רבי ישכר בר מזלוטשוב
נפטר סמוך לבואו בצפת ביום ז' מנחם אב תק"ע
 
ספריו
 
והנה אנכי נטע שעשועיו באתי להשתעשע במצפוניו. מזה ימים כביר אשר כנס במאמריו, אמרתי יוחקקו על לוח לבי מחמדיו, להעלותם על מכבשי הדפוס, להיות מדפיס ועולה עולה כליל אשה לה'. ויגעתי ומצאתי מעט מזעיר ממכתבי קדשו, אשר היו מפוזרים ומפורדים בין תלמידיו, אשר הופיע עליהם מרוח בינתו, בעת שהרביץ תורה להם, הלא המה חדושי גפ"ת על כמה וכמה מסכתות וחילוקא דרבנן, כי כאשר הערוהו מהשמים לנסוע לארץ הקדושה, נשארו מכתביו בין תלמידיו וחבל על דאבדין ולא משתכחין ואת אשר נשאר ביניהם ומטי לידי, קבצתי על ידי, עד שהיו לאחדים בידי, והנה ידי עשתה את החיל הזה לחברם יחד אחד אל אחד.
 
אך מה מאד נפשי תאבל עלי בלתי אפשרי למלאות תגמולי היות אאמו"ר הרב המחבר זצ"ל היה בדעתו למהדר תלמודי' ולעשות מהדורא בתרא מכל כתביו בארץ הקדושה והנה לא עלתה בידו, כי נלקח ארון אלהים וסר מעלי תפארת ראשי, וכל חלב ויצהר ותירושי, המה כתביו המובחרים והמבוררים, רק כמלא חפניו אשר בין תלמידיו היו מבודרים,  שהיה מאיר להם מאור תורתו המאירה לארץ ולדרים, ואת אשר חנני אלהים בזה, כיונתי בכיוון הדפוס למחזה, וכן יצא מפי אאמ"ו הרב המחבר זצ"ל, שיקרא שם הספר בת עיני, כי בגימטריא כשמו י ש כ ר ד ו ב ולא נתן אישון לבת עינו ולעפעפיו תנומה עד שהוציא מחמדי רעיונו חמד אלקים אשר מן השמים העירוהו והיות שדוב אורב הוא במסתרים ומצא מנוח בחגוי הסלע בסתר המדריגה הראה את מראותו, המאיר כספירים, להארץ ולדרים, חכו ממתקים וכלו מחמדים, כאשר יראה הקורא בספר מבשר צדק, אשר חיבר על התורה ועל העבודה, ירוה צמאונו לשתות מבאר מים חיים, עץ חיים היא למחזיקים בם, יגדיל תורה ויאדיר. מתוך הקדמת בנו ל"בת עיני"