רבי אברהם יהושע העשל מאפטא
נצר לשושלת רבנים וותיקה מצד אביו ואמו , נולד בשנת תקס"ו לאביו רבי שמואל , רבה של עיר חדש .   עוד בימי נעוריו רכש לו ידיעה רחבה בתורה וכעדות   הצדיק מר'ז'ין "התחילו עוד בילדותו אבריו לומר לו עתידות וביקש מהשי"ת שיקח ממנו רוח הקודש זו" .   היה גדול בתורה ומתשובותיו בהלכה מובאות בספרי הדור . בחסידות היה תלמידו של רבי אלימלך מליז'נסק   ושימש גם את רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב . רבנותו   הראשונה היתה בקולביסוב , וכבר לשם נהרו רבים כדי לשמוע תורה מפיו . משם עבר לרבנות אפטא , ואם כי   עיר זו היתה חביבה עליו ביותר ועל כן נקרא שמה   עליה קיבל בשנת תקס"ח את רבנות יאס. בבואו לשם   המליץ עליה ; יאס -- ראשי תיבות סוף ארץ ישראל .  
בשל התנהגותו המוזרה והשונה שרק גדולי הצדיקים   עמדו על טיבה האמיתי נטייתו לדבר בדרך ההגזמה   וההפרזה על תופעות חיים וגם על עצמו להרבות באכילה ושתיה חסידותו הקנאית ותקיפותו העזה רכש לו מתנגדים קשים בעיר , ביחוד בין חסידי חב"ד , ונאלץ לעזבה . הוא תקע את אהלו במז'בוז' , ערש החסידות . כאן השתחרר מעול הרבנות והתמסר לעבודת החסידות. רבים התרכזו מסביבו ושמעו לקח מפיו , ובתוכם גדולי תורה ובני עליה . זכה להערצה רבה ומפורסם ביחוד כאוהב ישראל . שני ספריו אוהב   ישראל" ו"תורת אמת" נדפסו אחר פטירתו . נפטר   במז'בוז' בה' ניסן תקפ"ה וברגעיו האחרונים צווה   שלא ירשמו שבחים על מצבתו רק שהיה אוהב ישראל .   את עבודתו המשיכו שני בניו רבי יצחק מאיר ורבי   יוסף משה
 
  מצוה לאהוב את ישראל
כל העובדות של הצדיקים אינן רק להביא שמחח בעולם ולעשות נחת רוח להבורא יתברך שישמח   בעולמו ויקבל תענוג ונחת רוח מכל הנבראים.   ועל ידי זה רצון הצדיק שיהיה לזרע ישראל   שפע ברכות ורב טוב ושלא יהיה לבני ישראל,   הן בכלל והן בפרט, שום חסרון וצער חס ושלום וזהו מחמת שמצוה לאהוב את ישראל ועוד שאהבת ישראל נקשרת באהבת   הבורא והן אחת , כי מי שהוא אוהב את ה' הוא אוהב את ישראל עמו , לפי שמצות   ואהבת לרעך כמוך ומצות ואהבת את ה' אלקיך הן אחת. הצדיק מקשר ומאחד   שתי האהבות זו בזו. תורת אמת חיי שרה .
 
  מרגלא בפומיה
  במידה זו אוכל להתפאר אפילו לפני   בי"ד של מעלה אשר אהבת ישראל תקועה בלבי. אוהב ישראל הקדמה.
 
  הקב"ה ממליץ על ישראל  
כשרואה הקדוש ברוך הוא שישראל   חייבים בדין ח"ו מחמת עברות שעשו אז הוא בעצמו ממליץ עליהם . דהנה על מה שעברו כמה פעמים עברה אחת אין להעניש אותם מפעם שלישית והלאה כי כבר נעשה להם כהיתר ועל מה שעשו פעם   ראשונה ושניה אין לחייבם מחמת שהנם   כשוגגים כי אין אדם עובר עברה אלא   אם כן נכנסה בו רוח שטות. שם לקוטים.
 
  תענוגו של השי"ת
  דבר הרגיל אצל האדם בתמידות אינו   תענוג , ועיקר תענוג האדם כשאחרים יכולים ליהנות הימנו ולהתענג על ידו .   כמו כן הבורא כל העולמים , שהוא   אין סוף ואין תכלית וכל הדברים הנאצלים ממנו הם בלי גבול אינו נהנה   מן הנאצלים האין סופיים כלל , רק זה הוא תענוגו של השי"ת מה שמצמצם כחו מן ההתפשטות לתוך הקוין כדי שיוכלו הנבראים ליהנות ממנו ולקבל שפעו , ולתכלית זאת עלה ברצונו לברוא כל   העולמות . תורת אמת בראשית  
 
הצדיק נמשל לאש  
כמו טבע האש שאי אפשר לה להיות תמיד במקום ובמצב אחד   רק עולה ויורדת נופלת ומתרוממת , כן גם הצדיקים באמת עיקר   הדבקות היא התלהבות האש הרוחנית הבוערת בלב האדם והתשוקה לעלות למעלה ולהדבק בשורשו . אך זה אי אפשר בתמידות כי אם   בדרך ' והחיות רצוא ושוב ' דלפעמים נופל האדם ממדרגתו ואחר כך חוזר ומתלהב ונפשו מתרוממת למעלה כטבע האש. שם לפ' שקלים.    
 
