רבי יצחק
מווארקי
נולד
בשנת תקל"ט לאביו רבי שמעון קאליש, מימי נעוריו
היה מבקר בחצרות צדיקים ובמיוחד שימש את רבותיו
המובהקים החוזה מלובלין, רבי דוד מללוב ורבי
שמחה בונם מפשיסחה. משהקים את משכנו בווארקי
נהרו אליו אלפי חסידים, שנהג בהם ברחמים רבים
ובאהבה עזה. הוא מפורסם כמליץ טוב על ישראל.
מבין תלמידיו הרבים ידועים לנו מאה וארבעה
עשר צדיקים גדולים ורבנים ידועי שם, ובתוכם
רבי פישל מסטריקוב רבי יעקב אריה מראדזימין
ורבי שרגא פייבל מגריצא. שני בניו הם האדמורי"ם
רבי מנחם מנדיל ה"אמצעי" שמילא את מקומו
בווארקי ורבי יעקב דוד מאמשינוב. תורותיו
וחלק מהספורים עליו מכונסים בספר "אהל יצחק",
ובחלקו השני באים דברים משל שני בניו ועליהם.
רבי
יצחק נפטר ביום כ"ב ניסן תר"ח
ההתרחקות
ויראו
אותו מרחוק ויתנכלו אותו להמיתו. היינו; באם
דוברים אחד עם השני אז יכולים לברר אשר השנאה
למגן הוא, וכי נזרקה לה"ר ושקר וממילא נעשים
אוהבים, אבל אם נתרחקו שני אנשים, אחד מהשני
ואינם באים לידי דיבור ביחד שישאלו אחד
את חברו מה ראה על ככה לעשות? כן ושישמע
תירוצו של חברו אז השנאה מתגברת יותר ויותר
מעת לעת. וזה ויראו אותו מרחוק היינו שלא נתקרבו
רק הלכו ממנו ברחקות ועל ידי זה באה אח"כ
השנאה יותר ויותר עד ויתנכלו אותו והבן
אהל יצחק לט
עבירה
לשמה
במס'
מגילה ויעבור מרדכי, א"ר שהעביר יום ראשון של
פסח בתענית, הלא הגזירה היתה על י"ג אדר
ולמה מיהר מרדכי להתענות ביום ראשון של
פסח ולא אכל מצה ומרור וד' כוסות הלא היתה
לו שהות לתענית כל י"ב חודש ולמה התענה
תיכף ביו"ט? כי הענין הוא שמחמת גודל חטאים
נעשתה מחיצה של ברזל ביניהם לבין אביהם שבשמים,
והבין שהמקטריגים יעכבו את התפלות והזעקות
שלא יעלו ח"ו ע"כ עשה מרדכי עבירה לשמה שלא אכל
מצה ומרור וד 'כוסות. ועבירה זו של מרדכי
הצדיק מיד העלו המקטריגים למעלה אבל כאשר השי"ת
יודע מחשבות, שזה היה מחמת תענית והזעקות בשביל
כלל ישראל שינצלו ועי"ז נשברו כל המחיצות
של ברזל ועלו כל הצומות וזעקתם למעלה ונוושעו
כל כלל ישראל עי"ז שם קעו
אגדה
והלכה
הטעם
רכל המדרש מתחיל הלכה כי המדרש והגדה הם עניני
יראת שמים כמו שאחז"ל דכל מי שאינו טועם
טעם הגדה אינו טועם טעם של יראת חטא מימיה
וכיון שעיקר הגדה הוא יר"ש על כן צריך להקדים
לה הלכה שעל ידי הלכה הוא משבר הקליפה ועי"ז
יכנסו דברי המוסר ויר"ש הצפונים בדברי הגדה
והמדרש בלבו שם כ"ט
הכנסת
אורחים
מצוה
נשגבה כהכנסת אורחים שגדולה מהקבלת פני שכינה
אינה מבוארה בתורה ונכללת במצות ואהבת
לרעך כמוך, כי לא יתכן היה לבאר המצוה בתורה
באר היטב, כי היו מקבלים את האורח הבא והיו
מברכים עליו כמו על שאר המצוות והיו מעכבים
אותו, ולפעמים הוא נחוץ לדרכו ומפסידו הפסד
רב אם יעכבנו שם כ"ב
למען
אמצא חן בעיניך
הודעני
נא את דרכך ואדעך למען אמצא חן בעיניך וגו'.
