רבי מרדכי מנישכיז
נולד בנישכיז
בשנת תק"ב לאביו רבי דוב בר ספרא דד' ארצות
שהיה בנו של רבי ליבוש רבה של נישכיז בן הקדוש
רבי ישעיה מקרקא נכדו של בעל "מגלה עמוקות"
ששלשלת היוחסין שלו תבעת עד האברבנאל ולמעלה
בקודש . בימי נעוריו עסק במסחר אולם בעודנו
צעיר לימים נתמנה לרב בעיירה לעשנוב שעל יד
ברודי משם עבר לרבנות קובל אח"כ ללודמיר
, ובסוף לנישכיז
.
היה תלמידו של רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב
, ויחד
עם רבו
בקר אצל המגיד ממזריטש, רבי מרדכי נתפרסם כבעל
רוח הקודש בבחינת "עין רואה ואוזן שומעת" וזכה
להערצת אלפי חסידים . היה גם גדול בתורת הנגלה
. תשומת לב
מיוחדת הקדיש לבעית התרת עגונות ומכל הארצות
נהרו אליו עגונות .
מעטים מדברי
התורה שלו נדפסו בספר קטן "רשפי אש" וורשה תרכ"ט
ויחד עם לקוטי דבריו מתוך ספרי אחרים ב"רשפי
אש השלם" וורשה תש"ד .
שלשה בנים היו לו ; רבי יוסף רבן
של הרובשוב ואוססילא ,
רבי יעקב אריה רבה של קובל
, ורבי יצחק
מנישכיז בעל "תולדות יצחק" . על תלמידיו הרבים
נמנו גם רבי אורי ה"שרף" מסטרליסק ורבי קלמן
קלונימום מקרקא בעל "מאור שמש" . רבי מרדכי
נפטר בח' ניסן תק"ט
אסור לקטרג על ישראל
אסור לדבר רע על שום אחד מישראל
חס ושלום , כי על ידי זה יצטרך להיות עד חמס
, כשיקטרג
הרשע , זה היצר הרע ,
ויביא אותו לעדות על דבריו
, ולכן גם
כשיצטרך לגנות איזה מדה רעה ולדבר מאיזה אדם
רשע יאמר בפירוש שאינו
מדבר על עצם האדם רק על המדה
הרעה , כמו שאירע למרן הבעל שם טוב הקדוש רשפי אש השלם משפטים
מפירושיו
לישעיהו בדרך הסנגוריה
בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו
בי , בנים אלו ישראל הנקראים בנים למקום שהם מגדילים
ומרוממים אותי ואף על
פי כן הם חושבים בקרבם ודואגים
תמיד שמא חטאו כנגדי
הוי גוי חוטא וגו' חוטא לשון
נקיון מלשון הכתוב ולקח לחטא את הבית
, פירוש
, שהמה מנוקים
מעוון , עם כבד עוון שקשה וכבד להם לעבור עבירה
חס ושלום , זרע מריעים פירוש המה זרע אברהם
, יצחק ויעקב
, שנקראים
אוהבים
וריעים למקום , בנים משחיתים ,
פירוש שהם משחיתים את
עצמם ומסגפים את גופם ,
כדי עזבו את ה' , לשון עזיבה ועצרה
והוא מלשון הכתוב ויעזבו ירושלים פירוש לעזור
להשם יתברך כביכול כדכתיב תנו עוז וכו'
עוד יש לומר בנים משחיתים עזבו
את
ה' שהם בנים כאלה אשר הם משחיתים את ומכלים את כל
עוזבי ה' , נאצו את קדוש ישראל , פירוש המה
מנאצים
את הפורשים עצמם מעדת ישראל , כי קדוש הוא לשון
פרישה
, נזורו אחור
, פירוש שעושים
דברים הנמוכים ושפלים לבחינת נזר ועטרה שם ישעיה
ערבות
הדדית
כל ישראל ערבים זה בזה היינו
שמי שעושה רע חס ושלום ,
יגיע הפגם גם לאיש השלם העוסק
בתורה ועבודה , כי נופלים לו
הרהורים רעים מצד רעת המעשה
של הרשע , ולכן הדבר מוחש
כי הוטבע בטבע נשמות ישראל מצד
הערבות שאין יכול לסבול
כלל רעת חברו , והיטב יחרה לו בראותו
