רבי משה
חיים אפרים מסדילקאב
רבי
סשה חיים אפרים נולד בשנת תק"ח בערך לאביו
יחיאל ולאמו אדל בתו היחידה של הבעש"ט בעיר
מיזבוז' הוא זכה עוד להתחנך על ברכי סבו הגדול
שאהבהו אהבה רבה וראיהו כילד שעשועיו. הבעש"ט
עצמו שם לבו לחנוך נכדו ובאגרת הנודעת לגיסו
רבי אברהם גרשון מקוטוב הוא מעיד עליה שהוא
"עלוי גדול בתכלית הלימוד" אחר פטירת סבו
הסתופף רמח"א בצלם של המגיד ממזריטש ורבי יעקב
יוסף מפולנאה ולמד תורה מפיהם כעבור זמן
מה התיישב בסדילקאב בה שימש תוך עוני והסתפקות
במועט כרב ומגיד עד שנתו האחרונה. סמוך לפטירתו
נסע למיזבוז' בה נפטר ביום י"ז אייר שנת תק"ם
ונקבר על יד האוהל של סבו הבעש"ט. ספרו "דגל
מחנה אפרים" נדפם על ידי בנו רבי יעקב יחיאל
בקוריץ תק"ם ומאז נדפס פעמים אחדות. ה"דגל"
הוא מספרי היסוד של החסידות בו נמסרת תורת
הבעש"ט ותלמידיו אגב הרצאה נאה ומדויקת והסברה
נכונה ונאמנה.
תורת
ה' תמימה
דוד המלך
ע"ה אמר תורת ה' תמימה משיבת נפש. וצריך להבין
שייכות זו שהיא תמימה ומשיבת נפש? הענין
הוא כך ידוע מה שכתוב בזוה"ק קב"ה ואורייתא
ונשמתיהון דישראל כולהו חד. ויש להבין זה
כי חיות ישראל הוא כביכול מעצמות הקב"ה
כמו שכתוב ויפח באפיו נשמת חיים ואיתא כלום
אדם נופח אלא מעצמותו וזאת התורה הוא האדם
לכך יש בה רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא
תעשה כנגד אבריו וגידיו של אדם כמ"ש וזאת
התורה אדם וגו'. וזה מרמז שהתורה ממש הוא
עצמות האדם הרי קוב"ה ואורייתא וישראל כולהו
הד; נמצא כשצריך להשיב נפש מישראל הן ברוחניות
הן בגשמיות אי אפשר להשיב כי אם בקב"ה ובאורייתא
אשר משם אנו חיים מה שאנו רואים שלפעמים
משיבים נפש חולה ע"י רפואות או שמות וקמיע או
סגולות ע"כ שהם ממש התורה כי הכל נכלל בתורה
דהיינו אלוקות ורפואות וסגולות ושמות. ולית
בה חסר כלום ואם היתה האמונה תקועה תמיד
בלב כל בני האדם בה' והיה ה' מבטחו בודאי
לא היה צריך לרפואות או לשום דבר רק לחסד
אל או ע"י תפלה לעורר חסד אל יתברך עליו להשיב
את נפשו או ע"י לימוד תורה הקדושה. אך מחמת
חסרון אמונה ח"ו צריכין לפעמים לרפואות
או לשאר דברים וזה שאמר דוד המלך ע"ה תורת ה'
תמימה היא כשלמות גמורה שאין בה שום דבר
חסר, ולכך משיבת נפש לכל אחד לפי מה שמאמין
בו, אבל הכל הוא ע"י התורה. דגל מחנה אפרים בראשית.
ניצוצין
קדישין
אדבר
מעט בכוונה ע"ד ששמעתי בזה הקדמה מאא"ז נ"ע זללה"ה:
כי יש לכל צדיק וצדיק ניצוצין קדישין השייכים
לשורש נשמתו אשר צריך לתקן ולהעלותם ואפילו
משרתיו ובהמותיו וכליו הכל יש בו מניצוצין
קדושים וצריך הוא לתקנם ולהעלותם לשרשם שורש
של אדם הוא נשמתו, והוא השם של אדם כמו שאמר
ר' נחמן הארידענקר ז"ל "נפש חיה הוא שמו; פירוש
הנפש היה החיות והנשמות של האדם הוא שמו
של האדם" ע"כ ואם תבין ותעיין היטיב בפסוק
ויקחו את לוט ואת רכושו בן אחי תמצא שורש
הדברים כי היו ניצוצי הצדיק וצריך לתקנם ולהעלותם
לשורשם והבן היטיב. שם
לך.
