רבי אלימלך
מליז'נסק
נולד
לאביו ר' אליעזר ליפא בשנת תע"ז להוריו יהודי
כפר עשירים בעלי צדקה ואוהבי מצוה, היו שבעה
בנים ושנים מהם רבי אלימלך ורבי זוסיה התמסרו
עוד מימי ילדותם ללימוד תורה נגלה ונסתר. מצעירותם
נהו אחר תורת האר"י נהגו לפיה גם למעשה ושנים
מספר ערכו שניהם יחד "גלות". עם התפשטותה
של התנועה החסידית נספח אליה רבי זוסיה
ובהשפעתו הצטרף אליה גם אחיו, שניהם היו
לתלמידיו המובהקים של המגיד ממזריטש
רבי
אלימלך היה מהמבססים העיקריים של החסידות
המעשית הצדיקית וקנה לעצמו מקום מרכזי
בתנועה עד שהשווהו להבעש"ט עצמו ולא נמנעו
מלהעמידו בשורה אחת אתו. ספרו "נועם אלימלך"
לבוב תקמ"ח הוא מספרי היסוד של החסידות.
על תלמידיו נמנים גדולי הצדיקים החוזה
מלובלין, המגיד מקוזניץ, רבי מנחם מגדיל
מרימנוב, רבי יהושע העשיל מאפטא, רבי קלונימוס
קלמן הלוי מקרקא בעל "מאור ושמש" וגדולים אחרים.
רבי אלימלך נפטר במקום רבנותו בליזנסק
ביום כ"א אדר תקמ"ז והשאיר שלשה בנים: רבי
אלעזר שמילא את מקומו בליז'סק רבי ליפא מחמעלניק
בעל "אורח לחיים" רבי יעקב, רבה של מאגעלניצי
ובת אחת מירוש שהיתה מפורסמת בתורתה ורבים
באו אליה לשמוע מפיה דברים מאביה ועליו.
הצדיק
יש שני
מיני צדיקים, דהיינו יש צדיק העובד השם במעשים
טובים ועובדות כשרות בגופו ועדיין לא הגיע
למדרגות מחשבות בדבקות גמורה בבורא יתברך
ויתעלה במחשבתו הטהורה. צדיק זה הוא גורם
תקון השכינה הקדושה והטהורה אבל עדיין אין
בידו הכח להשפיע השפעות טובות לעולם. ויש צדיק
הדבוק בבורא ית' במחשבות קדושות תמיד ודבקות
בלי הפסק והצדיק הזה הוא גורם השפעות גדולות
(נועם אלימלך תרומה)
ב
הצדיק אף שמדבר בגשמיות עכ"ז כוונתו
בעולמות העליונים ברוחניות כי אין לך גשמיות
שאין בו ניצוצות רוחניות כי אין לך דבר גשמיות
בעולם שיהא לו חיות בלא נ"ק מעולמות העליונים
(שם תולדות)
ג
כשהצדיק
רוצה לעורר רחמים ושפע לעולם צריך לעורר מתחלה
חדוה ושמחה להבורא ב"ה ועי"ז משפיע השי"ת
טובות לעולם וזה נעשה ע"י שהצדיק מכיר ורואה
בנסים ונפלאות שעושה עמנו יוצרנו בוראנו אז
באה לו שמחה מזה וכיון שיש שמחה להצדיק עי"ז
הוא מעורר שמחה למעלה אבל מי שאינו מכיר
בנפלאותיו ונסים בלתי אפשר לו לעורר רחמים
(שם בהעלותך)
ד
הש"י
נתן להצדיק מתנה שהצדיק יתן חיות לכל העולמות
בכח חלק אלקי ממעל שיש בו. וזהו אתה ה' לבדך
כו' ואתה מחיה את כלם דלכאורה ה"ל לומר ומחיה
את כלם שהרי קאי אדלעיל? אך נראה שזה קאי ג"כ
על הצדיק, כלומר הצדיק נקרא ואתה, שהוא חלק
ממך ור"ל, שהצדיק בכח חלק אלקים מחיה את כל
העולמות ועי"ז וצבא השמים לך משתחוים כו' .כיון
שהוא נותן חיות ושפע לעולמות העליונים עי"ז
גם שם משפיעים אליו לעוה"ז השפעות הגשמיו' וזהו
