בנוֹ של הצדיק הנודע רבי שלמה יהודה לייב מלענטשנא   והתנו של הגאון רבי צבי מנחם מייזלם מקראקוב שחבר   השו"ת "זכרון צבי מנחם" . קיבל השפעה רבה מאביו   תלמיד החוזה מלובלין והיהודי מפשיסחה שנהג בקדושה ובפרישות יתירה , שימש יד ימינו גם בימי המחלוקת עליו מצד הצדיק מרופשיץ. רבי יהושע שימש ברבנות סוסנוביץ ואוסטרובה , ומאז תר"ג שנת הסתלקות אביו מילא את מקומו כרבי ומורה לאלפי חסידים. הוא   נהג את נשיאותו ברמה במשך שלשים שנה.

  חלק מתורותיו נדפת בספרו "תולדות אדם" את מקומו מילא חתנו הגדול רבי יצחק יעקב מביאלע שלפי עדות בנו רבי אברהם יהושע העשיל רמז בשם ספרו   "ישרי לב" לשם חותנו רבי יהושע

  נפטר ביום כ"ח ניסן תרל"ג

 

עתה שא נא כליך תליך וקשתך וצא השדה וצודה לי ציד פירש"י ז"ל חדוד סכינך ושחוט יפה .   קשה מה תליך וקשתך הלא אין שוחטין בקשת ?   והיה לו לכתוב תליך לבד ? אך נוכל לפרש עד"ז   הרה"ק היהודי זצללה"ה זי"ע מפשיסחא היה   מרגלא בפומיה תמיד לומר כל המחובר לטהור   הרי הוא כמוהו , והקשה לו הרבי ר' בונם משם   זצ"ל א"כ לקתה מדת הדין היתכן זאת   שיתדמה לצדיק אשר עבד הבורא ב"ה   כל ימיו במס"נ בכל הענינים וכי בשביל   שהוא מחובר לטהור נעשה טהור כמוהו והשיב לו היהודי הק' זצ"ל שאין זה עוול   כלל ח"ו כי להיות מחובר לטהור הוא   יותר עכורה מאשר להיות טהור בעצמה   עכ"ל. וכוונתו הוא עפ"י הנודע כי המדות הרעות כשמהפך אותן לטובות ע"י תשובה   ומעשים טובים הם כלים לעבדות הבורא   יתברך שמו ועי"ז יוכל לבא לעבודת הש"י בשלמות וממילא כשעשה כן הוא במעלה   יתירה ע"ד שאמרו במקום שבעלי תשובה   עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד וידוע כי עשו היו לו   כלים לעבודת הש"י והשלש עבירות שהיו לו ר"ל עבודת גלילים   גלוי עריות ושפיכות דמים היה צריך להפוך אותן לטוב זאת היתה   כוונתו של יצחק אבינו עליו השלום; שא נא תליך זה ע"ג כי הוא   לשון תלוי' וספק מאמין ואינו מאמין קשתך הוא שפיכות דמים   וצא השדה זה ג"ע כי האשה היא קרקע עולם וכמו כי בשדה מצאה   וזה שאמר לו; שא נא לשון הרמה להרים המדות הרעות הנ"ל לשרשם   לעשות מהם כלים לעבודתו יתברך שמו כנ"ל ועי"ז תוכל לפעול כל   עניני העוה"ז ג"כ כי תעשה מהם בני חיי וּמזוני כי תליך היא חיי   כידוע כי השורש מתיבת תליך הוא תל ועולה בגימט' נפש שהוא   חיי כמאמה"כ ויהי האדם לנפש חיה גם תל גימט' ב"פ רוח עם   הכולל, ומרמז על רוח הבהמיות ורוח השכלי וקשתך הוא בנים טובים   כידוע ושדה הוא מזונא בנודע ג"כ. תולדות אדם תולדות.

