רבי מאיר
מפרמישלאן
נולד בפרמישלאן בשנת תק"ן בערך לאביו
אהרון לייב שהיה בנו של רבי מאיר הגדול מפרמישלאן
תלמיד הבעש"ט, בעודנו צעיר לימים הפנתה התנהגותו
תשומת לב הרבים, היה מסור מאד למצות הצדקה,
ורוב זמנו
הקדיש לדאגה לעניים, בעצת רבי לוי יצחק מברדיטשוב שידכו
אביו עם בת הצדיק הנסתר רבי איתמר הכהן הגדול.
משנת תקע"ו
בה נפטר אביו שהיה צדיק מפורסם מילא את מקומו.
היה תלמיד
מובהק לרבי מרדכי מקרמיניץ.
רבי מאיר נודע כאיש פלא ו"גלוי
עינים", הוא ראה הכל ואף הרבה לגלות מה שראה,
בשל כך עורר
על עצמו קפידת צדיקי דורו, ובראשם רבי אורי
מסטרליסק. פשטותו ועניוותו היו כה גדולות שרבים
לא הבינו את דרכו. אך הגדולים שהכירוהו מן רוב ידעו
שהוא בעל רוח הקודש וגם גדול בתורה. על מעריציו
נמנו הגאונים רבי יוסף שאול נתנזון ורבי שלמה
קלוגר, רבי חיים מסאנדז היה בין הבאים לבקרו
בפרעמישלאן.
תכונתו היסודית : אהבת ישראל ולימוד
סנגוריה אף על פושעי ישראל. שמו יצא לתהלה כפועל
ישועות ואלפים נסעו אליו לקבל ברכה מפיו,
היו קרוב
להמוני העם, התהלך בקרבו והתאים את תורותיו ושיחותיו
לעם הפשוט ,רגיל היה לפרש פסוקים ומאמרי חז"ל
בדרך עממית ואפילו בלשון הגוים.
דבריו
וחלק מספורי האגדה עליו ממשפרם מגיע למאות
כונסו במפרים "אור המאיר" ומרגניתא דרבי מאיר".
נפטר ביום
כ"ט אייר תר"י והשאיר בן יחיד רבי צבי וחמש בנות,
שכולן נשאו
לצדיקים.
השי"ת
צריך לסלוח לישראל
אם תיטיב
שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו
אתה תמשול בו –– רבש"ע הלא אם תיטיב,
אם ישראל
הולכים בדרך הטוב ומטיבים דרכיהם אז בוודאי
שאת, שאז
אזי בוודאי צריך למחול ולסלוח להם. וגם שאת אם
לא תיטיב, זה אחד מן המקראות שאין להם הכרע,
כאמרם ביומא
נ"ב ותיבת שאת מוסבת בין למעלה אם תיטיב בין
למטה שאם לא תיטיב ע \
כ"ז שאת אפילו אם לא תיטיב שאינם
הולכים בדרך הטוב והישר ג"כ צריך לסלוח להם.
והטעם כי
לפתח חטאת רובץ כאמרם ז"ל רצוננו לעשות רצונך
ומי מעכב ? שאור שבעיסה ! וכן איתא בש"ס דא"ל אליהו לר'
יהודא שהקב"ה
אמר לפתח חטאת רובץ דהיצה"ר מחטיאו בעל כרחו,
אבל באמת
אליך תשוקתו. כי תשוקת ישראל היא רק לעשות רצון
אבינו שבשמים, ואתה תמשול בו ; תשוקת ישראל שרק
אתה כביכול תמשול בו ולא היצה"ר, ע"כ אתה צריך לסלוח
להם בין אם לא תיטיב . מרגניתא דרב
ימאיר בראשית.
רבש"ע, כך תנהג עם ישראל
פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה
וישבת ובקרך וצאנך ירביון וכסף וזהב ירבה לך
וכל אשר לך ירבה ורם לבבך ושכחת את ה'
אלהיך.
–– רבש"ע
בדרך זה תתנהג עם ישראל לגזור על ישראל גזירות
טובות, בראשונה תגזור על כל אחד מישראל פרנסה
בהרחבה, היינו תאכל ושבעת ואח"כ ובתים טובים
תבנה וישבת, שתהיה לכל אחד דירה נאה לישב בה,
ואח"כ תגזור
שיהיו לכל אחד בקר וצאן לרוב, וזהו ובקרך ירביון,
ואח"כ וכסף
וזהב ירבה לך, ואח"כ וכל אשר לך ירבה, היינו,
לגדל כל
אחד את בניו, ואז ורם לבבך,
כי יהיה לכל אחד מישראל
הרחבת הדעת וגדלות המוחין ושכחת את ה'
אלקיך מלשון
שכיח, פי' כי אז עם הרחבת הדעת יהיה כל אחד מישראל
שכיח עם ה' בכל רגע שרתי ה' לנגדי תמיד.