משרע"ה ברוב ענוותנותו לא היה יודע מפני
מה הוא מצא חן בעיני השי"ת. רק בודאי יש מצוות
סגוליות לכ"ד ויש איזו מצוה ג"כ שמסוגלת למציאת
חן, ובודאי נזדמנה לו זאת המצוה ולזה הוא מצא
חן, אך לא היה יודע איזוהי המצוה שעל ידה
מצא חן, ולכך ביקש מהשי"ת הודיעני את דרכך שיגלה
המצוה הזאת שעבורה מצא חן. ואדעך; היינו אודיע
ואפרסם זאת לכל ישראל איזו המצוה שעבורה אמצא
עוד חן בעיניך וראה כי עמך הגוי הזה ולכן תגלה
להם זאת בכדי שימצאו חן בעיניך שם קכג
על
הסלע הך
על
מה שמזכיריו בתפלות גשם על הסלע הך ויצא מים
לכאורה תמוה הלא זאת נחשב לחטא? אלא יש לומר
אשר גם זאת לזכות יחשב למשה רבינו ע"ה, אשר
מאהבתו את ישראל סילק את נגיעת עצמו, והגם
שידע אשר ההכאה לחטא תחשב לו בכ"ז לא חפץ להסתפק
בדיבור אל הסלע בלבד לבל יתרבה הקטרוג על ישראל.
הקושיא המוזכרת ברש"י מה סלע שאינו מדבר
ואינו שומע מקיים דיבורו של מקום ק"ו ישראל
שיש להם לקיים וכו' וכדי להסיר הקטרוג הזה בחר
לו משה רבינו עצה להכות הסלע הגם שידע שיקבל
עונש על זה וזהו שמזכירין זכותו על הסלע
הך ויצאו מים שם צ
האומר
דבר בשם אומרו
האומר
דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, שנאמר ותאמר
אסתר למלך בשם מרדכי. טעם הדבר הוא כי באמת
רצונו יתברך ברוב רחמיו להיות גאולה וישועה
ביד כל אחד מישראל ולהיות כל אחד במעלה יתירה
בעל מדרגה ואיש מופת, ואך כי חש לנפשו שלא יפול
ברשת הגאוה על ידי זה לכן לא ינתן כח זה ביד
כל אחד. אמנם האומר דבר בשם אמרו יורה הדבר
ונראה בעליל שמחזיר כבוד לבעליו, לכן מביא
גאולה לעולם כי בודאי יחזיר הכבוד להשם
יתברך ואין לחוש עליו שיתגאה בזה שם לח
עומד
ומשמש
בסוטה
י"ג וי"א לא מת משה כתיב הכא וימת שם וכתיב התם
ויחי שם עם ד' מה להלן עומד ומשמש אף כאן
עומד ומשמש התם לא מת. וכי אלא כוונת הגמרא
דהנה מצות חטא אדה"ר בחינת כל אדם הוא מעורב
טוב ברע יצ"ט ויצה"ר ומלחמה זו תמידית באדם
שמעורב טוב ברע, וכל ימיו הוא בעבודה זו להפריד
הטוב מחלק הרע, אשר שני אלה מעורבים בתוכו.
