רבי אהרן
מקארלין
רבי אהרן נולד בשנת תקס"ח לאביו רבי
אשר ססטולין שהיה בנו של רבי אהרן הגדול
מקארלין, תכונותיו האישיות ודרגתו בתורה ובצדקות
הכשירוהו לעמוד בראש חסידי קארלין ולהעלות
את הנהגתו לרמה גבוהה, נתפרסם כבעל רוח
הקודש ורבבות נהרו אליו כדי לקבל את ברכתו
ולהתבשם מדברי תורתו. צדיקי דורו אמרו עליו
שהיתה לו נשמתו של דוד המלך.
דרשותיו וחידושי התורה שלו כונסו
בספרו "בית אהרן".
רבי אהרן
נפטר ביום י"ז סיון תרל"ב בעיר מלינוב, הוא
השאיר בן יחיד רבי אשר פערלאוו מסטולין השני
שהיה חתנו של רבי אלימלך שפירא מגרודזיסק בעל
"אמרי אלימלך" ו"דברי אלימלך" שתי בנותיו של
רבי אהרן נישאו לצדיקים חפורסמים; הראשונה
צפורה לרבי דוד מזלאטיפולי והשניה מרים לרבי
אברהם יעקב מסדיגורה.
אריכות
הגלות
כי
בחפזון יצאת ממצרים, יש ע"ז בגמרא שתי דעות;
א' בחפזון זהו חפזוֹן דמצרים ודעה שנית חפזון
דישראל. הנה שתי הדעות הן אמת כי 'ישראל
היו במצרים קודם מתן תורה מוכרח הדבר שיהיה
דוקא ע"י חפזון כי לא היו עדיין נקראים אומה
הישראלית כלל כידוע גודל הקטרוג שהיה אז, אשר
מטעם זה לא היו יכולים להתעכב עוד במצרים
יותר אפילו שעה אחת, כי היו ח"ו נשקעים בטומאתם
של מצרים ולא היה בהם שום כח לצאת משם. והגם
שהאבות הקדושים היו מקורם והאבות עלוּ
במחשבה כי היו בבחי' עולם המחשבה וקיימו את
התורה עד שלא ניתנה, אבל ליורדי מצרים שלא
היו בהם מעש"ט וגם התורה עדיין לא ניתנה להם
לא היה בהם כח להתעכב יותר והוכרח הדבר
להיות בחפזון. אבל עכשיו שכבר ניתנה התוה"ק
לנו ואנו נקראים אומה ישראלית וכביכול
נקרא אלקי ישראל יש לנו כח להתעכב בגלות.
ובאמת זהו הטעם של אריכות הגלות הזה עד
שיתעלו כל הבחינות וכל הניצוצות שנצרך להתעלות
וכפי שאמר א"א זקני הצדיק הקדוש זצוק"ל משל
ע"ז; כי באמת יש באפשרי לצדיקים להתעקש על ביאת
משיח שיבא, אבל יש ע"ז משל; למשל מלך שעשה סעודה
גדולה עבור כל בני המדינה לכבוד בנו יחידו
וכאשר הגיע לחצות היום ביום המוגבל התאווה
בנו לאכול, בא אצל אביו ואמר אבי המלך מפני
מה אין אנו אוכלים? והשיב לו בני צריך להמתין
שיבואו אנשים חשובים ובערך שתי שעות בא
עוד הפעם ואמר לאביו מתאוה אני לאכול והשיב
לו צריך להמתין עוד מעט עד שיבואו אותם הנוסעים
בדרך ובערך. עוד שתי שעות בא עוד הפעם ואמר
לאביו מתאוה אני לאכול והשיב לו צריך להמתין
על אותם שנוסעים ממרחקים. ואחר שעה עוד אמר
לו בנו עד מתי נמתין? והשיב צריך להמתין על
אותם ההולכים ברגלים ממרחק. ואם בנו הוא שוטה
אינו רוצה להמתין יותר וחוטף ואוכל, אבל
אם הוא חכם אומר שזה אינו חכמה להתעקש ולאכול
רק אעשה רצון אדוני אבי המלך וממתין עד שיבואו
כולם, והנמשל מובן מאליו שלזה אריכות הגלות,
והצדיקים אינם מתעקשים למהר ביאת משיח בכדי
שיתעלו כל הניצוצות הקדושים ודור הולך ודור
בא, ואין אנו רוצים לדבר מזה הרבה כי בהדי כבשי
דרחמנא למה לך? רק זהו כלל גדול בתורה, כי לא
בחפזון תצאו רק כבוד ה' הולך לפניכם. כי מאריכות
הגלות הולך ומתגדל כבוד ה' עד שיתעלו כל הבחי'
ואז יבא משיח צדקנו ומאסיפכם אלקי ישראל, כי
אנו נקראים אומה ישראלית והקב"ה נקרא אלקי
ישראל ומה שמתעכבת הגלות יותר הוא שהמאסף
נקרא אלקי ישראל וכשיתעלו כל הניצוצות שנפלו
