רבי דוד
מטולנה
נולד בפנת תקפ"ח לאביו הצדיק רבי
מרדכי מטשרנוביל נודע כבעל רוח הקודש ושמו
הלך לפניו כבעל מופת . עם פטירת אביו התחלקו
חסידיו המרובים בין שמונה האחים שכל אחד בנה
מרכז חסידי לעצמו. רבי דוד התישב תחילה בוואסילקוב
אח"כ עבר לטולנה.
רבי דוד שהצטיין בידיעה רחבה
בקבלה חיבר שלשה ספרים "ברכת דוד" "מגן דוד"
"קהלת דוד". חסידיו אהבו לשמוע את תורתו שהיתה
מתובלת גם במילי דעלמא ובמשלים יפים וקולעים.
נהג את נשיאותו ברמה ואת חצרו בעשירות מופלגת.
רבי דוד נפטר בו' אייר תרמ"ב ולא
זכה לממלא מקום, בנו יחידו מרדכי נפטר בימי
עלומיו.
התבוננות
כל
אדם צריך להתבונן בגדולת הבורא ובשפלות עצמו,
איך ששרפים וחיות ואופני הקודש מלאים אימה
ופחד מאימת הקב"ה ומכ"ש אני הנבזה והנמאס
והשפל, כמה צריך אני לירא ולפחוד מהבורא
ב"ה? אך ע"י מה יוכל האדם לבא להתבוננות מעומק
הלב שיזכה עי"ז לתשוקת הבורא ב"ה? הוא ע"י
דבורי תורה. ולכן ע"י התורה המה המצוות הכתובות
בתורה ודבורי תורה יבוא האדם להתקשר בהבורא
ב"ה בתשוקה אמיתית. אכן האדם נברא עפר
מן האדמה ומחמת החומריות שבו הוא נופל ממדריגתו.
ואפילו הצדיקים נופלים לפעמים ממדריגתם,
כמ"ש כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב
ולא יחטא, לכן צריך האדם להתבונן בעת שנופל
ממדריגתו שכעת צריך לעבוד הבורא ב"ה בבחי'
כי שבע יפול צדיק וקם, והיא בחינת עבודה
בכח. כי יש תרין עבודות; עבודה בפועל ועבודה
בכח היינו, בשעה שהצדיקים מקושרים בהבורא ב"ה
היא בחינת עבודה בפועל ובשעה שנופלים ממדריגתם
היא בחי' היינו שצריכים לחזק עצמם בכח גדול
לחזור למדריגתם. וזהו עתיד הקב"ה לעשות
מחול לצדיקים; דהנה שני ב"א ההולכים במחול
יש להם התקשרות זה בזה ותענוג זה מזה ואהבה
זה לזה, והגם שמתפרדים זה מזה באמצע מ"מ
יש להם תענוג מזה ההתפרדות מחמת שיודעים
שתיכף ומיד יחזרו ויתקשרו זה בזה וילכו עוד
יחד במחול. וזהו ענין הצדיקים שמקושרים
תמיד בהקב"ה באהבה ושמחה ואפילו לפעמים
שנופלים ממדריגתם מ"מ יש להם תענוג שיודעים
שתיכף יחזרו במדריגתם. אך הצדיקים בשעה
שנופלים ממדריגתם יכוֹלים ליפול חלילה
אל מדה רעה או אל תאוה רעה ח"ו ולכן צריכים לחזק
עצמם בכח לחזור להבורא ברוך הוא מגן דוד וילך
שלמות
העולמות
בראשית
= ירא שבת, היינו שהאדם צריך לירא בכל ששת ימי
החול מאימת שבת. וחול רומז לגשמיות, וצריך
האדם שבכל הגשמיות תהיה אימת שבת עליו.
ושבת רומז לקוב"ה כמאמר הזוהר מאי שבת? שמא
דקוב"ה. וצריך להכניס בכל הדברים ובכל הגשמיות
חיות ואור הבוב"ה ועי"ז הוא זוכה לבחי' שבת
בחי' מנוחה בחי' תענוג שלימות העולמות כמו שאמרו
חז"ל כל השומר שבת כהלכתו אפי' עוֹבד ע"ז כדור
אנוש מוחלין לו. ועיקר שמירת שבת הוא כמאמרי
ז"ל אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות מיד היו
נגאלין; שתי שבתות דייקא, והם בחי' שבת התחתון
ושבת העליון, ובחי' שבת העליון הוא רזא דשבת
דא הוא שבת ובחי' שבת התחתון הוא מצות האכילה
ושתיה שהאדם מצוּווה בשבת, וכשהאדם שומר
א"ע שלא יקלקל כל ימיו ח"ו בהאכילה ושתיה
ולא יאכל כדרך זולל וסובא כ"א אוכל לשם ה' ועושה
כל הדברים לשם ה' עי"ז הוא זוכה לבחי' שבת
העליון בחי' רזא דשבת דא היא שבת. ואלמלא
שמרו ישראל שתי שבתות כנ"ל מיד היו נגאלין
שהיו זוכים לשלמות הגמורה, שלמות בל העולמות.