העם והצדיק
  א
  בכללות ישראל ישנם שרפים וחיות הקודש ואופנים .
שרפים   נקראים הצדיקים אשר בכל עת ורגע לבם בוער בקרבם מגודל התלהבות תשוקתם אהבתם ויראתם להבורא ית .'
חיות הקדש הם   הצדיקים אשר בתורתו יהגו יומם ולילה לשמה, כי התורה עץ חיים היא למחזיקים בה והיא החיות הקדושה והנצחית .
והאופנים   המה הבעלי בתים כשרי ישראל בעלי משא ומתן אופנים , מלשון אופן גלגל החוזר , זה עולה וזה יורד.   אוהב ישראל פנחס .
  ב
הבורא ית' השפיע רוח קדושה וטהרה לכנסת ישראל במעמד   הר סיני , ונתן אז מרוחו עליהם ועי"ז נעשה רשומו וחקוקו בנפשותיהם . כשאדם עוסק בתורה ומצוות מעורר רשומו ההוא . אולם לאו כל אדם זוכה שתהא היכולת בידו לגלות רשומו כי אם יחידי   סגולה בני עליה אשר להם הכח והגבורה להתגבר על יצרם ולבם ברשותם , והם מסירים כל החיצונים ומשברים כל הקליפות, ואז נתגלה אצלם רשומו הנזכר . אבל המון העם המשוקעים בעסקי   עולם הגשמי ומלובשים בתאוות והמדות המדומות אין להם זה   הכח לשבר לבושי הלב ולעורר רשומו . אך התקון שלהם כשיש להם דבקות וחבור לצדיק שבדורם אז יכולה להתמשך עליהם   הארה לרשומו הנזכר. שם ראה.  
 
נפילת הצדיק  
אם היה הצדיק דבוק תמיד בעבודת ה' ולא היה נופל אפילו   רגע אחד במחשבתו מדבקות ה' ואהבתו ית' היה יכול להתבטל ממציאות מחמת זה. לכן מסבב השי"ת ומגלגל שהצדיק נופל   לפעמים ממחשבתו הקדושה ושוכח כרגע , ואחר כך כשהצדיק   מתעורר ומתחיל לשוב על שעבר על השמר לך פן תשכח את ה' אלהיך , על ידי תשובתו זו מעלה כל קלקולי הרשעים ומכניס הרהורי תשובה בכל באי עולם  . תורת אמת נשא.
  חיות הצדיק להשפיע --   טובה לישראל
  עיקר חיות הצדיק כשרואה שנמשכים   לזרע ישראל כל מיני חסדים טובים ,   וכשהם שלמים בכל מיני שלמות , הן   בעבודת ה' והן בצרכי עולם הזה , אבל   כשהם נעדרים ח"ו מטובות האלו אז לא תערב לצדיק נפשו , ואף שהוא דבק   בשכלו בנועם העליון אף על פי כן בשביל אהבת ישראל הוא מוריד את עצמו לפעמים מדבקות זו ומשגיח על צרכי ישראל בעינא פקיחא להשלים   חסרונם ולהמשיך להם כל מיני השפעות טובות. שם פנחס.
 
"שיריים
  השם ית' יברך לחמו ומימו של הצדיק העובד את ה' וכל מי שיאכל ויטעם אצלו כלום ישלח לו הש"י מבוקשו   לו כגון רפואה ושאר מבוקשים   וברוחניות אוהב ישראל משפטים
 
  הפדיון
שזה שנהנים הצדיקים מהמוני עם שמקבלים מהם זהב וכסף ושאר דברים גשמיים הנצרכים להם תהיה להמוני עם גם כן עליה   והתרוממות , ויהיו דבוקים יחד בהשם ית' הכנסת ישראל עם צדיקי הדור. שם תרומה.
 
המעיין
הבורא ית' הטביע בכנסת ישראל בכללות ובכל אדם בפרטות מעיין ובאר מים חיים ונבוע של כל המדות העליונות נבוע של   חכמה בינה ודעת נבוע של תורה וחכמה אלקית, אולם המעיין סתום בעפריות החומר והחושך של הגשמיות מעכב בו את הנבוע.   וצריך האדם לחפור חת הנבוע ההוא ולהסיר את המסך המבדיל   המעכב אותו. תורת אמת תולדות.
 
אור השופע
  לפעמים בעת התפלה או הלמוד טרודה מחשבתו ואינו יכול   להתפלל או ללמוד כדבעי ואחרי עבור שעת התפלה או הלמוד מחשבתו מזדככת פתאום ואור המאיר שופע עליו , ואז הוא מיצר   על שלא היה מוחו ודעתו צלולים קודם . וזהו שהבטיח הקדוש ברוך הוא לצדיקים ונתתי גשמיכם בעתם היינו אור השופע   שהוא כמו גשם יהא ברשותכם. וזהו דעיילי בלא בר, שהם ברשותם   תמיד , כל אימת שירצו בלי מונע. שבחי צדיקים בחוקתי.
 
  קדושה
  קדושה מורה על דבקות האדם בהשי"ת שמואס ברע ועושה גדר לאבריו ומדבק עצמו אל הטוב האמתי. ועי"ז ממשיך על עצמו   הקדושה מלמעלה. תורת אמת מקץ.
 
אמת
ראוי לאדם שיהיה אוהב את האמת, שכל העבודות והמעשים וכל   דרכיו יהיו שלא להטות את עצמו מדרך הישר והאמת, כל זה   כשאדם נותן אל לבו שכל הנמצאים בעולם הם מאמיתת מציאותו וקיום האמת והוא העמוד שהעולם עומד עליו. שם ראה.
 
  הדבור  
א
כיון שעל ידי הדבור תוכל להתקשר נפש חברו בנפשו בודאי   מהראוי לאיש הישראלי לשמור את עצמו מלדבר עם אדם אשר נפשו לא מטוהרה ובפרט עם אנשי בליעל הידועים לו, פן ח"ו   ידבק בו מן הרע שבאדם ההוא על ידי דבורם יחד. אוֹהב ישראל תצוה.  
 
