רבי מרדכי
מטשרנוביל
נולד
בשנת תק"ל בנו של רבי נחום מטשרנוביל והתנו
של רבי אהרן הגדול מקארלין. אחר פטירת אביו
ירש את כסאו. שלא כאביו נהג נשיאותו ברמה,
חי חיי רווחה בביתו הנאה שבנה לעצמו. בימיו
נוסדו ה"מעמדות" תשלום שנתי של החסיד לרבו
שנגבה ע"י שליחים מיוחדים.
המונים
דבקו ברבי מרדכי, והוא היה חביב העם וקדושו,
היה צדיק ההמון אבל אף גדולים בתורה נמנו על
תלמידיו ובתוכם רבי ישראל מווילדניק בעל "שארית
ישראל", דברי תורתו נדפסו בספר "ליקוטי תורה"
לבוב תר"כ.
רבי
מרדכי נפטר בכ' אייר תקצ"ז באנאטיבקה הסמוכה
לקיוב, בה בחר לפי האגדה החסידית שנים מספר
עוד לפני פטירתו משום שלא נשמע בה צלצול
הפעמונים של בתי התפלה הנוצריים המפריע
בקבר.
בירושתו
התחלקו שמונה בניך שהיו לאדמו"רים מפורסמים;
רבי אהרן בנו בכורו בטשרנוביל, רבי משה
בקאריססושוב, רבי יעקב ישראל בהורנוסטייפול,
ואח"כ בצ'רקאסי, רבי נחום במאקאריב, רבי
אברהם בטריסק, רבי דוד בוואסילקוב ואח"כ
בטולנה, רבי יצחק בסקווירא ורבי יוחנן ברחמאסטריבקה
צריך
לדעת
ראשונה
צריך לידע ולהאמין באמת שיש אלוה מצוי ראשון,
שהמציא כל הנבראים, עליונים ותחתונים, עד אין
סוף ותכלית מנקודה אחת, והוא אחד, יחיד ומיוחד
א"ס ב"ה עילת על כל העילות וסיבת כל הסיבות,
וברא עולמות עליונים ותחתונים עד א"ס, ואיהו
ממלא כל עלמין ואיהו מסבב כל עלמין ואיהו אסחר
כל עלמין ואיהו מלעיל כל עלמין ואיהו מתהות
כל עלמין ואיהו בתוך כל עלמין וברא עולם
השפל הזה בשביל התורה ובשביל ישראל והכל
הוא כדי שיתגלה מלכותו ואלוהותו ב"ה וב"ש
כי אין מלך בלא עם בני ישראל וצריך להאמין
באמונה שלמה והזקה שהוא המשפיע ומקיים
כל דבר ולולא שיסתלק שפעו והיותו אפילו
רגע אחד היה נשאר אותו דבר תוהו ובוהו וצריך
להאמין באמונה שלמה כשאדם מנענע אפילו
באצבע קטנה מנענע עולמות עלוינים רוחניים
כמ''ש הבעש"ט ז"ל. צריך להבין כי כל האדם כלול
מכל העולמות ואם הדבר כן צריך לאמלוכי קודשא
בריך חוא בבל דבר שעושה דברי תורה ותפלה
ועשיית המצוה על כל אבריו דגופ' ואפי' דברי
חולין צריך לקדש דיבוריו ומחשבותיו ולהביא
בכל דיבוריו ומהשבותיו השגות אלוהות ולדבק
אל השורש של הדיבור והמחשבה כי בכה השם ית'
מדבר ומהשב, וכשיאמין זה באמונה שלמה אזי
ישגיח על כל פרטיו ומהשבותיו ומאורעותיו שהכל
הוא מאתו ית"ש, והן שנעשה כרצונו או שלא כרצונו,
הכל הוא מאתו ית"ש ובודאי לטובה יחשב וכמאה"כ
מפי עליון לא תצא הרעות כ"א הטוב, כי אפילו
