רבי חיים
הלברשטאם מסאנץ
ממשפחת
רבנים נודעים נולד בשנת תקנ"ג לאביו רבי אריה
לייב, רבה של טרניגראד. היה חתנו של הגאון רבי
ברוך פרנקיל תאומים מלייפניק מחבר הספר "ברוך
טעם". לאחר מות אשת נעוריו היה נשוי עוד
שלש פעמים. רבי חיים הצטיין בגאונותו
וגדולי התורה הוקירוהו כיחיד בדור. ספרו
"דברי חיים" שו"ת על מס' גטין ומקואות ועל ד'
חלקי השו"ע וגם על התורה הקנה לו שם עולם. בשובו
לגליציה טהישיבות הגדולות כאברך עילוי התקרב
לחסידות וביקר בחוצרות צדיקים, בתוכם גם אצל
רבי ישראל מרוז'ין. ביחור דבק ברבי נפתלי מרופשיץ.
ישב על כסא הרבנות בסאנדז ארבעים ושש שנה שהפכה
למרכז חסידי גדול. אליו נהרו רבבות חסידים
ובתוכם תלמידיו המובהקים רבי צבי הירש
מליסקה, רבי שלמה מראדומסק בעל "תפארת שלמה,
בעל "ייטב לב" מסיגט, רבי אלעזר מקוזניץ
רבי מאיר מדזיקוב בעל "אמרי נועם" ואחרים.
מסביבו התרכזו אנשי ההתלהבות החסידית שלא
סבלו כל חידוש וסטיה מהדרך המקובלת. והם שהביאו
לידי מחלוקת גדולה והרבת-תוצאות נגד בית רוז'ין
אחר סטיית רבי ישראל הנודעת בשם "מחלוקת סאנדז
וסאדיגורה"
רבי
חיים נפטר בסאנדז בהיותו בן פ"ד שנה ביום כ"ח
ניסן תרל"ו. בניו נתפרסמו כצדיקים; רבי יחזקאל
משיניווא, רבי מאיר נתן חתנו של רבי אליעזר
מדויקיב, רבי ברזך מגורליץ, רבי דוד מקשאנוב,
ורבי אהרון, שמילא את מקומו בסאנדז, רבי שלם
אליעזר מראצפרט ורבי ישעיה מטשחויב. גם
שבע בנותיו נשאו לצדיקים מפורסמים.סּ
האומה
והפרט
האומה
הישראלית היא כמו אדם אחד, ואתם קרוים אדם,
וכ"פ בפסוקי תורה ונביאים בחי' אברים לאומה
שלימה, עיני העדה, ראשי עם וכדומה, וכן טבור
הארץ והרבה כמוהו. ולכן האדם יכול לצייר בשכלו
כל העולם מעצמו. וכן התורה הקדושה יש בה בבחי'
גופי הלכות, ראשית דברים וכידוע בספרי מוסר
דהתורה היא רמ"ח מ"ע כנגד רמ"ח אברים באדם וכו'
וכן השפעות והתגלות המדות הוא בתורה בבחי'
קומה שלימה. ולכן מבשרי אחזה אלק.' והנה
ידוע מוח שבראש הוא התהלת התנועה ומשם יורד
ללב ובלב נזדכך וע"י המוח והלב הולך הדם לכבד
ומשם נשתלח להאברים. וכן נמי כהנהגת העדה קדושה;
ראשית הוא נשיא שבדור ואחריו עצת זקנים כמבואר
במדרש שמואל, שישראל מתנהגים עפ"י זקני העדה
ומשם נשתרבב עד שבא לכל העדה. לכן האדם כשעושה איזה
דבר צריך להתיישב בחכמה שבמוחו ולזכך בלבו
מהות החכמה שימצא בזה הדבר ומה תועלת יגיע
לנפשו ואח"כ יגמור הדבר הטוב שעשה במוחו.
לכן כל האברים קשורים אלו באלו וכמו בגשמי.
