רבי חיים
ישראל מפילוב
בנו של
רבי דוד מקוצק, ונכדו של רבי מנחם מנדיל מקוצק ממשיך
דרך סבו הגדול בחסידות ובהליכתו המקורית. היה 'גדול בנגלה
ובננסתר ומורה לאלפי חסידים שנהרו לחצרו הקוצקאית
בפילוב. עיניו היו פקוחות
לראות ולהעריך את מאורעות הימים ואזניו פתוחות
להאזין ולשמוע את רחשי הזמן. הרעיון של חיבת ציון הטביע עליו את
חותמו, והוא העיז להתענין למעשה בדרכי הגשמתו. נפגש עם הרבנים
מוהליבר וריינס. ובהשפעתם הטיף לחסידיו בכתב ובעל
פה לעשות מצידם את כל האפשר כדי לקרב את גאולת
העם והארץ. ביזמתו נוסדה "אגודת האלף" שמטרתה היתה
לייסד ישוב עברי בארץ ישראל בשביל אלף חסידים. סכומי כסף ניכרים
אספה אגודה זו והעבירה אותם לבארון רוטשילד
הנדיב הידוע בצרוף בקשת עזרה מצדו. אבל רוטשילד
לא נענה לפניה החזיר את הכסף, והתכנית נכשלה גם
ספרו "שלזם ירושלים" מכיל "דברים עתיקים גבוהים
ורמים ברוחו של
עולם עפ"י הלכה, נפלאות מעניני חיבת
ומצות ישיבת ארצנו הקדושה בזמן הוה" הצטרפותו
הפעילה לציונות עוררו עליו קנטורו של הרב מראדוין
ומריבה נפלה גם
בינו לבין בנו רבי יצחק זעליג
האדמו"ר מסוקולוב. הת התנגנות זו מחוגי הצדיקים לרעיון
הקדוש לו החלישה את גופו ורוחו של ה"אדמו"ר
הציוני".
ספרו של רבי חיים ישראל נדפם
רק אחר פטירתו ובחייו היה מסובב בין חסידיו
בהעתקות רבות. הוא הוציא
את הספר "אהבת דוד" והקונטרס
"מעשה המנורה"
נפטר ביום י"ב מיון תרס"ו בהיותו
בן ששים ושש. מבניו נתפרסמו
רבי צבי מליקובא מחבר הספר "עטרת צבי" רבי משה
מרדכי מפילאוו מחבר הספרים "מדרש משה" ו"מרדכי
משה" רבי יצחק זעליג מסוקולוב ורבי יוסף ששימש
ברבנות קאצק.
על
העליה לארץ-ישראל
בימינו
העולה מכל דברינו להלכה לפע"ד
בקיצור :
א
לקנות
נחלה שדה וכרם בא"י שיתנו צמיחה להתפרנס בהם
ישראלים הדרים שמה או פועלים ישראלים או אריסין
וחכירים או אפי' להרויח
שיבואו הרווחים לחו"ל למי שאינו
יעלה לדור. לדברי הימב"ן
ז"ל הוא מ"ע ול"ת מ"ע מן וירשתם אותה וישבתם בה
בפ' מסעי "ורשתם את הארץ וכן פ' רש"י ז"ל בחומש מה
והורשתם אותה מיושביה אז תוכלו להתקיים
בה וישבתם בה, שקודם
צריך לפדות הארץ מידיהם. ול"ת מן והארץ
לא תמכר לצמיתות שפי' הרמב"ן ז"ל בעין פדיון
האמורות בגופות וכן צריך לזרוע ולנטוע עליה
שלא נעזבנה שממה לדברי הרמב"ן ז"ל ומבואר בס"י
שהארץ יהיה נזכרת תחילה לברית "שבטים יעו"ש
ב
אם תהיה
רשות מהממשלות להתקבץ
שיעלו לדור בא"י שני אלפים ושתי
רבבות מישראל פשוטא שתהיה מצוה וחיוב על כל
יחיד ויחיד שישתדל להשיג רשות ולעלות ולהתאחד
עם אותם הדרים
שמה, ואין לחוש על מה שכ' הר"ח שבתוס' כיון
דאין השכינה שורה פחות
משני אלפים ושני רבבות כמבואר
ביבמות דס"ד ודאי נתחזק כל אהד לקיים כתורה וכמצות דהוי
כמו שהיו
ישראל יושבין
על אדמתן אפילו לאחר חורבן הבית. דמדינא דמיתני' וברייתא דהכל מעלין