חברו עושה רע חס ושלום ,
הגם שבעצמו אינו מנוקה מאותו
עוון , הוא מצד שגובר עליו היצר רחמנא ליצלן
, כמו שאמרו
רבותינו ז"ל אוי לי מיוצרי אוי לי מיצרי
, אבל
על חברו יחרה לו , כי נפשו יודעת בקרבו שגם אליו
יגיע הפגם מהעוון ,
ונפשו מרה לו על שעושה היזק
ופגם בנפשו לבלבל תורתו ולעבודתו באין אשם
לו , ובזה
מבואר מה שאמרו ' מה דעלך
סני לחברך לא תעביד ' הוא כלל כל
התורה , היינו שכל אחד ישער בנפשו לשמור את עצמו
מכל דבר רע ולהתגבר על יצרו , כי מה שיש לו תאוה
רעה או שאר ענין רע מצד היצר הרע הלא בזה
יפגום
וירע לאיש השלם לבלבל אותו על לא דבר
, ומה דעלך
סני דבר זה שחברך ירע ויפגום לך בעוונו מה שלא
יגיע לך צד הנאה כי אתה לחברך לא תעביד
, לגרום חס
ושלום איזה פגם לכלל ישראל . ובזה וודאי נכללת
כל התורה ושם קדושים
צדיק
יסוד עולם
הצדיק אשר הוא שומר הברית בכל
תנועותיו כי גם בבחינת
הראיה והשמיעה נמצא בחי
' שמירת הברית
. ותדע לך
כששומע אדם או רואה דבר שאינו הגון ח"ו מגיע
הפגם גם לברית ח"ו.
והצדיק אשר עובד את ה' בכל תנועותיו
באמת בכל מה שהוא
רואה משפיע בו טובה וברכה כמ"ש
טוב עין הוא יבורך ,
כי
העולם עומד על עמוד אחד וצדיק
שמו .
כי בלתי הצדיק אין קיום
כלל להוויות העולם , כי בכל דבר
יש בו חיות השי"ת ולולא החיות היה אפס ואין
, ובאמת החיות
שבכל דבר משתוקק לשרשו כאשר הוא בטבע כל השתוקקות
העלול לעילה והסיבה למסובב . רק הצדיק הוא יסוד
עולם לשון התעלמות ,
אשר נעלם חיות הבורא ונצטמצם
בכל דבר , זהו הצדיק ורחמיו של הצדיק על כל מעשיו
. וזהו
שאמרו כל שרוח הבריות נוחה הימנו , שיש להם הנחה
וקיום הימנו היינו ע"י האדם הצדיק , גם רוח המקום
נוחה הימנו . משא"כ
הרשעים בו ישכנו ארץ לשון פועל
יוצא שאין מניחים הארץ לשכון במנוחה
, כמו שהיה
בדור המבול שגם שלשה טפחים של מחרישה אשר שלטה
בהם עין הרע של הרשעים הוצרכו להמחות ע"י המבול
. וזהו ובמושב
לצים לא ישב , שגם המקום של הרע נטמא ואין לו מנוחה
, וכשיזכה
האדם להטהר שיהיה בבחי' '
ונח
מצא חן '
בכל דבר שהיה רואה בכל דבר רק
החן בעיני ה' , דהיינו שהיה מעלה מכל דבר בחינת
האויר והתפארת והיה נח למעלה נח למטה כו' והי
' צדיק בדורותיו
ולא בדורו לחוד רק בכל
דורותיו ובכל הגלגולים את הכל
יתקן במעשיו , ואז כשיהיה כעבור סופה ואין רשע
שלא יהי' בו הרע עוד ,
אז יזכה
להיות ממנו בחינת צדיק יסוד
עולם שם נח
צדיקים
בראשית ברא אלהים בשביל צדיקים
שנקראו ראשית , כי כל הבריאות וכל המאורעות
, מה שהקב"ה
מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית , הכל הם בהשתלשלות
מששת ימי הבריאה , וכל יום
שהקב"ה מחדש עולמו הוא ג"כ בשביל
צדיקים
שיעבדוהו באותו יום כדי שיכירו גדולתו
, היינו רק
הכרה בלבד מה שכבר
ראה או ידע קודם צאתו לאויר
העולם . כי באמת צדיקים הן הן המרכבה כאמור
ושכנתי
בתוכם ; בתוכו לא נאמר אלא בתוכם , רק שיזכו להתקשר
אל מדרגתם העצמית .
