רבי יהודה צבי בראנדווין מסטרטין היה בנו של רבי   שמואל זנוויל מזוואלוב , לפי המסורה לא פסקה רוח   הקודש במשפה זו במשך ששה עשר דורות , תלמיד   מובהק לשרף רבי אורי מסטרליסק שהתפאר בו בכל   הזדמנות , שימש שו"ב בסטרטין ואחר פטירת רבו   דבקו בו אלפי חסידיו . כרבו רבי אור הצטיין אף הוא   בדרך ההתלהבות העצומה , נוסח התפלה שלו ונגוניו   מיוסדים על חמימות נפשית רבה , רוב הבאים אליו   עניים, שלא לישועה גשמית פיניהם נשואות לסטרטין ,   באו להתפלל בעיקר , נהג חצרו בפשטות ובעניות . התפלה   המרכזית "נשמת כל חי" בשל הפסוק "שועת עניים   אתה תשמע" שבה נערץ ע"י צדיקי הדור , ורבי חיים מסאנדז העיד עליו ועל בנו רבי אברהם , כי היו קדושים   עליונים , והיו שואלים בעצתם כאשר ישאל איש בדבר   אלקים . ספרים לא חיבר אבל חלק מתורותיו נאסף   בספר "דגל מחנה יהודה" .

נפטר בי"א אייר תרי"ד . השאיר שלשה בנים רבי   אברהם ממלא מקומו בסטרסין רבי אליעזר מאוזיפולי ורבי שמואל זנוויל מסטרטין .

  

שני מיני התנהגות, שהקב"ה   מנהיג העולם ;אחד בדרך הטבע ואחד- לפעמים הקב"ה עושה ניסים לישראל שלא כדרך הטבע. הנה הניסים והנפלאות, שהקב"ה עושה שלא כדרך הטבע הכל מאמינין שהוא מהקב"ה, אבל באמת צריך האדם להאמין באמונה שלמה שגם דרך הטבע הוא בהשגחתו ית"ש ואין אדם נוקף אצבעו למטה אא"כ מכריזין עליו מלמעלה ובלא   השגחתו ית"ש לא היה לו קיום אפילו שעה   אחת , כי אלקים בגי' הטבע . כי באמת הוא   בעצמו הטבע ,   והנה , האדם שמאמין זאת באמת אז אין אצלו שום חילוק בין דרך הטבע לשלא   כדרך הטבע , כי אצל הקב"ה אין שום חילוק בין דרך הטבע לשלא כדרך הטבע , ובודאי לזה האיש שמאמין זאת הקב " ה   עושה לו נס ג"כ שלא כדה"ט , מחמת כי   אצלו אין שום חילוק דרך הטבע לשלא   כדרך הטבע . וז"ש הכתוב כאן , ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה , שהקב"ה עושה נס שלא כדרך הטבע שהלכו בתוך הים ביבשה . אך באיזה כח זכו לזה שיעשה להם הקב"ה נסים ונפלאות שלא כדרך   הטבע ? ע"ז אמר הכתוב ובני ישראל הלכו   ביבשה בתוך הים , ר"ל , אף מה שהיו הולכים ביבשה על הארץ תמיד   היה נראה להם כאילו הלכו בים , היינו כמו מי שהולך בים הוא יודע   בברור שהוא מכח הקב"ה , כ"כ המה היו להם אמונה גדולה שהכל   בהשגחתו ית"ש , אפילו מה שהלכו על הארץ ביבשה הוא בכח השגחתו ית"ש , כי בלי השגחתו ית"ש לא היה ביכולתו לילך אפילו על היבשה . ומחמת גודל האמונה הזאת היה הקב"ה עוזר להם ועשה להם נסים   שלא כדרך הטבע והלכו בים ביבשה דגל מחנה יהודה בשלח  

 

רוחניות וגשמיות  

משמני הארץ יהי' מושבך ומטל השמים מעל , -- אצל יעקב כשברכו אמר לו ויתן לך אלקים מטל השמים ומשמני הארץ כי לעשו אמר מטל השמים , הוא נקרא הרוחניות , הוא מעל מעליך , שהוא גבוה ואין שייך לך , רק משמני הארץ הארציות . אבל ליעקב אמר מטל השמים   ומשמני הארץ ר"ל הן הרוחניות הן הגשמיות. שם תולדות