יתגדל כבודו וכבוד ישראל בכל העולם ולכן אנו
אומרים ומלכותו בכל משלה. בית אהרן בא
פתילות
למשיח
צריך
כל אדם לידע שעליית כל העולמות תלוי בזה העולם,
וצריך כל אדם לראות שלא יהיה ח"ו שום מניעה
מצדו. כפי ששמעתי מא"א מו"ר זצ"ל, פעם אחת דברו
לפניו ממשיח ואמר זאת תדעו אשר מהקב"ה ומצדיקים
אין שום מניעה לביאת משיח רק עיקר המניעה מאנשים
פשוטים כערכנו, וצריך כל אדם לראות להניח איזו
פתילה למשיח ולראות שיהיה לו ג"כ חלק באורו
של משיח ולקרב ביאתו ג"כ על ידו. וכשיעשה
כל אדם כך בוודאי תהיה הגאולה שלמה אי"ה, ויתעלו
כל העולמות למעלה למשכיל. ולזה אמרה חנה ה'
ממית ומחיה מוריד שאול ויעל כי א"א להשיג
בחינת הנבואה רק דוקא ע"י מוריד שאול ויעל
אחרי כן, ולזה כתיב ויהיו לנס, ובני קרח לא מתו,
כי אחר שירדו לגיהנוֹם נתבצר להם מקום ועלו
והשיגו בחינת הנבואה, וזהו ויהיו לנס ל' עילוי
ולזה התחלת הנבואה היה מחנה כידוע שחנ"ה
עולה שם ס"ג שהוא מקור הנבואה וממנו מקבלים
נצח והוֹד היינו כל הבחינות עד נצח והוד
ששם הוא התגלות הנבואה. שם קרח
רוחו
של משיח
רוחו
של משיח היא הקדושה שיש בכל איש ישראל, וזהו
הפי' ורוח אלקים מרחפת על פני המים, וכי כל איש
ישראל צריך לראות במעשיו שיקרב ביאת משיח,
ופשיטא שלא יהא ח"ו מונע לביאת משיח. והנה כעת
מחמת שהעולם אינו בשלימות שולטת מלכות ישמעאל
בעולם, אבל בביאה משיחנו במהרה בימינו אי"ה
מלבד שיהיה אז לישראל כל טוב בא"י ולא תחסר
כל בה, נוסף לזה שתתרבה הקדושה אז בישראל
ויבוטל כל דבר הנגד, כמ"ש ונחה עליו רוח
ה' רוח חכמה וכו' ולא יהיה שום מונע בעולם מלעבוד
את ה' באמת ובתמים. וזש"ה ורוח אלקים מרחפת על
פני המים כמו שדברנו, כי זה מרמז על התורה
ועל התשובה. כי כמו שהמים הולכים ממקום גבוה
למקום נמוך כן התורה וכן ג"כ התשובה כמו
שכתוב שפכי כמים לבך וע"י התורה והתשובה תתפשט
הקדושה ממקום גבוה למקום נמוך עד דמטי רגלין
ברגלין ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים
ומלאה דעה את ה' כמים שעולים מן הבאר לקראת
צדיקים. שם בראשית
ביטול
היש
מכל החסדים
והאמת שאנו רואים שהקב"ה מנהיג את העולם בזה
מחוייב כל אדם להיות נחשב בעיניו כאין ולהבטל
במציאות עבור כבודו של הקב"ה וכשאדם מקיים
כמו שדברנו אזי יכול האדם לבוא לידי עליה,
כי כשאדם יודע שהוא נחשב לאין ואין בו שום דבר
אזי לכשירצה יכול להתפשט בתוכו חיות הבורא
ב"ה אבל כשנחשב בעיניו ליש אזי אין מקום בתוכו
שתתפשט חיות הבורא ב"ה. ושמעתי מא"א אדומו"ר
זצוקל"ה שאמר תיבת אפ"ס כשאין נקודה בתוך אות
פ' פירושה אין אבל כשיש נקודה בתוכה אזי מרמזת
ליש בל' לע"ז.(עפּעס) ובאמת צדיקים מתבטלים
מפני גדולת הבורא ב"ה ואנשים כערכינו שאין
אנו מבינים גדולת הבורא ב"ה צריכים אנחנו להתבטל
מפני עצמיות שלנו שלא התחלנו עדיין לעבוד את
ה' כלל. שם וישלח
ימים
ולילות
אמר ראב"ע
הרי אני כבן שבעים שנה וכף עד שדרשה בן זומא
וכו' ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות,
וחכ"א ימי חייך העוה"ז כל ימי חייך להביא
לימות המשיח. לכאורה הוא פלא כי שתי הדעות מחולקות
מקצה אל קצה שבן זומא דרש כל ימי חייך הלילות
שהוא מדריגה פחותה מימים וחכמים דורשים
לרבות לימות המשיח שהוא מדריגה גדולה מאוד?
