רבי מנחם מנדל מליובביטש
 רמ"מ ברבי שלות שכנא שניאורסון היה נכדו של רבי  שניאור זלמן מלאדי, בן בתו דבורה לאה, וחתן בנו האדמו"ר האמצעי. נולד בשנת תקמ"ט. בן כ"ג היה  כשנפטר סבו וכל השנים גדל ולמד בביתו. עד לשנת הבר מצוה למד רק נגלה אח"כ התחיל בעצת סבו ללמוד גם נסתר. היה מתמיד בלמודיו, לרוב בצוותא עם  חבריו רבי נחמיה מדוברובנה ורבי יהודה לייב מדווינסק. נתפרסם כעילוי וגדול בתורה. עוד בחיי סבו  היה חוֹזר באזני אנ"ש על דברי החסידות. רשנ"ז אמר  עליו שהוא לא יהיה חוזר כי אם מחזיר רבים. מחדושיו  היו עוד לעיני סבוֹ שהללם מאד. א בימי חותנו האדמו"ר האמצעי שקד כל ימיו על התורה והיה מרבה בכתיבת חידושיו ושו"ת. חיה סופר פורה מלבד ספריו  הנודעים "צמח צדק" בארבעה החלקים שו"ת ופס"ד עפ"י סדר השולחן ערוך ועל המשניות, ואור התורה" בקבלה ועוד נשארו אלפי גליונות בכתב יד ולא נדפסו.  הוא גם הגיה והדפיס בתוספת הערותיו את "לקוטי  התורה"
 בהשפעת מקורביו קבל על עצמו את ההנהגה אחר פטירת חותנו על אף סרובו לשמש בקודש, מקרוב ומרחוק באו אליו לשתות בצמא דבריו ובין הבאים גדולי  החסידים ורבני חב"ד. עם הסתלקותו של רבי אהרן מסטארושלה באו אליו גם חסידיו הרבים. בהזדמנות סיורו במדינה נפגש עם גדולי הרבנים המתנגדים בהוכם רבי אבאל'ה מוילנה, רבי טעביל ממינסק וכולם העריצוהו בשל גדולתו בתורה. בשנת תר"נ ביקר בפטסבורג יחד  עם רבי יצחן מוולוז'ין כחבר הנמשלחת בעניני חנוך  שהוזמנה ע"י הממשלה. בשנת תרט"ו הלשינו עליו מתנגדיו והושם פקוח השלטון על ביתו. בתרי"ח נשרף  ביתו וכל אשר בו בשריפה הגדולה בליובביטש  בשנת תר"כ חלה ולא נתרפא עוד מחליו עד יום פטירתו בי"ג ניסן תרכ"ו. הניח שבעה בנים צדיקימּ  ידועי שם ושתי בנות.
 
 העלאת ניצוצות
 וזרעתיה לי בארץ, לא גלו ישראל בין עו"כ אלא  כדי להוסיף עליהן גרים. והקושיא ידועה כלום  אדם זורע קב אלא להוציא כמה כווין כו' ואנו  רואים שאינו בנמצא גרים בישראל חלק א' מריבוא ועוד דאדרבא ארז"ל קשים גרים לישראל  כספחת? אך הענין הוא דפי' גרים הללו היינו  בחינת הניצוצות שנפלו מעולם התוהו דהנה כתעב יצב גבולות עמים למספר בנ"י שהן ע' שרים לנגד ע' נפש דיעקב. וכל שר ושר יש לו שורש עליון עד רום המעלות דהיינו עד בחי' ז"ת דתהו שהן הנקראים ז' מלכים קדמאין, ולפי שכאו"א כלול מיו"ד לכך הן ימספר ע' שרים למטה. והנה כתיב בכאו"א מהז' מלכים וימלוך וימת ואמרו בזוהר מאן דנפיל מדרגיה אקרי מות וכו' והיינו ענין ובחי' שבה"כ, שנשברו ונפלו עמהם רפ"ח ניצוצות בעולם הבריאה, כמ"ש בע"ה. וענין תחה"מ, היינו בחי' העלאת הניצוצות, שנפלו למטה בבחי' מיתה בע"ש ונקראים בשם מתים והתחי' שלהם היינו ע"י ישראל להיותם בבחי' התיקון, שמתקן ומברר לבחי' התוהו כנודע. אך כיצד יוכלו ישראל להעלותם ולהביאם לשרשם?, הנה זה ע"י שישראל משועבדים תחת הע' שרים. דהנה ידוע שכל שפע דצח"מ שבאותה המדינה שתחת ממשלת השר ההוא נשפע הכל ע"י התלבשות באותו