 

  צופה ומביט  

כתיב קרוב ד' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת . קשה , כי   קרוב ד ' לכל קוראיו הוא כלל , ואח"ז אמר לכל אשר יקראוהו באמת הוא פרט , דוקא מי שקרא באמת . אך י"ל ; כי הנה זאת ידוע כי כאשר האדם מתפלל בלא דחילו ורחימו לא פרחא לעילא ועכ"ז   התפלה הזאת אינה נדחית לגמרי , אך כאשר השי"ת עוזר לו שאח"כ מתפלל תפלה אחת בכוונה ובדור"ח אז מעלה כל התפלות שהיה מתפלל מקודם . כי הנה השי"ת צופה ומביט מסוף העולם ועד סופו ,   ואין חילוק אצל הקב"ה לעבר ולעתיד וכאשר השי"ת רואה שהאדם עתיד להתפלל אח"כ תפלה בדור"ח אן הקב"ה שומע תיכף לקול תפלתו , אף שתפלה זו לא היה בדור"ח . כי אצל הקב"ה אין חילוק   לעבר ולעתיד כי הוא למעלה מהזמן . וזה רומז לנו הכתוב ; קרוב ד'   לכל קוראיו אפילו אם אין מתפלל בדור"ח הקדב"ה שומע לקול תפלתה. אך לא לכל איש ואיש הקב"ה שומע קול תפלתו , אך לכל   אשר יקראוהו באמת , כי יקראהו לשון עתיד מי שהקב"ה רואה   שאיש זה עתיד אח"כ להתפלל בדור"ח אזי לאיש הזה הקב"ה מקבל תפלתו תיכף אף שעוד לא התפלל בדור"ח מחמת שעתיד אח"כ   להתפלל בדחו"ר. שם בסוף ח"א.

 

   שתי מדריגות צדיקים

לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם ההוא אמר ולא יעשה ודיבר   ולא יקימנה . -- יש שתי מדרגות צדיקים , יש צדיק שיוכל לבטל הגזירות   שהקב"ה גוזר והצדיק מבטל , ויש עוד מדרגת צדיק שאין במדרגה   גדולה שיהיה בכח ידו לבטל הגזרה מכל וכל , אך זאת פועל בתפלתו להמתיק הגזירה . והנה מדרגת הצדיק הא' הוא בחי' איש אל , ע"ד   שהקב"ה קרא ליעקב אל . ומדרגה של צדיק הב ' הוא בחי' בן אדם.   וזהו פירוש הכתוב לא איש אל ר"ל אם אין בנמצא צדיק כזה שיהיה   ביכולתו לבטל הגזירה של הקב"ה ויכזב כביכול שיהי' הקב"ה גוזר ואין מקיים כי הצדיק מבטל דבריו , וגם ובן אדם ויתנחם , היינו אם   אין בנמצא צדיק הב ' שיהיה בכח ידו להמתיק הגזירה ע"ד וינחם ד' על הרעה אז מוכרח הקב"ה בעצמו לבטל הגזירה. וז"ש הכתוב   ההוא ; אמר ולא יעשה ודיבר אף שדיבר קשות על ישראל ולא יקימנה, אך יבטל   בעצמו הגזרה מה שגזר על ישראל.   שם בלק.

 

  רב וצעיר

ורב יעבוד צעיר , ר"ל ; ורב , מי שמחזיק עצמו לרב , היינו שיש לו גדלות יעבוד   צעיר , אז הקב"ה עושה שיהיה צעיר , או   על זה הדרך; ורב אם רוצה שיהיה רב יעבוד צעיר יעבוד למודו לצעיר . ואז הקב"ה יעשה אותו לרב , והוא ע"ד הזוה"ק   מאן דזעיר הוא רב ומאן דרב הוא זעיר.   או עזה"ד ורב יעבוד - הרבה עבודה צריך   לעבוד עד שיהיה צעיר שיבוא למדרגת   ענוה. שם תולדות.