שם עקב .
הצטרכותנו עליו
אספרה
אל חק ה' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך.
–– חק הוא
מלשון מזונות וזפה"כ אספרה אל חוק אני מתאונן
ואספר להשי"ת מה שנצרך לי לפרנסתי, אבל ה'
אמר אלי
בני אתה האם ידע הבן מאין יקח האב פרנסה
? האב הוא
העושה כל ההשתדלויות לפרנס את בנו וא"ע,
גם השי"ת
ישפיע לבניו. ועוד ; האם היום ילדתיך ? האם נולדת כעת
? ומי פרנס
אותך עד היום ? ובכן העיקר שאל ממני הוה מתפלל לפני
השי"ת ואז בוודאי אתן לך כל הצטרכותך. שם תהלים.
הדאגה לעניים
בהל'
פסה סי'
תכ"ט שואלין
בהלכות פסח קודם לפסח שלשים יום, –– הנה המנהג
לקנות חטים לחלקן לעניים לצורך פסח וכו'.
לכאורה דברי
הרמ"א אין להם שייכות לדברי המחבר שהוא מיירי
מענין הדרשה והו"ל להרמ"א לכתוב גם הוא בענין
זה ? אבל
המחבר כתב כדרכו של רב,
ובמה עוסק רב קודם פסח
? בענין הדרשה
להזהיר העם בדיני פסח, שזה בא בכדו וזה בא בחביתו לשאול
בהלכות החג ע"כ פתח בשואלין בהלכות הפסח קודם
לפסח ל' יום. והרמ"א איירי כחסיד שעסקו בגמ"ח,
א"כ אמר מה
לך להזהיר עוד בדיני פסח, בוודאי ישראל כשרים
הם הנח להם לישראל רק אדרבא יותר יש להזהיר
העם שיראו שיהיה להעניים כל צרכי הפסח לקנות
חטים ולחלקו לעניים שיהיה להם כל צרכם . שם בהל' פסח
הכנסת
אורחים
ויאמר,
אדוני אם
נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך,
–– וקשה ; הן אמת כי אמרו חז"ל בשבת קכ"ז גדולה
הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה, ולמדו זה מאאע"ה
אבל אאע"ה מהיכן ידע לומר להקב"ה שימתין עד
כי יכניס האורחים ? נודע שאאע"ה קיים כל התורה כולה
והכוונה היא כי אאע"ה קידש כל רמ"ח אבריו ושס"ה
גידיו לעבודתו ית"ש וממילא היו אבריו מלומדים
להמשיכו אל המצוה כל אבר להמצוה השייכת לו
והגידין לא הניח אותו לעשות מה שעתידה התורה
לאסור, כמו בפסח שלא לאכול חמץ רק מצה ובסוכות
לקיים מצות סוכה וכדומה בכל המצוות. וכאן כשראה
האורחים רצו רגליו לקראת האורחים כמנהג כל
אבריו הקדושים. ע"כ מזה הבין אאע"ה כי גדולה
הכנסת אורחים יותר, ע"כ אמר אל השי"ת אדני אל נא תעבור
כו 'כי לא היה יכול לעכב את רגליו לעמוד על מקומו
כי מעצמן רצו למצוה רבה זו, ומזה למדו רז"ל כי
גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה.
שם לך .
הנסיעה אל הצדיק
כל המחלה
אשר שמתי גו' לא אשים עליך כי אני ה' רופאיך.
–– יש שתי
בחינות בנסיעת אדם להצדיק ; אחת, המובחרת שהחכם
עיניו בראשו ובטרם תבוא אליו הרעה נוסע להצדיק
ומבקש מצדיק הדור שיתפלל בעדו כי יתמיד בהצלחתו
ולא יבוא לתוך ביתו שום חולי ח"ו וזה יערב להצדיק
ותפלתו מתקבלת ברצון. אבל הבחינה השניה היא
כשאינו נוסע להצדיק אך כשתבוא הצרה עליו וידרוש
ברופאים, וכאשר לא תעלה ארובה מרפואותיהם אז נוסע
הוא להצדיק ובזכות תפלתו יתרפא החולה. וזשה"כ
בל המחלה גו' לא אשים עליך פי' על ידך שאתה מתפלל
עליו שלא תבוא מחלה לתוך ביתו ועל הבחינה ב'
כי דרש ברופאים
תחילה ואח"כ נסע אל הצדיק אעפ"כ אשלח רפואה
שלמה להראותך כי אני ה'
רופאיך ולא הרופאים שדרשת
בהם. שם בשלח.