בכל דבר רע יש כה הטוב ממנו ית"ש המהיה את
הרע. שכל מי שיש לו עיני בשר אינו רואה אותו
הטוב, כי המסכים של עוונות מבדילין. וכשיזכך
חוש הראות היינו, שלא יסתבל חוץ לארבע אמות
והוא ארבע אותיות הוי"ה ב"ה וב"ש התהווה
כל החיים ויתקן כל המידות ויוכלל זיי"ן מדות
רעות במדות טובות כמבואר בזוהר; צריך לאכללא
שמאלא בימיבא וכל המדות שכתבו ספרי מוסר אזי
יוגבר הטוב ויתעלה מהרע טוב הגנוז וישאר הרע
לבד ויבוטל לגמרי ואזי יבוא משיח צדקינו בב"י
אמן סלה לקוטי תויה "הדרכה
ב'
תפקיד
הצדיק
א
אם יוצא
לשוק יהא דומה בעיניו כמו שנמסר לסרדיוט ופירש
כי בשוק יש בעלי המחלוקח ובעלי הדינין לכן
יש לירא שלא יבוא להמרות נגד הבורא ברוך
הוא, ועל דרך הכמת האמת כי כל המאורעות שנעשים
בעולם הכל הוא רק בסוד הבירור שנתברר הטוב
מהרע. וזהו סוד של ל"ט מלאכות וכללות כל המעשים
הם ז' מדות. אך מי שאין לו השכל לברר הטוב מהרע
על זה יש צדיקים בכל דור ודור אפילו הם בביתם
ואינם נמצאים בשוק עכ"ז בא לפניהם כל המחשבות
שהמון עם חושבים בשוק בכדי להעלותם. ואותם
האנשים אשר אינם מקושרים להצדיק אזי יש להצדיק
טרחא בזה עד שמעלה אותם. וזה יהי דומה בעיניו
כמי שנמסר לסרדיוט' כי הצדיק צריך להוריד את
עצמו עד מדריגתם, והוא כמשל מי שרוצה להוציא
את חבירו מן הרפש וטיט שנצלל שם צריך לקרב את
עצמו אליו כדי להעלותו שם
שם דף לג
ב
הצדיקים
מתחזקים בחיזוק גמור באמונה שלמה ומתפללים
בכל הנשמות וכוללים גם נשמת התועים ומעלים
אותם למקור העליון, ואז אם יש להם לנשמת
הרשעים איזו זכות אז יכול לבוא לתשובה שם ויקרא
המאמין
השלם
כאשר
האדם מאמין באמונה שלמה שיש בורא אחד, עילת
כל העילות, אז מקבל עליו עול מלכותו ית'
בלי שכחה אפי' רגע אחד, ומאיר א"ע על זה בכל
רגע ורגע בפנימיות הלב, ואז מוסכם בלבו למסור
כל כוחותיו אליו יתברך ולהיות לו עבד נאמן,
לאהוב לאדוניו, ולירא מאדוניו, ולפאר אותו,
ולנצה את האחר שרוצה להרחיק אותו מאדוניו
אדון הכל, ולהודות לאדונו בדיבורי תורה ותפלה
ושאר המצוות, ומעשה המצוות ולדבק אליו יתברך
מעומקא דליבא, מחמת חביבות אלוהות,ו כדי להרחיב
גבול הקדושה ולהיות מקושר אליו יתברך תמיד
כנ"ל בקשר אמיץ והזק ולהנתק ממוסריו אשר
הבוש בבית ההטורים הבלי הזמן ותענוגיו
ומוסריו של היצה"ר מה שמסיתו להדיה א"ע
מהי ההיים ולילך אחר הפצו ורצון הגוף הנגוף
בהתעוררות כוהותיו הגשמיים הן עצלות ועצבות
מצד העפר והן כעס במה שלא נעשה רצונו רצון