והנה זה בכל אדם, אבל צדיק אמיתי שעובד את ד'
בקדושה וטהרה וזיכך את גופו רק בלתי לד' לבדו
ואין בו עוד נטיה לרע לעשות מלחמת היצר שכבר
הפריד הקליפה מהקדושה, עליו שייך לומר שהוא
בבחינת עומד, שכל הקדושה אצלו היא בבחי' עומד
לעצמו ואינם מעורבים בתוכה הטוב ברע. והנה
משרע"ה בודאי היה תמיד בבחי' עומד וזהו פי' הגמ'
מה להלן עומד ומשמש היינו שהיה בבחי' עומד אע"ג
דמאז חטא אדה"ר מעורב טוב ברע אבל משרע"ה כבר
הפריד כל הקדושה מבחי' הרע כנ"ל, אף כאן וימת
שם כו' היה בחיים והיה בבחי' עומד, ותיבת שם
שם הן אותיות משמש מש"ה קאמר הגמרא מה התם
עומד ומשמש אף כאן עומד ומשמש שהיה בבחי'
עומד שפתי קודש
תשובת
המשקל
זאת חקת
התורה. חקה היא ואין לך רשות להרהר אחריה. הקשו
מפרשי התורה הלא ר' משה הדרשן גילה לנו טעם
פרה ומדוע נקרא חקה? והגם שלפי פשוטו אין זה
קושיא כל כך דעיקר החוקה הוא שמטהר טמאים
ומטמא טהורים, דהנה חטא העגל היה חסרון אמונה
שלא האמינו בה' המוציאם ממצרים ובמשה, ולזה
הוצרכו לעשות תשובת המשקל, להיות באמונה
חזקה. ולזאת צוה להם הקב"ה מצות פרה אדומה,
שהיא חוקה בלי שום טעם הנגלה, בכדי שיקיימו
מצוה כזו אשר היא בלי טעם מתוקף אמונה. ואלה
דברי ר' משה הדרשן תבא אמו היינו פרה אדומה
שהיא מורה על תוקף האמונה ותכפר על צואת
בנה על חטא העגל שהיה שמה חסרון האמונה, נמצא
טעם זה הוא הטעם מחמת שאין לה טעם ומחמת זה
היא מכפרת על חטא העגל אהל יצחק ק"ח
תיקון
מ"ש הפוסקים והכל לפי ראות עיני
המורה, יען שבכל דבר יש גלגול שיתוקן עי"ז,
הנה הגילגול שיש לו תיקון הוא בודאי כשר והגילגול
שאין לו תיקון הוא ודאי טריפה, רק הגילגול הממוצע
תלוי בהדיין שאם מכשיר מתקן לו מן השמים ואם
לאו אין מתקן לו מן השמים וע"כ כחא דהתירא עדיף
שם קע"ב
אוהב
נאמן
אקמצא
ובר קמצא חריב ירושלים, למה מזכירין את קמצא
על גנות זה משום דאוהב נאמן צריך בעצמו
לבוא על שמחת אוהבו והוא לא עשה כן ועל ידי
זה גרם החורבן, ולכן מזכירין גם אותו לגנאי
על זה שגם על ידו נחרב בית המקדש שם עה
שונה
הלכות
בסוף
מס' (ברכות) [נדה]; כל השונה בכל יום פירוש מי
שזוכה לתורה ודבוק בהשם יתברך, ואינו עושה
שום דבר קל בשום אבר בלתי לה' לבד,ו וכל מה
שעושה נקרא הלכה, שהולך בדרכי הש"י. וזה היא
הפירוש כל השונה הלכות בכל יום היינו מה
שהוא עושה בכל היום כולו הוא רק הלכות. ועליו
הכתוב אומר הליכות עולם לו; שכל העולם לא נברא
אלא לצוות לזה, והוא עושה במעשיו נחת רוח להקב"ה
ושכינתיה. ואם אדם זוכה להיות במדרגה כזו להיות
כל מעשיו ותנועותיו והרגשתו רק לשם ה' ולא לשום
צורך אחר הרי הוא דבק בתורה תמיד, כי כל
מעשיו המה תורת ה'. שזו הוא תכלית המכוון מהתורה
להיות דבוק בהשם יתברך. וכל תרי"ג מצוות הם
עיטין לבא למדרגה זו והה"צ הקדוש מו"ה הר'
דוד מלעלוב היה שונה הלכות בכל יום כולו
שם עז
כוונת
הצדיק
בפרשת
ברכה לכל האותות והמופתים ולכל היד החזקה אשר
עשה משה לעיני כל ישראל, ר"ל כי כוונת צדיק