לא"י ליכא שום חולק ע"ז. ואפשר דאפילו על ריבוא אחד מישראל
שיתקבץ שמה על פי
רשות המושלים שנראה בעליל דהוי
פקידה
מן השמים כיון דעל ריבוא מייחד עליהם 'ד' אלקי
צבאות יושב הכרובים
הוי ג"כ כמו שהיו ישראל על אדמתן
לענין
הכל מעלין, דאין חולק בזה מי שרוצה לעלות ולדור
שמה בא"י אם ת"ח הוא או לאו. ואפילו הפחות שבישראל
אם אינו מופקר וירצה לשמוע דברי חכמים בוודאי
מצוה לדור שמה ויעשה תשובה ויתכפר ומכיש בת"ח וב"ת או מי שיודע
להוכיח או מי שמקבל תוכחה כ"ש 'שיש חיוב ומצוה
עליו לעלות.
ג
אותם
שרוצים לעלות לשם מחמת פרנסה שדוחק להם במדינה
אחרת ובדעתם שבשם יוכלו בנקל להתפרנס אעפ"י
דהוי מצות שלא לשמה דמתכוונים להנאת עצמן אעפ"כ
אם יקבלו עליהם לקיים
מצוות התלויות בארץ ככל הדינים
עפ"י הלכה יש לחשוב שהיא
נקראת מצוה לשמה, לפי שדירת א"י
עיקרה להנאה קיימי ליהנות מהם בריותו, כי
בלא מזון ופרנסה אינו חשוב דירה. ועיקר הוא הדירה בא"י
והוי כמו פסח ומצה שאוכל כשהוא רעב אטו נחשב
זה למצוה שלא לשפה ?
והלא אמרו בע"פ לאכול מצה כדי
שיאכל לתיאבון
בליל פסח וע"כ כיון דעיקרא לאכילה
קאי הוי זו מצוה שנהנה ממנה. כמו כן בדירת א"י, ואפי' העליה הוי שלא
לשמה אינה עליה עיקר
חמצווה אלא הדירה עיקר המצוה
כמבואר בכל הפוס', והעליה הוי
הכנה להמצוה. ומצינו בבאי הארץ
שכתבה תורה ונטעתם כל עץ מאבל ואיתא במ'
רבה פ' קדושים שהוא לשון ציווי שיהיו עוסקים
במטע
תחילה ע"ש, ועוד כי עיקר הגאולה העתידה לבא ב"ב
ידוע שמתוך צרה רוחה אטו משום שצריכים להוושע
מתוך צרה נקרא שלא לשמה, וכן דוחק הפרנסה במקום זה ורוצה
לילך למקום אחר
שירויח מצינו שהוא צדקה בכל
עת, ומכ"ש להתפרנס מקדושת
א"י. גדול וקדוש אחד אמר שבפרשה שני'
דק"ש כ'
ולעבדו בכל לבבכם
ובכל נפשכם ולא כ' ובכל מאודיכם
כמו בפ' א' ? כי מאודך הוא
נשמיט וברבים הוי נכסים לנפשות
יחשב לא ממון וד"ל וכמח"ח ולפיכך ע"י דוחק
פרנסה גם העליה תחםב מצוה לשמה ועוד בישראל
העובדים
כל דבר שבקדושה כל דבר שבקדושה מתמן לשמן קאי
כמבואר
בש"ס זבחים ותנאי ב"ר הוי שאין המחשבה הולכת
אלא אחר העובד יע"ש
ד
כל העולה
משאר ארצות לדור בא"י צריך לקבל עליו רק לקיים
מצוות
התלויות בארץ בכל החומרות לא לדרוש להקל ומכ"ש במצוות שמיטה, לבד שמדינא
הסכמות כל הפוס' שמחוייב בזמה"ז יש לחוש להפוס'
דאינו מצוה לעלות קודם ביאת הגואל שיעבור ח"ו
על מצות שמיטה, כי מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי
? ואפה כשהדרין
בא"י מכבר
מקילין אבל לעלות לא"י
בשביל זה בודאי אסור. כיון שאינו
מצוה בעליה זו שוב הוא עבירה כמו בהמעפילים
בפ'
שלח שאמר מרע"ה למה זה אתם עוברים וגו' לא תעלו
ולא תנגפו לפני אויביכם ושמא יחובו ח"ו חובת
גלות חדשות יהי אחרונות קשה מן הראשונות. לפע"ד אסור לגמרי לעלות על אופן
זה.
