רבי יצחק
אייזיק טוב מקאלוב
ר' איזיק
נפ' ז' אדר שני תקפ"א
הוא נתגלה
ע"י רבי ליב שרה'ס
פעם
אחת שבת רבי ליב שרה'ס בעומק מדינת רוסיה. הרגיש, שבעיירה
אחת, סירינטש, בהונגריה, יש נשמה גבוהה מאד,
שכדאי לטפל בה כדי להביאה למדריגה גבוהה, הראויה
לה לפי שרשה ומעלתה.
במוצאי
שבת תיכף אחר ההבדלה צווה לבעל העגלה שלו לרתום
את הסוסים לנסיעה רחוקה. ידע כבר המשרת, שאם
הרבי אומר לנסיעה רחוקה ודאי יסעו בקפיצת
הדרך. ואמנם כך היה. כשישבו בעגלה היה העגלון
נוהג בסוסים עד תחום העיר. כשבאו מחוץ לעיר
נטל רבי ליב את המושכות לידיו והעגלון ישב
בגבו אל הסוסים ופניו לרבי ליב. העגלון נרדם
והנסיעה נראתה לו כאילו רואה בחלום מראות שונות,
עיירות וכפרים, נהרות וימים, שדות ויערות, עפים
לעיניו, כך היה עד שבאו הסוסים קרוב למחוז חפצם.
אז העיר רבי ליב את העגלון, החזיר לידיו את
המושכות ונסעו כאילו לא היה דבר.
בבוקר
באו לעיירה סירינטש. מיד אחר התפלה הלך רבי
לייב לטייל בחורשה שמחוץ לעיר. ראה שם נער בן
שמונה שנים, לבוש קרעים וערום למחצה, רועה
עדר של אווזים. זה הנער היה בעל הנשמה שהרגיש
בה רבי ליב. התחיל לשוחח עמו. סיפר לו הנער
שהוא בן אלמנה עניה ואמר לו את שמה. הלך רבי
ליב אל האלמנה וביקש ממנה שתמסור לו את בנה
למשרת והוא יגדלהו לסוחר הגון ואף נתן לה סכום
מסויים לפרנס את עצמה. הסכימה האלמנה העניה,
לקח רבי ליב את הנער ונסע שוב בקפיצת הדרך לניקלשפורג
אל מרן הגה"ק הרבי ר' שמלקה.
בבואם
אמר רבי ליב להרבי ר' שמלקה: הנה הבאתי לכ"ת
נשמה גבוהה וקדושה מהיכל השירה והזמרה. הרי
היא נתונה ברשות כ"ת ויעשה ממנה מה שהיא צריכה
להיות.
גדל
רועה קטן זה בביתו של הר"ר שמלקה וכל הנגונים
ושירי הרועים שידע היה מכניס אל הקדושה. אמרו,
כי כל הנגונים שבעולם הקדושה באים מהיכל
הנגינה, בעוד שהטומאה אינה יודעת שום שמחה,
שהיא מקור העצבות, אך ע"י חטאו של אדם הראשון
נפלו ניצוצות לרשות הקליפה ועבודת הצדיק היא
להעלות אותם הניצוצות הנודדים של הנגינה. לא
הנגינה בלבד, אך כל שירי הרועים היה מחזיר לתוך
הקדושה.
הנער
הרועה הזה נעים זמירות ישראל הוא הרב הקדוש
רבי יצחק אייזיק טויב, שנודע שמו ברבים בשם
הרב מקאלוב, שכל צדיקי הדור היו קוראים לו "הקדוש
מקאלוב". גבורת ארי עמוד
31-41.