אם אבר אחד נחלש כל האברים מרגישים כן, אם
נאסר איזה מצוה לאבריו או שנחלש א' מגידין
ע"י ל"ת מרגישים כל אבריו בחסרון הקדושה
לזה כמו שבגוף התנועה בא מהראש כהסכמת המחקרים,
ובמוח כח התנועה מזדכך בלב ואח"כ הולך לאברים,
כן העיקר הוא חכמת התורה והוא מקור היראה
עילאה ומשם הולך למדות הטובות ואח"כ לגופי
המצוות ומעשים טובים, ולפי ערך המדות כן
היא החכמה. ורק אם מתרבה כח התנועה שבמוח מכמות
ההתפשטות בהאברים וגידים אזי אין האברים יכולים
לקבלו ונחלש הגוף למקבל, וגם הראש נחלש,
כי אין להכיל התנועה אם אין לו התפשטות, וגורם
זה הריסה ח"ו. ולכן הזהירו חז"ל ואמרו מי שחכמתו
מרובה ממעשיו דומה לאילן וכו' עד שהרוח הוא
התנועה היתירה הופכתו על פניו. לכן צריך
החכמה לפי מדותיו ומעשיו והמ"ט לפי ערך חכמתו.
ולכן אם אדם רוצה לשוב לקונו צריך לתקן מעשיו
ואח"כ יבוא לחדר החכמה. כי לרשע אמר אלקים מה
לך לספר חוּקי? אך ברצות ד' דרכי איש ומקבל תשובתו
ויורהו האיך לעשות התשובה ולקבל בחירה,
וכן נמי אמר הקב"ה למשה; כי תשא את ראש בני
ישראל לפקודיהם היינו האברים וגידים נקראים
פקודים, שהם נפקדים לעשות רצון תנועת המוח
שהאברים מתנהגים עפ"י תנועת הראש מהמוח.
ואמר הקב"ה למשה שכן בדמיון העדה שישא ראשם
לפי ערך העדה, והיינו פרנס לפי הדור, וכן נמי
אפכא הדור לפי הפרנס, והיינו כי תשא את הראש
לפקודיהם שהראש ינשא לפי הדור וכן נמי דוגמתו בקדושה
עילאה לפי ערך הקדושה דלמטה נמשך מעילא כמבואר; ד'
צלך, היינו שהראש לפקודיהם וכן נמי יכולים
הצדיקים להטות הדור במשיכת מעילא קדושה רבה
שיהיה הדור לפי הפרנס, ואם כי בעצמם אינם ראויים
לקדושה רבה. ונתנו איש כופר נפשו היינו שימסור
נפשו לד' בהתגלות הקדושה. דברי חיים תשא
ישראל
והעולמות
כל
העולמוֹת תלוים בישראל, ואם כוונת אחד מישראל
להתדבק בקדושת השם כל החיות של כל הנבראים
נדבק בו, וכל העולם נכנע תחתיו משום שכולם נבראו
מכחו יתברך בלתי בעל גבול ותכלית וסוף.
ואם האדם דבק בו יתברך הכל לאפס נחשבו והם נכנעים
תחתיו. וי"ל דזוהי כוונת המדרש; מאני פרעה
אנו למדין כביכול אני ד', היינו שלכאורה
אינה מובנת הלשון אני פרעה ובלעדיך לא ירים
איש את ידו ואת רגלו? האיך שייך לאני פרעה?
אך כך אמר לו שאני פרעה ואתה תהי' לעשות הכל
באמת לשמי ואז ממילא מבלעדיך לא ירים איש
את ידו ואת רגלו כי כל התנהגות הוא עפ"י המלך.
