רבי יהודה לייב המוכיח מפולנאה
המוכיח נפטר בפולנאה ביום כ"א טבת
 
הספדו של המוכיח על מלשין
 
בימי המוכיח מפולנאה היה בעיר מוסר, שציער מאד את אנשי העיר במסירות. פעם חלה ומת. צווה המוכיח למשמשי החברה להודיע לו את זמן ההלויה. כשהודיעוהו הלך להלויה. כשראה העם שהמוכיח הולך ללוותו הלכה ממש כל העיר, אנשים ונשים. שמח בנו של המוסר מאד, שהמוכיח חילק לו כבוד והלך בעצמו ללוותו. המוכיח הלך עד בית־העלמין. כשבאו עם המת והשכיבוהו אצל האוהל, כנהוג, התקרב המוכיח ועמד אצל המת לאמור עליו הספד. נהנה מאד בנו של המסור. אז פתח המוכיח דיבורו במשל ואמר בזו הלשון: — פעם אחת היה לאדון כלב אחד ונקרא שמו בריטאן. 
 
כששמעו בניו את הפתיחה הבינו שידבר בגנותו וחזרו למבצר להביא משם עבדי האדון וריקים לעשות למוכיח בזיון או להכותו. ר' מאיר מילקעס, שהיה שם, תפס את המוכיח בשפולי בגדו ולחש לו שבני המסור הלכו להלשין עליו. אבל הוא לא הפסיק והמשיך: — לכלב זה היה טוב מאד אצל האדון, כי היה תופס תמיד כל מיני חיות בעת נסיעות האדון לציד. ויהי היום ומת הכלב הזה — והראה המוכיח בידו על המת. והיתה שמחה בין החיות. ואמר להם השועל, הפיקח שבחיות, הוי סכלים, מה אתם שמחים? אילו מת קודם שלמדו ממנו שאר הכלבים לתפוס חיות היה ראוי לשמוח. כעת כשכבר למדו ממנו שאר הכלבים של האדון לצוד חיות היה טוב יותר לו היה חי. כי כשראו שאר הכלבים שהם צדים חיות ובא הכלב הבריטאן וחטף מהם בפיו את שכבר היה נצוד על ידם והביא לאדון והכל היה נקרא על שמו — והפסיקו כל הכלבים לצוד, כי אמרו מה להם לטרוח ולא נקרא על שמם. אך כעת שהבריטאן הלז מת ויתפארו כל הכלבים לצוד בכדי לישא חן בעיני האדון, ונמצא שנתוספו עליהם כמה וכמה כלבים צודים — ומה לכם לשמוחו?
 
והמוכיח הוסיף: זוהי כוונת הפסוק "ושבח אני את המתים שכבר מתו", כי אילו היה מת קודם שלמדו ממנו אחרים היה משובח על מיתתו, אך לא כן עתה שאין שמחה "מן החיים" — מחמת שאר המוסרים שעודם בחיים...
 
והבעש"ט ז"ל אמר, שהיה עומד כלב מוכן הנקרא בריטאן, אשר תיכף כשיקבר תתגלגל נפשו בזה הכלב והבזיון שעשה לו המוכיח בהספדו הוציאו מעונש זה. שבחי הבעש"ט