וזהו אדם קרוב אצל עצמו דהיינו
שיקרב כל דעתו וחושיו אצל עצמו ופנימיותו שהוא
חלק אלהי שם בראשית
ענין
הנסיעות לצדיקים
ענין נסיעת אנשים לצדיקי הדורות
הם על כמה פנים מהם מי שנוסע ללמוד שיוכל להתפלל
בדחילו ורחימו כראוי ,
ומהם מי
שנוסע עבור למוד תורה לשמה
, ומהם מי
שנוסע ללמוד ממנו מדרגות ואולם כל זה אינו
המכוון העיקרי , והנסיעה העיקרית הוא לבקש את ה'
לידע ולהוודע ממציאות אלהותו יתברך , דבר זה אין
לו שיעור וערך כלל .
וכל אשר יוסיף להוודע מהשגת
מציאותו יתברך שמו יוסיף לידע שעדיין לא השיג
כלל ,
ולזה יוסיף כל יום לבקש
את ה' יותר ויותר שם עקב
האמונה
על ידי האמונה יוכל האדם להחיות
מתים , ולהפוך כסף לזהב
ולשנות כל דרכי הטבע . גם מי שיש לו
אמונה אמיתית אינו
מתיירא משום דבר ולא יזיק לו
שום דבר . אמונה הוא לשון אומן כמו ואהיה אצלו
אמון , שהוא לשון המשכה ,
שעל ידי האמונה האדם ממשיך
עליו נועם אור אלהותו יתברך שם בראשית
מסירות נפש
אין נקרא
קנאי רק אם מוסר נפשו מעצמו מבלי שיעיין אם
נצטווה
מהשם יתברך על זה .
כי מחמת גודל התלהבותו וקנאתו
מוסר
נפשו על כבוד השם יתברך ,
בשגם אם לא נצטווה על זה
. ולכן
אין מורין כן , כי אם יורוהו בית דין שכן הדין ושכן
ציווה השם יתברך אם כן אין זה מצד התנדבות לבבו
בקנאתו קנאת ה'
צבאות ,
רק שמקיים מצוות ה ' והרי מסירת
נפשו זו שלא בשלמות
מצד שהוא קנאי שם בלק
הטוב והיפוכו
לא טוב היות האדם לבדה מלשון
אדמה לעליון, שזה תכלית
הבריאה לא טוב שיהיה לבדו בלי
התנגדות ומניעת היצר הרע כלל , כי אין זו הטבה
כלל כמו קודם בריאת העולם בי אין טוב אם לא יהיה
היפוכו דרע שם בראשית
אהיה אשר אהיה
אהי"ה
הוא בחינת משכיל , שהשכל אינו יכול להשיגו כי הוא
למעלה
ממנו רק מצד שנשפע עליו השכל משיג שיש למעלה
ממנו
בחינת משכיל , אבל עצם המשכיל אין יכולים להשיגו
, לכן נקרא אהי"ה
לשון עתיד , שעל ידי שהוא משפיע בהשכל מושג הוא במציאותו
על כל פנים , אבל מצד הויות עצמו כל עוד שאין משפיע למטה
אינו מושג כלל שם
גדוֹל
עוני מנשוֹא
על ידי נשיאת עוון שהאדם מרגיש
בעצמו שהקב"ה סולח לו
שהאיש השלם מחוייב להרגיש בעצמו
כשמבער חטאיו . כי יש לך
שמבערו מן העולם לגמרי
, ויש לך שהורג
אותו ונוטל ממנו החיות ,
ועוון עצמו אינו נמחק רק הוא
פגר בלי חיות , ועל בחי '
זו אמרו
רבותינו ז"ל שמחשבין גם העוונות
הראשונים מאחר שלא העבירם מן העולם לגמרי
רק שנטל ממנו החיות ונשארו פגרים ובמה שחזר
לסורו נתן לו חיות ונתעוררו על ידי זה ח"ו גם
עוונותיו הראשונים שם' בראשית
לצורך העליה
אם אתה רוצה לילד ממדריגה למדריגה
מקודם תקטין את עצמך ,
ואח "
כ תוכל להגביה ולהעלות את כל
העולם השפל , אשר על זו
הכוונה הקטין הקב"ה את אור הלבנה