ואם אתה באמת על עבודתו לא יהי' שום אדם
נגדך. ומש"ה אנו למדים שצוה לנו הקב"ה שנהיה
קדושים, וקדוש הוא ענין מובדל כידוע מפירוש
לשון קדוש, כמו שפירש רש"י ז"ל. ולכאורה יפול
לב אדם, וכי יוכל אדם להיות קדוש? ופירוש הלא
הוא מתערב עם העולם בעניני הווייתו בעולם
באכילה ושתיה ושאר ענינים הגשמיים? לזה אמר
"קב"ה אני ד' היינו שמהוה הכל. וידוע כי כח
הפוֹעל בנפעל. ובתורה נברא העולם ורושם
בעולם ואין לך דבר בעולם שלא יהיה בו איזה
דבר מקצת קדושה מקדושות המידות הקדושות שהאציל
הבורא כ"ע, שהוא תורתו הקדושה דאצילות, דאילולי
החיות שבתוך כל העולם היה לאפס, וא"כ כיון
שקדושתו ית"ש בהעולם הדבק בבורא כ"ע לא יפרידנו
שום דבר מקדושת הבורא ית"ש. אדרבא; כולם טפלים
לקדושתו של הדבק בו יתברך .וזה אני ד' שאנו
למדים מפרשתו של פרעה כמו שאמר ליוסף אם יהי'
באמונה אתו לא ירים איש את ידו ורגלו, כמו כן
אם נהי' דבוק בהשם כל העולם תחתינו ואנחנו הדבקים
בד' שמהוה כל בלי מה. שם לחנוכה
.
בבוא
הגאולה
אז יאמרו
בגוים הגדיל ד' לעשות וכו'. בבוא הגאולה
בב"א יתראה לעין כל כי כל הגלויות וההרפתקאית
דעדו עלינו היו הכל טובות גדולות לקרב הגאולה,
ונמצא ממילא היא הכל טוב. ואומות העולם
שיראו שבא קצם יבקשו שיעשו להם עכ"פ מה שעשה
השי"ת עם ישראל בעת גלותם, לעשות עם אלה היינו
מה שעשה עם אלה בגלותם הגדיל ד' לעשות עמנו
ר"ל הלואי שהיה מגדיל לעשות זאת עמנו היינו
שמחים. דברי חיים בסוף.
תשובה
יש כתות
שונות האומרות אין המצוות עיקר לעבדות ורק
עיקר החכמה והמחשבה וזה אינו כלל, כי ידוע שהבורא
ב"ה וב"ש רחוק מלהשיגו וא"א להשיגו זולת ע"י
פעולותיו כידוע. ומעשיו ג"כ א"א להשיג זולת
ע"י התורה הקדושה, שבתורה ברא הכל והתורה הוה
רושם אלקות והעולם רושם התורה. ונמצא ע"י התורה
ידע מעשיו כביכול, ואז יבין פעולות ד'. והנה
התורה הקדושה היא בבחי' צמצום ושיעור מצות
ציצית ד"ח (ד' חוטין) ותפילין ארבעה בתים וכמ"כ
כל המצוות, והכוונה שבלתי גבול א"א להשיג
פעולות אלקי עולם, אך ע"י גבול וצמצום שנעשה
פעולה ורושם יכולים להשיג, ולכן כל המצוות
בשיעורו מהבורא ב"ה וב"ש כדי שע"י צמצום ושיעור
יכולים להשיגו לפי מה ששיער' חכמתו יתברך
ויתעלה. וכל חד לפי מה דמשער בלבו לפי שורש
נשמתו. ובלתי זה א"א להשיג כלל פעולות חכמת
הבורא כל עלמין. ובלתי עשיית המצוה כשיעור
א"א להשיג. והכוזרי מביא משל נפלא ע"ז ולא כאומרים
אדרבה הותרה הרצועה; אדם יוכל לעשות מה שרוצה
ורק ידבק בחכמת פילוסופיא או בכוונות וישמרנו
מדעות הכוזבות. והנה אותם הדבקים בפילוסופים
היתה מהשבתם הרעה שאדם יעשה מה שירצה ורק יעשה
הדבר בחכמה וכמ"ש באיזה ספר. ובאמת לא באלה
חלק יעקב. והקב"ה השמיד אותם ההלכו אחרי סברא
זו הכוזבת. ולזה אמר להם מרע"ה והזהיר שיעשו
התורה בגבול ושיעור ולא יוסיפו ולא יגרעו'