השר, כמאמר אין לך עשב למטה שאין לו מזל מלמעלה, והמזלות מקבלים מן השרים. ולכן יש חילוק בין מדינה למדינה בצמחים ופירות הגדלים שם, והיינו עפ"י שרי המדינות שלמעלה, ולכן יש חילוק בארצותם למטה בגידול פירות ותבואות, שבמדינה זו גדלים גפנים ובזו תאנים ובזו חיטים. והנה כאשר איש הישראלי אוכל מזון ומאכל, שנשפע ע"י אותו השר ומתלבש בלבוש שגדל שם וכל צרכי שפע דצח"מ אשר שם ואח"כ הרי הוא בכח מאכל זה מתפלל בכוונה שמוסר נפשו באחד כו' והרי עי"ז הוא מעלה לבחי' הניצוץ אלקי השורה בכח מאכל ההוא שהי' תחת אותה יניקה השר ההוא של עובדי גילולים ומעלהו ומכניסו תחת כנכי השכינה, כמו הגר ממש, שנכנס מטומאה לקדושה תחת כנכי השכינה; כמו"כ בכל דצ"ח פרטי', הנה מעלה לבחי' הניצוצות דתהו שמלובשים בהם ונמצא עושין ישראל בחי' גרים רבים מאד בכל יום ויום.  אור החורה, לך 
 
בלימוד התורה עם בנו בחשק והתקשרות
במד " ר מ " פ ויגש פי ' כי ידעתיו אתה למדת תורה לבנך בעוה " ז אבל לעוה " ב אני בכבודי מלמד להם את התורה שנאמר וכל בניך למודי הוי ', ונתבאר מזה לק ' בביאור הפסוק זה ' סעיף י " ג דכתיב ולמדתם אתם את בניכם שבהלימוד לבנו יש בזה התקשרות וחשק יותר להבינו התורה יותר מלימודו עם שאר אדם וחשק זה גורם השפעת עצמיות החכמה לכן גורם בהבן שיוכל לקבל יותר ומעורר כן למעלה מדת היסוד שהוא בחינת ההתקשרות והחשק ע ' באיתה סי ' ט " ו ד " ה להבין משל ומליצה גבי ובחי ' יסוד כו ' שימשיך שפע מעצמיות חכמה עילאה להשפיע לכנס " י דהיינו ההמשכה מדעת עליון כנודע מענין כי אל דעות כו ' והיינו שיהי ' וכל בניך למודי הוי ' וזהו כמ " ש בישעיה סי ' ל " ת י " ט אב לבנים יודיע אל אמתך ופרש " י האב מודיע ומכוין דעת בנו אל אמתך להאמין בך עכ " ל וע " פ פשוט כי הבן מקבל מהאב יותר האמונה כי יודע שמאהבת האב את בנו ודאי מה שמלמדו זהו מה שהתאמת אצלו באמת לגומיתו כמבואר כן בספרי המחקר וא " כ בלימוד האב לבן זהו לימוד והמשכת בחינת אמת וזהו יודיע אל אמיתך וכמ " כ מעורר עי " ז ההשפעה מג " ר הנקרא אבות לז " ת הנקרא בנים כו ' שיהי ' המשכת בחינת ואמת ה ' לעולם ועמ " ש מענין ואמת ה ' לעולם בד " ה ביום השמע " צ שמאלו תחת לרוהטי פ " א ומ " ש מענין תתן אמת ליעקב בביאור אלה מסעי דרוש השלישי גבי חותמו של הקב " ה אמת ונהו ג " כ ענין דור לדור ישבח מעשיך ולמעלה דור ודור הם ת " ת ומל ' כ " כ בשו " ס בפי ' לדור ודור נגיד גדלך והיינו כי ע " י אשר יצוה את בניו מעורר כן למעלה בחי ' צוותא והשראת השכינה כוי' ' תורה אור וירא
 
 בין חסידים ומתנגדים
 עיקר ההפרש שבעבורו הוכרח להיות נפרד כל כת בביהכ"נ בפ"ע  הוא מצד שינוי נוסחת התפלה, שעי"ז אין הד"ת נותן שיהיו בביהכ"נ  א' שיש בזה משום לא תתגודדו שבא הפי' בתלמוד לא תעשו אגודות  כו' וביארו דהיינו בב"ד א' בעיר פלג מורין כו' אבל ב' בתי דינים  בעיר כו' לית לן בה וב' בהכ"נ נחשב כב' דינים בעיר א' שכל בהכ"נ  נחשב לקהל בפ"ע לענין זה. 