מחשבת
הצדיק
לפעמים
יושב הצדיק בין כמה אנשים ומדבר עמהם כמה דברים
גשמיים וסיפורים שכפי הנראה הם דברים בטלים,
ובאמת הצדיק ההוא היושב דבוקה מחשבתו בה'
והדיבור שמדבר אף שלהם הם גשמיים ודברים
בטלים והוא חושב ומסתכל בזה דברים רוחניים
דברים קדושים, וכן בכל סיפורי העולם שמספרים
לפניו ומדברים עמו בכל ענינים הוא מסתבל תמיד
ענינים קדושים באותם הדיבורים. וכמו ששמעתי
מן אא"ז נ"ע זלל"ה שמה שאומות העולם משוררים
לידער [שירים] בכולם הם בח" יראה ואהבה בהתפשטות
מעילא לתתא בכל המדרגות התחתונים. שם וירא.
אהלו
של צדיק
הצדיק
העובד ה' תמיד נקרא יפת ר"ת פי יגיד תהלה ועש"ז נקרא
הצדיק יפת כי הוא תמיד מהלל ומשבח בפיו את הש"י.
ואיתא במדרש צדיקים כל זמן שמוסיפים גדולה
מוסיפים שפלות ומקטינין עצמם; לאברהם נתת
גדולה אמר ואנכי עפר ואפר וגו' וע"י מדת
ענוה שיש להצדיק גורם השראת השכינת עליו
כמ"ש אשכון את דכא ושפל רוח. נמצא עי"ז שהקב"ה
נותן גדולה והרחבה לצדיק ברוחני ובגשמיות
בזה גורם השראת שכינתו על הצדיק כי זוכה
עי"ז למדת ענוה ושורה עליו שכינתו יתברך.
בזה גורם שהש"י משרה שכינתו באוהל של צדיק והוא נעשה
משכן להשכינה כביכול. שם
נח
אגרת
לאחיו
לאחי
היקר הרב הקדוש והטהור צי"ע צדיק יסוד עולם
מופת הדור וכו' מוהר"ר ברוך יחיה
אם זוכר
אתה מנהגו של אא"ז ואדוננו אבינו זקננו
הבעש"ט ז"ל שכל הסליחות מיום א' עד גמירא
אמרם בחצות ולא באשמורת? אבל כמדומה לי
שרק מיום ראשון ולזכור ברית ולי"ג מדות
וצ"ג [צום גדליה] אותן לבד הקפיד לומר בצבור,
וכמדומה לי שהקפיד אחר כל הד' סליחות לחלק לאנ"ש
לעקיך עם מעד [מי דבש] מידו הק' לידיהם
הק' .אם זוכר אתה תכתוב לי וע"יז יתברר לי
ענין נכבד מאד שאודיעך ותהנה.
ד' אחיך
הדוש"ת [הדורש שלום תורתך] מקוה לישועות
השי"ת הקרובה לבא במהרה משה חיים אפרים בהק"ם
יחיאל נכד הבעש"ט ז"ל מו"צ דק' הנ"ל. בוצינא דנחורא
השלם עמ' ד'.
אימתי
יבוא משיח?
