ‘.

 לשם מה נסע למגיד?

 אין אני נוסע אל המגיד בכדי לשמוע  ממנו תורה כי אם כדי לראות איך  הוא פושט את אנפלותיו ואיך הוא קושרם כי הצדיק האמתי אינו צריך  כי לומר תורה ברבים כ כל מעשיו בעצמם צריכים להיות תורה שלמה.  שם’ ע’‘7.

מספוריו על הבעש”ט

רחוק הוא שיקבל אדם ואפילו צדיק  גדול נשמה חדשה לחלוטין שלא היתה עוד בזה העולם. כל  הצדיקים קבלו נשמות של צדיקים שקדמו להם. הבעש”ט היתה  לו נשמת רבנו סעדיה גאון ולרבנו סעדיה היתה נשמת חזקיהו מלך יהודה להרבי ר’ בער היתה נשמת האר”י הקדוש והיא  היא נשמת ר’ שמעון בן יוחאי. האור החיים הקדוש היתה לו נשמת ר’ משה קורדובירו שהיתה לו נשמת התנא ר’ עקיבא.  ויש צדיקים שזוכים לנשמה בעלת דו פרצופין היינו שמלבד  הנשמה המקורית שניתנה לו משעת לידה הם מקבלים עוד תוספת נשמה לבר מצוה או ליום חתונתם.
וכשנעשיתי בר מצוה הלכה עמי אמי ע”ה אל הרבי ר’ בער  שיברך אותי, אמר הרבי לאמי בשעה שברכני יש לי מתנת בר  מצוה בשביל ליב יפה מאד, ושנינו גם אני וגם אמי ע”ה לא הבנונו אז מה כוונתו במתנה זו מחמת שלא נתן לי כלום בשעת מעשה.  לאחר זמן שנעשיתי יותר בר שכל השגתי באיזו מתנה כבדני  הרבי אז —-.
 ר’ חיים בן עטר בעל אור החיים לא היה מתנהג כדרך  הצדיקים פה ומ”מ הגיע לאותן המדריגות עצמן שהשיג הבעש”ט  הקדוש. בשעת הצורך היה בידו לעשות גם כן מופתים נפלאים.  בזמן שהיה אור החיים דר בעיר מוגדור שבמדינת מאראקו אירע שהשולטן של מאראקו בא לאותה עיר לחוג שם את יום לידתו והכריז השולטן בכל העיר שכל איש שנולד גם הוא באותו יום יש לו הרשות לבוא לפניו וכל אשר יבקש ממנו ימלא,  בא אליו מרן בעל אור החיים לברכו ליום הולדתו והביא  לו מתנה אספקלריא קטנה ואמר לו שבתוכו יוכל לראות כל מה שירצה. שאל אותו השולטן בדרך הלצה האם אוכל לראות גם  מה שנעשה עכשיו בביתי ובהיכלי השיב מרן האוה”ח ודאי!  ינסה נא השולטן ויווכח. הביט השולטן במראה ופניו חוורו כסיד,  הוא ראה את הויזיר הגדול בבית הנשים שלו וכו’ בערה בו בהשולטן חמתו ושאל מה אוכל עשות? ענה לו האוה”ח שבקנה רובה שלו יירה אל מראה הויזיר שבתוך אספקלריא, עשה השולטן כן ומיד נסע לביתו כשבא היתה כל העיר כמרקחת, ההמון נפל  על השכונה שדרו בה היהודים וחפצו להשמיד את כל היהודים  כי הויזיר הגדול שהיה ידוע לשונא ישראל נמצא נרצח והעלילו על היהודים שהם רצחו אותו. מיד הציל השולטן את היהודים ועוד הניה להם מהמסים והרבה להם זכויות.