רק הפ" הוא כך: שצריך להאיר הלילות ג"כ שיאיר
כיום כחשיכה כאורה וז"ש ראב"ע לא זכיתי שתאמר
יצ"מ בלילות היינו שבגלות יאיר לנו כל כך
הלילות כמו שהיה בעת יצ"מ ,ולזה דרש בן זומא
כל ימי חייך הלילות היינו שצריך כל אדם לעסוק
בתורה ותפלה ומצות ומעש"ט. ובסיפור יצ"מ
ושיהיה בזה הכל חיות הבורא ב"ה ע"י הדיבורים
שלו עד שיאיר לו בכל הבחינות הפחותות שלו הנקראים
לילות ג"כ. וחכ"א ג"כ כך, ומר אמר חדא ומר אמר
חדא ולא פליגי המנו, שצריך כל אדם לקרב ביאת
משיחנו בב"י, היינו כמו שדיברנו שיראה לייחד
ולקרב הכל להקב"ה עד שישלים כל המדות ואז יבא
משיח אי"ה בקרוב, וזהו כל ימי חייך שצריך כל
אדם לעסוק כל ימיו בתורה ומצוות ולייחד
הכל להקב"ה בכדי להביא לימות המשיח, ויראה
האדם שיבוא לפני הקב"ה עם כל הימים שלו שלא
יאבד ח"ו לילה או יום אחד בלי עבדות של הקב"ה,
רק לקשר הכל כל הימים והלילות שלו להקב"ה
כמ"ש ואברהם זקן בא בימים וכשיעשו ויקיימו
כל ישראל כמו שדברנו בוודאי יהיה ביאת משיחנו
בבימ"א שם פסח
נר
העולם
וכל אדם נקרא נר שהכל נקרא נר, הנר של חרס ושל
מתכת נקרא נר שהוא כלי קבול שמקבל בתוכו
הנר להאיר, והפתילה שבו יש אחיזה להאור והשמן
שממנו נמשך האור הכל נקרא נר, העיקר הוא האור
שבראשו ונקרא נר, ויש בזה כמה דברים גשמיים
ועבים ודברים דקים ורוחניים, והקב"ה מפליא
לעשות שקושר דבר רוחני בדבר גשמי שניתן הנר
בגוף והאדם צריך ג"כ לקשר דבר גשמי בדבר רוחני
ולקשר עצמו בתורה ולעשות כל מעשיו לש"ש אשה
ריח ניחוח לה'. ובמה קושרים עצמם לה'? "מיט קליינקייט"
במעט אני מתחיל בה כמ"ש כי אתה המעט מכל
העמים כי על המזלות איתא בספרים של כל א' מן
המזלות נדמה לו שהוא ראש וגדול מחברו כי
שם אין לירא מיצה"ר ושום פחיתות בעבדות לכן
רשאי כ"א מהם לסבור שהוא גדול מחברו, אבל
באדם צריך כ"א לידע שהוא קטן שבקטנים ורוצה
רק להתחיל, כי כך הוא החשבון ממה נפשך כידוע,
והוא רק נקודה שבלב להתחיל והם נובעים מאליהם
כי כשיש איזו תמונה אזי א"א לשנות ואין להוסיף
עוד וכתיב כי לא ראיתם כל תמונה. אבל כשהוא
רק נקודה יכול לנבוע ולהוסדף ולעשות ממנו
כל מה שרוצים. וכתיב מעין גנים באר מים חיים
מי שזוכה לטעום מעט אור מאותו המעין אזי הוא
באר מים היים שנובע ונובע ומוסיף והולך כי
עמך מקור חיים באורך נראה אור ונוזלים מן
לבנון. אימתי? כשנוזלים ובאים מהעיקר לבנונית
ופשיטות בלי גבהות כלל. וכשאני נכנס לתוכה
פי' לתוך הנקודה לפנימיותה שערים הרבה נפתחים
בה, וכתיב פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה יה,
ההודות לה' המה השערים לזה השער לה'. חנוכה נקרא
הוד נובע להודות ולהלל וצריך להודות על כל
יום של חנוכה ועל כל אמירת הלל ועל מצות הדלקת
נרות של חנוכה הגם שצריך להודות לה' על כל
שעה ורגע רק שימי חנוכה אלו הימים נקבעו לכך.