בכדי שיוכל העולם להתעלות במעט מעט עד שיהיו
שני המאורות שוים שם ושם
עייפות ומנוחה
תלמידי
חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם
הבא מחמת
שאין להם עייפות , כי רק בדבר שהוא טרחה שייכת
בו מנוחה
מה שאינו כן הצדיקים העובדים את השם יתברך
אין בהם עייפות כלל שם
לקוטי אגדות
תמיד הם שׁמך
ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני
נא מספרך --- הרי לעולם הם עמך , בין אם תשא חטאתם
ובין אם לא ח"ו , איך
שתעשה עמהם או כך או כך
, אבל אנא
מחני נא מספרך כי למה יאמרו בעולם הנה בימי
משה אירע חטא כזה שם תשא
מידת
הצמצום
ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה
, מה שהנשים
מחלקות - והלא מדת הזכר להשפיע ? אבל הענין הוא משום
שהזכיר כיון שמדתו להשפיע היה נותן הכל לאחד
, לכן אין
באפשרי לו לחלק , אבל
הנוקבא הוא מדת הצמצום
, לכן אפשר
לה לצמצם ולחלק לכל
אחד ואחד שם לקוטי משלי
כחה של אמירת תהלים
מי ישבר ויפורר הגבורות והדינים
מי שישמיע כל תהלתו שעל
ידי אמירת כל התהלים יוכל לבטל
כל הדינים והגבורות שבעולם שם לקוטי תהלים
דבר
דבר שקשה
לקיימו
דבר אחד יש בעולם שקשה על האדם
לקיים אותו והוא שיהיה
לו זהב טהור , פירוש , שכספו וזהבו
הונו וממונו יהיה הכל טהור ונקי מבלי שום
ערמה ופסול חס ושלום ומבלי שום מחשבה פסולה
חס
ושלום . ואדם שמקיים באמת דבר זה הוא בחינת מנורה
, היינו שנעשה במדרגה
אשר יוכל להאיר בעולם מרוב קדושתו שם תרומה
סיבות הרשע
יש לך אדם שעניותו סיבת רשעותו
, והיינו
מי שיש לו אמונת
חכמים רק מחמת הצורך וההכרח
עושה חס ושלום פסלות על זה נאמר אל תבוזו
וגו' וראוי להעתיר עבורו להשם יתברך לעשרו
בכדי
שילך בדרך טובים , ויש לך אדם שעשירותו סיבת רשעותו
והיינו
מי שאומר כחי ועוצם ידי עשה לי החיל הזה
, ואין לו
אמונה בה' ובחכמיו כל מה שיתעשר יותר יאמר הן
כחי פעל לי זה . על זה נאמר ושלות כסילים תאבדם וראוי
להיות יורד מנכסיו שם עקב
אין מחסור
ליראיו
א
אף אם יהיו חס ושלום בדחקות
ועוני אל יתרשלו מהאמונה והבטחון וממעלת
היראה שלהם כי אין מחסור ליראיו , פירוש אל תחשבו חס
ושלום שמצד שאתם יראי ה' לכן בא לכם המחסור
והדחקות
בשביל שאתם ממעטים בעסקי העולם שם תהלים
ב
הפרנסה צריכה לרדוף אחר האדם
ולא שהאדם ייגע את עצמו
לרדוף לבקש פרנסתו , מקל וחומר
מחיה ועוף אלא שהרעותי את מעשי ר"ל עם מעשי
על ידי מעשי שהרעותי פרנסתי ע"י מעשי ע"י עשיות
שלי שעשיתי ושרדפתי אחריה , רק צריך האדם לבטוח
בהשם
יתברך ברוך הוא וברוך שמו והוא יזמין לו פרנסתו
בשלמות שם ושם
מתכונות הדיין
דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל
, ר"ל אוהבה
וקרוביו ידון כאחד שבטי ישראל , והיינו בלא חנופה
וללא נשיאת פנים .