וכן הסכמת כל "גדולים הי"ו. ואם קשה על
האדם להכניס עצמו לנסיון כזה
יאסור על עצמו ועל ב"ב באלה ובשבועה, ויהיה חוזק לקיים
המצוה כמו שעשה התרשתא
בס' נחמי' י' וע" בשל"ה הק' שער האותיות
אק' ד"ה אתה באתי ומסיים כדי שלא תהיה מצוה
הבאה בעבירה בביטול מצות התלויות בארץ ויהיה
הפסדן יותר על שכרן חוו וכן לעלות להתייהר
או להתקוטט ח"ו לענ"ד איסור גמור לעלות. כמ"ש הרב מרוטינבערג ז"ל והתשב"ץ והכל בו סי'
קכ"ז כי
הבית האחרון נחרב
בשביל ש"ח והישוב בא"י בזמה"ז
כדי לקרב הקץ ב"ב ואין קטיגור נעשה סניגור.
ה
יחיד
הרוצה לעלות להתפרנס שמה מיגיע כפו בלא
אחיזת נחלה כגון עובד
אדמה או נגר ושאר בעלי אומנין
אם ידור במקום ציבור ויציית לחכם וי"ש הדר שמה ודאי
דיש מצוה גדולה. אבל לדור שם ביחיד אסור לעלות
כי יש ספות הרוה את הצמאה, וטוב למנוע אותן
ו
אותם
הדרים בא"י ומתפרנסין מהנשלח להם מחו"ל וחיים
בחיי צער וחרדים על דברו אעפ"י שהשפע שלהם הוא
מחו"ל ועיקר מצוות דירת א"י הוא מהשגחת עיני
ה' כבר ביארתי שכל הבא אל אה"ק נתבטל הכל לקדושה
לפי שהוא פלטין של ממה"מ ובמקום המלך אפי' שר
עבד הוא ובטל ממציאותו, ע"כ נקרא הכל שהוא מקדושת א"י ואדרבה
מטיבין לעצמן ומטיבין לאחרים לאחינו שבגלה
שמחזיקים אותם שעי"ז נתקן כל פעולתם שבחו"ל
שיש בהם פגמים הרבה וע"י העלאות חלק מזה להקדושה
מתקן הכל כמו חלה להעיסה ומעשר לתבואה. וציון במשפם
תפדה ושבי' בצדקה ועיקר הוא דרך ארצם כמו תפלה.
