רבי יצחק
אייזיק טוב מקאלוב
נולד
לאביו ר' יחזקאל בסירינטש, שבהונגריה בערך
תקי"א. לפי האגדה החסידית שימש רועה בצעירותו,
נתגלה ע"י רבי ליב שרה'ס והובא על ידו לרבי שמלקה
מניקלשפורג בעודנו נער, בביתו נתחנך וגדל והיה
לאחד מתלמידיו המובהקים שמיזגו בקרבם תור
וחסידות, ידיעה רחבה בנגלה והבנה עמוקה
בנסתר, רבי יצחק אייזיק הסתופף גם בצלו
של רבי אלימלך מלז'נסק.
עם
שובו להונגריה נתקבל כרב בקאלוב והגליל, זה
קרוב סאבאלטש ושימש בתפקיד זה קרוב לארבעים
שנה. הוא עמד בקשרים עם גדולי דורו ונזכר לא
פעם בספרי השו"ת, הוא היה הראשון שהפיץ את רעיון
החסידות בהונגריה ואלפים נהרו אליו ואלפים
נהרו אליו מכל קצוי המדינה. בהונגריה.
לפי עדותו
של ר' דוב מבוליחוב בזכרונותיה שביקר הצטיין
רבי יצחק אייזיק בקול ערב ונעים והוא שהיה
אח"כ יוצרה הראשי של הנגינה החסידית שכונה
בפי כל בתואר "הצדיק המנגן". שיריו ונגוניו
מושרים בשמחות חסדיות בהונגריה ובתוכם שירו
ההונגרי המפורמם "סאל אקאקאש מאר" -- קרא התרנגול.
בנו ר'
משה חיים היה חתנו של הצדיק רבי צבי הירש מזידימשוב
אולם גם הוא כיתר אחיו לא היה ראוי למלא
את מקום אביו.
ר'
איזיק נפ' ז' אדר תקפ"א
יסורים
באהבה
כשעבר
על אדם זמן מסויים וזכה לקבל יסורים, כל
הזמן ההוא באהבה בלתי להרהר אחר מדותיו
ית' הרי רכש לו רכוש גדול. ובודאי הוא מתענג
על זה הזמן שעברו עליו היסורים, כי היסורים
שמכבר הרי עתה איננו מרגישם, על כן יכול
הוא לקבל גם יסוריו שבהווה באותו הרגע עם החיות
שיש לו מיסוריו שמזמן הקודם. עשר צחצחות.
השומר
שבת
א
השומר
שבת הבן עם הבת; הבן הוא בחינת דכר מרמז
על בחינה גדולה, הם הצדיקים שמדרגתם גדולה
ומרגישים קדושת שבת ביתר שאת, ובת שהיא בחי'
נוקבא מרמזת על בחי' קטנה. הם מדלת העם שאינה
במדריגה זו, אחד השומר שבת במדריגה גדולה
שהוא הבן ואחד השומר שבת במדריגה קטנה שהוא
במדריגת הבת, אם ישמור את השבת כראוי
לוֹ לאל ירצו כמנחה על מחבת ר"ל; כמ"ש במנחה
במנחות אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון
לבו לשמים.
ב
כי אשמרה
שבת -- על כן אכבס בו לבי כבורית. ויש לדקדק
הלא בורית אין מכבסין רק שעם הבורית מכבסין
שאר דברים והיה לו לכתוב כבבורית? אלא שע"י
קדושת שבת יוכל האדם לכבס לבו במדריגה כמו
הבורית, כלומר כמו שבבורית מכבסין שאר דברים
כן יוכל עם לבו לכבס שאר לבבות בני ישראל לעשותם
נקיים וטהורים. שם.
מתוך
מכתבו לפרנסי הקהילה
רבות
עלי לכתוב אליכם אבל יודעני שהנכם עמוסים ענינים
רבים ובאתי רק להסביר לכם משום מה הריני
מבקש הוספה כי שלשה הכתרים לשבוע אינם מספיקים
לי מטעמים רבים;
א) הוצאות
הבית רבות הן לא משום שאנו אוכלים ושותים הרבה
חלילה אלא בשל יקרות המצרכים.