ולבאר מה שנמצא עוד שינוי והפרש בין הכתות בענין רבנים  יש להקדים לפרש ענין מיני הרבנים שנמצאים בכלל עדת יהודים,  היינו שבדרך כלל נמצאים ב' מיני רבנים א' הנק' בשם רב או מ"ץ  והב' הנקרא בשם מגיד, וביאור עניני' הוא שהרב ומ"צ הוא להורות  ולפסוק לכל שואל כל ספק בענינים הנוגעים למעשה בדיני איסור  והיתר ובעניני המצוות בכל פרטיהם, אבל ענין המגידים הם להגיד בפני כלל הקהל דברי מוסר. והצורך לזה הוא מכמה טעמים; א' דאף בדינים הנוגעים למעשה יכול להיות שאפי' מי שיודע שדבר זה אסור  יעבור ע"ז מצד תגבורת תאוות הגוף ויצה"ר וכמו שהעידה התורה בפ' נח כי יצר לב האדם רע מנעוריו, והב' שיש מצוות התלויות בלב האדם כמו מצות אהבת ה' שנצטווינו ע"ז כמה פעמים בתורה  ושתהי' חזקה בכל לב ונפש. והדבר מובן מדוע שהוא דבר קשה מאד לאהוב כ"כ את מי שאין נגלה ונראה כן וכן ידוע שבטבע  האדם לימשך אחר מדות מגונות כמו הגאוה והתאוה והכעס וכדומה,  וידוע כמה גרועים ומתועבים המה בעיני ה', ומקרא מלא תועבת ה'  כל גבה לב כו', וכה"ג כמה פסוקים ובדרז"ל הקנאה והתאוה והכבוד  מוציאין את האדם מן העולם. ועיקר הטעם שממדות כאלו יומשך כל רע במעשה כמובן. כמו"כ יש מצוות התלויות במדות שבלב, כמ"ש והלכת בדרכיו ופי' רז"ל דהיינו לילך כדרכי ה' מה הוא רחום כו'. ודבר ידוע וברור שדברים המסורים ללב המה קשים מאד להתנהג בהם כראוי יותר הרבה מדברים התלויים במעשה בלבד, כי הלב אינו ברשות האדם להטותו לכל אשר יחפוץ, כ"א ע"י העמקת הדעת ועיון השכל (שהוא לבד בטבעו שליט על הלב), שיתבונן בתחלה היטב בגדולת הבורא ולקרב אל השכל היטב איך שה' ברא את הכל (מה שאינו נראה ומושג לאדם בהשקפה ראשונה, כי לעיני בשר נראה רק השמים והארץ וכל אשר בהם ושוכח שיש מי שברא את הכל) ושהוא הוא אשר צוה כל המצוות, ואיך שהוא משגיח תמיד ועיניו פקוחות על כל דרכי בנ"א ובוחן כליות ולב, ויודע כל מעשיו אפי' מה שעושה בסתר, אם כולם הם רצוים כאשר צוה עליהם, ואיך שיש שכר ועונש הן בזה העולם והן בעוה"ב וכיוצא בזה הרבה פרטים, שכאשר יתבונן האדם ויתן דעתו היטב עליהם או אז יכנע לבבו הערל לאכפי' ולהפך מדותיו המגונים ולעורר מדותיו הטובים של היצ"ט להגבירם על מדות המגונות של היצה"ר. והנה בגין כל זה נתייסד לנו מאנשי כנה"ג סדר התפלות שעיקר המכוון בזה  לעורר את האדם שיתבונן בכל הנ"ל כי בסדר התפלה מבואר הכל  היטב איך שהוא אדון עולם כוּ' וברוך שאמר והי' העולם וכה"ג ואיך  שהוא המשגיח והמשביר והמעניש כוּ' אמנם מהות התפלה נתונה בלה"ק ואין הכל מהמון העם מבינים היטב וגם יש שאינם נותנים לב לשמוע ולהבין פי' המלות רק אומר הדברים כהווייתן כו' ע"ז המגידים לעורר את בני האדם משינתם בדברי תוכחות ולהזכירם  איך שיש בורא עולם ולקרב זה אל השכל ולבאר גדולתו ואיך  שראוי לאדם להיות נזהר מאד לאשר ולקיים כל אשר מצוּוה מאתו במעשה, וגם לעורר חובת הלבבות ולהדבק במדותיו ית' כוּ' ולהגביר  מדות הטובות דיצה"ט על מדות המגונות דיצה"ר כו'.