ורק בצמצום ושיעור, שעי"ז יחכמו ויבואו להשגה
אמיתית וידעו כולם מעלת ישראל, כמאמר הכתוב
ואמרו רק עם חכם ונבון כי מי גוי גרול אשר
לו חוקים וגו', שע"י החוקים בשיעור נוכל לבוא
לחכמה אמיתיית כנ"ל. והראה להם שכן הוא שכל
איש שהלך אחרי התועבות השמידו אעפ"י שהיו
לו חכמות מזוייפות. ואתם הדבקים בד' היינו כמ"ש
וכי אפשר לאדם לידבק בד'? ורק מה הוא רחום אף
אתה רחום וחנון והיינו עשיית כל המצוות, כידוע
שהקב"ה מניח תפילין, ופירושה שהשפע שבמדת הוא
כשיעור וצמצום בהדרגה ממעלה למטה ונקרא הצמצום
ונתכנה בשם מוח הנכסה ונגלה ממנו האור בצמצום
כפי שיוכלו אותו הדור לקבל. וכן האדם הדבוק
בו ועשה המצוות בצמצום חיים לעולם. והנה ידוע
ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא, דאין כל העולם יכול
לקבל שכר המצוה שע"י צמצום המצות נתגלה
אור הנעלם הגדול יותר מכל עולם הזה. והנה מרע"ה
בגודל ענוותנותו נדמו לו חטאיו שהגם שהמה אינם
חטא כלל, וכולם כוונתו לשמים, מ"מ לגודל ערכו
נחשב לחטא והיו בעיניו חטאים גדולים. ורק
אעפי"כ בקש להיות דבוק בד' ולעשות יחוד קוב"ה
ושכינתה. וזה מחמת גודל אהבה להקב"ה. ולזה
אמר ואתחנן מתנת חנם, הגם כי עברתי על המצוות
ובלתי המצוות בשיעור א"א להדבק בחכמה אמתית
כנ"ל עכ"ז במתנת חנם הקב"ה מוחל, כמ"ש חז"ל עבר
על מ"ע ועשה תשובה מוחלין לו. וטעם הדבר מבואר
בספרים הגם שלא עשה המצוה בשיעור וגבול
מ"מ תשובה נבראה קודם בריאת עולם ונקראת מתנת
חנם ,והעושים תשובה מביא השפעה מלמעלה מהשגה
להמושג מהמצוה. והאריך בזה בכתבי וספרי התניא
ז"ל תוכל ע"י התשובה שנקרא מ"ה לבוא לידי השגה
ודביקות בהבורא כ"ע. דברי
חיים ואתחנן
תשובה
בזמנה
האדם
צריך לעשות תשובה בעודנו בנערותו לכבוש תאוותיו
ולא ימתין עד עת זקנתו שאינו יכול לילך
אז אחר תאוותיו כי אז אין התשובה מקובלת
כ"כ. והיינו הניעור בלילה כינוי לסוף ימיו של
אדם נוטה לערוב לילה ואז הוא ניעור ונתעורר
לתשובה ה' מתחייב בנפשו כי אינה רצויה כ"כ. מקוד חיים רלא.
הראיה
החוש
המובחר באדם הוא הראיה שבו מבחין הדברים על בוריים
ונרשם בנפשו המראה שרואה, ולזה עושה הרגשה
נפלאה בנפש. משא"כ בשארי החושים כמו חוש השמע
שגם שמאמין לשמועתו עכ"ז אינו מתפעל ממנו כמו
הראיה כמו שמצינו באדון הנביאים שכאשר ראה
המחולות שיבר את הלוחות ומקודם שראה הגם
שהאמין וידע שחטאו לא נתפעל כל כך, משום דהראיה
עושה רושם בהנפש. נגד זה יש חסרון בראיה; דלא
כל העתים שווים בראיה ולפעמים שנראה בהיפיך
כגון בלילה לאור הנר או בבית אפל או שיכהה העין
יוחלף המראה או למרחק יתדמה הדבר לפעמים בהיפוך ממה
שהאמת. וזה נקרא בחי' ראיה בספרי המוסר בחי'
שבירה, שיש בו נפילה ושבר מחמת שלא נתראה
על בוריו. אולם חוש השמע, הגם שאינו עושה
פעולה גדולה להרשים בנפש הרגשה חזקה עכ"ז אינה
בגדר לטעות ואינו שומע היפוך ממה שמדבר המדבר.
