פ' ואתחנן
ואתחנן אל הוי' בעת ההוא לאמר, (דברים ג' כ"ג).
ואתפלל בהתפעל, ס'האט זיך פון מיר ארויס געדאווענט, אף בלא יודעים היתה תפילתי מתפרצת ממני בבחי' (תהילים ס"ט י"ד) ואני תפלתי, אף שלא הייתי אז בבחי' (דברי הימים א' ט"ז כ"ז) עז וחדוה במקמו, אלא נכנע ושפל ברך בעיני לא נמנעתי מלהתפלל, כי (קהלת ג' א') לכל זמן ועת לכל חפץ - ועת לדבר ועת לחשות מלדבר, כדכתיב (שמות י"ד י"ד) ואתם תחרשון. אבל באמת כבר אמר דוד המלך ע"ה שאפילו בעת לחשות מלדבר (תהילים ל"ד ב') אברכה את ה' בכל עת תמיד תהלתו בפי, וכשם שמבורכים הטוב והמטיב ודיין האמת תמיד תהלתו בפי, אפילו בעת ההיא שמצד השכל לא היה זה עת רצון, מ"מ ס'האט זיך אין מיר אנגעהויבן מתחנן צו זיין, לכן לאמר, לא רק בלחישה אלא בדיבור בפה כשיחה בינו לבין קונו. (עיין ס' מי השילוח חלק א' ואתחנן)