וזהו ויכולו השמים והארץ וכל צבאם וכו' וישבות
ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה. ויכולו
הוא לשון כלות הנפש בחי' נכספה וגם כלתה
נפשי כשהאדם כוסף בכל הל"ט מלאכות של ששת ימי
המעשה שהוא רומז לגשמיות הוא כוסף בכולם
להבוב"ה ויודע שהכל ברא הבוב"ה שהוא אחד
יחיד ומיוחד עי"ז וישבות ביום השביעי זוכה
לבחי' שבת מנוחה, שנשפע מלמעלה כל השפעות
טובות ע"י בחי' תענוג בחי' אז תתענג על ה'
כנ"ל, ונשלמים כל העולמות. העיקר הוא שיקדשם
האדם מלוא קומתו בבחי' ואתם הדבקים בה' אלהיכם
חיים כולכם היום. שעם ב"י מתדבקים בשם הוי"ה
ב"ה שהוא מקור לכל השמות, וקודם שברא העולם
היה הוא ושמו לבד; ואני הוי"ה לא שניתי, וצריך
האדם לידע כי כמו קודם שברא העולם היה רק הוא ושמו
לבד כן אחר בריאת העולם ג"כ אין שום דבר אחר
בעולם כ"א הבוב"ה ואין עוד מלבדו, וצריך
לדבק א"ע בהוי"ה ב"ה. וארבע אותיות הוי"ה
ב"ה כנגדם הם ארבעה חושים שבראש; ראיה, שמיעה,
ריח ודיבור, והאדם צריך לקדש כל הד' חושים
שלא יסתכל בדברים האסורים, וכן לא ישמע
דברים האסורים וכן חוש הריח יקדש אותו שיהיה
ביראת ה' כמש"כ והריחו ביראת ה' וכן חוש הדבור
שלא ידבר לשה"ר ורכילות ושאר דברים האסורים
וכשאדם מקדש כל הד' חושים שלא ישתמש בהם
בדברים האסורים עי"ז יזכה לדבק א"ע בד' אותיות
הוי"ה ב"ה ואתם הדבקים בה' וכו' וירגיש חיות
הקדושה בכל הדברים שיעשה וכשהאדם מקדש
מלוא קומתו ומקדש כל החושים יעשה כל הדברים
בלתי לה' לבדו עי"ז נעשה אדם השלם שהוא שלמות
כל העולמות. שם בראשית.
בחינת
ישראל
זקני
ת"ח כל זמן שמזקינים דעתם מתיישבת עליהם
כמ"ש בישישים חכמה, שהולכים בכל יום מדרגא
לדרגא עד שמגיעים לאחדות הבורא כביכול
שהוא אחד יחיד ומיוחד. ולהיפוך הרשעים כל
מה שמזקינים דעתן מטורפת עליהם שנפרדים
עוד ביותר מאחדותו ית', וזה ויהי ימי יעקב שבע
שנים וארבעים ומאת שנה, שבע שנים רומז לז'
ימי הבנין, וארבעים ומאת שנה לשון יחיד
שתיקן כל הז' מדות והעלה אותם לאחדות הבורא
ב"ה. וזהו ויקרבו ימי ישראל למות שהעלה את
כל המדות שיש בהם בחי' מיתה לבחי' ישראל
לעולמות העליונים והכל הוא ע"י בחי' יעקב בחיר
שבאבות, שהוא בחי' רחמים ותחנונים, שאדם מתחנן
ומתפלל לפני השי"ת בחיות ובדביקות ובהתלהבות
כנ"ל, עי"ז יוכל לילך מדרגא לדרגא ולבוא
לבחי' ישראל, יעקב לא הגיע לימי אבותיו שלא
היתה עבודתו מצות אנשים מלומדה כמו שעשו אבותיו
אלא בדרך חדש בהתכללות אהבה ויראה בחי'
רחמים ותחנונים וע"כ זכה לבחי' ישראל בחי' עולמות
עליונים וכשהאדם זוכה למדריגה זאת לבחי'
ישראל אזי יכול להשפיע כל הטובות וכל הברכות
על כל העולמות ועל כל ישראל. שם ויחי.