יחוס
עצמו
מי שאינו
סומך על צדקת אביו רק הוא בעצמו חוקר חקר אלהי
בבחינת דע את אלהי אביך זה האיש יוכל לומר זה
אלי. עליו הכתוב אומר ואנוהו. אבל מי שאינו עושה
בעצמו כלום בעבודת הש"י רק סומך על זה שהוא
מיוחס הוא בן צדיק והוא אומר רק אלהי אבי,
שאביו היה
צדיק קדוש וטהור והוא הבן בעצמו בור ריק אז
עליו נאמר וארוממנהו מלשון התרוממות פי'
זאת היא
רק גאוה פשוטה שוטה וגס רוח ולא יותר. שם שם.
תקיפות הדעת
כל רב
ומורה לעדת ישורון צריך שתהיה בו תקיפות הדעת
אם רואה ח"ו בצרת ישראל שיטען בעדם לפני ה'
כביכול למה
הרעות לעם הזה ? ובאם אין לו התחזקות זו איננו ראוי
לשפוט את בני ישראל. והטחת דבריו כזו רצויה
לפני המקום ב"ה כאמרם בירושלמי סנהדרין יודעים
הצדיקים ברבונם שאמיתי הוא ואינם מחניפים
לו. וזהו שמרומז בדברי רש"י ז"ל דבר אתו משפט
ר"ל כי ה' כביכול דיבר אתו עם משה משפט שראוי הוא
לשפוט עדת בני ישראל ומפרט הטעם על שהקשה לדבר
ולמה הרעות לעם הזה, פי אם היתה לך תקיפות דעת כזו להקשות
ולדבר לפני ע"כ ראוי אתה כי מפיך משפט יצא לכל
ישראל. שם וארא.
הצדיק
ואיש ההמון
בלילה
כל איש ואיש, כצדיק כאיש המוני, מתעורר מעט משנתו,
ההבדל בין
זה לזה הוא כי הצדיק כשמתעורר מעט תיכף הוא
קם ממשכבו בזריזות וחשקות והתלהבות לעבודת
השי"ת בתורה ועבודה ושירות ותשבחות, אבל לא
כן האיש ההמוני גם כאשר מתעורר הופך עצמו על
צדו השני ויישן עוד. וזה שאמר הכתוב ויקץ יעקב משנתו
ויאמר אכן יש ה', אבל ויקץ פרעה ויישן ויחלום שנית.
שם ויצא.
בעלי
חוב לקב"ה
רפאה
נפשי כי חטאתי לד, אדרבא אם לא היה חוטא יותר היה
צריך לרפאות אותו ואיך יזכיר חטאו כשמבקש שירפא
ה' אותו
? פעם אחת
בא לפני כפרי אחד וביקש ממני שאתפלל בעד ערל
אחד שתהיה לו רפואה באשר הוא חולה ונוטה למות,
והנכרי חייב
לו הרבה מעות ואם ימות לא יהיה לו ממי לגבות
את חובו, ואך אם יתרפא אז יש תקוה שישלם החוב.
הבנתי בזה
כוונת הפסוק שאנחנו בעלי חוב להמקום ב"ה בעד
החטאים והפשעים רק באם האדם הוא חי והוא בבריאות
אזי יש תקוה שישוב להשי"ת וישלם חובה, כאמרם
ז"ל אם עשה חבילות חבילות של עבירות יעשה חבילות
חבילות של מצוות כנגדם וע"י תשובה מאהבה גם
העוונות עצמם נעשים זכויות, לא כן אם ימות אם
אין מעשה וחשבון בשאול ואין תקוה עוד שישלם
חובו. וא"כ מוכרה לרפאות אותנו כדי שנוכל לשלם
חובו. וזשה"כ רפאה נפשי כי חטאתי לך וחפץ אני
לשוב אליך באמת ובלב תמים. שם תהילים.
השערות הלבנות
תבן אין
ניתן לעבדיך ולבנים אומרים לנו עשה אע"פ שאין
לנו תבונה מעצמינו להבין ולהשכיל לעשות תשובה
ולהכין צידה לדרך רחוקה מעוררים אותנו לתשובה.