ב) ידוע
לכם לנכון כי עוד לפני שתים עשרה שנה עם בואי
אליכם הייתי חלש ועתה אני סובל עוד יותר,
מסיבה זו אינ יכול גם לבקר בגלילי.
ג) בשל תשישות כחי עלי לנסוע מיד אחר
פסה לאלט-אפען כך ציווני רופאים אחדים,
הם אמרו לי גם שהתרופות שם מחירן רב ומי ידע
כמה?
ד) קרובים
עניים לי ועלי לתמוך בהם אף אחות לי שהגיעה
לפרקה ועלי להכניסה לביתי.
ידידי
היקרים אני מקצר במכתבי, הגם שעלי להאריך אב
זאת עליכם לדעת, הייתי יכול לשמש ברבנות
בעיר גדול בפולין אבל לא רציתי לעזוב מדינה
זו. בשל חולשתי הריני מעתיר לפניכם שתוסיפו
לי על משכורתי. טויזנט יאר
אידיש לעבן אין אוגגארן" לי י גריענוואלד. ע'171.
משיריו
שיר
הרועים
יער
יער מה גדול אתה
שושנה
שושנה מה רחוקה את!
אילו
היה היער קטן
היתה
שושנה קרובה אז
אילו
מן היער הוציאוני
היינו
שנינו יחד אז.
שיר
הגאולה עפ"י שיר הרועים
גלות
גלות מה גדולה את
שכינה
שכינה מה רחוקה את
אילו
היתה הגלות קטנה
היתה
השכינה קרובה אז
אילו
מן הגלות הוציאוני
היינו
שנינו יחד אז.
ספר
החסידות עמ 502'
קורא
התרנגול
קורא
התרנגול
הנה
הבוקר אור
ביער
ירוק בשדה לבן
מטיילת
לה צפור
מה יפית
צפור
מה יפית
צפור
צהובת
רגל, צהובת מקור
מצפה
לי הצפור
חכי
חכי צפור
חבי
חכי צפור
אם לך
יעדני אל
אתך
אגיל בדרור,
קורא
התרנגול
הנה
הבוקר אור
יבנה
המקדש עיר ציון תמלא
מתי
יגאל דור?
ושם
נשיר שיר הדש וברננה נעלה
הגיע
כבר התור!
סיני
כרך ה' עמ' קצא
מספוריו
פעם באת
לעיר אחת בהיותי' רעב מאד והיה סמוך למנחה הלכתי
לבית הכנסת והתפללתי מנחה, אבל הייתי רעב מאד,
והתחזקתי בלבי עד אחר מעריב, והנה שמעתי בתפלת
ערבית כי התחילו לנגון ניגון על אהבת עולם
ערך שתי שעות רצופות. ושאלתי ע"ז ולא ידעו
לומר לי הטעם. רק הגידו כי בפנקס החברה דשם
נכתב הטעם ונודע לי כי עתה יהי' משתה ושם יקראו
מתוך פנקס החברה כל הענין. והלכתי להמשתה ושמעתי בקראם
שבעיר זו היו' מסירות גדולות על היהודים עד
כי גמרו דינם לגרש את כל היהודים משם, והיתה
שם מטרינותא אחת אשר בלעדה לא נעשה דבר היא
היתה אוהבת מאד את היהודים, והלכה בסתר אל
ראש הקהל של היהודים וסיפרה לו על הגזירה הזאת
בדמעות שליש. והודיעו להרב דמתא שגזר צום ותענית
וקול ישועה עדיין לא נשמע. הערלים היו מוכנים
ליום מועד להנקם ביהודים ח"ו. עמד שמש הקהלה
ואמר אני אודיעכם בשל מי נעשתה הרעה הזאת. כי
בימים הנוראים התפלל לפנינו חזן אחד אשר היה
שקץ מתועב, פלוני בן פלוני, ומזה נעשה הקטרו