 

  צו את אהרן פירש"י אין צו אלא לשון זירוז מיד ולדורות. אח"כ   מביא רש"י את הדרש של ר"ש ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש חסרון כיס יש להבין איך שייך לגבי אהרן כהנא שהיה צריך לזרזו   ע" חסרון כיס של ממון? ועוד איך שייך בזו המצוה של עולה מיד   ולדורות הלא עולה עתידה להבטל? אך הנה נתן השי"ת לבני ישראל   המצוות לעשותם וציוה לנו לעשות אותם ע"ז האופן שיהיה ניכר כח המצוה את המצוה בהמצוה ויהיה כח הפועל בהנפעל וכמו שהוא   יתב' הי' הוי ויהי' כן יהיה בהמצוה כחו יתב"ש היינו בחי' הי' הו'   ויהי' עד עולם ויגן הזכות של העבודה תמה שיוכלו אף הדורות   העתידים להיות אח"כ שיעבדו עבודה תמה כדי להושיע אותם מכל המצרים שלהם כמו שמצינו בדור שהיה במצרים אף שלא היו ראויים עוד לגאולה ולא היתה להם שום זכות מצד עצמם אף על עי   כן מצד זכות אבותיהם שהיו עובדים להשי"ת עבודה תמה נגאלו אף   הם בזכותם וקיבלו אח"כ את התורה הקדושה וקיימו המצוות כמוהם   גם כן. וזה הוא בחינת היה. גם נוכל לומר שבחי' היה היינו שמגיע   לדורות הראשונים ג"כ תועלת מזה מעשיות המצוות בכל דור ודור   מחמת שזה הכח נולד מכחם כמו ששמעתי מהה"צ ר"י מווארקא   זצ ל פי' ע''י מי שענה לא"א הוא יעננו היינו שהוא הראשון שקידש   שמו יתב' בכח האש עשה דרך לעבודה הזאת אף לדורות העתידים   שיוכלו אף הם לעשות כמותו נמצא הכח הלז נצמח ממנו לכן מגיע   לו ג"כ תועלת וזאת היא בחיי הי'. ובחי' הוה הוא להדור שעומד   בו הצדיק עכשיו זכותו תעמוד לדורו שיוכלו הם ג"כ לקיים זאת   המצוה לאמיתן ויושיעם הן בתועלת הגוף והן בתועלת הנשמה. וזאת   היא בחינת הוה ובחי' יהיה היינו לדורות העתידים להיות אח"כ.   זהו הפ" דור הולך ודור בא, היינו דור הולך שהדור הלז מקבל מהדור   שהלך ודור בא שמשפיע   כן נאמר בתוה"ק צו אתה   תצוה לשון עתיד כנאמר בכל מקום לרמז על זה הענין הנ"ל כי דבר   ההוה תמיד נכלל בו עבר ועתיד כי הוא תמיד וזה הכלל הוא בכ"מ   וזוהי כוונת רש"י באמרו אין צו אלא לשון זירוז מיד ולדורות היינו   מקירם מורה תיבת מיד על דור שעומד בו הצדיק עכשיו, כי הצדיק   מכוּנה בכ"מ בשם כהן מקודם שיזכה הדור שהצדיק עומד בו. כי   זאת ידוע מתוה"ק שעניי עירך קודמין לעניי עיר אחרת ואח"כ   יעשה אותם על אופן שיזכו אף הדורות העתידים להיות אח"כ, ואח"כ   מביא רש"י ז"ל הדרש של ר"ש ביותר   צריך הכתוב לזרז במקום שיש חסרון כיס   אין הפירוש כמשמעו היינו חסרון ממון   כמו בכ"מ אלא פי' ח"כ היינו חסרון הלב   התלוי בכיס ויראו הצדיקים שבדור הנקראים בשם כהן העובד את העבודה שישפיעו להם ע"י עבודה תמה שבהם שיוכלו   אף הם לעבוד את השי"ת ולקיים המצוות   היו מקודם דורות שלא היו צריכים לזה   כמו דורו של הזקיהו שהיו כולם צדיקים   לכן אר"ש שצריך לזרז במקוֹם שיש ח"כ   ואח"כ ישפיע אף לדורות העתידים להיות אחריהם. שם צו.

 