שם לחנוכה.
פנימיות
המנורה
אל מול
פני המנורה יאירו שבעת הנרות, ששה היה לו לומר?
אלא אל מול פני המנורה פנימיות המנורה שהוא
למעלה מהשבעה נרות, כי בשבעה הוא הנהגת
העולם שבעה ימים ושבע שנים ושבע שנים שבע
פעמים ושבעת אלפים שנה אבל השמיני הוא למעלה
מהשבעה וממנו מאירין כל השבעה. וזהו הרמז
לנר הנוכה ולפיכך הוא שמונה ימים, ויוסף
ג"כ מגיע למעלה מהשבעה וזהו אחרי הודיע אלקים
אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך וד"ל. וכתיב
הנמצא כזה איש אשר רוח אלקים בו מרמז למה שכתוב
ורוח אלקים מרחפת על פני המים. ודרשו רבותינו
ז"ל זה רוחו של משיח וכאן ג"כ מרמז לזה איש
אשר רוח אלקים בו זה רוחו של משיח בן יוסף ומשיח
בן דוד כי כל הענין של יהודה עם יוסף מרמז
גם כן לענין זה. שם שם.
חכמה
וזקנה
ואברהם
זקן בא בימים, העולם אומר השכל בא אחר השנים,
ובאמת הוא דבר לא טוב מאד שבילדותו הולך אחר
שרירות לבו וממלא תאוותו ולעת זקנתו כשנתבטלו
הטוחנות ובטלו ממנו כל התאוות אז הוא בא אל
השכל אחר אפיסת כחו. אבל אצל אברהם כתיב
ואברהם זקן; זה שקנה חכמה. כי אברהם השיג החכמה
האמיתית בילדותו כפי דאיתא בן שלש שנים הכיר
אברהם את בוראו, ואח"כ בא בימים; שקושר כל
הימים והמדות שלו להחכמה, ואח"כ וד' ברך את
אברהם בכל. וכתיב מי האיש החפץ חיים אוהב ימים
לראות טוב, וראוי להשים לב בשינוי הלשון
תחלה חפץ ואח"כ אוהב? ונוכל לומר שהפ" הוא כך;
מי האיש החפץ חיים היינו חיים הנצחיים החכמה
תחיה את בעליה שהוא רוצה החכמה האמיתית אוהב
ימים היינו שיאהב הימים שלו והמדות ולקשר
הכל למעלה לראות טוב, בכדי שיוכל להשיג
הטוב הגנוז שזה הוא עיקר החיים של האדם. וכמו
שאנו אומרים בראש השנה בשלש ראשונות שהם שבחו
של מקום ואנו אומרים זכרנו להיים מלך חפץ בחיים,
שזה בקשה רק האמת עיקר הבקשה שלנו על חיים
נצחיים, ולזה אנו מבקשים את הנצחיים דוקא בשלש
ראשונות, כפי שהזכרנו מקודם בן שלש שנים הכיר
אברהם את בוראו היינו שהכיר וחיבר את כל העולם
כולו לחכמה הקדומה. ולכן כתוב אצל אברהם ג"כ
גימ"ל בחינות אברהם זקן ואח"כ בא בימים ואח"כ
וד' ברך את אברהם בכל, כי באמת אבות העולם
הגם שכל אחד ואחד עבד את השית"ב כל אחד לפי בחינתו,
על כל זה השיג כל אחד על ידי הבחינה והמידה
שלו כל הבחינות והמדרגות הם אלו שהם למעלה
מהמידות, וכפי דאיתא במדרש שנטל הקב"ה עטרה
מעל ראשו ונתן לאברהם ואברהם השפיע לכל
העולם כל טוב מרום המעלות עד עולם השפל על ידי
בחינת החסד שלוֹ. לזה כתיב מקודם ואברהם זקן
היינו החכמה ואחר כך בא בימים אלו המדות
ואחר כך וה' ברך את אברהם בכל, כפי דאיתא בת
היתה לאברהם ובכל שמה, וזוהי עבודתם של צדיקים
שמשיגים החכמה האמיתית שהם החיים הנצחיים.