ב  
כשאדם מאמין שכל ההבלים והדבורים היוצאים מפיו כל דבור כלולה בו חיות הבורא ורוח ה' דבר בו אז, כשמקשר הדבור בקול   וקול במחשבה בשורש הרוחניות וחיות אלקות, אז אף על פי שאין הדבור יכול לכלול כמה דבורים מכל מקום הוא כלול מכמה ענינים   והדבור מתפוצץ לכמה שכליים כיון שהוא דבור אלקי. תורת אמת יתרו
 
הגאולה  
א  
צריך האדם לקרב את הגאולה בכל יום ואף שהגאולה האמתית עדיין נעלמת ומכוסה מאתנו. מכל מקום צריך האדם לצאת בכל יום מגלות ומשעבוד יצר הרע ולהשליך מעליו כל חלקי הרע   ולהחליפם בכל חלקי הטוב ולהדבק בשורש האמת, כמו שאמר קרבה אל נפשי גאלה, שצריך לקרב הגאולה אל נפשו. שם ויחי.  
ב
עיקר היסורין והגלות אשר לאדם הוא כשרעתו אינה מיושבת עליו אז הוא מרגיש בנפשו גודל הצרות והיסורין/ כי אין לו במה להתחזק ולשית עצות בנפשו, איך ומה לעשות. וכשהוא צועק להשי"ת הוא מרחם עליו ושולח לו דעה מיושבת ובא לידי הבנה אז   תיכף ומיד הוא נגאל מצרתו ומדחקו. אוהב ישראל בא.
 
בימות המשיח  
א  
בביאת משיח צדקנו יסלק הבורא ית' כל החיצוניות והקליפות   מכל העולמות ונגלה כבוד השי"ת ויתגלו פנימיות האורות מכל   המדות ויתגבר ויתנוצץ האור בעולם וימתקו כל הגבורות והדינין   ויתאחדו כל המדות. שם תולדות.
ב  
בביאת משיח צדקנו יתודעו ויתפרסמו ויתגלו כחות חדשים   מהמלוכה הקדושה שלא נתגלו עדיין ואז יתוקן העולם במלכות שדי. שם בא.  
 
אכילה ושתיה
א  
כשאדם משליך תאוותו אחר גוו ואינו משגיח על גשמיות המאכל אלא על כל מוצא פי ה' על החיות הרוחנית המובלעת במאכל ההוא ומעלה הניצוצות הקדושים שבתוך המאכל על ידי יחוד   הוי"ה ואדני גימטריא "מאכל" אז האכילה ההיא נחשבת לעבודה   במקום קרבן, והשלחן דומה למזבח שהוא מכפר כיון שאכילתו   בקדושה. שם לקוּטים.  
ב  
יש באדם ד' יסודות; אש רוח מים ועפר. וצריך האדם לחזק   הד' יסודות ולתת בהם חיות , יש כמה מיני מאכלים ; בזה יש התגברות יסוד האש ובזה יסוד הרוח ובזה יסוד המים או יסוד העפר   כנודע לחכמי הטבע והרופאים . ועל ידי שאנו אוכלים המאכלים   בקדושה אנו נותנים כה וחיות דקדושה ליסודות הנ"ל. שם שמיני.  
ג  
יכוון באכילה ושתיה , דעל כרחך יש במאכל ההוא חיות אמת   המחיה את הדבר ההוא וכשאדם אוכל בקדושה נדבקת בו היות   האמת , והניצוצות הקדושים שבתוך המאכל . והחיצוניות וגשמיות   הדבר נעשות לפסולת ונדחות לחוץ. שם ראה  .
ד  
חכמים הם להרע ולהטיב לא ידעו דאי' בגמרא; להרע או להיטיב, שאוכל היינו להטיב ושלא אוכל היינו להרע . וזוהי כוונת   הנביא ; חכמים המה להרע , רצונו לומר שרוצים לקנות שלמות   עם מדת להרע על ידי שלא יאכלו ועל ידי תעניות וסגופים אבל   להטיב לקנות שלמות על ידי שיאכלו זה הדרך לא ידעו. שם לקוטים.  
 
מתנה שלא על מנת להחזיר  
אמר הקב"ה למשה מתנה טובה וכו' ושבת שמה -- יש לומר דלכאורה הלא כל שנותן הש"י לישראל הכל המה מתנות טובות   וחמודות הן דברים גשמיים כגון פרנסה ושפע רב והון יקר, והן   דברים רוחניים היינו שכל ומדע ללמוד התורה ועשיית מצוותיה וקריאת חגים ומועדים לששון ולשמחה אשר נתן ה' אלהינו אלינו .   כולם מתת ה' הוא המשמחים לבבות בני ישראל אשר זכו למתנה זאת . וא"כ למה דוקא נקראה שבת קודש מתנה טובה ולא זולתה ?   אמנם יש לומר כי כל המתנות אשר זיכה ה' את בני האדם כולם   המה בבחינת מתנה על מנת להחזיר על דרך משל , אם יתן ה'   לאדם שפע פרנסה ועושר גדול אז הוא מצוּווה ומחוייב ליחן צדקה   ולעשות בממונו גמילות חסד , וכן אם יש לו שכל ומדע מחוייב   להיות עמל בתורה ובמצוות . וגם בחגים וזמנים צריכים אנו לעסוק בהמצוות השייכות אליהם ובהם וע"י עסקינו בהם וע"י תפלותינו אנו ממשיכים קדושה ויחודים לעולמות עליונים הקדושים , וע"י זה   אנו ממשיכים מלמעלה ג"כ השפעות טובות לתתא , והכל הוא   בבחינת אור ישר ואור חוזר. אך מצוות שבת קודש היא באמת   רק מתנה טובה שנתן לנו הש"י שלא ע"מ להחזיר , כי בשבת קודש יש עליה לכל העולמות הקדושים ומתייחדין ומתקשרין   ומקבלין דין מן דין השפעות טובות וזה נעשה גס בלתי עבודתנו   ותפלותינו , זוהי ודאי מתנה טובה וחמודה אין ערוך אליה והכל   הוא לעוצם גודל אהבתו ית' ונועם חיבתו לזרע ישראל והרוממות שרמם עם קדשו. שם ושם.  
 