ונגזר כן. ואין שום תקנה רק לקבוע מחדש חודש
אלול ותשרי ולהתנהג כבימי אלול ור"ה ועשי"ת
ויוה"כ, וכל איש ישוב מדרכו הרעה, וישקף
ה' וירחם, והשמש היה הבעל תפלה. וכל האנשים והנשים
והילדים באו לבית הכנסת בצום וענוי, והשמש
אמר הם דברי כבושים ואמר כי הנה רואה שעדיין
הגזירה לא נתבטלה עדי התפללו כל הנוסח דיוה"כ
וכשהגיעו לתפלת נעילה ולחרוז ה' הוא האלהים
וכל העם אמרו זאת בדביקות ובמס"נ ואז התאספו
הערלים לעשות נקמתם ונשתגעו שמה והכו זה בזה
מכת הרב הרג ואבדון ונאבדו המה. אמר השמש
ב"ה נתבטלה הגזירה ורצו להתפלל ערבית בחפזון
כנהוג. אמר להם לא כן בני. והתפלל השמש גם
תפלת ערבית לפני התיבה כאשר הגיעו לחרוז אהבת
עולם באה להם דבקות גדולה עד כלות נפש, ואמרו
מזמור זה בערך שתי שעות. גמרו את התפלה והלכו
לבתיה שמחים וטובי לב. ונרשם בפנקס שקיבלו
עליהם יום ההוא להתפלל מעריב בכל שנה בבוא
היום הזה ולזמר זמר אהבת עולם בניגון במשך
שתי שעות למען תהיה למזכרת אהבה, אהבת עולם
ועושים סעודה בכל שנה. את זה ראיתי. מעתה
תדעו את מי להעמיד לפני "תיבה להתפלל בימים
הנוראים. דברים ערבים.
ספורו
על הבעש"ט
כשהבעש"ט
היה עוד מלמד בכפר סמוך ללבוב התפלל שם לפני
התיבה בימים נוראים חרה אפם של אנשי לבוב על
כך כי היה המנהג תמיד שאנשי הכפר באו אל
העיר לימים נוראים. וגזרו אומר על אנשי
הכפר שיבואו עם הבעל תפילה שלהם ללבוב העיר
לבית הכנסת הגדול להתפלל שמה כל השמ"ע של ימים
נוראים. מאשר התחיל הבעש"ט בניגון של ימים נוראים
אחזה רעדה את כל השומעים ונתעלפו, הם רצו
אח"כ להמרא דאתרא, בעל הפני-יהושע ז"ל וספרו
לו זאת ואח"ב פייסו את הבעש"ט. עשר צחצהות.
ספורו
על זושה מהאניפולי
הרבי
ר' זושה כשהיה משרת אצל רבו הקדוש ואמר תהלים
בגודל התלהבות סמוך לקבלת שבת ונשמע קול
המון שנפלה דליקה בתוך הבית מהאש הבוערת
בתנור, היות ורבי זושה היה מסיק העצים בתוך
התנור. אמרו לו "זושה עס ברענט" הרבי ר' זושה
המשיך ואמר תהלים עוד ביתר התלהבות והאש בוערת
והולכת, צעקו אליו שנית ושלישית "זושה זושה
עס ברענט" והשיב להם מה מזה הרי כתוב בתורה
ותשקע האש והאש שקעה מיד. דברים ערביה.
תפלתוֹ
כל השומע
תפלתו היה יוצא מגופניות. עשר צחצחות.
נגונו
הרב הקדוש
מצאנץ בבואו לבית מדרשו בליל שבת לקידוש התחיל
לזמר ניגונו של הרב הקדוש מקאלוב עד שבטלו
כחותיו הגופניים בהתלהבות כן היה בכל שבת
אשרי עין ראתה כל אלה. שם.