השער הלבן שבראש ובזקן כאילו אומרים לנו עורו
ישנים מתרדמתכם ועשו תשובה כי ימי הזקנה באו.
וזהו פירוש
הפסוק תבן לשון תבונה אין ניתן לעבדיך אבל
הלבנים אומרים לנו; עשו השערות הלבנות המה
שיעוררו אותנו ואומרים לנו עשו והכינו צידה
לדרך. שם שמות .
מועט
המחזיק את המרובה
קח צנצנת
אחת ותן שמה מלא העומר מן והנח אותו לפני ה'
למשמרת
לדורותם.–– למה נאמר צנצנת הלא בכל התנ"ך לא
נמצא מדה צנצנת רק איפה, הין, לוג, קב, ולא מדת
צנצנת ולמה שינה הכתוב? גם מעולם לא ראינו
צנצנת גדולה כזו שיוכלו להניח בה מלא עומר?
אלא הענין בא למשמרת לדורות עולם, היינו גם
בעתים הללו דהגם שעניני הפרנסה מתנהגים כעת
לכאורה ע"פ דרך הטבע ע"פ עניני משא ומתן וברכתיך
בכל אשר תעשה ולא כלפנים שהיה ה' אמטיר לחם מן
השמים, אעפ"כ אם יבחין האדם יראה דגם כעת יש
בחינת מן לחם שמזמנים מן השמים. דיש אנשים שכל
מסחרם ומו"מ שלהם הוא בסכום מצער מאד וכמעט
שצריך הוא לפרנסה לשבוע אהד כמה שיעלה קרנא
מכל סחורתו ומרכולתו והקב"ה משפיע לו ומן המסחר
הקטן הזה מפרנס כל ב"ב ויש לו הצטרכותו.
וזהו ג"כ
מן רק הוא באתכסיא ולא באתגליא. ולזה דייק הפסוק
ואמר קח צנצנת אחת ; דרכו של צנצנת שהוא קטן מהכיל מלא
עומר אעפ"כ יחזיק המרובה שיתנו בו מלא עומר
מן, וכן
יהיה לדורותיכם שיחזיק המיעוט את המרובה, וממסחר
קטן תהיה לו הצטרכותו בהרחבה, וזהו המן לדורות
עולם. שם בשלח.
הפתויים של יצר הרע
עד ארבעין
שנין מיכלי מעלי אחר ארבעין שנין מישתי מעלי.
–– כוונת חז"ל להורות אותנו כי מדרכו של היצה"ר
לדחות האדם מדחי אל דחי ח"ו כשהאדם בימי בחרותו
בכוחו וגבורתו ואז עת לעשות לה' לעסוק בתורה ועבודה
אומר לו היצה"ר עוד יש לך זמן לעבודת ה'
בימי זקנתך,
ועתה צריך אתה לפרנס את בני ביתך בכבוד ובהרחבה.
וכשיגיע לימי זקנה אומר לו היצה"ר בימי בחרותו
של אדם אפשר לו לילך למקוה קרה ולקום בחצות
לילה אבל עתה לעת זקנתך שאתה חלש ותש כוחך אם
תתאמץ בכאלו הרי אתה כמאבד עצמך לדעת,
ובדרכו זה
הוא מבטל אותו מעבדות ה' כל שנותיו בבחרותו
ובזקנותיו, וע"כ אמרו רז"ל במתק לשונם עצה האיך
לדחות היצה"ר לבלתי שמוע אליו ואמרו; בבחרותו
שהוא קודם לארבעים שנה יקח האדם לו ראיה מהמאכל
שהוא טוב רק כל עוד שלא נתיישן כי אחרי שנתיישן
אינו שוה עוד לאכילה ונבאש, כך צריך אדם לעבוד
את ה' כל עוד שהוא בריא בגופו ובכחו,
כי אם ימתין
על ימי זקנתו יהיה כמאכל שנתיישן נבאש נמאס
ונבזה, ובהגיע אחר ארבעים שנה אזי מישתי מעלי;
פי', יקח
ראיה מה משקה שכל מה שיתיישן הוא יותר טוב.
כן יעסוק בעת זקנתו בתורה ועבודה וגמ"ח ויכין
צידה לדרך. שם שבת.