  תפלותם של ישראל  

אליך ה' אקרא ואל אד' אתחנן - יש להקשות; מדוע כפל הלשון ? ומדוע נקט בלשון השניה דוקא לשון חינון ? אך נראה דהנה יסד הפייטן בלשונו ' הנרות הללו קודש הם ואין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד כדי להודות ולהלל לשמך הגדול . ולכאורה מאי שייכות הודאה והלל להא דאסור להשתמש בהם ? אמנם לפי דעתי ניחא ; דהנה אנו פוסקים מצוות לאו ליהנות נתנו ואין לנו ליהנות שום הנאה ממצוה דהאיך שייך ליהנות מעבדות ה' ולהתפלל עבור עצמינו ? הלא כמו כאשר אב רוצה להטיב עם בנו כן השי"ת רצונו להטיב עם ישראל . רק התפלה היא על דברים גשמיים מפני חיסור   השלמות ע"י חסרונם , ועיקר הכוונה צריכה להיות בשביל כבודו , כמאה"כ לא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבוד , ולכך אין לנו רק לראותם , לראות זיו קדושתו יתב"ש . כי במנורת חנוכה יוכלו לראות עוצם ובהירות קדושתו יתב"ש כידוע ליו"ח . וכן בתפלה צריך לראות שאל יכוון אדם בשביל עצמו בכל השמונה עשרה תפלות ואף תפלת רפאני ותפלת פרנסה צריך ג"כ לכוון עבור כבוד שמים , כי אם יש חלילה צער לאדם כביכול 'עמו אנכי בצרה ' כמבואר ' שכינה מה אומרת   קלני מראשי ' ואף בעוה " ב אינם מתעדנים מכבוד עצמם כמבואר ;  צדיקים יושבין ונהנין מזיו השכינה , פי' נהנין מהבהירות של השכינה . הוא מה שיש כבוד שמים , וזהו עיקר התענוג שלהם כמו"כ ידע האדם בנפשו כי הוא ריק מכל , ואל יחשוב שהוא מלא מצוות כרימון , והוא ירא שמים העיקר הוא שיבקש כבוד שמים . וזה שנא' ואתחנן אל ה' אעפ"י שיש לתלות להצדיקים במעשיהם הטובים אינם מבקשים אלא מתנת חנם . כי עבדות הצדיקים הוא בשביל ישראל ואם יתלו   במעשיהם הטובים יהיה להם גבול , כי למעשה אנושי יש גבול ותכלית .   לזאת אינם מבקשים אלא מתנת חנם אשר אין גבול , כי אף תפלתם   של ישראל כוונתם שיתרבה כבוד שמים בעולם עד בלי גבול . שם ליל ג' דחנוכה .

 

  התעוררות

שומרים הפקד לעירך כל היום וכל הלילה , עיר היא לשון התעוררות כי על שם זה נקראת עיר ע"ש בני אדם הנעורים בתוכה . ויש לפרש זה על ההתעוררות המגיעה לאדם לפעמים בעבודת הבורא יתב"ש ,   ואח"כ נפסקה מאתו , ע"ז אנו מבקשים שומרים הפקד לעירך , שלא תטוש ההתעוררות מאתנו בשום פעם כל היום וכל הלילה , וכיון שתשמר אצלינו ההתעוררות נוכל להוסיף תמיד ולא נצטרך ליגע   עוד הפעם לחזור על הראשונות רק נהיה תמיד בבחי' מוסיף והולך.   שם לפסח.

 

  צפיה לקיום מצוה  

וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים - אאדומ " ר זצללה"ה   זי"ע אמר מהלשון שמונת ימים היה לו לומר שמונה ימים ? אך נראה כי הענין הוא שאברהם אבינו עליו השלום היה משתוקק למצוה זו כל שמונת ימים מתי יבא לידי ואקיימנה , שהיה מצפה ומחכה כל   שמונת הימים והלילות לקיים מצוה זו . כמו ששמעתי בשם כבוד   הרב הגאון הקדוש אלקי בארדיטשוב זצללה"ה זי"ע בעת שהיה מגיע למצות לולב ואתרוג היה נעור כל הלילה ושאג כארי   ורקד ושמח מי יתן ויגיע הזמן שאטול הלולב והאתרוג לידי ולברך עליהם , כך אברהם אבינו ע"ה היה מתלהב וחושק למול את בנו יחידו שהוא היה הראשון נמול לשמונה ימים . לזאת כתיב שמונת ימים שהיה מצפה למצוה זו כל שמונת הימים מיום הראשון עד יום השמיני . משום כך היה נחשב כל יום מהשמונה ימים כאילו היה מקיים   בו מצות מילה. שם לך.