לך משתחוים הוא ל' הכנעה שהם מכניעים עצמם להשפיע
לעולם (שם מקץ)
האות
צ'
הצדיק
השלם ההולך תמיד באחדות האמיתי הוא משפיע שפע טובה
וברכה לכל ישראל ולזה מרמז אות צדיק נכהב כזה
צ' דהיינו נו"ן ויו"ד וראש עליון של הנו"ן הוא
קצר, רמז אל האחדות שהצדיק הולך בו, ורגל
התחתון הוא רחב רמז שהצדיק צריך להשפיע להרחיב
ולפשט ההשפעה על כל ישראל. ויו"ד הנכתב מאחורי
הנו"ן כמו על הכתף רמז שהוא מקבל השפעה על
שכמו מהיו"ד שמשם באה עיקר השפעה וזהו יודוך
ה' כל מעשיך ר"ל כל מעשיך הוא ע"י היודי"ן
(שם נח)
כשיבוא
משיח
לעתיד
כשיבא משיח צדקנו יקבץ את העם המפוזרים והצדיקים
יהיו סמוכים אצלו תמיד ואותם אנשים שהתנהגו
בזה העולם בגלות כשורה אך לא היה להם שכל
של אמת לעבוד את הבורא ב"ה בכל האופן והיו
אוהבי ממון רק ששמרו עצמם מן החטא לפי שכלם
אז משיח מביא אותם אל הים אוקינוס ופותח להם
האוצרות הגנוזים שם וממלא שם אבנים טובות וכסף
וזהב הרבה מאד ונוטלים משם כל חפצם והולכים
לביתם ברוב בצע כסף והון רב וכשמשיח פורח לג"ע
בקדושתו הגדולה אז הצדיקים שבדור פורחים
אחריו לג"ע בכח קדושתן ופרישתן הגדולה ואותם
אנשים שקבלו טובתם ורצונם באוצרות הזהב כשרואים
הגדולה הזאת הם רוצים ג"כ להעשות כן ולפרוח
ביניהם ואינם יכולים מחמת כובד משא גשמיותם
שדבקו עצמם בכסף וזהב משא"כ הצדיקים אשר
חפצם ורצונם היו תמיד לעבוד את הבורא ב"ה כשלימות
גדולה והלכו תמיד בדביקות גדולה עמו ית' והורגלו
בכך כל ימי חיותם ונעשו כלי מוכן לכך ויהיה
להם קל הדבר מאד בביאת משיחנו ב"ב (שם קדושים)
הניצוץ
הקדוש
אין
לך נברא בעוֹלם שלא יהי בר ניצוץ קדוש הנותן
בהם חיות שאילולי הניצוץ קדוש לא הי' יכול לחיות
והנ"ק שבהם מתקנא בצדיקים וכן הניצוץ הקדוש
שבאומות מתקנא בכללות ישראל וזוהי הסיבה
הגורמת שנאה עליהם וז'ש משה רבע"ה ה' ילחם
לכם פי' הניצוץ הקדוש שבהם שהוא חלק אלקי' הוא
הנלחם בכם ואתם תחרישון פי' לשון חריש' ועבוד
דהיינו שתראו לעבוד בכדי שתקחו הנ"ק שבהם
וממילא יעלו וזוהי כל עבודתנו להוציא הניצוצות
הקדושים מהחיצונים וממילא הם נופלים והשכינה מתעלה
שזהו גלות השכינה שהיא עמנו בצרה בגלות המר
הזה ועומדת ומצפה שיתעלו ויוגבהו כל הנה"ק
ואז תהי' גאולת ישראל במהרה (שם יתרו)
צער
השכינה
אנחנו
בגלות המרה הזאת אשר בצרותינו לו צר וגלתה
השכינה עמנו אין לנו לדאוג ולהתאונן אלא
על גלות השכינה ולא לחשוב כלל על צרותינו
כ"א על צער וגלות השכינה, ואילו היו מגמותינו
וצערנו רק על צער השכינה ולא על צערנו בודאי
היינו נגאלים מיד, אך כי בשר אנחנו ובלתי אפשר לנו
לסבול צרותינו מכאובינו לכן ארכו לנו הימים
בעוונינו הרבים בגלות מחמת ואנו משתפים צערנו
עם צער השכינה ואנו חוששים על צערנו ואילו
הי' צדיק א' בזה היה מציל את כל העולם כלו מן