זהו בן שלש הכיר אברהם את בוראו היינו שייחד
כל המדות להשלוֹש ראשונות ומשם השפיע חסד
לכל העולם ולזה איתא במדרש על ואברהם זקן ימים
כנגד זקנה, וזקנה כנגד ימים, כי חיבר על
ידי עובדות ומעשים טובים שלו הימים עם הזקנה,
והזקנה עם הימים. שם חיי
שרה.
צוהר
צוהר
תעשה לתיבה, ר"ל שתאיר את התיבה היינו שהדיבורים
היוצאים מפיך בתורה ותפלה יהיו עם חיות
הבורא ב"ה, ואז תעשה צירופים טובים כידוע
שיש בזה התיבה שלשה צירופים צה"ר צר"ה רצ"ה
ותעשה מזה התבה צירוף רצ"ה היינו להשפיע רצונו
הטוב לזה העולם. שם
נח.
ממכתביו
לאנ"ש
הנאהבים אלינו כמים הפנים לפנים יחיו הם וכל
אשר להם כולם יעמדו על הברכה.
הנה לדבר
בקולמוס לשוני מייקרת ערך ארצנו ארץ החיים
מקום התקשרותינו בעליות תפילותינו דרך
ציון המצוּינת קודש הקדשי' רצוף אהבה אהבת
הלבבות אחינו ב"י להתקשר ולהתייחד לאחד
בלב אחד בעבודה שבלב זו תפילה לעלות דרך שער
השמים. מי אנכי לגשת הלום להאריך בשבח דברים
העומדים ברומו של עולם מאור עולם באוצר
חיים? אולם הציקתני רוחי מחמת עת וצוק העתים
שזה כמה שנים שקרא ה' לרעב בארץ ואלפים נפשות
יקרי ערך טפם עטופים ברעב ופורש ללחם אין
וגם אחרי ראותי מכתבים מכל גדולי ישראל
בהתעוררות והתאמצות גדולה לעורר את לבב אחב"י
וגם עשו פרי והצליחם לזאת באתי במכתבי לאנ"ש
הסרים למשמעתי שכפי שידידי הר' המופלג הותיק
בנן של קדושים מו"ה אברהם יוסף נ"י נכד הרב
הקדוש הגאון מוואלטשיסק ז"ל חתן ש"ב ידידי וחביבי
הרב החסיד המפורסם מו"ה נפתלי צבי נ"י נכד הבעש"ט
הק' נשלח מארץ הקדושה חוצה לקבץ נדבה חדשה
להחיות את נפשות אחב"י היושבים בקודש פנימה,
לכן באתי במכתבי דנא לזרז את כל אנ"ש אשר
קרבת אלקים יחפצון לקבל את ידידי הרב המוכ"ז
הנ"ל בסבר פנים יפות ולעורר את לבבם בנתינת
מעשה הצדקה שלום בנדבה החדשה כאו"א לפי
כחו ויותר, והן בחיזוק בדק הבית אל הבא להיות
סילוקם בזירוז ובהשגחה בעינא פקיחא ע"ז שיתוסף
כסף הקדשים בכדי לחזק ישיבתם בקודש בהרחבת
הלב. ומעתה אהובי אחי וריעי תקבלו החוה"ש מאדוה"ש
ויערב לכם ולנו חלקינו מה טוב ומה נעים בעריכות
ידידות נעימות מצוה רבה כזו להתקשר ולהתאחד
למקום המיוחד לאחד ומארצנו ארץ החיים אשר ה'
ית' דורש אותה תמיד וכל מקור החיות והשפע
לכל העולם בא מדרך ארצנו. יתן השם הטוב לטובים
ולישרים בלבותם ולכל אחינו בני ישראל שפע
חיים ארוכים בגודל ברכה והצלחה בכל מעשה ידינו
כוננה עלינו בכל הברכות ממקור הברכות והחיים
והשלום.
מנאי
אהובם דו"ש באהבה וחפץ בהצלחתם ובאהבתם ואחדותם
והתקשרותם למקור החיים חי עד מרום וקדוש.
והשי"ת יברכנו בברכה משולשת בבני חיי ומזוני
ועותרא בחיים טובים ארוכים ומבורכים ושמחים
בכל טוב כלל אחב"י שלום דברי אהובם ה"ק. שם מכתבי קודש.
טעמו
של ריקוד
שאלו
לרבי אהרן מקארלין ילמדנו רבנו מפני מה חסידים
מצויים אצל ריקוד? שכן השיב רבי אהרן; בשעת
ריקוד אדם מתרומם טפח מעל גבי הקרקע. " מדור דור.