ואתה תצוה -על הספירוֹת
ואתה תצוה את בנ"י נר שמן זית נו' נר תמיד;  יש לרמז בזה בהעיר לב ושום שכל; דהנה ענין  המנורה ונרותיה הם בסוד ז' ימי הבנין בסוד  הפסוק שאמר נעים זמירות ישראל לך ה' הגדול''ה, והגבור"ה, והתפאר''ת, והנצ"ח, וההו''ד, כי כ"ל בשמים  ובארץ, לך ה' הממלכ''ה והמתנשא לכל לראש. וע"י אלו ז' מדות וכוחות נשגבות עליונות נתגלה ונתפרסם  כח גדולתו וגבורתו ורוממותו בעולם. כי הוא ית' לית מחשבה תפיסא ביה כלל והוא מושלל מהשגה, ואל מי  תדמיון אל ומה דמות תערכו לו? רק מחמת שהבורא  ב''ה וב"ש הנכבד והנורא רצונו הטוב להיטיב לברואיו  להפליא ולהגדיל חסדו וטובו בעולם ולמנדע דאיהו רב  ושליט ויכירו וידעו כל באי עולם גודל טובו וחסדו  ורוממותו וע"כ האצי''ל ובר"א ויצ"ר ועש"ה אלו הז'  מדות וכוחות עליונים וע"י נתגלה ונתפרסם חסדו  ויראתו ורוממותו בעולם, והן הם הז' ימי בראשית;  יום הוא לשון בהירות ואור ויום ראשון של שבת הוא  מדתו של א"א ע"ה בחי' מדת יד ימין. ויום שני הוא  מדתו של יצחק אע"ה שהוא בחי' מדת יד שמאל כביכול,  וכן כולם כנודע ואלו הז' מדות הם בחי' כלים  וצמצומים השפע משחת דנחית ונמשך מחכמה עילאה קדישא, והם דוגמת הנר אשר הוא כלי וצימצום לקבל השמן והפתילה. והחכמה נק'  יו"ד ועדיין הוא טמיר וגניז בלי שום התגלות עד  שנצטייר בהבנה עולם הבינה והבנה הוא ע"י אותיות, ואז משם נתגלה ונתפרםם השפע עילאה קדישא שהוא השמן משחת קודש כל השבע מדות הק' וזהו סוד  בּ' מן בראשית כזה שהוא נקודה בהיכליה כי יו"ד  הוא נקודה קטנה, וע''י התלת ווי"ן והקוי"ן של הב' נתגלה לעולם הבינה ומשס להז' מדות הק' בסוד ז' תיבין של בראשית ברא אלהים את,השמים ואת הארץ. ויש ג"כ  בזה הפסוק כ"ח אותיות נגד כ"ב אותיות התורה וה' אותיות מנצפ"ך שהם ז"כ אותיות והשמן משחת קודש  המחי' אותן כי החכמה תחי' בעליה ונעשה כ"ח וזהו הכח העליון הק' כביכול המשפיע ומאיר להז' תיבין סוד זי"ה ע"י עולם הבינה, והם בסוד ז' קני  המנורה שהם הכלים המצמצמים ומקבלים את השמן, כי כולם בחכמה עשית.
והנה כתיב ובדעת חדרים  ימלאו ועיקר היחוד והקישור של חו"ב שהם תרין  ריעין דלא מתפרשין הוא ע"י הדעת העליון הק' שהוא  מייחד ומקשר אותם כביכול וכמבואר לעיל. והדעת העליון הק' הוא בחי' מדתו של משרע"ה כנודע להבאים  בסוד ה' וכמבואר בכה"אריז"ל, שתיבת מספר השני שמות הק' א"ל שד"י שעל ידם בא התגלות השפע לעולם הבריאה וגם מש"ה הוא מספר דשם ע"ב הק' בריבוע שהוא הוי"ה במילוי יודי"ן ומספר שם אהי"ה הקדוש במילוי יודי"ן כזה יו"ד יו"ד ה"י יו"ד ה"י וא"ו יו"ד ה''י וא"ו ה"י  ה"י יו''ד ה"י ושני שמות הק' האלו עולים ממש מכוון כמספר מש"ה. ואלו השני שמות הק' הם סוד חכמה ובינה  ומתייחדים ע"י הדעת הק' בחי' מש"ה ומתגלים לעולם  ע"י השני שמות א"ל שד''י .והנה הבורא בהוב"ש לגודל טובו וחסדו רצה להיטיב לישראל עם קרובו וציוה אותם את המשכן וכליו הכל בדוגמא עליונה כביכול ושעל ידם יתמשך ויתרבה שפע הק' לכל העולמות, וציוה אותם לעשות מנורה הטהורה בשבע נרותיה דוגמת ז' קני  המנורה הק' העליונה וליקח למאור שמן זית זך דוגמת ז"ך העליון הק' וכמבואר. ועיקר היחוד והקישור  ע"י הדעת העליון הק' שהוא בחי' מדת משרע"ה  ציוה הבורא בהוב"ש למשרע"ה ואתה תצוה את בנ"י הוא מלשון צותא וחיבור, ויקחו אליך שמן זית זך, היינו שהם יביאו אליך שמן ז"ך כפשוטו ואתה תקשר ותייחד  ותכוין להשמן ז"ך העליון הק' והטהור בסוד ז"ך אותיות וכנ"ל ע"י מדתך שהוא הדעת העליון השמן עם ז"ך וכנ"ל ובזה יהיה למאור ולהעלות נר תמיד.  היינו להמשיך השפע משח רבות עילאה קדישא אל הז' קני  המנורה שהם בסוד שבעה ימי בראשית שהם בסוד ז' נרות  ולהעלות נר תמיד, וזה יהיה ע"י אהרן ובניו הק' כי  כהן הוא בסוד החסד. וכשידליקו המנורה בכוונה זכה ונקיה בזה יומשך שפע טובה וחסד אל עליון ית' אל כל העולמות ועלייה לכל העולמות והמשכיל יבין. אוּהב ישראל שם
 