איתא
בזוה"ק בספרא דא יפקון מן גלותא וע"ש שמבואר
עוד יותר כשיתגלה הספר הזוהר ברא יפקון
מן גלותא זהו שמרומז בפסוק ובני ישראל יוצאים
היינו מן הגלות כנ"ל ביד רמה ותרגומו בריש גלי
בריש --ר"ת רבי שמעון בן יוחאי -- גלי כשיתגלה
ספרו הקדוש ספר הזוהר. אז בדא יפקון מן גלותא
והבן ע"פ מה שאמר הרב הקדוש המפורסם מהר"ר
ליפא מחמעלניק וע"ד איתא באגרת הקודש של אא"ז
הנדפס בספר הקדוש של הרב מפולנאה ע"ה ששאל למשיח
אימתי אתי מר? והשיב כשתתגלה תורתך ויפוצו
מעינותיך חוצה ע"ש. וזה י"ל שמרומז בפסוק ובני
ישראל יוצאים מן הגלות בריש גלי בריש -- ר"ת
רבי ישראל בע"ש גלי -- היינו כשתתגלה תורתו
ויפוצו מעינותיו אז יפקון מן גלותא והבן.
דגל מחנה אפרים בשלח.
האותיוֹת
האותיות
הן קדושות ובהן נבראו העולמות ושמים וארץ וכל
חייליהם. וכל מה שאדם עושה הן טב הן ביש
חלילה הכל הוא באותיות כפי ענין הדבר שעושה
וכשעושה רע ח"ו אזי הוא פוגם באותיות שנצטרפו
אל הרע ההוא ומוריד ח"ו האותיות הקדושות
לשפלות ולעמקי הקליפות וכשיש צדיקים בעולם
אזי ע"י מה שמדברי' האותיות הן בתורה ותפלה
בדחילו ורחימו או בדברי גשמיות או בסיפורי
מעשיות כידוע מן אא"ז זללה"ה שיש אנשים שצריך
להעלותן בסיפורים. ולאו כל אדם זוכה לזה כי
לא כל הרוצה 'ליטול את השם יטול. ובזה הוא מעלה
האותיות מן העכירות והשפלות לאור גדול
ומזכך אותן. שם תשא.
חסרון
האדם חסרון השכינה
כל הדברים
באים מהשכינה כביכול וכל החסרונות שיש לאדם
יבין שהם חסרון השכינה כביכול ב"ה שמו. כמו
שהאיר עינינו בזה הענין בהרחבת הדעת לכן כל
התפלות צריך להתפלל שיתמלא חסרון השכינה
כביכול וממילא יתוקן חסרונו. וזהו צדיקייא
אינון שלוחי דמטרנותא, כי הצדיקים ע"י חסרונם
מבינים שיש חסרון בשכינה דוגמת חסרונם
ומייחדים אותה ביחוד גמור. שם תולדות.
אחדות
ישראל
והייתם
לי סגולה. י"ל הרמז בזה שיהיו ישראל נאחזים
באגודה אחת ותהי' להם אחדות זע"ז משל ע"ז
הוא מחשבון שיש נקודה הנקראת נול-[0] אפס
שהוא בעצמו אינו מראה על שום חשבון כלל
רק שהוא מועיל להורות על חשבון אות שאחריה
שעולה לחשבון יותר כידוע נמצא שבהוספת
נקודה אף שאינו כלום בעצמו עכ"ז מועיל לכל
הבא אחריו לתוספת מרובה למאות ולאלפים ולרבבות.
כן הוא בנמשל עם בני ישראל שטוב להם שיהיו נאחדים
תמיד יהד בחבורה אחת ואז אף אותם שהם פחותים
במעלה מועילים לחבריהם להתקדש בקדושה יתירה
ולהשיג יותר במושכלות בתוספת מרובה וכשהם
מתאחדים למטה אז גורמים שיתאחד שרשם ג"כ למעלה.
שם יתרו.
האמת
מ
שרוצה לקרב את עצמו אל האמת צריך להשפיל את
עצמו עד עפר ולהגביה אותה משם, ואחר שמדבק
עצמו במידה זו הוא עולה ומתנשא ממעלה למעלה
וזהו ואמת מארץ תצמח. שם
בהר.
יראה
חיצונית ופנימית
שמעתי
מן אא"ז זללה"ה כי יראה חיצונית הבאה לאדם היא
רק כדי לעוררו ולהזכירו לדבק עצמו ביראה
פנימית וכשמדבק עצמו ליראה פנימית אזי
ביטל ממנו כל היראות. כשיש יראה פנימית
אזי אין צריך עוד לירא יראה חיצונית. שם שלח.