 

  הנזקקים לישועה

ויאמר מלך מצרים אם בן הוא והמיתן אותו ואם בת היא וחיה. --  סתם מלך מצרים מרמז למלך מ"מ הקדב"ה מלשון מב"ר י"מ ר"ל   הקב"ה היה אומר למילדות העבריות ; הצדיקים נקראים מילדות   העבריות כי המה מלמדים את בני ישראל דרכי ד' שילכו בדרך העבריות , ואמר להם הקדב"ה אם בן הוא - אם יבא לפניכם איש חסיד   שהוא בחי' בן ויהיה צריך לאיזו ישועה והמיתן אותו , לשון המתנה   היינו להמתין בדבר שלא ישפיע לו תיכף ישועתו בצרכי עוה"ז   צרכי גופניות , אך לעיין עליו בעין פקיחא אם לא יזיק לו דבר זה לשורש נשמתו בעולם העליון , וזה והמיתן אותו לשוו המתן אבל אם בת היא וחיה, ר"ל אם יבא לפניכם איש פשוט מהמוני עם שהוא   בחי' בת ויהי' צריך לאיזו ישועה בעניני עוה"ז וחיה, תתן לו תיכף   דבר שאלתו ובקשתו בעניני עוה"ז כי המה מקטני אמנה ע"כ תשפיע להם בצרכי עוה"ז כדי לחזק אותם באמונה. שם שמות

 

  תענוגות עולם הזה  

ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חולם . -- י"ל דהנה דוד המלך ע"ה   אמר בשוב ד' את שיבת ציון היינו כחולמים , היינו דתאוות העוה"ז השפל אינם תענוג באמת כיון שיש להם הפסק , והוא כחולם חלום   שנדמה לו שהשיג איזו תאוה , שהרויח ממון וכדומה . ובעת השינה יש לו תענוג זה אבל בהקיצו משנתו ראה שאין ממש בתענוג שהיה לו, כן הוא באמת תענוג עוה"ז השפל והשקר , שאין תענוג באמת. כיון שיש לו הפסק . רק תענוג עוה"ב ותענוג הצדיקים מעבודתו   ית ' זה תענוג באמת שאין לו הפסק עולמית וז"ש בשוב ד' את   שיבת ציון - ואז תמלא הארץ דעה וידעו כי תענוג העוה"ז הוא רק כחלום , וז"ש היינו כחולמים וזה פירוש הכתוב ויהי מקץ שנתיים   ימים, היינו בעת שהאדם מקיץ עצמו משנתו שינת האולת שישן   ימים רבים בתרדמת הזמן , אז יודע באמת , כי ופרעה , היינו היצה"ר   ותענוגיו, חולם היינו שתענוג עוה"ז הוא כתענוג שיש להאדם בעת חלום והתענוג האמיתי הוא רק בדביקות בשי"ת להדבק בכל   אוות נפשו רק באורו ית"ש. שם מקץ.

 

  קשוט עצמך  

בפיך ובלבבך לעשותו . קשה הרי היה צ"ל ברישא בלבבך והדר בפיך כי מהמחשבה בא לדיבור ? אך י"ל בפיך היינו אם תרצה   לומר לאחרים דברי יראה ומוסר בפיך אז צריך אתה לידע אם נשאר   הדבר הזה בלבבך אז לעשותו , היינו שתוכל לעשות ולתקן את אחרים. והוא ע"ד קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים. שם נצבים.  

 

שכר מצוה

ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה , ידוע ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא , ולכאורה קשה הלא הקב"ה מקיים כל התורה והא כתיב ביומו תתן שכרו וכתיב לא תלין פעולת שכיר ? אך הרמב"ם וגם   בש"ע פוסקים אשר באם שלח שליח לשכור לו פועלים שניהם אינם   עוברים בבל תלין לא המשלח ולא השליח . והנה כל התרי"ג מצוות   היו ע"י שליח משה רבינו ע"ה ולפי"ז אין הקב"ה עובר בבל תלין , אך על שתי מצוות היינו אנכי ולא יהיה לך שמפי הגבורה שמענו   ע"ז שייך בל תלין ומחויב הקב"ה לשלם שכרם בעוה"ז , וז"ש הכתוב   ראה אנכי ר"ל על מצות אנכי נותן לפניכם היום היינו בעוה"ז   ברכה כי על זה הקב"ה משלם בעוה"ז. שם ראה.  

