רבי אברהם יהושע העשל מאפטא
נפטר במז'בוז' בה' ניסן תקפ"ה וברגעיו האחרונים צווה שלא ירשמו שבחים על מצבתו רק שהיה אוהב ישראל.
 
נשיא כולל וואהלין
 
כשהיה אומר העבודה והגיע לתיבות "וכך היה אומר" שמעו אותו אומר: "וכך הייתי אומר". ואמר, שזוכר עוד עכשיו עת אשר שימש בכהונה גדולה בבית המקדש. פעם אחת היה יושב ותוהה כמשתומם. על שאלת אנשי שלומו ביאר להם, שהוא כעת בגלגול עשירי בעולם זה, והיה כבר בחי' כהן גדול, נשיא, ובחי' מלך וריש גלותא וכו', ועכשיו איננו כלום. באותה שעה בא שליח מארצנו הקדושה ובידו כתב־נשיאות בשבילו מכולל וואהלין. שמח הרב מאד וצוה לעשות סעודה ויתן חמשים רו"כ על קרקע סמוך לקברו של ֹהושע בן בארי בטבריה.  
 
בלילה שנפטר שמעו בטבריה קול דופק על חלונות בית ועד כולל וואהלין: צאו ללוות את הרב מאפטא. יצאו וראו אלפי נשמות הולכות עם מיטתו עד שהלכו להב"ע וראו פניו בקבר והלכו משם. בבוקר ספרו זאת ולא רצו להאמין עד שראו במקום ההוא צורת קרקע חדשה. אח"כ נודע להם שביום זה נסתלק. קודם פטירתו צעק על גלותנו, מדוע איחר בן ישי ובכה ואמר: הרב מברדיטשוב אמר קודם פטירתו שכשיגיע לשם לא ינוח ולא ישקוט עד שיבוא משיח. אבל אח"ז השתעשעו עמו בהיכלות ומדריגות עד ששכח - אני לא אשכח. עשר אורות.