 
והנה מעתה אפרש דעניני שינוי הכתות בענין הרבנים נמשך מזה  והוא דעם היות שתורה א' לכולנו הן בענינים הנוגעים למעשה והן  בעניני חובת הלבבות עכ"ז במנהג המגידים יש קצת שינוי היינו  שדרך המתנגדים לבחור ולמנות מגידים כמעט בכל עיר ויש לפעמים  ב' וג' בעיר ודרך החסידים לבחור א' במדינה החשוב שבכולם  ולפעמים הם נוסעים אליו ולפעמים משנים שהוא יסבב כו' ואלו  ואלו כוונתם לטובה, כי המתנגדים חושבים שזה עדיף טפי להקל  כובד הטורח וההוצאה וגם שיהיו התוכחות מצויים תדיר וכת החסידים חושבים דהכי עדיף טפי דדבר ידוע שהמוכיח מוכרח שהוא בעצמו עכ"פ יהי' נזהר מאד בכלל הן במעשה והן במדות כדי שיהי' נאה דורש ונאה מקיים דוקא דאל"כ אין דבריו נשמעים כ"כ וכידוע  דדברים היוצאים מהלב דוקא נכנסים אל הלב. וידוע שגם בהנזהרים  אין הכל שוין ויש הרבה מדריגות זה למעלה מזה, ולפי ערך הזהירות וטוב לב הדורש כך ערך פעולתו לפעול בלב השומעים, לכן ס"ל להחסידים שטוב יותר לבחור גדול המדינה דוקא, דאף שלא ישמעו  דרשותיו כ"א לעתים רחוקות יהי' זה יותר לתועלת ממה שישמעו לעתים קרובות מהקטן ממנו במדרגה. ועוד טוב מעט בכוונה כו'  והמתנגדים ס"ל שיותר טוב לשמוע תדיר אף ממי שאינו גדול כ"כ וע"ד הפלוגתא תדיר ומקודש איזהו קודם גם נמשך מזה שהחסידים  חוששים יותר להזהר בדברים המסורים ללב בענין התפילה כו'  והמתנגדים חוששים יותר בנוגע למעשה כו' בית רבי ח"ג עמ' 01
 
 על ספרי הלימוד
 ע"ד אשר שאל כבודו מאתנו ה"מ להשיבו דבר על הספרים אשר  הכין לבתי הספר כו' א' סדר התפלה מתורגם מאשכנזית,  ב' לקוטים מתנ"ך יכילו הפרשיות הנאות לדרוש וללמד בם לילדים צעירי הימים ובזולת הפרשיות שאינם כ"כ הכרחיות או שאינם כ"כ הגונות להדרש לפני נערים וקטנים כמו מעשה ראובן ובלהה, יהודה ותמר אשר על תרגומם היו שאלות גם בימי חכמי התלמוד, ג' לקוטים מהמשניות יכילו בקרבם כל המשניות ממסכת ברכות וסדרי  מועד ונזיקין וקדשים ובזולת המשניות המדברים בדינים הנוהגים רק בארץ ובטומאה וטהרה הנוהגת רק בזמן שבהמ"ק קיים אשר  בימינו אלה אינם כ"כ הכרחיים ללמדם לילדים רכים וצעירים בבתי  הספר אשר לעם, ד' לקוטים מהרמב"ם ז"ל יכילו ההלכות היותר נאות להדרש בבתי ספר למשכילים והיותר נאות להתקיים בידי העברי הפשוט בכל דיני ארץ בין בהנהגת עבודת ה' ובין בהנהגת איש לאחיו ובין בהנהגת איש למלכו ולארצו, ה' כל אלה השלשה ג"כ מועתקים אשכנזית ובקש לחוות דעתי על הספרים ההם כו'
 אלה דברי בקצרה; 
הנה עיקר הדבר אינו מובן אצלינו למה הוא כי מאחר שבקאמיסי'  שנקראה מהממשלה בשנת 3481 ונמצאנו בה גם אנו הח"מ נסדרו  סידורי הלימוד לילדי עמנו בנ"י בבתי הספר ונתקיים ונתאשר  מהממשלה הסדר ההוא ובתוקף רצון אדונינו הקיר"ה ואין לגרוע  ולשנות ממנו.
