רבי ישראל
מקוזניץ
נפטר
ביום י"ד תשרי תקע"ו
התלהבותו
לדבר מצוה
גופו
של המגיד מקוז'ניץ היה כמעט כמו עץ יבש, כי נולד
לעת זקנותו של אביו, כידוע, עפ"י הבטחת הבעש"ט.
תמיד עטפו את גופו בפרווה, בכרים וכסתות, למען
ייראה כאיזה גוף ותמונת אנוש. תמיד שכב על מיטתו
כאיש חלוש וחולתה. כל דיבוריו בכל הענינים
היו בקול ונגון אשר היה לומד ומתפלל. בבוקר,
כאשר בא להתפלל ושתי שורות אנשים משני הצדדים,
עבר הרה"ק עטוף בטלית ומעוטר בתפלין וכן משמשיו
משני צדדיו ובידיהם שני נרות אבוקות דולקים,
והלך ברגש ובשמחה וספר תורה בידו ורקד רקידה
אחת מול ארון הקודש ושם בו את ספר התורה ורקד
רקידה אחת אצל העמוד שהיה שם, אשר עליו היתה
המנורה ושם בה את הנרות. שם היה יושב ועומד
ומתפלל. גם בשעת השמונה עשרה הלך אנה ואנה על
שלחנו. אחר תפלת שמונה עשרה קפץ מן השלחן על
הארץ, שם היתה לו מפה פרוסה מעור אחד אשר עליה
שכב וגמר תפלתו. אח"כ הובילוהו לביתו. כך היתה
דרכו בקודש כל היום, כי לעת התפלה אזר כגבור
חלציו ואח"כ שב למקומו כמו חולה מוטל על ערש
דוי. פעם אחת קראוהו לסעודת ברית מילה. כאשר
צריך היה לעלות על העגלה רצו לעזור לו, אז אמר
לעומדים סביבו: פתאים, שוטים, וכי לכחכם אני
זקוק, הרי כח מעולה וטוב לי. כתוב "וקוי ה' יחליפו
כח". אני מסתפק בכחו של הכביכול, כח רב לו - ורקד
על העגלה כאיש גבור חיל. דברים ערבים.