ההשתוקקות
וההשגה
יש כמה
מדריגות ובחינות שונות זה מזה בענין עבודתו
י"ש ובכל איזה ההבחנה שאדם מתעצם בו בהשתדלות
פעולותיו כך היא התדבקות הש"י עמו באותה
בחי' שהוא משתדל ומשתוקק להשיגה. שם שלח.
נשמת
האדם ---חלק אלוה ממעל
א
כל אדם
יכול להיות קדוש כמו השם ב"ה כביכול, כי הנשמה
היא חלק אלוה ממעל ויכול להיות החלק ככלו שזהו
התכלית. שם קדושים.
ב
אף כשאדם
עובר עבירה כשיש לו חלק אלקי ממעל בודאי יחזור
בתשובה, דאורייתא וקוב"ה כולו חד ושורש נשמתו
הוא ג"כ מהתורה א"כ איך יכול להפריד א"ע מהתורה
וקב"הו. שם ליקוּטים.
הפסולת
שבחיטה
הצילני
נא מיד אחי מיד עשו -- י"ל ע"ד דאיתא במדרש לעתיד
יתעטף עשו בציצית וישב בין הצדיקים והקב"ה
מושכו משם וכו'. וי"ל שזה הוא מצוי ג"כ בעוה"ז
בעו"ה שנתרבה השקר בעולם וכל אחד רוצה לעלות
במעלות שלומי אמוני ישראל ורואה שהם מלובשים
בגדי לבנים בשבת ולובשים טלית בע"ש במנחה ואומר
היות אהיה כמוהו וזה שקשה מכולן, שזה גורם אריכות
הגלוּת, שהם נקראים ערב רב שהם מעורבים בישראל
וקשה להפרידם כמשל החיטה המוץ והתבן שבו, שאינו
דבוק כ"כ להחיטה הוא מתפזר בקל אבל הפסולת שבחיטה
בהחיטה קשה להפרידה. שם וישלח.
משל
באשה מכוערת
כל
הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו -- ויש בזה משל
אחד שהיתה לו אשה מכוערת ומחמת ריבוי קישוטים
שהיו לה היתה נראית בעיניה כי יפת תואר
היא. וזחה דעתה עליה ונתן לו אוהב חכם אחד
עצה שיתן ראי אחד בחדר משכבה נגד מיטתה וכה
עשתו. ויחי בבוקר ותפעם רוחה בראותה פניה המכוערות
כי אמרה שראתה איזה שד ואמר לה הבעל שזו
היא בעצמה בלי לבושין וקישוטין, ומהיום
והלאה שקטה. וכן הוא הנמשל בכל מה שאדם רואה איזה
דבר שאינו הגון חלילה יבין שבודאי מן השמים
הראו לו הדבר שיש בו שמץ ממנו ויפשפש במעשיו
וישבר לבו לפני הבורא ב"ה הכל לפי הענין.
שם שלח.
מחלומותיו
א
ראיתי
בחלומי שישבתי אני עם מחותני המנוח מוה' נחמן
בשבת שלש סעודות באידרא אחת ואמר לי ד"ת
ושכחתי. זאת אני זוכר את תחלת דבריו כי האדם
כשהוא צדיק הוא מקורב אל התורה והתורה בו
והוא בה והראיה מפסוק פן תקדש המלאה את הכרם.