 

  א

  ואכלתם בשר בניכם ובשר בנותיכם , ידוע שכל הקללות חמה   ברכות וכשיבוא משיח צדקינו ב"ב אז יתגלו כל הברכות . ומה ברבה   יכולין לומר בזה הפסוק ? אך י"ל שהפירוש כן הוא ואכלתם בשר   בניכם ובנותיכם ר"ל שהכתוב מבטיח שבניו ובנותיו ילכו בדרך   הישר והטוב עפ"י דרכי התורה ובכשרות ויהיה מותר לאכול אצלם   בשר , וז"ש ואכלתם בשר בניכם ובנותיכם. וזו ברכה גדולה שבניו   ובנותיו ילכו בדרך הישר והטוב. שם בחקותי.  

 

ב

והיו חייך תלואים לך מנגד ופחדת לילה ויומם בבוקר תאמר   מי יתן ערב ובערב תאמר מי יתן בוקר . -- י"ל שבפסוק זה ג"כ מרומזת ברכה והפירוש כן יהיו חייך תלואים לך מנגד מן שויתי ד' לנגדי תמיד , ופחדת לילה ויומם שיהי' לך פחד ויראת ד' ביום ובלילה ולא   תאמין בחייך ע"ד אלא תאמין בעצמך בבוקר תאמר מי יתן ערב   שתהי " לך התלהבות להתפלל שתיכף אחר תפילת שחרית תהי " לך השתוקקות והתלהבות להתפלל תפלת הערב , כ"כ תיכף אחר תפלת   הערב תהיה לך השתוקקות להתפלל תפלת שחרית , וזה בערב תאמר   מי יתן בוקר מפחד לבבך שיהי' לך פחד ד' וממראה עיניך אשר תראה שתשיג השגות אלקות . שם תבוא.

 

  מבשרי אחזה   

מבשרי אחזה אלקי , ---היינו דהאדם השלם יקח לעצמו מוסר השכל בראותו אם נתעורר לבו בקרבו איזו אהבה רעה אזי מידה   יקח מוסר לאהבת השי"ת שורש אהבה . וכן בכל המדות וז"ש מבשרי היינו מגופי אחזה אלקי , שלוקח לעצמו לעבודתו ית"ש בראותה כי בשרו נתעורר לתאוות עוה"ז מכ"ש שצריך לאהוב את השי"ת שורש אהבה וז"ש קחו מאתכם תרומה לד' היינו מאתכם כשנתעורר לבבם   ח"ו לאיזו תאוה רעה תרום אותה אהבה להשי"ת. שם ויקהל.  

 

  הקדב"ה ברא בעוה"ז חמימות וקרירות הכל לעבודתו ית"ש   כמאמר חז"ל כל מה שברא הקב"ה לכבודו ברא, היינו, החמימות צריך   האדם להשתמש כשיזדמן לו איזה דבר מצוה צריך לעשות המצוה בחמימות , ובמדה של קרירות צריך להשתמש לדבר עבירה. וזה   שאמר יעקב אבינו ע"ה ביום אכלני חורב, כי המצוה נקראת יום והעבירה נקראת לילה ; ביום, היינו, לדבר מצוה, אכלני חורב היינו מידת החמימות, אבל בלילה הוא עבירה הייתי משתמש במידה של   קרירות. וזה וקרח בלילה. שם ויצא.

 

  עת האסף המקנה

ויאמר הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה השקו הצאן   ולכו רעו . -- אמר לא עת האסף המקנה ר"ל אם עוד לא באה עת וזמן   שתהיי הגאולה לאסוף את צאן קדשים שה פזורה ישראל לקבץ אותם   מהגלות , עכ"פ זאת תעשה להם השקו הצאן , ולכו רעו, היינו, תראה להשפיע להם השפעות טובות ועושר וגדולה וכבוד ופרנסה בכבוד,   וזה השקו הצאן, המה ישראל. ולכן רעו תתן להם פרנסתם.   שם ויצא

 