ריקודו
ברוב
הכמתו והנהגותיו ביטל לגמרי בגלילותיו את
המנהג הרע והמר של הריקודים על החתונות בחורים
ובתולות, כי הוא התנה עם כל אנשי הגלילות שלו
הנקרא סאבאלטש כי בלעד אינם רשאים לעשות
שום התונה, והוא בעצמו ירצה להיות על כל
חתונה. שתי חתונות לא היו רשאים לעשות בכל גלילותי
ביום אחד כדי שיוכל בעצמו להיות על כל התונה
וכן הי'. וכאשר נתקבצו הבחורים והבתולות והכלי
זמר נגנו בקול אזי הוא פקד על המזמרים היאך
ינגנו והיאך יזמרו, והראה את רקודיו והראה
להם כי המה לא ידעו ולא יבינו היאך לרקוד ולשמוח
בשמחה של מצוה. מובן מעצמו, כי נפלו אימה
ופחד על כל החוטאים וברחו לנפשותם כי התביישו
מאד. שם.
הסדר
של פסה
מרן ה"ק
מלובלין אמר פעם אחת כי הסדר מליל פסה של הרב
מקאלוב הוא חד בדרא מה שאין אור כזה בכל העולם.
שם.
הוא החזיר
רבים למוטב
הרב האלקי
מקאלוב החזיר אלפי ישראל בתשובה, הוא תיקן
כמה נפשות שהיו משוקעות רח"ל בעומק הקליפות
במיני עבירות חמורות והחזירם כל כך בתשובה
עד שזכו אח"כ להיות צדיקים מפורסמים ע"פ
תבל, כבעלי מדריגה, אשר מפני כבודם הגדול והקדוש
לא אזכיה שמותם בפרוטרוט, אך סיפר אחד מתלמידיו
אשר היה גדול הדור מפורסם בגאונות קדושה
ופרישות והעמיד תלמידים הרבה לומדים וחסידים
עובדי שמו ית', בנעוריו היה הגדול הנ"ל כאחד
מהקלים רח"ל, והיה רגיל לרקוד במחול על החתונות
עם אחוזת מרעיו כאהד השחצנים. פעם אחת היה
הרה"ק מקאלוב בק' טאקאי על ושבת קודש ונסע הנ"ל
עם חבר אחד לשם על שבת לעשות ליצנות מהצדיק
כמנהג הליצנים שבדור. ויהי כבואם בעש"ק אל ההדר
אשר ישן שם הרה"ק ביום לכבוד שבת ופניו אל הקיר,
הן העידו שני האנשים הנ"ל שברגע שראו רק את
שערות ראשו של הקדוש מאחוריו הפך לבבם לשוב
בתשובה, והוא הקדוש עמד ממשכבו בטרם נתן להם
שלום ראו הוא הלך ישר לבית המבשלות ואמר
לבעלת הבית בזו הלשון "ווועסט דיך רעכטין נאך
אויף צוויי אורחים די צווי יונגע לייט וועלען
אמאהל זיין זייער ערליכע יודען" ותתכונני
לשני אורחים נוספים. שני אברכים אלה יהיו פעמים
יהודים חרדים מאד. ואח"כ נתן להם שלום. המה נשארו
אצלו אחר שבת ולא נסעו עוד לביתם ונעשו בעלי
תשובה עד שנעשו צדיקים מפורסמים בעולם. שם.
הוא טבל
בבארה של מרים
פעם אחת
קודם כל נדרי לעת ערב שכל העם היו עומדים בטליתים
וקיטלען ואומרים תפילת חיי אדם בבכיה גדולה
קרא לר' יעקב פיש ואמר לו "ר' יעקב שפאנט
איין א וואגען וועל איך פאהרען שפאצירען"
ורתום את סוסיך ואסע לטייל. והתפלא ר' יעקב
ועם כל זה לא אמר לו מאומה ושלח תיכף לביתו
והביאו העגלה רתומה ונסעו שניהם יחד מחוץ לעיר
בשדותיו של ר' יעקב והיה שם מעט מים, ופשט
הרה"ק מקאלוב את בגדיו במהירות גדולה ברגע
אחד וטבל הרבה פעמים ור' יעקב עמד ולא ידע מה
לעשות ובין כך ובין כך לבש את בגדיו ונסע תיכף
לביהכ"נ שלו ועמד להתפלל לפני העמוד. ולר' יעק
היתה פליאה גדולה בידעו שמעולם לא היו מים
שם באותו מקום בשדות שלו. במוצאי יום הכפורים
נסע לשדות שלו ולא הי עוד מים והלך תיכף
אל הקודש פנימה ושאל את הרה"ק באמר רבינו!