 

  בסוף האלף הששי  

ויהי מקץ שנתים ימים - ידוע אשר באלף הששי מוכרחה להיות   הגאולה . זה נרמז במשנה אוכלין כל ארבע ותולין כל חמש ושורפין בתחילת שש , אשר בתחילת אלף הששי תהיה שריפת כל הקליפות . ועתה אנו רואים אשר עברו שני הלקים מהאלף הששי והגאולה עדיין לא באה , וזה מרמז ויהי מקץ היינו בסוף הגאולה שנתים ימים שעברו עלינו שני חלקי הימים מאלף הששי ועדיין פרעה חולם שעוד חזק עלינו כח הקליפה של האומה הרשעה ר"ל , ועי " ז נוכל ליפול ח"ו מאמונת הגאולה ע"ז אומר ומשיב; והנה עומד על היאור . כי   איתא בזוהר ובמדרש שישראל לא היה ביכולתו לסבול את עול הגלות אך בבואם לבתי כנסיות ובתי מדרשות וקורין הנחמות   שהתנבאו הנביאים שעתיד לבא עליהם , והקדוש ברוך הוא יגאלם מגלות המרה ויצילם , על ידי זה נתחזק כח האמונה בלבם וסובלים את עול הגלות . זהו והנה עומד על היאור ; יאור רומז לתורה כנ"ל   ועל ידי לימוד התורה נתחזק כח האמונה אשר הגאולה בודאי תהיה   בעזרת השם יתברך במהרה בימינו גם בזכות התורה אשר ילמדה אזי   יהיה זכו אחישנה. שם מקץ.

 

  תכלית הטוב בצרות ישראל

  בדרגות הצדיקים יש שני מיני צדיקים ; יש צדיקים אשר אעפ"י שהם צדיקים גמורים מ"מ אינם כ"כ במדרגה גדולה וגבוהה ולא באו בסוד ה' לידע הכוונה הטובה ממה"ד שבאה ח"ו על העולם , וכאשר   באה ח " ו עת צרה ליעקב אזי הצדיקים הללו מתפללים ומבקשים רחמים על כלל ישראל והשי"ת שומע תפלת כל פה ובפרט בתפלת עבדיו הצדיקים אשר הוא משתוקק לתפלתם של צדיקים , וכאשר מתפללים להש"י עבור צרכי בני ישראל בוודאי הם נענים בתפלתם ,   ועם ישראל יוושעו ויוציאם מצרה לרווחה . ויש עוד צדיקים אשר הם במדרגה היותר גבוהה והמה רואים תכלית הטוב אשר יוצמח מזו הצרה בעת צרה לבני ישראל כי טבע הטוב להטיב וכל הצרות הבאות לבני ישראל הן כולם טובות כנודע מספרים עי"ז קשה להם לצדיקים   הללו להתפלל שינצלו מצרתם יען כי רואים את הנולד שגם זה לטובה, ואף שמצטערים מאד בצרת ישראל מ"מ קשה להם להתפלל עליהם שרואים לפי דעתם שזה טובתם . שם שמות.

 

  שתי בחינות באיש הישראלי

אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו - הענין בפסוק זה הוא כי יש בכל איש מישראל שתי בחינות בעבדות השי"ת א' בחינת עשי' היינו בחינת המעשה לעבוד בכל גופו וכחו אשר ע"ז כח היצר המונעה , וזה השאור שבעיסה המעכב מלעבוד את הש"י . והבחינה השניה היא הנקודה שבלב שבכל איש ישראלי מצד כי חלק ה' עמו   יעקב חבל נהלתם ונשמת ישראל הוא כמו חבל הקשור בתרין ראשין ,   מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה . לזה שואפת הנפש הישראלית וזורחת שם לעלות למעלה בכמה כסופין להדבק באור החיים ע"י מצוות ומע"ט וכמאמר התנא רצוננו לעשות רצונך בזו הנקודה הנשרשת בלב ישראל אינו שולט בו הכח שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות ולא שום כח מסיטרא אחרא הנ"ל . זהו פירוש הפסוק אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו , היינו בחיי מעשה בעבדות השם   יתברך ששולט בו הסט"א ר"ל והיה המחנה הנשאר לפליטה היינו   בחי' הנקודה שבלב הנשארת בכל איש ישראלי אשר בזה אין כח   להסט"א לשלוט ע"י נקודה , זו תהיה פליטה לבחי' הרע שבחלק המעשה לשון מפלט פליט . ואז יתוקן כל בחי' המעשה ג"כ וכל   הרשעה כולה כעשן תכלה ותעבור ממשלת זדון מן הארץ  . שם וישלח.