קדושים
תהיו
קדושים
תהיו המצוה והחיוב על כל אחד מישראל שיקדש
מלוא קומתו ולהמשיך על עצמו קדושה וטהרה.
ע"י מה יוכל האדם לקדש מלא קומתו? ע"י התורה
הק' כשמדבר ד"ת. כי בתורה כתיב מרפא לשון
עץ חיים וכמאמר הכ' עץ חיים היא למחזיקים בה
ע"י שמדבקין א"ע בהתורה הק' זוכים לעץ חיים
ע"י עץ חיים זוכה למ"ש מרפא לשון עץ חיים
וזכה לרפואה על כל הדברים הן ברוחניות והן
בגשמיות ויוכל לנצח את יצרו הרע לקדש ולטהר
מלוא קומתו אך באופן שיקיים מ"ש זאת התורה
אדם כי ימות באוהל ודרשו חז"ל אין התורה
מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה כמו שאיתא
הפירוש בספרים שימית עצמיותו וגשמיותו
וחומריותו ולא יכוון בלימודו לשום פניה
חיצונית וגסות כ"א בלתי לה' לבדו, ע"י לימוד
התורה בזה האופן יבוא לידי מעשה ג"כ ויזכה
לחלוקא דרבנן לבוש הקדוש. כי כשהאדם נמשך
אחר גשמיות חלילה נעשו עי"ז כל מסכים המבדילים
ולבושים הצואים אמנם אם פגע בך מנוול זה משכהו
לבית המדרש אם אבן הוא נימוח ויפלו כל הלבושים
הצואים והמסכים המבדילים ויזכה לקדושים
תהיו וללבושים קדושים ולקדש מלא קומתוֹ.
שם קדושים.
שני
משכנות
תפלה
הוא לשון דביקות שהאדם צריך להתדבק בהבוב"ה
בדביקות אמיתית. אך ע"י מה יוכל האדם להתדבק
בהקב"ה? הוא ע"י שיעור ב' פתחים, שרומז לתרין
חלליו שבלב שהם שני משכנות משכן יצ"ט ומשכן
יצה"ר. משכן היצ"ט הוא בימין ומשכן היצה"ר בשמאל
כמ"ש לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו. והאדם
צריך להגביר את החלק הטוב על החלק הרע וכמאמרם
ז"ל לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר, היינו שצריך
להגביר את הטוב על הרע ולקדש מלא קומתו
מכל הגשמיות מתאוות אכילה ושתיה ותאוות משגל
ושארי דברים ההכרחיים ולעשות הכל בלתי
לה' לבדוֹ, בבחי' ובערת הרע מקרבך, לברר הטוב
מהרע. וזהו ענין וידעת היום והשבות אל לבבך,
תרין לבבות. כי ה' הוא האלהים הוי"ה הוא בחי'
רחמים אלהים הוא בחי' דין שנתהווה ע"י הצימצום
ועי"ז נתהוו כל הדברים הגשמיים. וצריך האדם
לידע כי בחי' אלהים הוא נמשך ג"כ מבחי' הוי"ה
ב"ה, שכל הדברים הגשמיים גם הם נתהוו מאור א"ס
ב"ה. וע"י יוכל להגביר חלק הטוב על חלק הרע
ולקדש עצמו במותר לו ואפילו באכילה ושתיה
ובשארי דברים ההכרחיים יעשה הכל בלתי לה' לבדו
בבחי' ובערת הרע מקרבך. שם לך.