הגלות (שם שמות)
המוכיח
דרך הצדיקים
שיש להם מוכיח בקרבם המוכיח אותם על כל מעשיהם
אשר הם עושים מוכיח אותם על פניהם ומראה להם
גם במעשיהם הטובים איך שחסרו ולא עשאום כהלכתן
כראוי לעשות להבורא יתעלה לא כן הרשעים כי
נהפך הוא שכל מעשיהם טובים בעיניהם וגם המעשים
הרעים שעשו מראה להם היצה"ר שטוב עשו. ואדם
צריך להחזיק עצמו בשתי דרכים אלו להתוכח בקרבו
תמיד על מעשיו שיהי' תמיד לנגד עיניו שהוא בעל
חסרון שמחסר בעבודתו ית"ש ואינו יוצא ידי חובתו
בעשותו אחת ממצות ה' יבין וישכיל היטב ויחשוב
שלא עשה ככל הצורך בצלילות וזכות כראוי להשם
יתעלה ויהי' שפל ונבזה בעיני עצמו אך אעפי"כ
לא יחזיק עצמו כרשע ח"ו כאמרם ז"ל אל תהי
רשע בפני עצמך, הטעם הוא כי אם ח"ו יחזיק עצמו
כרשע אזי אין לבו בקרבו לעשות איזה מצוה או
תורה ותפלה ואיזו עובדה כשרה וישרה כי מתייאש
עצמו באומרו שאינו ראוי לזה ונמצא האדם
להחזיק בשתי מדרגות יחדיו (שם שופטים)
בקורת
עצמית
אדם צריך
להסתכל על עצמו תמיד בכל מעשיו ותנועותיו בלי
הפסק ואז כאשר יתמיד בהסתכלותו על עצמו תראנה
עיניו גם אם הוא צדיק גמור דלפעמים תעבור על
מחשבתו איזו מחשבה לא טובה כמו עוף הפורח
ברגע אחד בן המחשבה הזאת פורחת ועוברת על
מחשבת הצדיק אך הצדיק דוחה ומרחיק את המחשבה
הזאת ואינו רוצה בה חלילה אך אעפ"כ לא טוב הדבר הזה
והרוצה לדעת זאת שאמת אתו ישכיל תמיד להסתכל
בתמידות על כל תנועותיו ויאירו עיניו כי דבריו
באמת אבל מי שאינו משגיח ומסתכל על עצמו
לא ידע מזה כלל ויסבור שלא עלה על מחשבתו
המחשבה הזאת (שם וירא)
מסגולות
המוכיח
התורה
הקדושה מלמדת אותנו דרכי מוסר ותוכחה איך יוכיח
אדם את חברו. דהנה האדם הרוצה להוכיח ב"א בן
אדם צריך להיות קדוש וטהור בכל בחינותיו ואז
הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא דאי
לאו הכי שיהי' נבחן עם כל אופניו בקדושה ובטהרה
אזי בלתי אפשרי שתוכחתו תעלה כהוגן (שם תרומה)
שני סוגים
יש
שני גוני בני אדם; יש שהוא צדיק גמור ואין בו
סיג ופסולת כלל ואפ"כ הוא מוצא תמיד בעצמו
חסרונות שנראים לו תמיד שהוא בעל חסרונות גדול
ומוכיח עצמו בפני בני אדם ויש עוד בחינת צדיקים
אלה שלא תקנו עצמם כל צרכם לגמרי ויש להם עדיין
חסרונות. ויש לומר ששניהם עשה ה' לטובה, שהשי"ת
מכניס בלב זה שיהי' נראה להם שהוא חסר אף שאינו
ולזה הוא ג"כ אשר נכשל באיזה חטא חלילה הוא
כדי שיוכנע ויראה האמת שעדיין אינו מתוקן
כל צרכו ועי"ז יתאמץ מאד לעלות במעלות יתירות
בעבודתו ית"ש וזה שהשי"ת מכניס בלבו שהוא חסר
אף שאינו כן כוונת השם הוא למען כאשר יוכיח
את עצמו בפני ב"א שעדיין לא נתקנו מעשיהם כראוי
והוא מזכיר בפניהם את חסרונו עי"ז עולה
על זכרונם קלקול מעשיהם ויתאמצו לחזור בתשובה