 

  התרוממות על ידי התקשרות בצדיק

  ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו - פירש"י ז"ל שלשון ידבנו הוא לשון רצון טוב , וצריך להבין ; הלא זה הוא דבר המסור ללבו של אדם ואיך ידעו גבאי הצדקה אם האיש נותן מרצונו הטוב   הלא יוכל להיות שנותן ולבו בל עמו ? גם יש לדקדק על מה שפירש"י ז"ל על תיבת לי לשמי , שיתן עבור השי"ת הלא ממך הכל ומידך   נתנו לך ולמה צריך לזה ? ונ"ל תירוץ על זה שתיבת תרומה מורה על לשון " התרוממות" כשבאה לאדם לפעמים התרוממות מהתנשאות   השכל או ממדות טובות הן לפעמים מעצמו או ע"י התחלפות העתים   כמו שבת ויו"ט או בקיץ שאדם מתנשא יותר מימות החורף כידוע ,   יראה לבל יהיה בבחינת נפילה שלא ישתמש בהם לדברים החיצוניים חלילה היינו לדברים הגשמיים , אלא הכל לעבדות לצורך גבוה .   ע"ז פירש"י ז"ל על תיבת לי לשמי היינו בזה ההתרוממות יעשה צורך גבוה כמו ויגבה לבו בדרכי ד' . גם זה תהיה כוונתו רק עבור   התרוממות אלהותו יתב"ש שיתרומם מלכות שמים ולא עבור צורך עצמו כלל , היינו עבור קבלת שכר . והגם שאנשים גדולים כאילו המה   מועטים בדור הזה שלא ירגישו א"ע כלל והוא דבר קשה מאד ע"ז נותנת תוה"ק עצה לזה שידבקו בני ישראל בצדיקי הדור בשרי   אלפים ושרי מאות והשי"ת נותן כח בהצדיקים שהם בכל דור ודור שכ"א ירומם את האנשים המסתופפים בצלם תחת כנפיהם ומדבקים   עמו באמת שיתרומם שכלם כל כך שיבואו ג"כ למדה הזאת שלא יעשו כלל עבורם וצורך עצמם שום עבדות רק עבור מלכותו יתב"ש .   וזהו פי' הפסוק דבר אל בב"י בכלל אפילו לפשוטי עם ויקחו לי לשמי היינו רק עבור צורך גבוה ולא צורך עצמם . והעצה שיוכלו לבא למדרגה זו אומר הפסוק מאת כל איש היינו שידבקו עצמם   לצדיקי הדור כי הצדיק נקרא כל כידוע וע"י תקחו את תרומתי   ותבואו להתרוממות הדעת ולהתרוממות המדות להשי"ת .   שם תרומה

 

  אגב דיוק לשוני

  פתח לבי בתורתך היה צריך לכתוב פתח לבי לתורתך מה בתורתך ?   העיקר שישבר את לבו בהתורה ויבייש את עצמו איך עבר על דברי התורה הנחמדים והמתוקים מדבש.   נפלאות חדשות סדר היום הקצר .

 

  ראשי תיבות

  איש כי ידור נדר ידר ר"ת יעזוב רשע דרכו , יעזוב לשון עזב תעזוב הפשט הוא שהרשע יעזור לעצמו בזו הדרך שדרך בה להרע שהתאוה לדברים הנדמים להם טוב רק לפי שעה מכ"ש שיתאוה לדברים שהם בתכלית הטוב. שם מטות.

 

  סימנא מילתא הוא

  את הרב הקדוש האלוקי המפורסם מוהר"ר שלמה יהודה ליב זצללה"ה זי"ע מלענטשנא שאלו אנשי שלומו אשר הסתופפו בצל   קדשו מדוע לא אוותה נפשו לכתוב תורת אמת אשר חידש בכל פעם רזין דאורייתא ? וענה אותם ואמר בזו הלשון ; ' מעולם לא חפצתי   באלה ולא עלתה ברעיוני בשום פעם ' הוא הניח את ידו הקדושה על ראש בנו הוא מ " ה בעל המחבר זי"ע , ואמר בזו הלשון ראו זה   ספר תולדות אדם שלי . ועין בעין נראה וסימנא מילתא הוא שרמז   ברוח קדשו שמספר זה ספר תולדת אדם עולה במספר שמותם כזה יהושע בהרב הצדיק שלמה יהודה עם העשרים ושלש חאותיות הנמצאות בחמש התיבות הנ"ל . והנה הפשוט הוא לפרש זה ספר תולדות אדם מה שאדם מאיר בדברי תורה לבות בני ישראל זהו   תולדות אדם.   מדברי ההקדמה של חתנו רבי יצחק יעקב מביאלע לתולדות אדם"