היצר
הרע ולומדי תורה
איתא
במדרש היצר הרע נקרא אבן נגף והתורה נקראת
שני לוחות אבנים; אם אתה משמר את התורה אתה
נצול מיצה"ר. ואיהא בגמרא אם פגע בך מנוּוול
זה משכהו לבהמ"ד, אם אבן הוא נימוח ונ"ל בעזי"ת
ע"ז הדרך; דנודע שהיצה"ע מתגבר בכל עת ורגע על
האדם ורוצה לתופסו ולהפילו, ולכל או"א מתגבר
בענין אחר. וביותר מתגבר על לומדי תורה
להכשילם בחקירות רעות ולהביא להם ראיות רעות
והפוכים כמ"ש והאבן גדולה על פי הבאר, באר רומז
לתורה שנקראת באר כמאה"כ באר חפרוה שרים,
המה האבות שעשו חפירה חדשה בהתורה. גם באר
רומז ליצה"ר כמאה"כ באר זרה נכריה, שמפיל
את האדם אל כל השטותים ותאוות רעות. ואמר הכתוב
והאבן גדולה על פי הבאר הוא על הפה של לומדי
תורה, רומז שביותר מתגבר על לומדי תורה
כי בקל יכול להטעות אותם שידמו בנפשם שהם
שלמים בכל השלמות ואין חסר להם שום דבר, ואז
היצה"ר מביא להם ראיות רעות מהתורה עד שמפיל
אותם בחקירות כנ"ל ונפרדו משרשם ח"ו. והעצה
לזה הוא בחי' אמונה כשאדם מאמין באמונה
שלמה, אמונה פשוטה שהקב"ה מלא כה"כ ושממלא כל עלמין
ומסבב כל עלמין ולית אתר פנוי מיניה, ואיך לא
ירא ולא יבוש מפניו? עי"ז יכול כל אדם לידע
הפגם והחסרון שלו באיזה דבר רוצה היצה"ר
להכשילו ולהטעותו, וזהו וישא יעקב רגליו וירא
והנה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן רובצים
עליה וגו' והאבן גדולה על פי הבאר, יעקב
הוא גופא דאילנא גופא דאורייתא רומז ללומדי
תורה, רגליו רומז לבחי' אמונה בחי' רגלין, באר
רומז לתורה ויצה"ר כנ"ל ר"ל ע"י וישא יעק"ב
שהם לומדי תורה את רגליו הוא בחי' אמונה
אז וירא והנה באר וגו' והאבן גדוֹלה עפ"י הבאר
יכולים לראות הפגם והחסרון שבהם שהוא מצד היצה"ר
ולהתבונן היטב על כל החכמות וערמומיות
של היצה"ר בזה שרוצה לתופסו. ואז הקב"ה עוזרו
להנצל ממנו, ושלשה עדרי צאן רומז לג' חלקי ימי
האדם; ימי הבחרות וימי עליה, ימי האמצעים וימי
עמידה, ימי הזקנה וימי הירידה. ימי עליה
הם ימי הבחרות זמן התגברות היצר לכל התאוות
ואל כל השטותים, ימים האמצעים הם ימי עמידה
שאז נח היצר מרתיחתם כמאמר בן שלשים לכח
שיוכל האדם להתגבר על היצר וימי הירידה הם
ימי הזקנה בחי' זקן זה קנה חכמה. וכשאדם לומד
תורה בימי הבחרות בבחי' אמונת כנ"ל אז יזכה
לבן שלשים לכח להתגבר על היצר ומזה יבא
לבחי' זקן זה קנה חכמה. וזה ענין מאמר רז"ל
למה האדם דומה בעוה"ז? משל לאדם שהיה מהלך בדרך
באישון לילה ואפילה ומתירא מן הקוצים ומן
הברקנים ומן הליסטים וחיות רעות ואינו
יודע באיזה דרך הוא מהלך. כיון שראה את אור
האבוקה נצול מן הקוצים ומן הברקנים ועדיין
הוא מתירא מן הלסטים וחיות רעות כיוון שעלה
עמוד השחר נצול מהם ועדיין אינו יודע באיזה
דרך הוא מהלך כיון שהגיע לפרשת דרכים נצול
מכולם, ר"ל כי האדם צריך לירא ולפחוד מהיצה"ר
שלא יכשיל אותו בדרך שלא ידע כלל אם הוא
עבירה כיוון שראה אור האבוקה הוא אור התורה
שעוסק בתורה אז הוא נצול מהיצה"ר שלא יכשילו
בענין שלא ירגיש שע"י לימוד התורה יודע
מה שמותר ומה שאסור. אך עדיין הוא מתירא
מן הליסטים פן יתגבר עליו היצה"ר להחטיאו במזיד
ח"ו כמאמר רז"ל שהיצה"ר מתגבר על האדם בכל
יום, כיוון שעלה עמוד השחר רומז לימי עמידה
שהם בחי' עמוד השחר שהם קודמין לימי הזקנה
אזי נצול מהם כמאמר בן שלשים לכח, שיובל להתגבר
על היצה"ר ע"י עסק התורה וע"י בחי' אמונה.
ואמנם עדיין אינו יודע באיזה דרך הוא מהלך
כיוון שהגיע לפרשת דרכים נצול מכולם פרש"ת
דרכים רומז לחכמה כי על קדושים תהיו, פירש רש"י
תפרשו עצמיכם וקודש רומז לחכמה ר"ל כשמגיע
לבחי' ימי הזקנה זקן זה קנה חכמה אזי נצול
מכולם. קהלת דוד נ"ח.