וזהו מתנאי הדיין שיהיה שונא
בצע ,
ולא שונא ממון בלבד רק בצע ר"ל כל דבר הנאה
שבעולם שם ויחי
כשאדם מזקין
כל מה שאדם מזקין הגם שנחלשו
כחות הגוף עם כל זה לא
נתבטל ממנו כח התאוה בדרך הטבע
, כי לעומת
זה שנחלשו כחות התאוה מפני הזקנה כמו כן נתגברו
מחמת ההרגל , כמאמר
רבותינו ז"ל משביעו רעב
-, והוא הדין
לכל התאוות וזה לעומת
זה עשה אלהים בכדי שישאר על
בחירתו גם בימי הזקנה ואדרבה בימי הזקנה שנחלש
הכח אינו יכול כל כך להתגבר על יצרו ולבחור בטוב
שם שמות
מרגלא בפומיה
א
כשם שיש חילוק ממחשבה למוציא
מפיו כן יש חילוק עוד למי שמרים בקול שעל
ידי זה מתעלה המוח שם בראשית
ב
בראשית בשביל ישראל ר"ל שביל
ודרך שם ושם
ג
אתה ישן
והוא היצר הרע ער ' שם שם
ד
נגד ישראל ליכא רוב כלל
. על פי משל
המכוונים למרכז המחוגה
שכל המכוונים הכל הולך אל מקום
אחד לנקודה אחת מה שאינו כן המכוונים לצדדים
אין כל אחד דומה לחברו שם
ויקרא
ה
דומה דודי לצבי , מה צבי זה כשהוא
בורח עומד ומחזיר פניו
לאחוריו כך כביכול הקדוש ברוך
הוא מחזיר פניו לישראל ומצפה לתשובתם שם שיר השירים
י
מחוייב
האדם לומר בשבילי נברא העולם ולעשות תשובה
כ"כ עד שכל העולם ישוב בתשובה שם בראשית
ז
הצדיק מחבר בין ישראל לאביהם
שבשמים , כמו הסולם המחבר
לבין הבית והעליה שעולים על
גבו
שם ויצא
ח
כסף הוא
לשון כוסף וחושק שם תרומה
ט
האיסורים שאסר לנו השי"ת הוא
כדי להתקשר ולהתדבק בו
יתברך לכך נקרא איסור שם תצוה
י
לולא האבות
שהתחילו כן ופתחו פתח לכל באי עולם לא היה עתה באפשרי
בשום אופן לבוא לידי מדריגה של מסירות נפש
שם
בחקותי
סוס במקום אתרוג
רבי מרדכי מנישכיז עני ואביון
היה ,
וחי חיי צער . כל ימות
השנה היה מצרף פרוטה לפרוטה
כדי לקנות לעצמו אתרוג לסוכות . פעם אחת ערב
החג הלך לקנות אתרוג ובידו סכום כסף הגון
. כאשר
בא לשוק ראה אדם מישראל יושב ובוכה , קרב אליו ושאלו
אחי ורעי
למה תבכה ? אוי לי נאנח העני צרה גדולה באה עלי
שואב מים אני , מביא אני מים לעיר ומתפרנס בצער והנה
קרה אותי אסון סוסי
נפל מת ערב החג , עתה אין לי ברירה
כי אם להתפרנס מנדבות ,
הוציא רבי מררכי צרור כספו מכיסו
נתנו לשואב המים ואמר לו צא וקנה לך סוס
. רבי
מרדכי הזר לעירו ולביתו בכניסתו לביתו אמר
בשמחה ברוך המקום ברוך הוא שהזמין לי לחג זה
מצוה נאה . כל ישראל
יברך על אתרונ ואני אברך על
סוס שבחי מוהר"ם