  אם אין יד ישראל באמצע

  וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו וגו' ויצא ביום השני   והנה שני אנשים עברים וגו' ויאמר אכן נודע הדבר . -- מקרא זה אומר   דרשני , אחד ; מה לשון מאחיו אם כתיב איש עברי הלא ידענין   שהיה מאחיו ? גם מה שאמר אכן נודע הדבר משמע שנודע לו מה   שנסתפק לו עד עכשיו , ודרשת חכז"ל ידוע , אך י"ל דהנה זאת ידוע   שאין באפשר לשום עכו"ם להרע לישראל ח"ו אם אין יד ישראל   באמצע , בכח זה יש בכח ידו להרע לו ח"ו אך אם אין יד ישראל באמצע אז אין שום עכו"ם ביכלתו לגמול איזו רעה לישראל ח"ו,   כי הישראל המה בחי' ימין ודרך הימין להגביר על שמאל . וזה כאשר ראה משה איש מצרי מכה איש עברי היה עומד ומתמה ע"ז , איך באפשרות שנכרי יכה יהודי ? והיה חושב בוודאי נצמה זה הדבר   מ-אחיו ; שיד ישראל היתה ג"כ בזה הדבר . וזה שאמר מאחיו, ויפן   כה וכה לראות אם יש יד ישראל באמצע וירא כי אין איש ר"ל   יד ישראל באמצע שיגרום דבר זה ויך את המצרי . אח"כ כאשר אמר לו מי שמך לאיש הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי , היה   משה חושב בדעתו איך המה יודעים דבר זה בודאי המה היו ג"כ בדבר הכאת המצרי לאיש העברי והיתה יד ישראל באמצע ומחמת   זה היה בכח המצרי להרוג את העברי . וזה שאמר משה אכן נודע   הדבר מה גרם להכאה ראשונה. שם שמות.

 

  הלא הוא כמוס עמדי

מי שנוסע להצדיק על ר"ה צריך להיות   שם עד אחר יו"כ ועד הוש"ר וזה רמז הכתוב כ"מ"ו"ס" ר"ת ס"ליחה   מ"חילה כ"פרה עמדי צריך להיות ג"כ עמדי חתום היינו בשעת גמר החתימה הוא הוש"ר.   שם האזינו.

 

  בלשן

  אמרינן בגמרא מגילה מרדכי זה בלשן , למה נקרא מרדכי   בלשן ב"ל"ש"ן נ"טרוקין ש"אותך ל"בדך ב"יראה נ'עבוד שהוא היה   בבחי' זו שם לפורים.

 

  השו"ב

  חסיד אחד מעיר סטרעטין היה נוסע להק' מלובלין זללה"ה   והיה הק' רבי יהודה צבי שלוח לו "קוויטיל" עם פ"נ. וכאשר הגיע   ההסיד להק' מלובלין ונתן לו ה"קוויטיל" וגם הפ" של ה"ק מהרי"צ.   אז פתח ואמר בזה"ל "ער לאכט-לייכט- ער לאכט אין אלע עולמות" אמור   לו משמי שאני מצוה עליו שיעזוב את שחיטתו לבל יהי עוד שו"ב   מהיום כי כמה אלפים נשמות של בני ישראל עומדים ומצפים ומשתוקקים לתפלתו שהוא יעלה אותם , ויש היכל אחד שתפילות   השו"ב אין באפשר שיבואו לשם. ע"כ כאשר תבוא לביתך אמור לי   משמי שאני פוקד עליו לבל יהיה עוד שו"ב . החסיד הנ"ל כאשר בא לביתו וסיפר לה"ק מהרי"ץ את כל הנ"ל ומחמת כי היה מסתופף   בצל קודש של ה"ק מטטרליסק לא רצה לעשות שום דבר בלי ידיעתו   ונסע לסטרליסק לשאול בעצה אם לעזוב את השחיטות , השיב לו   הק' מסטרליסק שאינו מסכים ע"ז. ונסע לביתו בחזרה עכ"ז לא נח   ולא שקט במחשבתו ונסע עוד הפעם לסטרליסק לבקשו שיסכים לו   והוא לא הסכים וכאשר בא אצלו בפעם השלישית בשבת אחר חג השבועות בסעודה השלישית קרא אותו ואמר לו גם אני מסכים.   ואמר להאנשים המקורבים שלו מה שלא הסכמתי לו עד כה "יען עס האט זיך געצויגין נשמות מארבע פינות העולם אצלו שיתקן   אותם ע"י שחיטתו"  . דגל מחנה יהודה ספורים.