ב
ראיתי
בחלום אור ליום א' פ' ראה שנת עצת ה' תק"ם לפ"ק
שגילח את ראשי והוא סימן שאעלה אי"ה לגדולה
וגם לקחתי אגוז ' שקורין וועלטשינע" ושברתי
את הקליפה מעליה ואכלתי איבה שבתוכה; והפתרון
מבואר שישבר ה' ממני כל הקליפות רוחניות וגשמיות
ויתן לי כל טוב ברוחניות ובגשמיות והעלאת כל
הניצוצות הקדושות מהקליפות ויראנו נפלאות
מתוה"ק
ג
ראיתי
בחלום הרב ר' מענדיל מא"י היה אצלי אורח ועוד
אחרים מזאסליב כמו ר' שלמה חר"י וגם אנשים
ממדינות רייסן, ואחר גמר הסעודה רציתי ליחן
לו כוס לברך וקודם שלקח התחיל לזמר שה"ש,
באמצע ולא מראש, ובכל פעם שאמר פסוקים אמר תורה
על הפסוקים ולא יכולתי לשמוע מחמת תורה בחשאי
ובמהירות. ואח"ז קפץ מן השלחן לאמצע הבית מפזז
ומכרכר בכל עוז. ואח"ז לקח אותי לבית קטן שלי
ורקד עמי ושמח עמי.
ד
אור ליום
ב' פנחס תקמ"א ראיתי שת אא'ז זללה"ה וקרבתי פא"פ
ממש יחד וחיבק אותי בשתי ידיו ואמר לי בזה הלשון
טבעך וטבעי יצאו בעולם, הבע"ש שלי ושמך הטוב
שאתה תהית עובד ה' ולומד ואומר תורה לישראל.
ושם היה עומד איש א' מהאורחים החשובים הרגילים
לבוא לצדיקים לשמוע מהם והרכין זללה"ה את
ראשו אליו ונענע בראשו כלומר כה יהיה בודאי
ואני עומד על הספסל ורואה את נענועי ראשו.
ה
ראיתי
בחלום אור ליום ה' וישב תקם"ה שאא"ז עלה על האלמעמיר
[הבמה בבה"כ] ולקח שופר ותקע תשר"ת תש"ת תר"ת.
והיה אומר בעצמו תקיעה וכו' וכך היה נוהג
כשהתחיל לתקוע תקיעה א' דהיינו תקיעה ראשונה
ולקח השופר אצל הפה שלו כמנהג התוקעים ונפח
בו 'מעט ואח"ז היה אוחז בשתי ידיו לצד גופו היה
הקול יוצא מן השופר, ואני עומד ומשתומם מה אני
אעשה כשהוא בעצמו אומר לפני התקיעות ותוקע
בעצמו אח"כ קרא יעמוד כמו שקורין לס"ת ועליתי
שמה ועמדתי וברכתי ברכה כמו שעולין לס"ת והייתי
עומד ממש בתוך השופר כשהקול יוצא משופר, ואח"כ
לקחתי השופר בעצמי לביתי ותקעתי בו תשר"ת בעצמי
וזה פתרונו; הוא טוב אשר אין למעלה ממנו
בודאי בכל הדברים הן להמתיק הדינים מעלי
ולהכניע כל המקטריגים ולהאיר עלי בשופר
גדול שהוא דיקנא קדישא ואימא עילאה וכו' ולכל
העולם כולו. אח"כ לאור היום ראיתי בחלום
שהלכתי בקיטיל והיו בו שורות שורות של כסף
וזהב מרוקם בו ממש לבוש מלכות אח"ז ראיתי ליל
יום ו' עש"ק הנ"ל שהיה שמיני עצרת ושמחתי שמחה
גדולה וגם אא"ז שמח שמחה גדולה -- ופתרונו
שהקב"ה ימתיק הדינים מעלינו ומעל כל העולם
לגמרי ויהיה עת ישועה לנו ולכל ישראל. שם בסוף.
שני
האחים
אחיו
רבי ברוך נוהג היה לבקר אצל חסידיו והוא היה
מרבה בנסיעות. פעם בדרך מסעו ביקר רבי ברוך
אצל אחיו בסידלקוב ראה כי אשתו הרבנית מדליקה
את נרות השבת בפמוטות נחושת פשוטים, נאנח
רבי ברוך ואמר אחי אוי לי שראיתיך בכך, כבר הגיע
הזמן שיהיו לך פמוטות כסף. השיב רבי אפרים;
אשריך אחי שראיתני בכך מוטב שהפמוטות יהיו
בנכר ואני יושב בביתי מאשר אהי' אני נודד
בנכר והפמוטים בבית. מפי
חסידים.