ז
אפי'
ת"ח וצדיקים ותופשי התורה הק' ויר"ש כשרוצה לעלות
צריך לפשפש במעשיו שימצא א"ע לאינו חשוב כלום
וכאילו הוא פחות מכל הבריות ואז יש לו תקומה
שבארצה"ק שהוא פלטין של
מלך מה"מ סובל גם הפחותים ומזין
אותנו כרועה נאמן כמו שאמר ר"ז אנא לא סלקי לא"י
עד דחזאי שערי בחלמא שהוא מאכל בהמה ונמשך אחר
בעלי',
וכן ההענה ר"ז מאה תעניתא שישכח התלמוד שמבבל
והכל להקטין עצמו לפני המקום ב"ה, כי קטן וגדול
שם הוא בכ"מ ד' פ"ה וכל מי שמקטין א"ע על ד"ת נעשה גדול
וח"ו להיפוך אם יש גבהות באדם שנאוי הוא לפני
המקום ב"ה. ויכול ח"ו לעורר דין ע"ע במקום קדוש כזה. כי ארץ אוכלת
יושביה היא ואין נשיאות פנים לפניו יתו"י והוא
דבר גדול על אזהרת ישוו
ארץ ישראל תוכב"ב
ח
לפי שהתקוטטות
קשה מאד בא"י צריכים הגדולי תורה והצדיקים
הדרים
בא"י לעשות תקנות שלא יתגודדו ח"ו בהנהגת ישראלית
ושלא יתפרדו ח"ו בין חברת אשכנזים וספרדים
העולים לא"י שלא יהמ
מביא לידי שנאה וקטטה ח"ו. כי כל מי שלבו
לשמים צריך לדבק
בחברו שלבו לשמים. כי במקום האמת
בטל כל התנגדות החיצונית, ואדרבה צריך כ"א לראות מעלות חברו
ולא חסרונו ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונו
בלבב שלם ועמך כולם צדיקים ויש בכל אחד מישראל
למצוא מדה טובה בזולתו מה שאינו מוצא בתוך
עצמו.
וזהו שאמר ר' עקיבא ואהבת
לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה. וכמ"ש בישיבת א"י
שאחינו מקוים ומצפים ומייחלים שע"י זה תבוא
הישועה לישראל במהרה שיתגלה מלכותו ית' והוא
רק ע"י אחדות כמ"ש
ויהי' בישורון מלך וכו'. ועוד שדבר זה
הוא צורך גדול שיחזיק כל אחד את חברו לקיים
מצוות התלויות בארץ שלא הורגלו בהם במדינות
אחרות. וגם להרמב"ן
ז"ל במצות ישיבת א"י הוא משום כיבוש בוודאי
צריך
כל אחד לכלול א"ע עם כוללת ישראל שיהי' ככיבוש
רבים דכיבוש יחיד אינו מצוה.
ט
בעיקר
מצות ישיבת א"י בזמה"ז י"א שהוא כטלית בת ד' כנפות
שצריך
להבנים ולהביא א"ע לידי חיוב כמו שאמר לו מלאכי
לר'
קטינא סדינא בקייטא וכו' בפ'
התכלת. ובעידן ריתחא עונשין אותן וכ"מ בשל"ה שער האותיות
ד"ה עתה באתי ועיי"ש.