דע מ"ה למעלה ממך
בעטרת צבי לרבינו צבי מזידיטשויב בפ' אחרי וז"ל ; וכאשר שמעתי ממורי הקדוש מוהראי"העשל אבד"ד ק"ק אפטא, יאריך השם ימיו ושנורתיו בטוב ובנחת פירוש הפסוק ; "ועתה ישראל מ"ה ה' אלוקיך שואל מעמך"
ואמר בסוד מאמרם ז"ל: " דע מ"ה למעלה ממך" הרצון בזה: -כי נאמר ועל דמות הכסא כמראה אדם עליו מלמעלה" . והנה באמת נאמר; "אל מי תדמיוני ואשוה אמר קדוש ומה דמות תערכו לו?"
אבל זה מצידנו בעבודה בלב אמת לדמות לבוראנו אנו עושים כביכול אותו ב"ה וב"ש דמות אדם. דרך משל: אם אדם גומל חסד עושה ומתקן יד ימין להקוב"ה ושכינתיה. כן כשלוחם מלחמות ה' לדחות הרע מתקן יד שמאל לבורא כ"ע. וכדומה לזה אמרו ז"ל במדרש שוחר טוב "אזנים כרית לי - אין אזנים שלמעלה כרויות אלא בשבילי - לשמוע תפילתי.
צא ומד מספרי יראים והזוה"ק ושני האדרות ע"ז בנוים ומיוסדים. - וחכמתו של שלמה בשיר השירים. וזה הסוד רמזו ז"ל - דע מ"ה למעלה - ממך. מ"ה בגימ' אד"ם, היינו זה שלמעלה על הכסא הוא ממך. רצ"ל ע"י קיום התורה ומצותיה אנו עושים כביכול להבורא אשר הוא מופשט מכל רעיון ותמונה כאמור; "כי לא ראירתם כל תמונה" ואנו עושים אות ומדמין להיות תמונת אדם כאמור: "ותמונת ה' יביט" - ידי ה', אזני ה', וכן כל תוארי אדם, הגם כי לא אדם הוא, מופשט מכל חומר וצורת רעיון אדם. - לא ידיע ולא אתיידע, ב"ה וברוך שמו לעלם ולעלמי עלמין.
וכן מ"ה ה' אלוקיך [ עד"ז שיהיה הבורא כביכול מתואר בתמונת אד"ם] שואל מעמך בסוד עבודה וקיום התורה והמצוה. עכ"ד אדומו"ר ושפתים ישק. עכ"ל.
 