מעולם איני שואל אתכם על ענינים שלכם, רק עתה
אני מבקשבם להגיד לי הענין מהמים והשיב לו
"ר' יעקב הא קיין שכל געהאט זיך אויך טובל
צו זיין -בארה של מרים אי דעמאלט דורך גיגאנגין
האב איך יך טובל גיוועזין" לר' יעקב לא היה שכל
להטבל גם הוא בארה של מרים עברה אז וטבלתי שם
הוא נתגלה
ע"י רבי ליב שרה'ס
פעם אחת
שבת רבי ליב שרה'ס בעומק מדינת רוסיה הרגיש
שבעיירה אהת סירינטש בהונגריה יש נשמה
גבוהה מאד שכדאי לטפל בה כדי להביאה למדריגה
גבוהה הראויה לה לפי שרשה ומעלתה.
במוצא
שבת תיכף אחר ההבדלה צווה לבעל העגלה שלו לרתום
את הסוסים לנסיעה רחוקה ידע כבר המשרת שאם
הרבי אומר לנסיעה רחוקה ודאי יסעו בקפיצת
הדרך, ואמנם כך היה. כשישבו בעגלה היה העגלון
נוהג בסוסים עד תחום העיר. כשבאו מחוץ לעיר
נטל רבי ליב את המושכות לידיו והעגלון ישב
בגבו א הסוסים ופניו לרבי ליב העגלון נרדם,
והנסיעה נראתה לו כאילו רואה בחלום מראות
שונות עיירות וכפרים נהרות וימים שדות ויערות
עפים לעיניו, בך היה עד שבאו הסוסים קרוב למחוז
הפצם. אז העיר רבי ליב את העגלון החזיר לידיו
את המושכות ונסעו כאילו לא היה דבר.
בבוקר
באו לעיירה סירינטש. מיד אחר התפלה הלך רבי
לייב לטייל בחורשה שמחוץ לעיר ראה שם נער בן
שמונה שני לבוש קרעים וערום למחצה רועה
עדר של אווזים. זה הנע היה בעל הנשמה שהרגיש
בה רבי ליב.התחיל לשוחח עמו, סיפר לו הנער
שהוא בן אלמנה עניה, ואמר לו את שמה, הלך רבי
ליב אל האלמנה וביקש ממנה שתמסור לו את בנה
למשרת והוא יגדלהו לסוחר הגון, ואף נתן לה סכום
מסויים לפרנס את עצמה. הסכימה האלמנה העניה,
לקח רבי ליב את הנער ונסע שוב בקפיצת הדרך
לניקלשפורג אל מרן הגה"ק הרבי ר' שמלקה .בבואם
אמר רבי ליב לחרב ר' שמלקה הנה הבאתי לכ"ת נשמה
גבוהה וקדושה מהיכל השירה והזמרה הרי היא נתונה
ברשות כ"ת ויעשה ממנה מה שהיא צריכה להיות.
גדל רועה
קטן זה בביתו של הר"ר שמלקה. וכל הנגונים ושיר
הרועים שידע היה מכניס אל הקדושה אמרו כי
כל הנגונים שבעולם הקדושה באים מהיכל הנגינה
בעוד שהטומאה אינה יודעת שום שמחה שהיא
מקור העצבות, אך ע"י חטאו של אדם הראשון
נפלו ניצוצות לרשות הקליפה, ועבודת הצדיק היא
להעלות אותם הניצוצות הנודדים של הנגינה,
לא הנגינה בלבד אך כל שירי הרועים היה מחזיר
לתוך הקדושה. הנער הרועה הזה נעים ומירות
ישראל הוא הרב הקדוש רב יצחק אייזיק טויב
שנודע שמו ברבים בשם הרב מקאלוב שכל צדיקי
הדור היו קוראים לו הקרוש מקאלוב. גבורת הארי עמוד 41-81.