ולתקן מעשיהם כראוי ומזרזין עצמם בעבודה
(שם שלח)
הגורם
לתשובה
ע"י
שהשי"ת משפיע שפע קדושה בהפנימיות של הצדיק
דבר זה הוא הגורם את לב בני אדם שיתעוררו
בתשובה לעבודתו ית"ש כי הם ג"כ חלק אלקי
וזהו לא יהיה לך אלקים אחרים על פני ע"ד
דאיתא לא יהי' בך אל זר זה היצה"ר והזהיר לא
יהיה לך אלקים אחרים פי' מחשבות זרות על
פני ר"ל שהוא נגד הפנימיות (שם יתרו)
המאמינים
באמת
ונות
המאמינים באמת בביאת משיחנו ומחכים בכל יום
יעמוד לנו לשבר כח הקליפות והדינים ולקומם
בית מקדשינו במהרה בימינו (שם וישלח)
הקטרוג
ידוע
שכל האומות הן תחת השרים המושלים עליהם ומנהיגם
והשר אינו יכול למחול להם על סרחונם אבל
אנחנו בני ישראל אין לנו שרים שר ומנהיג
רק הבורא ב"ה בכבודו ובעצמו ומחמת חסדיו
הגדולים נתן כח ביד הצדיקים להמתיק דינם ולבטל
ממנו כל הגזירות ולפעמים חלילה הקטרוג
גדול ואין כח כ"כ ביד הצדיק להמתיקו בעולם העליון
הוא עלמא דקשוט אז הש"י ב"ה ברוב רחמיו וחסדיו
הגדולים משיב להמקטרג הדין עמך וכתיב בתורתי
אם לא בריתי חקות שמים וארץ לא שמתי וכיון
שאתה אומר שבני חטאו לפני א"כ אחריב ואבטל
שמים וארץ וכל אשר בהם ואז בשמעו כך הוא
מרתת מאד מדבר הזה מפני שגם הוא יהיה בטל
כשלא יהיו שמים וארץ ואז גם הוא חוזר מדבריו
ונהפך לסניגור (שם לקוטי
ששנה)
שלמות
המצוה
אדם
הרוצה לעשות מצוה כשלימות צריך מתחלה לקדש
עצמו להיותו שלם במדותיו כמו הגאוה והקנאה
והשנאה והכעס וכדומיהן בכל המדות אז לפי
שלימות המדות שבו כן יהי' ערך המצוות בשלימות
ובלחתי אפשרי שתהי' המצוה שלימה מכל סיג כ"א
שיהי' שלם בכל מדותיו וזו שאמרו חז"ל שכר
מצוה מצוה, דהנה אמרו ז"ל הבא לטהר מסייעין
אותו והפי' הוא הבא לטהר דהיינו שמתקן את
מדותיו כראוי מסייעין אותו; עיקר הסיוע שיזכה
לעשות המצוה בשלימות והמדות המה נקראים
שכר מצוה שעל ידם אדם זוכה למצוה (שם ושם)
שתי
מדרגות בבני אדם
מי
שיש לו אבן טובה רק שאינו מבין גדולתה ובכל
פעם שמסתכל בה הטוב הוא רואה ומבין גודל מעלתה
יותר ויותר ואבן זו אין בה השתנות בעצמותו
כן הבורא ב"ה יתעלה אין בו שום השתנות חלילה
וכל זמן שאדם מסתכל ורואה בגדולותו ורוממותו
הוא משיג בכל פעם יותר ויותר גודל רוממותו
ואין קץ וסוף לרוממותו להשיגו וזהו אני ה' לא
שניתי לכן ואתם בני ישראל לא כליתם ר"ל שבלתי
אפשרי לכם לבוא אל כלות סוף השגתו ואין לכם
תכלה וסוף להשגתו וזהו אלקי' בארמנותיה נודע
למשגב ר"ל כשאדם רואה שיהא אלקי' שוכן בארמנותיו
היינו בגופו ובתוכו שהוא מחשב ומסתכל בו
תמיד אז נודע שהוא גדול וקדוש ונשגב ואין
חקר לתבונתו, ונמצא בזמן שישראל מסתכלין ורואים
בגדולותיו אין יכולים לבוא אל סוף השגתו כמו
כן ישראל כשיש להם אחדות ג"כ אין סוף וקץ להשיג