חנוּכה
ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. עד סוף הפרשה. חנוכה הוא לשון חינוך שמחנכין איזה דבר כמו שמצינו בחינוך הבגדים של הכהנים בעבודתן שנאמר )שמות כט, א( למלא בם את ידם לכהן לי גו'. דכל דבר שנעשה ונתייחד להשראת קדושה עליונה צריכים מקודם לעשות כלי והכנה ובית קיבול שיהא מקום להקדושה הבאה אח"כ לשרות על הדבר ההוא, וזהו נקרא חינוך כמו שמחנכין הנער במצות שיהא כלי מוכשר לקבל טהרה והשראת הקדושה אח"כ בעת שיגדל:
והנה יעקב אע"ה הסתכל ביחוד עליון בראשית המחשבה וראה שיסוד כל העולמות הם הכנסת ישראל כמחז"ל )ב"ר א( ישראל עלו במחשבה תחלה. בראשית ברא אלהים בשביל ישראל שנקרא ראשית )ויק"ר לז(. והם נקראו אבן הראשה שממנו הושתת העולם. כי הם סוד כל העולמות עליונים ותחתונים. ושם במחשבה נקרא אבן בלשון יחידי כי שם בראשית הדבר נתאחדו כללות ישראל באחדות האמיתי במזל העליון. והנה יעקב אע"ה נתן שכלו ומחשבתו ע"ז הענין שנשתוקק להוציא הדבר מכח אל הפועל מהשורש אשר משם רועה אבן ישראל אל ההתפשטות לנטוע כנסת ישראל בנין שלם בכל הענינים בשנים עשר שבטי י"ה המכוונים נגד י"ב גבולי אלכסון. ולהיות המרכבה שלימה מס' ריבוא ישראל כמחז"ל )ב"ר עד( אין השכינה שורה על פחות מס' ריבוא. ולהיות קומה שלימה מכמה מיני איברים ופרקים. ולהיות הכל מכוון נגד עולמות עליונים ואורות הק'. ולהוציא זה האבן מן הכלל אל הפרט. על כל זאת הניח יעקב ראשו ומוחו ומחשבתו. וזה שהכתוב מכנה שהניח יעקב ראשו על אבן ממש זהו כינוי ודוגמא בעלמא. ור"ל שהניח מחשבתו ועיון שכלו בדביקות הקדושה העליונה על אבן הראשה הנ"ל. הגם שאין מקרא יוצא מידי פשוטו שבודאי שכב יעקב אז על אבן ממש ויצק שמן על ראש האבן כמבואר בפסוק. עכ"ז רמז יעקב בזה במחשבתו וכיוון בכל מעשי ידיו על דבר רוחני. אבן הוא ראשית המחשבה פינת יסוד כל העולמות. להיות דבוק ומקושר הראשית עליון אל בחי' התחתונה הוא המעשה בכל ענפיו ובכל פרטיו להיות בנין מפואר מפלטרין ומחדרים זו מזו שונים. להיות בעולם כמה מיני צדיקים וכל אחד אינו דומה לחבירו. וכל אחד ממונה על איזה דבר. יש צדיק ממונה למשוך חכמה לעולם. חיות לעולם. וזה למשוך חסדים טובים לעולם. וזה למשוך גבורה לעולם. וזה ניצוח לעולם. כל מיני השפעות הנמשכות מכל מדה ומדה. זהו היה העובדא של יעקב אע"ה שעשה הכל למטה וכיוון לעורר כנגדו השורש הרוחני למעלה. והסתכל באחדות כנסת ישראל עד סוף כל הדורות עד ביאת משיחנו. ואח"כ ראה יעקב אע"ה ברוה"ק ההירוס והחורבן של הכנסת ישראל כדאיתא במד"ר )שם סד( על פסוק ויקח מאבני המקום שראה חורבן בהמ"ק וגודל החרון אף והדינים ח"ו אשר יעברו על ישראל בגלותן:
וזש"ה ויצא יעקב מבאר שבע. ר"ל שיצא מאותו הסתכלות של ייחוד עליון שמשם נובע השפע לכל הז' מדות המכונים בשם באר שבע. וילך חרנה. היינו הבין והסתכל באותו בחי' של החרון אשר יהיה ח"ו על ישראל. והיה לו מזה צער גדול מאוד בהרגישו גודל הצרות אשר יסבלו זרעו בהגלות ויהא להם ירידה ח"ו. ויפגע במקום ר"ל לבד מזה הצער שהיה לו עבור זרעו פגע מיד והרגיש בצערו של מקום כביכול מקומו של עולם אשר בכל צרתם לו צר )ישעיה סג, ט(, וחשש יעקב מאוד על צער השכינה כביכול. וז"ש וילן שם כי בא השמש. ר"ל שנחשך לו שם האור מחמת גודל צער השכינה כביכול וצער ישראל. ועי"ז נפסק מהדביקות עליון. ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו. הניח מוחו ומחשבתו רק על דבר זה. ולזה כתיב מאבני לשון רבים. כי זה קאי על ההירוס וחורבן של הכנסת ישראל שנפרדו. ויחלום לשון חיזוק. היינו שנתחזק יעקב מאוד בלבו על דבר ההירוס הנ"ל מחמת שהדבר הזה הוא גדול בכמות שנוגע ג"כ למעלה. הגם שלעיני בשר ודם נראה שהגלות אינו אלא למטה. אך באמת מגיע הדבר לרום המעלות כנ"ל, ולזה היה קשה עליו להולמו והוצרך לחזק את עצמו. וזש"ה והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. ר"ל שהגם שהגלות אינו נראה בחוש רק למטה בארץ אך באמת שורש הגלות מגיע לרום שמים העליונים. כי בעת הגלות יש תשות כח למעלה, ונפגם ח"ו בשפע העליונה. והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו. ר"ל שבאמת ע"י יסורי הגלות יש עליה לכמה ניצוצות הק' הנקראים מלאכי אלהים שעולים מעומקא דתהומא רבא. ולא גלו ישראל אלא כדי שיתוספו עליהם גרים )פסחים פז:( היינו הניצוצות הק' המובלעים בחיצונים והם שם גרים כמחז"ל. אבל מחמת ירידת ישראל ממעלתם הרמה בקודש אז יש ח"ו ירידה ג"כ לכמה ניצוצות הק'. אך יעאע"ה נתיישב בדעתו ושכלו ועלה בזכרונו. והנה ה' נצב עליו. ר"ל שכל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם כמ"ש עמו אנכי בצרה )תהלים צא, טו(. וא"כ הוי שמירה בבעלים. ולא נשאר לנו כ"א צער השכינה כביכול ח"ו. וכשראה הש"י שיעקב הפסיק מחשבתו מהייחוד עליון מגודל צער השכינה וזרע ישראל. אז ניחם אותו והבטיחו אני אלהי אברהם אביך גו' לך אתננה. היינו כל מה שאתה שוכב ודואג עליו בודאי לך ולזרעך אתננה. אנכי עמך ושמרתיך וגו'. ר"ל אף בהיותם בגלות אנכי אהיה עמהם ואשמרם. והשבותיך אל האדמה. ר"ל אשיב את שבותם ואקבץ נדחיהם מקצה השמים עד אם גו' דברתי לך. וייקץ יעקב משנתו. ר"ל מבחי' השינה שהיא הסתלקות המוחין מגודל הצער כנ"ל. וחיזק את עצמו ויאמר אכן יש גו' לא ידעתי. ר"ל שדמיתי במחשבתי שח"ו הש"י יעזבם שם בהגלות ויהיו חלילה בהסתר פנים מהשגחתו ית'. אך באמת עתה אני רואה שגם שכינת עוזו היא עמם בגלות ובודאי לא יסיר עין השגחתו מהם. אין זה כי אם בית אלהים. מפני שהשכינה ג"כ עמהם ובודאי יזכרם לטובה ויגאלם. ואז חזר יעקב למחשבתו ודביקותו ראשונה. ויקח את האבן. ר"ל זה היסוד שהניח מחשבתו עליו. וישם אותה מצבה שפעל והעמידו קומה שלימה. ויצוק שמן על ראשה. היינו שהמשיך על מעשה ופעולה זו שמן הוא חכמה עליונה. ומשם משך שפע חיות וקדושה וייחוד המחשבה הוא חכמה עילאה להכנסת ישראל אשר היא אבן פינה יסוד מוצק ונעשה מזה בנין שלם בכל איבריו ופרקיו וחדריו המפוארים והוא מדור להשכינה כביכול. וייחוד להמקום בהוב"ש לשיקבה"ו. וזש"ה ויקרא שם המקום בית אל שהוא בית ומדור להשכינה הנקרא אל. ואולם לוז שם העיר לראשונה. דבאמת גם קודם עשייתו זו של יעקב היו ג"כ כל הדברים בכח ביחוד העליון כי הוא ראשית המחשבה ושורש הכנסת ישראל דור ודור עד עקבות משיחא. אך היתה בבחי' לו"ז היינו שאבר אחד יש באדם שמו לו"ז והוא נקרא נסכא וממנו נבנה האדם כולו. וגם לעתיד לבא יהא התחיה ממנו כי אינו נרקב. וא"כ ודאי יש בו כח וחיות של רמ"ח איברים ושס"ה גידים והיא בחי' היולי הכלול מכל הצורות רק שאינם נגלים. כמו כן היה אז האבן הראשה ראשית המחשבה הכוללת ומקפת הכל מה שהיה ומה שיהיה רק שהיה עדיין בכח. ויעקב פעל שיצא מכח אל הפועל ולכך קראו בי"ת הנגלה לעין כל: שם שם.
 