ואם לפעמים נדמה לאדם ששמע היפוך ממה שדיבר
המדבר הוא מצד דמיון השומע ומדמה שפלוני אמר
כך. אבל כח השומע אינו שומע רק כח האותיות
שמוציא המדבר כידוע, והנה עוד יש חוש משותף
באדם והוא באם האדם מבטל כח הרגשותיו אזי
יוכל לראות את הנשמע ועושה פעולה שמיעה וראיה
כמ"ש המפרשי' שמראות ופעולות הנביאים במעשיהם
במראית הנבואה היה להחזיק כה הדבר במעשה, וכן
הנביא כשבאה נבואתו בטל את הכחות הגופניים
וראה את הנשמע ונרשם בנפשו. אך לא כל הנביאים
שווים רק כ"א לפי מדרגתו. אך במעמד הנבחר ע"י
זיכוך זוהמתם בחמשים יום וע"י סיוע מלעילא זכו
לנבואה גדולה מכל הנביאים ושמעו באמונה אין
ספק בו וראו את הנשמע שיתחזק בלבבם הדבר. אמנם
מבואר בספרים הקדושים שיש מהם שהציצו בהקולות
הנבראים מלאכים ולא שמו לבבם להשורש של
הדיבוק בד' וכזה מבואר במד"ר ששמעו אחת מחיות הכסא
ופגמו בו לאח"כ והוא מחמת שלא נתנו דעתם רק
לקול של הדיבור ולא לתוך פנימיות. וזה וכל העם
רואים את הקולות ולזה וינועו היינו שטעו ח"ו
לאח"כ. לזה י"ל מה שאמר להם משה לאח"כ; אל
תיראו היינו שמשה אמר לישראל על טענותם שהנה
לפמ"ש שכל ענין מעמד הנבחר היה כדי לשרש
בנפשותם אמונה ויקרא שמיעה בראיה ממש כנ"ל,
ועי"ז לא תמוש מאתנו. והנה כאשר קצת טעו בראות
כל הקולות נתייראו שלא יבואו לידי טעות ח"ו
ולזה אמרו דבר אתה ונשמעה ולא נמות מחמת הראיה,
ולזה אמר משה להם כי השי"ת עשה למען תהי' יראתו
ע"פ היינו שיהא מושרש בכם היראה כנ"ל, ולא
שתפחדו מהקולות רק שיורשה בפניכם שורש הקולות
והשמיעה יהא נראה בפניכם. דברי חיים יתרו.
צדיק
צדיק
הוא תיבת ק"ץ ד"י כי הצדיק הוא העוצר בעם ומונעם
כחטא ומגבילם ולזה נקרא קץ די, לשון גבול וסוף,
לומר די. והנה כל זה כשהעולם כרוך אחר הצדיק
אבל כשהצדיק אין דבריו נשמעים ח"ו אזי נקרא
צדיק שאינו תמים, כי כל פירוש צדיק הוא שנותן
קץ וגבול ודי להעם, ואם אין הדבר כך ואין המניעה
מצדו רק מרשעת הדור ח"ו נקרא צדיק שאינו
תמים. שם נח.
תיקוּן
התורה.
הרשעים
מחמת שרגילים בעבירות וחומריות נראה בעיניהם
דרכם ישרה עפ"י טבע אנושי ומייפים הרציחה
והגניבה שלא יהיה ניכר להם כדרך שאמרו בעשו
שהיה מראה טלפיו שהם כשרים וכל מעשיו בתמימות.
אך הקב"ה יודע תעלומות כשבא לדבר לבני עשו וישמעאל
אמר להם שתיקון התורה להסיר הזוהמא ובמה שכל
אחד מהם מורגל ומשוקע בו צריך לזכך מאד ולכן
הזהיר לעשו אם רצונו לקבל התורה אין עיקר התורה
אפילו החוקים והשכליות יכולים להתקיים
בלתי סור הזוהמא והרע שבתולדה. והנה הם אמרו
כי קשה להם להסיר הזוהמא אשר אתם מרציחה וגניבה.
