פ' מצורע
והנה
במצורע ובצרעת הבתים יש משלוח בעל חי (ויקרא
י"ד ז'). וכן גם בשעיר לעזאזל (ט"ז ח') ומזה נראה
ברורות שהענין הוא סמלי-שאמאני, היינו מה שהוא
פועל כמו החוקים שבדרך כלל אין להם טעם שכלי
לפי שכל המוסכם בעיני המון העם.
הבעל
חי שאנו שולחים לחוץ נושא עליו את הטומאה של
הצרעת של האדם או הבית. ובשעיר המשתלח יש ג"כ
ענין כזה, כי המשכן (וביהמ"ק) בולע בתוכו טומאות
מאותם החטאים (וביהמ"ק) בולע בתוכו טומאות מאותם
החטאים ועווֹנוֹת וכמו שכתוב (ישעי' נ"ג ה')
והוא מחלל מפשענו, שע"י הפגמים נעשים חללים
אשר על ידם יכול שפע הקודש לפלוט לחיצונים.
וכדי
להעביר את הזוהמה של החטאים צריכים לכפר על
הקודש (ויקרא ט"ז י"ז), היינו להדיח אותו, ואת
הזוהמה ההיא עומסין על השעיר אשר (שם י') יעמד
חי, לשלוח אותו לעז-אזל היינו עזי-בר החיים
חוץ ליישוב. ובימי חז"ל גזרו עליו מיתה כדי
שלא יבואו להשתמש בחי שהיה הקדש. ולי נראה שבתחילה
היה בזה ענין אחר, וד"ל ברמיזה לגבי ובענין
הזה הוא כמו אצלנו בכפרות שזה התרנגול ילך
לכו' ואנחנו נלך לחיים טובים אכי"ר.