או י"ל ויקח מאבני המקום. הנה אחז"ל )תענית לא.( עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים לעתיד לבא. וכל אחד ואחד מראה באצבעו הנה אלהינו כו'. להבינך ענין זה המחול מהו, דהנה אחז"ל כל אחד נכוה מחופתו של חבירו. ולכאורה יפלא מהו הגמול והתענוג כיון שאינו יכול ליכנס במחיצתו של חבירו, והגם ששם אין בו לא קנאה כו' אבל מ"מ אין זה שלימות האמיתי כיון שלכל אחד חסר ממנו התענוג שיש לחבירו ושלימותו. אך ידוע דמחול הוא בעיגול ע"ד נקבה תסובב גבר )ירמיה לא, כא(, ובעיגול אז כל החלקים שוים ואין שם שום חלק שיהא ניכר חשיבותו מחבירו. כמו כן באותיות התורה באמת כשהם ביושר היינו כסדר הא"ב אז ודאי הא' קודמת לתי"ו בכ"ב דרגין. אבל אם תסדרם בעגולה אז כולם שוים הא' עם תי"ו. כי הם עומדים זה אצל זה. וזהו בחי' א"ת ב"ש שהא' סמוכה להתי"ו. וזהו שהקב"ה יעשה מחול כו' היינו שלעתיד לבא יתנשאו כל העולמות וכל המדות ולא יהא שום מיעוט בשום דבר. אור הלבנה כאור החמה. ואז לא יהיה קנאה בשום דבר. כי הש"י ישפיע אור צח ובהיר אשר ממנו יתנוצץ אור לכל העולמות בשוה. וכל הצדיקים ירגישו זה התענוג בשוה. כי לעתיד לבא יתאחדו האותיות ריש דרגין הוא אלף. עד סוף דרגין הוא תי"ו. ואז יהיה האור מופיע ומקיף את כל מכל צד בשוה. וזהו כמו מחול. והנה באמת יעקב אע"ה היה עובד הש"י בדביקות גדול והלך במחשבתו עד שהגיע לרום עולמות העליונים לאין קץ. שהם גבוהים מהכ"ב אתוון ופגע בייחוד עליון מקומו של עולם. ועל זה נאמר )חגיגה יג.( במופלא ממך אל תדרוש:
 
וזש"ה ויצא יעקב מבאר שבע. שיצא מבחי' הז' מדות וילך חרנה. היינו לעלמא דחירו ונדבק לייחוד עליון. ויפגע במקום מקומו של עולם כביכול באור האחדות. וילן שם כי בא השמש. מחמת האור הגדול המכהה אור עינו של האדם. חזר אז למחשבתו ראשונה לתוך המדות בחי' הכ"ב אתוון. והתחיל לעבוד הש"י בבחי' אור חוזר דרך א"ת ב"ש מסוף דרגין הוא תי"ו הלך לריש דרגין. וזשחז"ל )ב"ר סח( עשאו כמרזב לשמרו בזה מחיות רעות. ר"ל מחיות ודביקות אשר הוא רע. וישם מראשותיו. ר"ל הוא נוטריקון ראש תי"ו. היינו שהתחיל בראש מן התי"ו. וזש"ה ויקח מאבני המקום. מאותיות התורה שנקראו אבנים. ע"ד שכ' בס"י שני אבנים בונות שתי בתים וישכב במקום ההוא ע"ד שכ' בזוה"ק וי"ש כ"ב. ר"ל כיון שכל אות כלול מחבירו וכל הדברים כלולין בכ"ב אתוון א"כ אין מוקדם ומאוחר. ואין חילוק בין כסדרן למפרע. והכל הולך למקום אחד. והבן: אוהב ישראל - פרשת ויצא.
 
תוֹחכת מוּסר
תוכחת מוסר גדול יוכל כל איש ישראלי ליקח לעצמו מזאת הפרשה ולפנות מחשבתו מהבלי הזמן המדומה. ולדבק באהבת הש"י בהוב"ש ולעבדו בתורה ובתפלה ובמע"ט בשכל אמת וזך. ועיקר שכל מעשי האדם היינו הילוך. דיבור. שמיעה. ראיה. שכיבה. וקימה וכדומה. בכל דבר יהא מעוטף בתוכו שכל אמת וזך לעבודת הש"י בלי שום סיג ופסולת ח"ו. וצא ולמד מאבותינו הק' ולך בעקבותיהם. פקח עיניך וראה איך ממעשה גשמית של אבותינו הק' נארג ונעשה מהם תורה הקדושה. ואיך התורה מספרת לנו הליכת יעקב מבאר שבע ובאיזה מקום ישן והדיבורים שדיבר עם רחל בת זוגו ואיך שנשק אותה ואיך שהיה רועה את צאן לבן. ותחבולתיו שעשה המקלות. וכיוצא באלו. הלא מזה מוכח שכל מעשיהם מקטן ועד גדול היה הכל רק בהשכל ודיעה מיושבת בחכמת אלהות. והיאך רמזו בכל עניניהם לדברים עליונים נפלאים ונוראים. וכשיסתכל ויתבונן האדם בזה היטב. ראוי לו להתלבש בבושה וענוה גדולה איך הוא נבער מדעת ולא בינת אדם לו. והגם שהוא מתפלל ולומד הוא בלא שכל ודעת ותשוקה רק כאיש חולם. והלואי שיחלום לנו בהקיץ כחלומו של יעקב. וגם צריך האדם לצייר בשכלו ומחשבתו וידמה לו ממש שהאדם הוא סולם מוצב ארצה בתוך ארציות וגשמיות. אך וראשו מגיע השמימה. היינו שכלו ושורש נשמתו הוא דבוק למעלה בשמים. והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו. ר"ל כשהאדם מגביה את לבו ומוחו לעבודת הש"י אז מעלה כל המלאכים לרום שמים העליונים ומשפיע להם חיות הקודש. ובאם לאו ח"ו. אז ויורדים בו. יש להם ירידה על ידו כמחז"ל )איכ"ר א( מתישין כחו של מעלה ח"ו. גם זאת צריך האדם להיות תמיד במחשבתו איך שכל הכוחות כולם העליונים כולם כאחד תלויים במעשה האדם הן להעלותם או להיפך ח"ו. והנה ה' נצב עליו. שצריך האדם לחשוב בכל עת איך שהש"י עומד לנגדו ומשגיח ורואה במעשיו ויודע כל תעלומות. ומזה יבוא לו פחד ויראה גדולה. והלואי היינו כחולמים חלומו של יעקב. ועיקר צריך האדם לטהר ולקדש איבריו וחושיו להיותם כולם כאחד ראוים ומוכנים למרכבה לשכינה. וזה אינו תלוי באמירה לחוד. רק בעשיה בפועל ממש באמת. בלי שום סיג ופסולת ח"ו. ושיהיו כל איבריו וחושיו שלימים בלי שום פגם וחסרון חלילה. ואז קדוש יאמר לו ולשעבד רצונו ודעתו לרצון ודעת העליון. ולייחד נפשו רוחו ונשמתו בשם הקדוש והטהור הוי"ה ב"ה וב"ש בייחוד אמיתי. ואז יוכל להמשיך שכל אמת לעבודת הבורא ית"ש. לתורה ולתפלה. ויה"ר שנקיים כל זאת באמת ותמים אמן, והבן היטב:
 