ולפי
עניות דעתי עתה כשנשתנה למעליותא בהרבה דברים
לטובה הן בענין
פרנסה והן בסכנת דרכים שמבואר
בכל הפוס' שזה הי' מניעתם לעלות גם לא היתה שם
ישיבת תורה והי' צריך לבטל מד"ת שבשביל ללמוד
תורה מותר לצאת ומכ"ש שלא לעלות לבטל, אבל עכשיו נשתנה
להיפוך ששם לומדים תורה בלא ביטול ובעה"ר מבטלים
ת"ת בכל המדיגות וגם טרדת הפרנסה כבד מאוד וההוצאה
כבדה לאין תועלת
נלע"ד כי עכשיו יש מצוה דאורייתא
לעלות לפי שנתבאר לעיל
מדברי הראשונים שיש ב' טעמים
במצות ישיבת א"י או משום כיבוש לדברי הרמב"ן ז"ל שתלו דוקא
בישיבה, או משום קדושת מצות התל"ב כדברי הרשב"ץ ח"ב ס" ר'. וכן בתשובת
מהרי"ט ח"ב ס" כ"ח. או משום
לחסות בצל כנפי שכינתו יתב' דכ' לשכנו תדרשה. א"כ לדידן דליכא
במה לפלס לפטור מחיוב מצוה זו אם יהי' רשות
מהממשלה
לעלות. שוב אירא מצוה ששקולה כנגד כה"מ שבתורה
כדברי
הספרי' דליכא מאן דפליג ע"ז ואפי' למאן דס"ל דגם קדושה
שניה
פסקה אבל מדרבנן איכא מצוות התל"ב ואנחנו מחוייבין
לקיים אותן מדאורייתא משום לא תסור ומשום לעשות
עפ"י תורה אשר יורוך א"כ שוב יש לנו מצוה מדאורייתא
כמו יו"ט שני של
גליות דהוי עצמות קדושה אך לפי"ז
עיקר מצות ישיבת א"י אינו אלא במקום שנכבשו
עולי גולה מבבל שנשארו בהם מצות התועב מדרבנן וגם
לשכנו תדרשו אינו אלא ביהודא ובדיעבד בגליל
כמו שאין מעברין שנים וחדשים אלא ביהודא
לכתחילה ובדיעבד כגליל,
כדאי'
בסנהדרין י"א ע"ב. ולדעת הרמב"ן ז"ל בכל א"י איכא מצוה דאפי' לדעת המקילין
בזמה"ז
מלעלות כתבו דאם מתנהנ שם בקדושה ומקיים
מצותי' אין קץ לשכרו כמ"ש הר"מ והכל בו .
י
לענין
הכל מעלין כין שאין רוב ישראל בארץ נלע"ד כדברי
הר"מ
והירושלמי שאם הוא רוצה לעלות כופין אותה לעלות
אבל היא (אשתו?) רוצה אין כופין אותו, לפי שיפה כח הבעל
כדאיתא בהרא"ש ז"ל
סוף כתובות גבי שלש ארצות דאם
הבעל אינו רוצה הוי כמו שנדר ליקח אשה בארץ
ישראל שאין מחייבין אותו ליקח מיד עד שימצא
את
ההגון לו. בפ' מרובה ואם הוא אינו רוצה אלא בשבילה
בע"כ אין לו שאינו הגון יותר מזה אבל שהוא
קוצה והיא אינה רוצה אע"ג דהוי ע"כ שאינה
הוגנת לו שתדור בע"כ ועוז שפיר דיפה כח הבעל. שלום ירושלים
סי' ז
הערה
משמים
כנגד
השאלה שלא שמענו מאבותינו נשמתם בגנזי מרומים
דרך סלולה בזה וגם צדיקי דורינו שיחי' ממרחק יעמדוג"כ
אין קשה כלל כי מבשרי אחזה גם אנכי הדל והצעיר
בעוד שלא עמד כנגד
עיני שהערה מן השמים הוא חדלתי
מלדעת שום דבר הנעשה בעולם בענין זה, כי הדברים סתומים
וחתומים בענין זה מכל צד, כמ"ש
בדניאל סתום הדברים וחתום. ומצינו במד'
תנחומא ויחי שאמרו על אבות הקדושים יצחק ויעקב
ע"ה וטעם זקנכם יקח שביקשו לגלות את הקץ ונסתם
ממנו ומה נאמר על דורות אחרונים וכ"כ הרמב"ם