הגשם מצד האש והן תאוות התענוגות מצד המים
והן ריצת רנלים להרע ושאר זריזות הגוף
למקום שאינו בלתי לד' לבדו מצד יסוד הרוה
וצריך להאמין כנ"ל ולהנתק מהרע ולהקשר אל
הטוב לכל ורחמיו על כל מעשיו ובזה מעורר
רחמי שמים עליו שיתחזק יותר ויותר ביראת
השם לקבל עליו עול מלכותו יתברך לעבוד את
אדון עולם אשר מלך וצריך כל איש הישראלי
לשוב אליו יתברך באמת ובתמים ובפרט על חטאת
נעורים אשר על ידי זה נחשך אור הנשמה ונסתם
עין השכל ונעשה הגוף מסך מבדיל בינו לבין
השם יתברך מחמת עוון חטאת נעורים כי בלא זה
היה הגוף עזר אל הנשמה לעבוד הבורא ב"ה וב"ש
שם הדרכה ה'
ידיעה
ואמונה
הנסתרות
לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו. כי מודעת זאת;
שיש בחי' שתים, ידיעה ואמונה, שם ידיעה שייך
על מה שהאדם משיג בראיה חושית, ואמונה היינו
מה שאינו מושג לאדם בראיה חושית, רק שנקבעה
בלבו אמונה שלמה, שכן הוא בלי ספק. והנה בבורא
יתברך, דהיינו; בעצמותו כביכול אין שייך חס
ושלום ידיעה כי לית מהשבה תפיס' ביה כלל רק
שאנו מאמינים זאת מצד אמונה שלמה שהוא אחד
יחיר ומיוחד בתכלית האחדות ונעלם מכל רעיון
.אך בהתפשטות אלוהות, דהיינו, בהנהגה מצד פעולותיו
מזה יש השגה לאנשי ב"י כל חד לפום שיעוריה דיליה.
וזהו הנסתרות, דהיינו, אמונה נקרא נסתרות לפי
שאינה באתגליא כמו ידיעה לה' אלהינו, דהיינו,
בבורא יתברך כאמור. והנגלות לנו ולבנינו דהיינו
בהתגלות אלוהות שייך לנו שם ידיעה שם כי תצא
האזנה
ושמיעה
האזינו
השמים ואדברה ותשמע האוץ אמרי פי; להבין אמאי
כתיב גבי שמים האזינו וגבי הארץ שמיעה?
אך הנה מודעת זאת שאוזן הבחי' הוא רק כלי
אל השמיעה .אך ענין השמיעה הוא לשמוע תמצית
הדברים שהוא אלוהות הכמוסה בתוך האותיות בכל
דיבור ודיבור, ואף גם זאת עדיין נקרא בחי' כלי,
בחי' צמצום, שכביכול הבורא ב"ה מצמצם אורו בתוך
האותיות והנה האיש הנלבב שיתעורר לבו בקרבו
על ידי האותיות ששומע דהיינו על ידי התדבקותו
אל פי' המלות עי"כ נדבק בפנימיות האותיות והרי
זה הוא שמיעה, אמנם בחי' האזינה הוא כשמכוון
עצמו ומכין עצמו בהכנה רבה קודם התפלה במוחא
ולבא ומחמת הכנתו יכול להמשיך על עצמו הארת
א"ס ב"ה וממשיך התגלות אלהים בתוך האותיות זה
נקרא בהי' האזינה בהי' חסיפה שממשיך ומאסף ומקשיב
ומכניס אלהותו בקרבו ואחר כך יוכל להרגיש אור
גדול בתוך האותיות שם
האזינו
בבוקר
בבוקר
בעת שקם ממטתו ידבק מהשבתו הראשונה אז היא