הדור המכונה בשם משה, שכל צדיק הדור מכונה
בשם משה, כאשר עושה אותות ומופתים כוונתו רק
להאיר בזה עיני כל ישראל מקטן ועד גדול ולפקוח
עיני עורים אשר עיניהם להם ולא יראו, שיראו
ויבינו שבראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ
שם קצב
בני הצדיקים
ופרי
הארץ לגאון ולתפארת. פרש"י פרי הארץ, הם בני
צדיקים שבהם יתפארו פליטת ישראל. המשל על
בני הצדיקים; כמו איש חיל פשוט שמתחילה
עובד חמש שנים ונעשה שר עשרה ושוב עובד חמש
שנים ונעשה שר עשרים ושוב עובד חמש שנים ונעשה
שר למאה עד שיבא בן ששים שנה ויותר ואז נעשה
שר אלפים. אבל אם הוא בן של שר אלפים גם הבן
צריך לילך מדרגה לדרגה אולם על מה שצריך
איש חיל פשוט לעבוד בחמש שנים הוא עובר בחודש
א' עד שבמשך איזה שנים נעשה שר אלפים. הנמשל
הוא; כי מי שהוא בן צדיק נקל לו להשיג את
המדריגות בערך איזה שנים ומה שצריך איש פשוט
לעבוד בששים שנה הוא עובד בה' שנים מחמת שהיסוד
שלו טוב. כמ"ש טוב אחרית דבר מראשיתו, כשהראשית
היא טובה, היינו היסוד, ממילא נצמח מזה שהאחרית
ג"כ טובה ,שם רכ"ו
משל לסוחר
שלקח משרת
במדרש
סוף פרשת תשא התחילו מלאכי השרת אומרים לפני
הקב"ה אתה נתת רשות למשה שיכתוב מה שהוא מבקש,
שמא יאמר לישראל אני נתתי לכם את התורה אמר
להם הקב"ה ח"ו שמשה עושה את הדבר הזה ואפילו
עושה נאמן הוא. והדברים תמוהים. משל על זה שלקח
משרת להחנות שלו, בתחלה כשבא אחד לקנות סחורה
מהמשרת בזול המשרת משיב שבעה"ב אינו יכול
למכור בזול, וכשהוא אצל בעה"ב עוד שנה אם בא
אחד לקנות בזול משיב בלשון רבים אין אנו יכולים
למכור בזול. וכששוהה אצלו עוד שנה אם בא אחד
לקנות בזול משיב לו המשרת בלשון יחיד אין אני
יכול למכור בזול. הטעם ;כי בזמן ראשון הוא יודע
שהסחורה של בעה"ב ואינו רגיל עמו כל כך ואחר
כך מתוך ההרגל אצלו נדמה לו שהוא שותף ואחר
כך מתוך שרגיל אצלו ביותר נדמה לו שהסחורה
הוא שלו מחמת שדבק לבעה"ב שם ק"ב
ראשי
תיבות
ואת תחש
ואת מעכה ואת מעכה ר"ת ורבותינו או' תשובה מגעת
עד כסא הכבוד תח"ש ר"ת תקעו חודש שופר מעכ"ה ר"ת מלך על כל העולם ,ולרמז זה קורין פרשה זו בר"ה
יום ב' ע"ש ולפי הנ"ל ג"כ רמז לתשובה שם נא
פגישותיו
עם רבי מנחם מנדיל מקוצק
א
ידוע
לחסידים שבין שני הצדיקים הקדושים אדמו"ר הגה"ק
הרמ"מ מקאצק זצ"ל והגה"ק הר"י מווארקי זצ"ל היתה
האחוה והריעות נוהגת בהם עכ"ז החסידים שהיו
מסתופפים בצלם הקדוש היו מחולקים קצת בחילוקי
דעות שהיה בינם. פעם אחת קרה מקרה טוב; שהיו
שניהם בעיר אחת והלכו לקבל פניהם זה אצל זה,
אזי פתח הה"ק הר"י מווארקי זצ"ל את פיו הקדוש
ואמר להרבי מקאצק זצ"ל אספר לכם חדשות כי החסידים
אנשי שלומנו עשו שלום ביניהם, כשמוע הרבי מקאצק
זצ"ל דברים אלו עמד כמרעיד והרים את קולו במענה
פיו הקדוש בחכמה נפלאה, ואמר אם כן הוא כבר
גבר כח השקר והצליח מעשה השטן שתמחה ח"ו
נקודת האמת מן העולם. נשתומם הה"ק מהר"י
זצ"ל על המראה הנורא הזאת ושאלו מנין לכם זאת?