אבל ישראל כשבאו לקבל התורה המה זרע קודש זרע
ישראל עבדו בתמימותם רצו לקבל התורה הקדושה,
אך יראו מאד מזוהמא בן איש הנולד בתכובה לא
טובה, כמאמר הכתוב עיר פרא אדם יולד, והבינו
שמקודם צריך הכנה רבה לעשות המצוות הטבעיות
וחוקי התורה הקדושה לזה השיבו אנחנו נעשה ונזכך
החומר ובודאי נשמע מצוות החוקים. שם לשבועות.
מזל
הנולד
בשעת
לידת האדם וגם בשעת עיבורו נגזרים עליו כל
מאורעותיו, כ"ז נרשם במזל שנולד ובשעה שנולד
ונתעברה אמו כידוע. מאז תיכף שנגזר ממרומים
שומעין מלאכי השרת מאחורי הפרגוד ובא קול
הכרוז לכל העולמות ואפילו בעולם התחתון נתודע הדבר
ע"י שיח חיות ועופות כידוע. לפעמים בא הדבר
בחלום, כי כשהאדם נח ממחשבתו נתגבר כח הדמיון
ויוכל להתפעל בו כח הרוחני ולכן הכרוז נתודע
לפעמים בחלום לילה. והנה ידוע דאומה הישראלית
מכונה בשם אדם וכולם קומה שלימה,עיני העדה,ראשי
העדה, וידוע מכתבי מהר"ל ז"ל דישראל היו במצרים
כמו עיבור שבמצרים חומר הגס, וישראל הצורה.
ושם במצרים נתהוו לעם, ובצאתם הוא כמו עובר
שנשמט מרחם. והנה בכללות העיבור טרם ירידתם
למצרים כל השבטים ורק נתהוה הסיבה לירידתם,
היא ירידת יוסף הצדיק כידוע. כי היה הסבה לזה
כאילו נזרע אז בחי' קומת ישראל שיתגדלו בעיבור
ויצאו ממצרים ויגדלו בקומה שלימה, זה בנין
ביהמ"ק. וא"כ ודאי מאז נגזר בשמי מרומים כל מה
שיעבור על זרע ישראל וכל עניניהם עדי יגדל
כמו שנגזר על ולד הנולד. שם מקץ.
הוא
בוחן את העוברים
הה"ק
מצאנז עמד ים על יד חלון ביתו וראה איש אחד
עובר וידפוק על החלון ורמז לו שיכנס אליו.
ויבא האיש הביתה וישאלהו הה"ק "הגד נא לי אם
תמצא אתו מציאה ארנק עם דינרי זהב האם תשיב
את האבידה לבעליו?" ויען האיש "רבי בטח הייתי
משיב אבידה תיכף ומיד בלי שום איחור". ויאמר
לו הה"ק "שוטה אתה".
שוב עמד
על יד ההלון וכאשר עבר איש אחר רמז לו שיכנס
אל הבית, ונכנס האיש וישאלהו ג"כ כנ"ל ויען האיש;
"לא שוטה אנכי להשיב ארנק עם מעות כסף הבא לידי
לא אחזיר!" ויאמר הרה"ק "רשע אתה."
שוב עמד
אצל החלון ועבר איש אחר ורמז לו ג"כ שיכנס הביתה
ונכנס וישאלהו ג"כ כנ"ל, ויאמר לו האיש; "רבי!
איך אוכל עתה לדעת מראש באיזו מדריגה אהיה
אז? מי יודע אם יהיה אז לאל ידי לנצח את היצר
אולי יתגבר ח"ו עלי ויסיתני לבלע חיל זרים או
יוכל להיות כי השי"ת יהיה בתומכי ידי להתגבר
על היצר ולהשיב האבידה לבעליה." ויאמר לו הרה"ק;
"מה נמרצו דבריך אתה הנך חכם אמיתי ודבריך בהשכל
ודעת נאמרים". מקור חיים
קס"ה.