ז"ל
בפי"ב מהל' מלכים ע"ש וכו' אלו הדברים וכיוצא
בזה לא ידע אדם איך יהיה עד שיהיו הדברים סתומים
מהם אצל הנביאים גם
החכמים אין להם קבלה בדברים
אלו אלא לפי הכרע הפסוקים לפיכך יש להם מחלוקת
בדברים אלו וכו' עיי"ש ועתה שנראה לעינים שיש
קצת
הערה מן השמים אמרתי אולי ירחם ד' ויתן בלב
הצדיקים שאול בשלום ירושלים תבנה ותכונן
בב"א ויש מקום לדבר מזה אז אתערב גם אנכי
עמהם ואם ח"ו לא יסכימו דעתם הטהורה איני אומר
ח"ו קבלו דעתי שם ס" ג
זיקתו
המעשית לעניני ארץ ישראל
כאשר
הנני רואה בעינים סגורות כמציץ מן החרכים שנעשתה
הערה מן השמים לטובה בחמלת הש"י על הארץ ועל
ישראל בעתים הללו שנתיישבו בארצה"ק אלפים מישראל
וחורשים וזורעים על אדמתנו תו"ת ומצליחים בה
והארץ נותנת יבולה ועציה נותנים פירותיהם והרים
מצמחים חציר המסודר בכל הארצות ובשופי יותר
בהשגחה
פרטית הנראית לעין, ועוד זאת כי ממשלת תוגרמה נתנה רשיון
לאחינו בנ"י לקנות שמה אחוזת שדה וכרם אשר עד
עתה לא הורשה בכל ממשלתו לקנות אף פסיעה אחת
וכמעט שהיה אסור להזכיר לפניהם שם ישראל כי
המה שונאי ישראל יותר מכל האומות, ועתה נהפוך הוא ובשנה שעברה יצאה
שמה פקודה שכ"א מישראל יכול לקנות על שמו אדמה
ובנינים לאו דוקא להקאנטארין הגדולים אלא
כל חבורה ואגודה שנעשתה מישראל לקנות שמה ארץ
יכולה להשיג בנקל וכן עשו הרבה חבורות וקנו
שפה אדמותינו להצלחה
והממשלה נותנת שומרים ופקידים
להגן עליהם מכל מאורע ומהשודדים ופראים שלא
יזוקו ח"ו.
עוד זאת
נתהוו חדשות בשנה שעברה הועילו בני עמנו יושבי
ארץ רוסיא שנכתב ונחתם מהממשלה יר"ה אשר רשאי לקבץ
מעות מכל אחבנ"י אשר בארץ רוסיא ה" על אדמת קודש ויושביו
לסעדם ולתמכם בכל האפשרות גם התירו לישבי הארץ הלזו
לקנות שמה שדות וכרמים כפי הנראה קרוב הדבר
להועיל שיתנו רשות מהממשלה יר"ה לאיזה אלפים
מישראל שיעלו לדור
בארץ ישראל אותם שאינם נופלים
תחת שיעבוד הצבא ע"י השתדלות הגבירים בני עמנו
יחיים ה' ויפרחו כגפן ויתברך חילם ויצליחו
בכל מעשי ידיהם אמן כן יאמר השי"ת שם בהקדמה
מחשובי קוצק
גביר
אחד גדול מווארשה בא פעם לשאול עצה מאת כבוד
הגאון והצדיק מפילוב אם לנסוע בענין איזה עסק
לווין. או לא השיב לו הצדיק לבל יסע. הלך הגביר משם
לגאסטינין לשאול בעצת האדמו"ר דשם תשיב לו
הצדיק מגאסטינין ומה השיב לך הרב מפילוב
? כפי שאמר
כן תעשה אף אני מסכים לדבריו כי הוא גאון וקדוש
ה' מכובד הוא מהחסידים הגדולים ומחשובי
קוצק נא לשמוע לדבריו.
אח"כ שמענו
שהגביר מווארשה לא שמע לקולם של שני הצדיקים
הוא נסע
לווין אבל לא עלה הדבר בידיו ולא הצליח כי זאת
גלוי וידוע לפני כל כי הרה"ק מפילוב כאשר אמר דבר כן היה
כמו האורים והתומים בשעה שהכהן הגדול היה שואל. שפתי צדיקים