זכה וברורה מכל ערבוביא של עולם הזה ויכול
לאדבקא מחשבתו בבורא ית' שמו וחכמתו אשר
בחכמה יסד ארץ וחכמה אותיות כ"ח מ"ה פי' שצריך
אדם הנלבב לעבודתו לקשר א"ע להבורח ב"ה וב"ש
ולקבל עליו עול מלכותו לעבוד אותו בכל הכוחות
במסה"נ כמה שאמר הכתוב כל אשר תמצא ידך לעשות
בכוחך עשה. וכשמקבל ע"ע הנזכר אזי מקשר כוחותיו
הגשמיים שהוא כח התחתון בכח העליון כביכול,
ונתייחדו כל העולמות וניתוסף בהם כח וחיות
כמאחז"ל ישראל מוסיפין כח בפמליא של מעלה,
העיקר הוא ללמוד קודם התפלה ולחשוב במחשבתו
שמדבק א"ע אל אור וחיות התורה וע"י שמנענע את
כלי הדיבור שלו בתורה ותפלה מנענע את עולם
העליון עולם הדיבור ובמחשבה שמחשב זאת בכלות
הנפש ודבקותה במס"נ בהסכמה גמורה שתצא הנשמה
בנשימה שנושם בעת דיבוקו בתורה ותפלה ואז הוא
מקושר אצל הבורא ב"ה וב"ש באמת ומאיר עליו אור
פני מלך חיים ויזכה לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו
כולו אומר קדוש שם הדרכה
ד'
האור
והמאור
צריך
לקשר מקודם בשכל של התורה דהיינו הפלפול ושאר
דברים שנתגלה ברוח קדשם של תנאים ואמוראים
וכנ"ל לפי שנתצמצמה זיו דנחורא עילאה בדינים
וסברות. אך צריך מקודם לקשר עצמו בתורה
שבכתב ולקדש הדיבור בטהרה עילאה הזדככות החומר
וזה האור מאיר לאדם אחר כך לקשור מחשבתו בזיו
עילאה ואם ה' יעזור לו יבא ליחוד אין קץ ואין
תכלית להשתעשע באחב"י כאב עם בנו, התייחדות
כנסת ישראל עם דודה. וזהו סוד ואולך אתכם קוממיות,
שתי קומות תורה שבכתב ותורה שבעל פה שבאמת
הכל אחד ואי"ה יתגלה זאת כשיבוא משיחנו במהרה
בימינו שם וישב
הזהר
מהעצבות והשקר
הזהר
מן העצבות על שום דבר ותאמין כי הכל לטובתך
כמ"ש מפי העליון לא תצא הרעות, הזהר מן הכעס
ומהחנופה ומהשקרים ואם יצא שקר מפיך מחמת
רגילות לא תבוש מבני אדם תאמר שקר אני מדבר
לך עד שתרגיל שלא יצא שום שקר מפיך שם הדרכה ו'
אזהרה
אזהרה
לעזוב דרכו דרך מרה שחורה אשר אין זה דרך ה',
כי בדרכי ה' כתיב ויגבה לבו שהוא התרוממות
הלב ונטייתה למעלה כמא"ה ואתה תהיה למעלה
ולא תהי' למטה חס ושלו'. כי עיני לשמיא נעלית,
כי צריך לחשוב תמיד ולהסתכל למעלה כמ"ש דע מה
למעלה ממך, וצריך לחשוב תמיד בגדלות השם וביראתו
יראת הרוממות למען תהיה יראתו על פניכם
לבלתי תחטאו, וכמ"ה לך ה' הגדולת והגבורה
וגו' ולראות תמיד שלא להשאר חס ושלום למטה
בגדולתו שהיא אהבת עצמיות ויראת עצמיות דהיינו
שאוהב לעצמו או ירא לעצמו דא יראה דלא שויי
לעיקרא, וזאת אהבה ויראה כפולה ומזה יכול