ובאמת הסדר ההוא שסידרנו הוא אשר מצאנו הכרחי  ללימוד הילדים מחויב ע"פ דת התורה והתלמוד אשר ממנו אי אפשר  עוד לגרוע דבר ח"ו,  
ועתה באנו להשיב על סדר דברי כבודו :
א , ( ע " ד סידור התפלה אנו אין לנו בסידור התפלה רק כפי הנוסחאות הנהוגים בעמנו בנ " י החוסים בצל אדונינו הקיר " ה בכל מדינות רוסיא . היינו ב ' סידורים , אחד מכונה נוסח אשכנז , אבל אינו שוה לגמרי לנוסח מדינת אשכנז , והב ' נקרא נוסח ספרד . הסדורים בכל כל עמנו דמדינת רוסיא זה זמן רב , ושניהם נדפסו ברשיון הצענזור משנים רבות כו .' ושניהם ענין אחד ממש רק שיש קצת הפרש ביניהם בקדימה ואיחור ויש הרבה מאד רגילים בנוסח הראשון , כמו " כ הרבה מאד רגילים בנוסח הב .' ע " כ א " א לשנות ולבלבל הנוסח המורגל בפי כל אחד . וע " ד תרגום אשכנזי אינו נצרך כלל כמו שיבואר אי " ה לקמן מעי ' ה .'
ב ( ע " ד לקוטים מתנ " ך איך יעלה בלבנו לדלג לימוד פרשיות בתורת משה עבד ה ' ולומר בשכל אנושי שאינם כ " כ הכרהי ' או שאינם כ " כ הגונות להדרש וללמוד עם נערים , כי מאחר שכל הפרשיות והפסוקים והתיבות נאמרו מפי הקב " ה למשה ומשה אומר וכותב , כדאי ' בפ " ק דב " ב , והאומר שאף פסוק א ' או תיבה אחת לא מפי הקב " ה יצא כ " א מפי משה רבינו בעצמו נדון כאומר אין תורה מן השמים .
ג ( וע " ד לקוטים מהמשניות , הנה המשנה היא שרשי הדברים ומקורן והכללים שמהם מתפשטים הענפים . ורוב הדינים שבמשנה הוא הלל " מ , כמו ששנו אמר נחום הלבלר מקובל אני מר ' מיאשה שקבל מאבא שקבל מזוגות שקבלו מהנביאים הללמ " ם בזורע כו ' ע " ש . ועי ' במ " ש הרמב " ם בהקדמה לפי ' המשניות . א " כ כל הדינים הנזכרים במשנה נחלקים לב' חלקים; אלו מהן פירושים מקובלים מפי משה ויש להם רמז בכתוב כו' ומהם הללמ"מ ועה בס' הכוזרי מאמר ד' פס"ה מגודל מעלת חכמי המשנה ובפס"ד כ' וז"ל אבל קיצור דבריה ויופי חיבורה  ונוי ערכה וכילול אופני הענינים עם הפסק בלי ספק בענין שיראה  המעיין בעין האמת כי בו"ד יקצר מחבר כמותה אלא בעזר אלקי  עכ"ל וע"ש פס"ט ולזאת מה שקבעו אז בהכמיס" הלימוד בראזראד  הב' במסכת ברכות וסדרי מועד ונזיקין וקדשים הוא הכרחי ואין  לגרוע דבר וכן מה שקבעו בראזראד הא' וק"ו שא"א לדלג באמצע לגרוע דבר וכן מה שקבעו בראזראד הא' וק"ו שא"א לדלג באמצע  המסכת איזה ענינים שע"י דילוג זה המועט יתבלבל הסדר המפואר ולא יבין דבר לאשורו וגם כי המשנה מתפרשת ג"כ בדבר הלמד  מענינו דומיא דרישא ודומיא דסיפא וגם אשר ידמה בראשית העיון שאינה נצרכת כ"כ, הנה משכיל על דבר ימצא ללמוד ממנה ראיה  או טעם לדברים אחרים שהם וגילים והכרחיים כידוע ללומדי התלמוד  