מעלתם. והנה יש ב' מדרגות בב"א שפלים ורשעים
בראותם הצדיק שהולך בצדקו ותומו מתקנאים בו
ומתקוטטים ועוררים עליו באמרם כוונתם לקנא
קנאת ה' צבאות הבוער בלבם ויש צדיקים המתקנאים
באמת קנאת ה' צבאות ברשעים גמורים ומאן מוכח
מי האמת אתו הזה או זה אלא כן הדבר מי שדבריו
נשמעים ומתקבלים אל הלב בודאי דבריו כנים ואמתים
והוא הצדיק שדבריו יוצאים מן הלב ונכנסים אל
הלב ועי"ז תבוא אחדות להם בינו לבינם (שם פנחס)
שלש
מדרגות
צריך
האדם לעבוד הבורא ב"ה בשלש מדרגות דהיינו מתחלה
צריך לשבור כח התאוה המוטבע באדם מדרך הטבע
כגון אכילה שתי' וכיוצא בהם שתהא אכילתו
בקדושה ובטהרה ואחר שמשבר כח חלקים אחרים
זוכה לבוא למדרגת יראה שהוא אלקים חיים ב'
צריך האדם לשבר המדות השפלות שבו שהם אצלו
מיום צאתו מרחם אמו יש ב"א שמדותיהם יותר
גרועות משאר ב"א במדה זו דהיינו למשל מדת
כעס וכדומה ששאר מדותיו גרועות מחברו בתולדה
ואחר שמשבר כח המדות השפלות והגרועות הוא זוכת
לבוא לאהבת הבורא ב"ה ואחר כל זאת צריך לבא
למדרגה ג' שהיא התפארות דהנה עיקר התפארות
השפלות באה לאדם ע"י שהוא מתגאה ומתפאר
באבותיו שהוא בן גדולים וצריך לצאת מהמדה
הגרועה הזאת להתפארות אחרת הטובה בעיני ה'
ואדם (שם לך)
הנהגות האדם
א
לא
יטיל אימה יתירה בתוך ביתו ולא יקפיד שום הקפדה
בתוך ביתו ואם תהיה לו שום הקפדה על שום
אדם או על דבר א' יזכור מיד חטאת נעוריו ויאמר
בלבו אין זה כי אם עוונותי הביאוני לידי הקפדה
זו וכן בכל דבר יזכור מיד חטאותיו ועי"ז יוכנע
ויושבר כח היצה"ר
ב
יתפלל
להש"י שיעזרהו לעשות תשובה שלימה ושלא ימות
בלא תשובה ויכלול את עצמו בתוך שאר ]ב"ת[ בעלי
תשובה שיעשה תשובה שלימה ויתפלל על מחילת
עוונותיו בכלל מחילת עוונות ב"י
ג
ויהיו
דבריו בנחת עם בני אדם, ואם משבחין אותו ילך
בזויות ויצטער ויאמר מה זה משבחין אותי
ואין בי אלו היו מכירין בשפלותי ושטותי ומעללי
ומעשי הרעים ואיך אשא פני לפני הבורא ית"ש שהוא
יודע ורואה מעשי בכל עת ורגע אעפ"כ הוא מרחם
עלי בכל דברי.
ד
ידמה
בעיניו כאלו אדם עומד לנגדו תמיד ולא ירף ממנו
השגחתו במעשיו תמיד ואילו היה רואה בו דבר
מכוער היה מתבייש ונמאס בעיניו והיה מטמין
את עצמו באמתחת עכבר מגודל חבושה על אחת כמה
וכמה יתברך שמו עומד עליו ורואה במעשיו בכל
עת ובכל רגע בלתי אפשר להטמין עצמו מפנו
(שם בהתחלה)
מהותו
של רבי אלימלך
נזדמן
פעם רבי שניאור זלמן מלאדי בעל ה"תניא" לבית
אחד הרבנים המתנגדים שאלו הרב המתנגד על הספר
"נועם אלימלך" וּמחברו, וראה שמרוב זלזול
מונח הספר מתחת לספסל עליו ישב הרב. ענה בעל
ה תניא 'ואמר ואצייר לפניו את מהות המחבר גם
אם הייתם מניחים את המחבר גופו מתחת לספסל
היה שותק ולא היה אומר דבר בהיותו ענו ושפל
ברך מאד (בית רבי)