 הבעש”ט הקדוש היה משתוקק כל ימיו להתראות עם בעל אור  החיים שהתיישב אחרי כן בירושלים באשר מן השמים גילו לו  שאם יפגשו שניהם יעלה בידם להביא הגאולה. בחורף שנת תק”ג  הוסכם אצלו לעזוב מעזיבוז עירו ואת מקורביו ולנסוע לירושלים  כדי להתראות עם האור החיים הקדוש. לאחר כמה טלטולים הגיע  לסטאמבול שם השתטח על קברו של הרבי ר’ נפתלי בעל סמיכת  חכמים שרצה גם הוא לעלות כ”ד שנה קודם לכן לירושלים  ונפטר בדרך נסיעתו בסטאמבול. בלילה בא הרבי ר’ נפתלי אל  הבעש”ט בחלום והודיע לו שאם לא יחזור תיכף ומיד לביתו אז  יהיה להבעש”ט אותו הסוף עצמו שאירע לו שימות על אדמת  נכר וירושלים לא יראה בשום אופן. ותיכף ביום דחוה”מ פסח ישב הבעש”ט באניה ההולכת למדינתו בדרך נשבתה האניה בידי גזלנים  ואחר כמה הרתפקאות הניחוהו הגזלנים לירד מהאניה בעיר קיליא.  לאחר שלשח חדשים ביום הששי ט”ו תמוז תק”ג שני ימים קודם שנעשיתי בר מצוה נפטר בירושלים ר’ חיים בעל אור החיים  בשבת פ’ פנחס. נטל הבעש”ט במעזיבוז ידיו לשלש סעודות וגנח  גניחה גדולה ואח”כ בירך המוציא טעם מן הפת ואמר כבה נר  מערבי, איש לא ידע מה כוונתו בזה אלא שלא הרהיבו לשאול. בשבת על כוונת אותה גניחה ואמירה במוצאי שבת פנו אליו התלמידים בבקשתם להודיע להם כוונתו באמרו כבה נר המערבי, אז אמר להם כי נפטר האור החיים הקדוש שבעליונים קורין לו  בשם נר מערבי,  שוב שאלו התלמידים האיך נודע לו הדבר? השיב ואמר יש כוונה בנטילת ידים שמגלים אותה רק לאחד בדור הייתי מתפלל כל ימי שיודיעו לי מן השמים כוונה זו ולא עלתה בידי שהיו משיבים לי שאין זה באפשרות אחר שכבר נתגלתה כוונה זו לבעל אור החיים ואין מוסרין סוד זה רק לאחד בדור והנה בשעת הנטילה לשלש סעודות פתאום גילו לי אותה כוונה ובכן אין ספק  אצלי שהאור החיים נסתלק מזה העולם.  לאחר זמן באו וספרו להבעש”ט שבאותו יום שנסתלק החור  החיים נתחלש פתאום ר’ חיים אבולעפיא מטבריא תיכף אחר קבלת  שבת ונשאר כך יותר מחצי שעה כשחזרה אליו נשמתו אמר להעומדים אצלו היום נפטר האור החיים הקדוש לויתי אותו עד שערי גן עדן, כאשר שמע הבעש”ט דיבורים אלו גחך ואמר אמת הדבר הוא לווה את הנשמה עד שערי גן עדן אבל דבר אחד נעלם ממנו הוא לא ידע כי נשמתו של האור החיים הלכה לגן  עדן רק לישיבת ארעי לשעה כדי לשבות שם ולהתראות עם צדיקי עולם. ביום הראשון תיכף אחר השבת ירדה שוב לזה העולם. לנשמתו של הצדיק יש יותר הנאה להיות בזה העולם כי אפשר לעבוד להשי”ת במצוות ומעשים טובים מאשר לישב בגן עדן  ולהיות נהנים מתענוגי עולם הבא כבן זה שהוא סמוך על שולחן  אביו והוא אוכל ואינו עושה.  שם עמ‘.