ד') וע"ד לקוטים מהרמב"ם ההלכות הנה לענין הבנת הדינים מדברי  הרמב"ם לבד בלי הגמ' א"א להבין כמ"ש הרא"ש בתשובה כלל ל"א  ס" ט' וכל הקורא בו סבור שמבין ואינו מבין, כי איננו מבין בהם  כלום עכ"ל. ואם כן הוא לאנשים גדולים בחכמה ק"ו לילדים וכ"כ  מהרש"ל בהקדמה לס' יש"ע על מסכת חולין שעם היות שחיבור  הרמב"ם נאה מכל אשר היה לפניו מ"מ אינו מקובל בשכל הנקנה  מאחר שאין ידוע ממנו מקור הדין, והאריך בזה איך שהלימוד צריך  להתחיל ממקור הדין מהגמ' ואח"כ יבין מתוך קיצורי הדינים ושכ"כ  הסמ"ג בהקדמה וכ"כ הב"י בהקדמה לטוא"ח. ואם יאמר האדם לבחור בספרי הקיצורים כסמ"ק והאגור והכלבו באמת שזו דרך קצרה  וארוכה כמשל הנזכר בגמ' פ"ה דערובין יעו"ש וא"ב אין צורך עוד  בליקוטים מהרמב"ם ומה גם כי זה הספר נתקבל מכבר בכל תפוצות  ישראל וילקוט חדש לא יהי' מקובל כלל
 ה') ע"ד התרגום אשכנזי על סדר התפלה וכל החבורים הנ"ל עם  היות כי לא שאל מאתנו חוות דעת בענין טיב העתקת התרגום עצמו  בכל זאת ראינו כי ראוּי וצריך לחוות דעת שעיקר ענין התרגום  אשכנזי על כל הנ"ל לא די שלא תועיל לא להמלמד ולא להתלמידים  אדרבא יזיק לענין הלימוד ויבלבל את המלמד ותלמידיו, כי במדינתנו  אשר הילדים שמתחילים בלימוד בבתי הספר אין יודעים עדיין שפת  אשכנזית נקי' רק שפה המדברת בבית אביהם ובחדר הורתם  ובקריאתם בתרגום בלשון אשכנזית הנקיה לא יבינו דבר בו, וגם  הגדולים אין מבינים בו. וזאת לא יאומן להרגיל העם כקטן כגדול  לדבר צחות לשון אשכנזית ולבטל לשון המהלכת ומורגלת בפי כל  אדם מכמה מאות שנה. וזכר לדבר ממ"ש בס' אוצר נחמד המפרש  לס' הכוזרי מ"א סוג וז"ל האם גוי כולו ישנו טעמם ויסירו שפת  לשונם בלי צורך? כי מלבד פעולה בטלה בהבל כוּ' וכמ"ש הרב בעל קול יהודה ראי' זאת בשם הרלב"ג עכ"ל. והוא בהרלב"ג בספרו  מלחמות ה' וז"ל הנה לא יתכן שיסכימו אומה מהאומות יחד לשנות  לשונם אחר שלא יתכן שתהיה שום סיבה תביאם אל זה, והוא מגונה  מאד שיסכימו אומה מהאומות יחד בדבר לבטלה עכ"ל. מלבד שזהו  עמל גדול מאד ויגיעה רבה שא"א לשאת ומכש"כ באם יודפס התרגום בכתב ואותי' אשכנזית תהי' הכבדה יתירה לקריאת הילדים ויקח מהם רב מועד כי הקריאה בכתב אשכנזי וההבנה בלשונה יהי' לצור מכשול ואבן נגף אל הלומדים בהם, ועוד לא למדו לשוֹן וכתב אשכנזי היטב ולא ביד הכל עולה כ"כ למהרה לימוד הלשונות אחרים ובל"ב  לא ידעו ולא יבינו על בוריו פי' התורה והמשנה שילמדו אותם ע"פ  התרגום אשכנזי הזה .....שם עמוּד 21
 
 הפעוט החריף 
בהיותו בעונת הפעוטות כבן חמש או שש שאל ממנו זקנו רבינו  הגדול נ"ע קודם פורים האם למדת את המגילה השיבו כן למדתי  ושאלו עוד האם אתה מבין אותה השיבו לא אינני מבין למה  היה צריך המן לעשות את העץ גבוה חמשים אמה האם מרדכי היה ארוך כל כך ז ושתק רבינו הגדול ואח"כ בפורים אמר את הדרוש  יעשו עץ גבוה חמשים אמה דרוש נפלא ויקר איך שהמן רצה להגביה  א"ע לשער הנו"ן כו' ומשם גופא היתה מפלתו  בית רבי ח"ג עמ' ב'