לבוא למ"ש לעצבות ואין זה דרך האמת. אבל
בדרכי התורה כתיב דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה
שלום. ועצה הטובה אשר נכונה להיות המחשבה
תמיד כנ"ל ועיקר עסק התורה מפגת טעמם של
כל המדות הרעות בהמתקת הדינין בשרשן שם הדרכה ז'
נגד
השיחות בשעת התפלה
מה מאד
ראוי כ"א ליבוש ולפחוד בבואו לבית הכנסת או
לבית המדרש, והם נקראים מקדש מעט, ולהכניס
תחלה מורא מקדש, במאמר הכתוב וממקדשי תיראו,
ואחר כך ליכנס אל הקודש פנימה לירא ולפחוד
מאימת מלך מלכי המלכים הקב"ה ולא לדבר מעת בואו
עד צאתו שום דבר בטל. ובשעת התפלה אסור אפילו
דיבור תורה דהיינו ללמוד כי מצוה להתפלל ביחד
כמא"ה ברב עם הדרת מלך מלכו של עולם וכשצריך
אתה לדבר צריך לילך לחוץ אם תאבו ושמעתם טוב
הארץ תאכלו בזה ובבא בגשמיות וברוחניות ונזכה
לביאת המשיח ב"ב שם ושם
שבת
א
וביום
השבת אותיות שבת נוטריקון ששת דהיינו ו' ימי
החול ב' בשבת ת' תקום כ אז יש לכחי' מלכות
תקומה ועליה, ואז ישמח משה במתנת חלקו שראוי
לשרות עליו נשמה יתירה הוא תרין עיטרין
שמחזיר משה בכל שבת הוא עולם הבינה שבח לעלמא
דחירות ואז נמתק מעליו כל הדינין וזהו ואלה
המשפטים אשר תשים לפניהם דהיינו שיביא הדינין
לשרשם הוא בינה על ידי הכנעת המידות רעות כנ"ל
ואז ממילא ניתקן ובא בשורש אע"פ שממנה דינין
מתערין אעפ"כ אין הדינין נמתקים אלא בשרשן
שם משפטים
ב
שבת
הוא בחי' של מתן תורה דכמו שבעת מ"ת נתבטלו ב"י
ממציאותם כנודע, ולכך על ידי התורה יכולים
לבוא לשלמות הגמורה. כמו כן על ידי שבת יכולים
גם כן לבוא אל בחי' האור שקודם בריאת העולם
וזה נקרא אספקלריא דנהורא ושם היא התנועה של
תכלית הידיעה שלא נדע, והוא למעלה מהשגה וזה
נקרא אמונה דלעילע, ואמונה זו מאיר לכל העולמות
אפילו בנקודה התחתונה, ועל ידי זה יוכל להתמלאות
בתוך כל החשכות אשר השחירו עוונותינו ונתמלאו
כל העולם מאור א"ס הוא שמו ומחמת גודל כוחה
של תורה לא היה באפשרי להנתן לישראל עצמם מחמת
גודל בהירותה, והוצרכת להינתן על ידי אמצעות
לבושין שהוא בחי' משה שהוא הדעת לכל ישראל,
וכן שבת גם כן ניתנה על ידי אמצעות והיינו ששבת
עליון נתלבש בתוך שבת התחתון, וזה מאמר רזא
דשבת דא הוא שבת כי עיקר שבת הוא השגות אלוהות
וזה מאמר אילו שמרו ישראל שתי שבתות מיד היו
נגאלין. וכבר נודע שבכל יום מימים הקדושים
נתעורר תחלת הארתו וכן גם בשבת מתחיל להאיר
כאילו היום ניתנה ושבת הוא בחי' מתן תורה כנ"ל.