 הסתלקותו

ויהי לעת זקנח רבינו התחילו גזירות חדשות על ישראל שמטרתן  היתה להעבירם על דתם ח”ו ולהשכיח מתינוקות של בית רבן את  התורה הקדושה. אז חגר רבינו הקדוש בעוז מתניו להמתיק הדינים ופעמים תכופות נסע בקפיצת הדרך לעיר הבירה ווין שם לחם עם גדולי המלכות וגם עם הקיסר עצמו להציל ככל האפשר. אבל רבינו הרגיש כי אלו מנסיונות עקבתא דמשיחא ולא יוכל להן לבדו התוועד עם גדולי צדיקי זמנו ואמר להם שאחדים מהם  מוכרחים לקבל על עצמם לסבול יסורים כמוהו למען להקל נסיונות אלו נתרצה לזה הרה”ק ר’ משה ליב מסאסוב זצ”ל והרבה שנים לפני פטירתו היה בעל יסורים גדולים ולא היה בו מתום וכמעט היה חי בנס, ואעפ”כ היתה צהלתו בפניו וקבלם מאהבה כן קיבל עליו לסבול יסורים הרה”ק הר”ר זושא מהאניפאל זצ”ל והיה ג”כ איזה שנים לפני פטירתו מדוכא ביסורים באהבה לכפרת ישראל. כאשר נתפרסמה פקודת הקיסר יוסף השני לפתוח שקאלעס בתי ספר ולהכריח תינוקות של בית רבן להתבטל מתורה רק לילך להשקאלעס ולהתגדל שם בלא ריח תורה ויראת שמים היה רבינו בא כפעם בפעם לווינה וכרואה ואינו נראה נכנס לחצר הקיסר אנשי החצר והחיילים השומרים לראש הקיסר לא ראוהו והוא בא לחדר הקיסר ומצא אותו כשהוא יושב על כסאו וסביבו שרי המלוכה. ראה הקיסר יהודי זקן עומד על ידו ומשתומם למראה עיניו ובכעס עצור הוא שואל את השרים מי נתן רשות לעני זקן זה להכנס פנימה? השתוממו השרים על דברי הקיסר העיפו עיניהם  בכל פינות החדר ולא ראו כלום הראה הקיסר באצבע על רבינו, חבל אין מן השרים רואהו, פתאום התחיל הקיסר לצעוק בקול  גדול כי הזקן מכה אותו מכות אכזריות וצווה לקרוא לחיילים לאסרו ולשימו בכלא עמדו השרים נבהלים ונרעשים וחשבו בלבבם  הקיסר יצא מדעתו.
בראשית שנת תק נ בא רבינו להרה”ק ר’ פנחס מקאריץ זי”ע  על יום הכפורים במוצאי יוה”כ סגר הרה”ק מקאריץ את עצמו בחדר עם רבינו הקדוש ושהו שם קצת אח”כ פתח את הדלת ולווה את רבינו בעינים זולגות דמעה ואמר לרבינו מה אעשה אם רצונכם  הוא להיות תחילה. האנשים אשר שמעו הדברים האלה לא הבינו  הפירוש והיו הדברים סתומים אצלם.  באותה שנה אתרמי שהקיסר יוסף השני עבר בדרך יאלטישקוב ושם נשברו במרכבתו ארבעת צירי האופנים שהיו של ברזל, הבין הקיסר כי לא מקרה הוא ואמר ידעתי בי ליב עשה לי את הדבר הזה אלך ואבקרו בביתו אמנם אני אמות אבל גם הוא לא יחיה.  הלך ושאל בעיר איה דירתו של ר’ ליב שרה”ס הראו לו כשנכנס לא מצא את רבינו בביתו פנה אל בני הבית שמצא אשר לא  ידעו מי הוא ואמר להם כשיבוא תאמרו לו שאי אפשר לי לסבול  עוד יסורים נוראים כל כך אני הולך למות אבל גם הוא לא יחיה  עוד, וחזר למרכבתו שצווה לתקן בינתים וחזר לבירתו ווין. לפנות ערב שב יבינו לביתו וכאשר אך דרכה רגלו על מפתן הבית קרא אוי! כבר נכנסה הטומאה לבית כאשר ספרו לו על דבר האשכנזי שהיה במעונו ומסרו לו את דבריו מיד קרע חת בגדיו והתחיל לבכות בקול קורע לבבות.  