רבי אברהם
דוד מבוטשאטש
נפטר
ביום כ"ט תשרי תר"א
בן עשר
בהיותו
בן עשר שלח אחריו מחותנו להביאו לביתו לימי
החג, להתעלס אתו באהבים. ויהי בהיותם בדרך,
התקדרו השמים בעבים וגשם מטרות עוז ניתך ארצה.
ויקחו כל אחד מהם את אדרתו ויכסו ראשיהם, להיות
להם למגן וצנה, בעד גשם שוטף ואבני ברד אשר
נשתפכו לארץ בעצמה. ויהי לאחר שהפסיק הגשם
ויסר השליח את אדרתו מעל פניו. ויהי בבואם לטיסמיניץ
והנער עוד אדרתו על ראשו, וירא האיש ויתבונן
בו והנה עיניו סגורות ושפתיו נעות כמתפלל.
והנה הוא משתאה מחריש לדעת דבר מה בפיו ויט
אוזן קשבת לדבריו. והנה הוא שונה ספר חובת הלבבות
על פה כפי אשר היה חרות על לוח זכרונו תולדות הראב"ד