השיבו לו הרבי מקאצק זצ"ל יש לי ראיה לזה,
דאיתא במדרש בראשית כשרצה הקב"ה לברוא את האדם
נעשו מלאכים כתות כתות חסד אמר יברא שהעולם
כולו גומלי חסדים, אמת אמר אל יברא שהעולם
כולו שקר, צדק אמר יברא שהוא כולו צדקה, שלום
אמר אל יברא שהעולם כולו מחלוקת. מה עשה הקב"ה
נטל אמת והשליכו לארץ שנאמר ותשלך אמת ארצה
עיי"ש. והנה על מדרש זה יתפלא לב כל קורא. התינח
כי לאמת השליכו לארץ ושוב לא עכב בבריאת האדם
כיון שנפסקה קטגורייא דיליה אולם השלום עדיין
עכב בבריאה שהרי טען שהוא כולו מחלוקת וקטטה?
ומה השיבוהו? אך הנראה בזה נכון שחז"ל למדונו
שענין מחלוקת לש"ש מסתעף ממקור ושורש האמת
וכיון שמשליכין האמת ממילא יש שלום כי אין
לו שום נפקותא כלל אם זוהי דרך האמת לעבודתיו
ית' או ההיפוך מזה.שם פד
ב
פעם
אחת היה הר"ק מוהרמ"מ מקאצק ז"ל בווארקי בביתו
והיה עמו בחדר מיוחד, החביא א"ע אברך אחד
תחת המטה לשמוע את דבריהם ושמע ששאל אותו
הה"ק מקאצק שיאמר לו טעם על מה שהדרך הוא
שעל הנכרי אומרים שהוא חולה בל"הק מה שאינו
כן על ישראל אומרים בלשון אשכנז והשיב לו הק'
מהר"י לפי שאין רוצים להחליט הדבר .ושאל אותו
למה קרא בנותיו חנה וכדומה ע"ש האמהות שהיו
עקרות? והשיב הרי נפקדה. ושאל אותו על שמשתמש
בשמש עם הארץ? והשיב כי דרך המשמשים ע"פ רוב
להתקלקל ולכן הוא לוקח מי שכבר מקולקל.
ושאל אותו למה השתדך עם המחותן שלו שהיה בעל
בית עשיר ולא היה מהדר ליקח עבור בנו רמ"מ
בת ת"ח? והשיב לו מה הייתי יכול לעשות שכבר הכריז
ע"ז מקודם המלאך בת פלוני לפלוני אח"כ. נחלש
האברך מאד עבור שעבר על דברי הה"ק רמ"מ ז"ל שלא
יהיה איש בבית בעת השיחה והוצרכו ליסע לקאצק
לפייסו ומחל לו והבריא שם
קכז
ג
שמעתי
אשר אשתו הראשונה של אדמו"ר הרה"ק מקאצק זצ"ל
כאשר נחלתה הוליכו אותה עפ"י בקשתה להרה"ק
מווארקי זצ"ל אחר כך בא האדמו"ר מקאצק לעיר
ווארקי לבקר את אשתו החולנית והיה שם איזה
ימים אחר כך הלך לנסוע לביתו. והרה"ק מווארקי
עם החסידים הלכו ללוותו והעגלה הלכה לפניהם
באמצע הדרך הלכו הרה"ק מקאצק והרה"ק מווארקי
זצ"ל לבדם ונטו מן הדרך הרחק מן החסידים המלוים
והמתיקו סוד ביניהם איזה שעות. ואחר כך באו
חזרה וישבו על העגלה ונסעו חזרה לעיר ווארקי
ואדמו"ר מקאצק זצ"ל נשתהא שם איזה ימים ואשתו
החולנית נפטרה לעולמה שם צט