במוצאי שבת שאחרי כן כשהתקבצו מקורביו אל ביתו כמנהגם שמעו שרבינו הקדוש דיבר אל עצמו ואמר רבש”ע למה זה נפל  הגורל דוקא על יאלטישקוב ולא על ברדיטשוב או קישינוב? אבל רבש”ע אם כך נגזר עלי מן השמים הריני מקבל הכל באהבה  כשנכנסו אל חדרו הודיע להם כי הגיעה שעתו להסתלק מן  העולם וצווה עליהם שיקברוהו בלי כל כבוד ושהלויה תהי’ פשוטה בארבעה לחודש אדר שני שנת תקנ”א התחיל פתאום לדבר אודות  גדולת וקדושת מרן בעל מגן אברהם על או”ה שהפליא אותו כל  ימי חייו ובכל פעם שהתראה פנים עם הרה”ק משיפיטווקא זצ”ל דברו אודותיו וסיימו שהוא תלמיד חכם אמיתי. כן גם עתה היו דבוריו האחרונים. ר’ אבא’לע קאלישער איז א אמתר מקובל, א אמתר צדיק! ובזה נח נפשי’ ועלה לישיבה של מעלה.
באותה שנה עשרה ימים לחודש אלול ביום ו’ עש”ק פ’ תצא עלה לישיבה של מעלה גם הרה”ק ר’ פנחס מקאריץ זצ”ל ואז הבינו  פירוש הדברים שרבינו הקדוש חפץ להיות תחילה. אחרי פטירתו מלאו בני עירו צוואתו, ערכו הלויה פשוטה וחצבו לו קבר ועליו אבן שעליה נחקק רק יום ההסתלקות ואחר שנים אחדות נבנה אוהל סביב הקבר סוכה קטנה מעץ ומכוסה גג של קש  ולתוכה באים מבני ישראל להשתטח על קברו ולשפוך שם בקשתם. פעם אחת בא עשיר אחד מניקוליוב’ ר’ שלמה ישעיהו, ומסר  סכום של חמש מאות רובל כסף לבנין ציון של אבנים על קבר הצדיק  חששו בני הקהילה פן לא יהא הדבר לרצון הצדיק שיקימו אוהל  יפה על קברו נסעו אל הרה”ק מאפטא זי”ע לשאול את פיו איך להתנהג התיר הרה”ק מאפטא להקים בנין אבנים בתנאי  שלא יסלקו את האוהל הישן אלא שיהיה החדש סביב הישן התחילו  לבנות להנחת האבן הראשונה בא הרה”ק ר’ מרדכי מטשרנוביל  זי”ע שמילא מקומו בפרנסת הל”ו צדיקים הנסתרים העמידו את  הכתלים וצריכים היו לעשות את הגג ראו הבונים שאי אפשר  למתוח את הגג מבלי לסלק את הגג הישן של קש עלה פועל אחד  לסלק את התבן נפל מן הגג ומת חשבו אולי מקרה הוא עלה  פועל אחר נפל גם הוא ונהרג הבינו שאין הדבר פשוט אלא  משום כחה של צוואת רבינו הקדוש.
היה בימים ההם ביאלטישקוב אחד מנכדיו של רבינו אדם ירא  שמים ושמו ר’ יוסקה אמר לבעלי הבתים שבעיר שהוא בעצמו  יעלה על הגג ויסלק את התבן כי בטוה הוא שלו לא יעשה זקינו  דבר עלה אבל גם הוא נפל מן הגג רק שלא ניזוק, אי אפשר  היה לסיים את הבנין נסעו שוב אל הרה”ק מאפטא זצ”ל להמלך בו כיצד להתנהג אמר הרה”ק מאפטא זי”ע הניחי לו, אל תבנו  יותר כנראה שונא ר’ ליב את הכבוד אחר פטירתו כמו שהיה  שונאו בחייו. שם עמ’ 92-82.

This entry was posted on Monday, March 12th, 2012 at 1:03 pm and is filed under Hasidus. You can follow any responses to this entry through the RSS 2.0 feed. You can leave a response, or trackback from your own site.