רבי משה טייטלבוים מאויהעל
נפטר בכ"ח תמוּז תר"א
 
המצפה למשיח
 
בכל יום ובכל שעה ממש היה רבי משה מצפה למשיח. לא היה מסיח דעתו מזה אף רגע אחד ועד זקנה ושיבה היה מאמין, שיחייהו הקב"ה ויגיעהו לזמן הזה. אם נשמע קול רעש בחוץ, מיד צדיק זה שואל ומבהיל אנשי שלומו: צאו וראו רעש זה מהו, אפשר מבשר בא לעיר? בכל לילה היה מניח בגדי יום טוב ומקלו סמוכים למיטתו, שלא יהא מן המאחרים לקבל פני מבשר. אף הוא היה מזרז לאנשי ביתו שבאם יקדימו לשמוע יקיצוהו מיד. לפי שביאת גואל צדק היתה תקועה בלבבו כל כך, כאדם שמחכה לבנו יחידו, שיבוא בכל עת ובכל שעה, והריהוּ עומד ומשגיח מן החלונות במסילה ובשעה שפותחין הדלת, מיד ממהר הוא לשם, לראות אם לא בא בנו. כך היה רבי משה מצפה כל רגע. כי ישועת ה' כהרף עין.
 
הוא היה אומר: תימה על רבותי הצדיקים הקדושים ז"ל, ששותקים ואינם מרעישים עולמות להביא לימות המשיח? אפשר שהושיבום בעולם התענוג הגדול והם נהנים מזיו השכינה עד ששכחו כל הנעשה בעולם השפל, ודומה להם שמשיח כבר בא. ואני אילו היו מבקשים לעשות עמי כך לא הייתי מניח.
 
מעשה שבאו אליו תלמידיו ואמרו לו: רבנו, בית נאה יש למכירה, סמוך הוא לבית המדרש - ולמה ידור רבנו בבית צר? אמר להם: בני, לשם מה אני קונה לי בית כאן, בארץ הגויים? הרי במהרה יבוא משיח צדקנו, ושם, בהר הקודש, אני חוזר לנחלת אבותי, למה אפסיד ממון? שם הגדולים מארץ הגר