לכך אומרים בשבת ישמח משה במתנת חלקו. והנה
התורה ניתנה בקולות וברקים ולכן גם בשבת יש
בחי' קולות וברקים כמו דאיתא בשם האריז"ל בכל
וא"ו ימי החול התפלל בלחש ובשבת הרים קולו קצת
וברקים הוא הברקת האור אשר מאיר מלמעלה על
כל איש ואיש מישראל אור קדושת אלוהותו שם דף לד
מחובות
האדם
צריך
אדם לשמור ברית הלשון, כמאמר הכתוב נצור לשונך
מרע, ולא לדבר שום דבר בטל, רק ע"פ ההכרח
וגם לשמור לקדש עצמו במותר לו; הן בזיווג, והן
באכילה ושתיה, ושאר תענוגים כי אחד ממ"ח דברים
הוא שהתורה נקנית בהם וכשמקיים כנ"ל אזי קדוש
שרוי במעיו ויוכל להתרומם מזה לדיבור התורה
ותפלה לקשר רוחא ברוחא ולהמשיך עליו רוחא וחיי
דלעילא כללו של דבר. ועיקר להכניע נפש הטבעיות
אשר שוה בכל אדם ובכל הברואים ולשנוא הרע והשקר
רק להרגיל לאהוב ה' בהשפילו הרע בקרבו ויכול
להתעורר מזה החיונית וכשמעורר הנפש ההיונית
בתוך קרבו, אזי ישנו בכל איש הישראלי יתרון
על נפש הטבעיות ומדבר דברי תורה ותפלה בהתעוררות
נפלאה בכל הכוחות מכל האברים, אשר אז יכול לקשור
את עצמו אל נפש השבליות ויכול אחר כך להסתכל
על דיבור ודיבור בעין שכלו בפנימיות כל הדברים,
ולא על דוגמו רק על החיות והנשמה של כל הברואים.
וכן צריך אדם לחשוב כשמדבר עם רעהו שנשמתו
מדברת עם נשמת חברו צריך כל אדם לעזוב שטותו
ורוע לבבו שהיה בו עד הנה ולעבוד השם ב"ה שם הדרכה ג
מתוך
פירושו לחד גדיא
ואחא
תורא ושתא למיא פירוש תורא הוא המעשה בהמה
הנמשכת מנפש הבהמי, ר"ל שבאדם ועושה מעשה בהמה
ונשכחת ממנו התורה הקדושה, וגם התורה שלומד
בעודו משוקע בתאוות הגשמיים והוא מוסיף כח
בצדדי הטומאה ומוריד אותיות התורה והתפלה
אל הקליפות ר"ל, וכל התורה שלומד ותפלה שמתפלל
יונקים ושותים מהם הקליפות ר"ל, וזהו,ושתא למיא
שמעשה בהמה שעושה האדם שותה למים של תורה
ונאבד ממנו התורה. והעצה לזה הוא זביחת
ושחיטת היצר הרע דהיינו להיות בשפלות והכנעה
שעל ידי שברון לבו באמת של התרחקותו מהקדוש
ברוך הוא בזה מכניע היצר הרע שם לפסה
הוא
מעלה ניצוצות
גביר
אחד מחסירי רבי מרדכי מטשרנוביל ביקש פעם אחת
מאת רבו אשר בעת שיהיה בדרך יתאכסן בביתו,
ונעתר הרב הקדוש לבקשתו, ויהי כאשר היה
סמוך לעיר החסיד נסע החסיד הגביר לקראתו
בלוית רבים מבני העיר, הגביר הכין סעודה גדולה
עבור הרב הקדוש, ויהי כאשר בא העירה ויסר
לבית הגביר ויהי לעת האוכל ראה הגביר שרבו
אינו טועם כמעט מכל הסעודה כי דרך הרב היה
אשר לפעמים היה תוחב את הכף בשיפוע לתוך ומה
שנדבק היה אוכל ולפעמים היה תוחב את הכף ישר,
וכך התנהג גם כאן, והיה להגביר צער רב מזה.
ויגש לרבו ואמר לו רבינו כל הטורח שטרחתי
לא היה רק בשביל קדושתו שאזכה שרבינו יאכל
אצלי וכבוד קדושתו אינו טועם כלום? ויען רבי
מרדכי ויאמר אליו שטיא! הנה כל האכילה היא
כדי להוציא הניצוצות הקדושים וכשאני תוחב
חת הכף שלי נדבקים בו מיד כל הניצוצות ספרן של צדיקים