סיבת
החורבן פירוד הלבבות
כל הנהנה
מסעודת חתן ומשמחו כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים
קדושין הם רמז לבחי' קדושין ויחוד, שעם ב"י מתקדשין
ומתיחדין עם הבורא ב"ה באחדות הגמורה והשלמה.
ע"י מה יכולים להתייחד עם הבורא ב"ה? ע"י אהדות
שיש ביניהם שמתאחדים באחוה ורעות עי"ז נופלים
כל לשון הרע והמלשינות והדילטורין של שקר וכל
המדות רעות וזוכים להתקשר בהתורה הק' ולדבר
דבורי תורה באמת, עי"ז הם זוכים להתייחד
עם הבורא ב"ה ע"י שמתאספים ומתקשרים עם ב"י
יחד ומדברים ד"ת, כמאמר הכ' תורה צוה לנו משה
עי"ז מתקשרים עם הבורא ב"ה במאמרם ז"ל קוב"ה
ואורייתא וישראל כלהו חד, ר"ל ע"י התורה
כנ"י מתאחדת עם הבורא ב"ה וכמאמר הכ' למען
אחי ורעי אדברה נא שלום בך, ע"י השלום והאחדות
שיש בין ב"י וע"י אדברה נא שמדברים ד"ת בשלמות
וביראה עי"ז זוכים לבחי' אחי ורעי שמתאחים
ומתיחדים עם הבורא ב"ה ביחודא שלים. וזהו כל
הנהנה מסעודת חתן וכו' כאלו בנה אחת מחורבות
ירושלים, כי עיקר החורבן הוא כשיש ח"ו פירוד
הלבבות בין עם ב"י. מגן
דוד לשבת חוהמ"פ.
ברוח
הקודש
פעם
אחת היה הרב הצדיק מטולנה בלודז. ידוע לכל גודל
ותוקף הענין שהיה לזרע קודש נטעי נאמנים
ארזי הלבנון בני היצהר הה"ק מוה"ר מרדכי זי"ע
מטשרנוביל בלקיחת ממוך, כה היתה דרכו בקודש
של הה"ק הנ"ל אסף מאנ"ש החסידים הון רב. אח"כ
אמר להם הטו אזניכם אלי ואספר לכם את אשר
קרה להאחים הקדושים הר"ר אלימלך מלז'נסק ורבי
זושה זצ"ל. כי הסתירו א"ע והלכו במלבושים בלויים
לסבול עול הגלות והלכו כה מעיר לעיר וממקום
למקום עד בואם סמוך לגבול מדינת פרייסין שם
הערה עליהם רוח מן השמים כי כבר הגיע עת
דודים מבלי להסתיר א"ע עוד, והלכו משם לעיר
אחת גדולה ועלה הר"ר אלימלך על הבימה בבית
המדרש ואמר דרוש נפלא מאד אשר היה לפלא
בעיני העומדים שם ואחיו הר"ר זושה אמר תהלים
בהתלהבות עצומה מאד עד כי מזה הבינו אנשי העיר
כי האנשים האלה הם יקרי ערך עד למאד, ולזאת
התנדבו נכבדי העיר לקבץ להם נדבה הגונה.
כאשר הביאו להם הנדבה ומנה רבי זושה את הממון
אמר להם חסרים עוד ד' גדולים. ותמהו האנשים
מאד עד שעלה על זכרונם כי היו אצל גביר אחד
אשר לא רצה ליתן להם רק ד' גדולים שלא רצו לקחת,
וסיפרו זאת לרבי ר' זושה והוא ענה להם הן
הן אותם ד' הגדולים אני רוצה. כאשר נתנו להם
גם אלה אמר להם הר"ר זושה; דעו כי הצדיקים
הגדולים יודעים ברוח קדשם הנשפע אליהם
ממרומים עוד קודם בואם לעיר כמה ממון שיגיע
להם שם.
כאשר
גמר הה"ק מטולנה את הסיפור הבינו כל החסידים
כי גם אצלו לא נתמלא עדיין הסכום אשר ראה
ברוח קדשו וע"כ נתנו לו עוד פעם ממון לקיים
מה שנאמר ואם מעט ואוסיפה לך כהנה וכהנה,
ואחר שנשלם חפצו אמר, כעת אומר לכם מהו ההבדל
ביני לבין הצדיקים הנ"ל הם ידעו ברוח הקודש
קודם בואם לעיר ואני יודע ברוח הקודש בצאתי
את העיר. לבית צדיק.