מלאכיו
של יעקב
וישלח
יעקב מלאכים, פרש"י ז"ל מלאכים ממש. –– ויש להקשות
האם חסרו ליעקב עבדים ומשרתים עד שהוכרח להטריח
מלאכים בשבילו ? אלא ידוע כי מכל מצוה שאדם עושה
נברא הימנה מלאך כמ"ש רז"ל באבות העושה מצוה
אחת קונה לו פרקליט אחד, וכתבו הספרים הקדושים
שזה הוא המלאך הנברא מעשיית המצוה, ואלו המלאכים
המה באמת מעשי ידיהם של הצריקים והם עומדים
על הפקודים לשמוע בקול דברי הצדיק ולעשות כל
אשר יצוה עליהם. והמלאכים אשר שלח יעקב אע"ה הן
הם אשר הוא עשאם ויכוננם במעשי צדקותינו. שם וישלח.
פגישתו
עם הגאון רבי יוסף שאול נתנזון
פעם אחת
עבר דרך פרמישלאן מרן הגאון המפורסם מוהר"ר
יוסף שאול נאטאנזאהן זצ"ל שבעודו אברך סמוך
על שלחן חותנו בלבוב, נסע דרך פרמישלאן לברז'אן לקיים
מצוות כיבוד אביו הגאון רבי אריה לייבוש נאטינזאהן
זצ"ל מח"ס "בית אל" שדר בברז'אן. כאשר כבר שמע הגאון
ר' יוסף
שאול זצ"ל שמע רבינו הקדוש שספרו לו אנשי אמונים
מרוח הקודש שנראה אצלו כל שעה רצה לסור אליו
לתהות על קנקנו. בבואו להדרו מצא את רבינו הקדוש
יושב על יד שלחנו ושום ספר לא היה פתות לפניו.
מיד הרהר
הגאון רי"ש זצ"ל שהיה מתמיד גדול בלימודו ולא
הלך ד' אמות בלא תורה, איך יתכן שאיש שיושב בטל מבלי לעסוק
בתורה יזכה לרוה"ק ? כאשר נגש אליו ונתן לו שלום אמר
הרה"ק ר' מאיר אליו "יונגערמאן איהר זענט דער
מחבר פונים מפרשי הים" אבקשהו שיאמר לי פירוש דברי חכמינו
ז"ל בגמרא אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה אל
תהרהר אחריו כו' שמא עשה תשובה, והקשו שמא עשה תשובה
ס"ד ? ותרצו
אלא ודאי עשה תשובה ! שזה יפלא אחרי שציירו בת"ח שהוא
בטה ירא ה' איך יצוייר שאדם כזה אשר חז"ל הקדושים
קראוהו ת"ח יעבור ח"ו עבירה ובפרט בפרהסיא שצריך
להמלצה ובבודאי עשה תשובה במקום ? לא היה ביד מרן
הגאון רי"ש זצ"ל מה להשיב. פתח רבינו ואמר "מאיר
יגיד לכבודו תירוץ הגון" באמת ת"ח אמיתי לא
יעשה עבירה רק יצוייר שתראה את הת"ח כשאינו
עוסק בתורה והרי בעיניך הוא עובר עבירה מאחר
שהוא יושב בטל בלי תורה. על זה אמרו חז"ל אל
תהרהר אחריו כי בוודאי עשה תשובה, הכוונה, שרבינו
החוזה מלובלין זי"ע בעת פתחו הגמרא ללמוד אמר
מקודם ''רבש"ע אפשר כתוב עלי ח"ו מה לך לספר חוקי,
הנני מקבל
עלי לעשות תשובה מעתה'' וכך עשה בכל פעם קודם
שישב ללמוד. והנה לרבינו מלובלין היה די רק
הרהור תשובה, אבל לאיש כמוני לא די לו בהרהור תשובה
בלבד רק צריך אני לזה זמן רב לצמצם מחשבתי לקבל
עלי עול מלכות שמים קודם הלימוד. וזוהי כוונת חז"ל
אם ראית ת"ח שעבר עבירה דהיינו שנתבטל מדברי
תורה אל תהרהר אחריו דשמא עשה אז תשובה.
וסיפר הגאת
רי"ש זצ"ל שאחרי כן שאל בעצתו היות שמציעים
לפניו רבנות בעיירה קטנה אחת אם לקבל אותה,
פנה רבינו
ואמר שיחכה בלבוב "באשר אויף אייך יונגערמאן
ווארט א גרויס רבנות" וכן היה שבזמן קצר אחרי כן נתקבל
הגרי"ש זצ"ל לאבד"ק לבוב. אור המאיר.