חובות האדם בעבודת ה '
  א  
התנהגות עבודת האדם ; מהחלה צריך לשעבד כל חלקי הגוף   והנפש וכל התאוות אל השכל והשכל ימשול על הכל, אז יעשה   כל דבר בדעה והשכל על פי דרכי נועם וחכמת התורה להמנע   ממה שאסור לעשות, ולהתישב היטב במותר לעשות . אחר זה   צריך ללכת למדרגה גדולה מזו שתהיינה כל מחשבותיו וכוונותיו   בתורה ומצוות ותפלה רק לקיים מצות בוראו ית' ולא מחמת שהשכל והחכמה מחייבים אותן ומזה צריך לההעלות למדרגה שיתעלו כל כחות הנפש והנשמה לבחינת בטול המציאות לגמרי נגד   כבוד השי"ת והוא בחינת אין. שם בשלח.  
ב  
עיקר העבדות הוא לטהר ולקדש כל דבוריו וכל פעולותיו   וכחותיו ומהסבותיו שהם ד' בחינות ליחד את כולם זה בזה עד   המחשבה השכלית ושיהיה הכל בלתי לה' לבדו בלי שום פניה   אחרת , על ידי זה הוא מייחד וכקשר עולם העשיה בעולם היצירה   ושניהם בעולם הבריאה ושלשתם באצילות הקדושה. שם לקוטים ויקרא .
 
ג  
העבודה האמתית להשי"ת היא דוקא מי שעובד להשי"ת ואינו רוצה בשום מדרגה עד שקוראין אליו וכופין אותו מן השמים על זה בשביל צורך העולם. והנה בעינינו ראינו רבים מן החסידים   שנטרפה דעתם רחמנא ליצלן או שגברה עליהם העצבות והמרה   שחורה, וזהו לפי שהעפילו לעלות אל ה' שלא היו עובדים את ה' בהדרגה רק תפסו מדרגה שאינה שייכת להם בלי שום קריאה ורשות מן השמים . ועיקר עבודתם את ה' היה כדי להיות בעלי   מדרגה. ולכן נעלם הסולם מעיניהם והם נפלו לתוך עצבות ומרה   שחורה . ולא כן דרך האנשים השלמים שהם עובדים להשי"ת בלי   שום פניה ואינם רוצים באמת בשום מדרגה . ומה שאנו רואים שיש להם מדרגות גדולות הכל הוא על ידי כפיה מן השמים לצורך העולם.   שם ושם. 
 
נשיא לכולל וווֹהלין  
כשהיה אומר העבודה והגיע לתיבות "וכך היה אומר" 'שמעו   אותו אומר "וכך הייתי אומר". ואמר שזוכר עוד עכשיו עת אשר שימש בכהונה גדולה בבית המקדש . פעם אחת היה יושב ותוהה כמשתומם, על שאלת אנשי שלומו ביאר להם שהוא כעת בגלגול   עשירי בעולם זה והיה כבר בחי' כהן גדול נשיא ובחי ' מלך   וריש גלותא וכו' ועכשיו איננו כלום . באותה שעה בא שליח   מארצנו הקדושה ובידו כתב נשיאות בשבילו מכולל וואלין . שמח הרב מאד וצוה לעשות סעודה ויתן חמשים רו"כ על קרקע סמוך לקברו של הושע בן בארי בטבריה  . בלילה שנפטר שמעו בטבריה קול דופק על חלונות בית ועד כולל וואלין צאו ללוות את הרב מאפטא. יצאו וראו אלפי נשמות   הולכות עם מיטתו עד שהלכו להב"ע וראו פניו בקבר. והלכו משם   בבוקר ספרו זאת ולא רצו להאמין עד שראו במקום ההוא צורת   קרקע חדשה . אח"כ נודע להם שביום זה נסתלק . קודם פטירתו צעק על גלותנו מדוע איחר בן ישי ובכה ואמר הרב מברדיטשוב   אמר קודם פטירתו שכשיגיע לשם לא ינוח ולא ישקוט עד שיבוא   משיח אבל אח"ז השתעשעו עמו בהיכלות ומדריגות עד ששכח   אני לא אשכח. עשר אורות.