רבי חנוך העניך הכהן מאלכסנדר
בן למשפחת רבנים
עתיקה ששלשלת היוחסין שלה נתמרה במפורט
ב"ספר היחש" שנתחבר על ידי אחד מצאצאיו נולד
בשנת תקנ"ח לאביו רבי פנחס הכהן הרב בליטוֹמירסק.
עשרים וחמש שנה
שימש רבי חנוך העניך ברבנות בנובידוואר ובפראשניץ
והיה נוסע לרבי שמחה בונם מפשיסחה . לאחר פטירתו
היה כפוף לרבי מנחם מקוצק ולבעל חידושי הרי"ם"
. עם הסתלקותו
של זה
האחרון
נהרו אחריו אלפי חסידים והוא התיישב באלכסנדר
שהפכה למרכז הסידי גדול . מלבד דרשה אחת לשבת
שובה ואחדות מתשובותיו לא השאיר כל ספר
, רבים מדבריו
נרשמו ונשתמרו בידי חסידיו וחלק מהם ע"י בעל
ה"שפת אמת" הם כונסו יחד ע"י ר' מענדיל הכהן לעווין
ור' נפתלי אלעזר בספר
"חשבה לטובה".
נפטר ביות י"ח
אדר ב' תר " ל . בנו יחידו ר' אפרים יחיאל פישל הכהן
לא פנה לאדמורו"ת הוא היה עתיר נכסים ובעל
בית יציקה במאלינץ .
העיקר הוא הלב
כה תברכו את בני ישראל אמר להם
יברכך וגו', -- קשה למה כתיב אמר להם ? היה די לומר
כה תברכו, יברכך, אף שפירש"י, בכוונה ובלב שלם.
כתוב במפר שהרמב"ם ז "
ל שלח אגרת לבנו, שבתורה יש
איש שלם, היינו בכ"מ שכתיב משה הכוונה דעת,
אהרן הוא
הלב, בכ"מ שכתיב בנ"י הם האברים, פרעה הוא היצה"ר.
הלב הוא מלא ברכות, מלא אוצרות רק נצרך "מען
זאל עס דער וועקין" זאת היא כוונת הפסוק
; דבר אל
אהרן
אל הלב , ואל בנ"י אל האברים , לאמור כה באם שיהיה
כה שתדבר אל הלב והאברים היינו "וועסט דערוועקין"
הלב
תברכו את בנ"י . הברכות כבר אמורות
, כי הלב
הוא מלא ברכות רק
נצרך "צו דער וועקין" קדם רבון
עלמין . בגמ' הובא המשמיע קולו בתפלתו הרי הוא מקטני
אמוּנה כי העיקר הוא הלב, ואם הוא משמיע
קולו ולבו בל עמו הרי הוא מקטני אמוּנה . חשבה לטובה
על התורה.
האדם
הוא כלי קיבול
בשבת
אין האדם בעצמו כלום, אעפ"י שאמרו חז"ל מי
שטרח בע"ש יאכל בשבת.
משמע שבשבת יש לו אבל באמת אינו
כן. הפירוש הוא; מי שטרח
בע"ש יאכל בשבת שצריך שיהיה
לו בית קיבול לטהר את גופו שיוכל לקבל, אבל
הוא עצמו נחשב לכלום. בזה אפשר לומר שזוהי הכוונה;
כי שבשבת[וינפש]
וי-אבדה-נפש. כיון שבאה השבת וי, אז אבדה הנפש,
פי' הרצון שלו ,
ונפש הוא רצון, כמובן שאבד
כל הרצון שלו ויודע בעצמו שאין לו כלום. אעפ"י
שאמרו חז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים משמע
שהיראה תלויה בידי האדם ולא בידי שמים
. אבל באמת
אינו
כן שהיראה שתלויה בידי האדם הוא לטהר את גופו
ולעשות עצמו בית קיבול שיוכל לקבל, אבל יראת
הרוממות היא שיודע
שהוא אינו יכול לעשות כלום,
שהכל מיד ה ' . זוהי ג"כ כוונת הפסוק לאסור איסר
על נפשו, פי' אם האדם רוצה לקשר עצמו לעבוד את
ד' יראה ליישב א"ע שלא יחל דבריו, שהוא לא יהי'
המתחיל בעבדות,
וממילא יהיה דברו חולין, שלא
יהיה נגמר הדבר אלא כל היוצא מפיו יעשה, פי'
שאין הוא המתחיל אלא שהלב משתוקק לעבדות ד' ויוצא
הדבר מפיו ממילא שהשכינה מדברת מתוך גרונו
-. וזה הדבר יעשה
משום שהוא אינו כלום אלא שיודע שהכל מ
' . שם על התורה
תיקון היסוד
כשנתקלקל
יסוד הבנין של הבית מרחיבים להלן ממקום ההוא
לבנות שם . כיון שנתקלקל היסוד א"א לבנות עוד במקום
הזה ובונים במקום אחר מרוחק מזה המקום
. כן כשמקלקלין
דרך הפשוטה דהיינו
שהתנהגות האדם בשבע המידות
שכוללין כל האדם שהם שבעת ימי הבנין וכשמקלקלין
המידות וא"א לעמוד בדרך זה אזי מעמידין עצמן
במקום גבוה מזה דהיינו ממקום "מי" בינה כיון
שלמטה מזה נתקלקל אין יכולין לעמוד שם עוד
. וזה פירוש
הפסוק באסמיך; דהיינו מקום הנ"ל שמשם יוצאין
כל השפעות האורות שהיא האוצר מהכל ונקי אסמיך. שם על התורה.
קדושת השבת
מי שיודע
קדושת שבת וודאי מתגעגע אחריו מאוד וזה יום
שבתון אין לשכוח .
ע"י חשק זה יכולים לקבל קדושת
שבת . והנה זוהי מנוחת אהבה ונדבה אבל
גם אלו שא " י עכ"ז יש עוד מנוחת אמת ואמונה
, ע"י
שמאמינים ג"כ יכולים לקבל ועי"ז יכולים לבוא
למנוחת אהבה ונדבה .
והנה יש חכמה תתאי ועילאי ורוצים
לבוא לחכמה עילאי .
אולם ע"י חכמה תתאי, היינו לידע
שהכל מה ‘ ועי"ז יכולין לבוא לחכמה עלאי. שם שם.
אזמר בשבחין
אזמר בשבחין -- למשל עני הולך
בדרך ורואה טרקלין ואינו יודע היאך יכולים
ליכנס נוטל "פידעל "
ומנגן, מתוך כך פותחים לו
. וזהו בשבחין
למיעל גו פתחין .
אזמר
בשבחין -- משל למי שלא נמנה בין המסובים בסעודה
ועכ"ז הוא מרקד בחוץ ושמח בשמחת המלך עי"ז למיעל
גו פתחין מכניסין אותו פעם אחת בעת שהמנגן
ניגן. אזמר בשבחין שאל מה זה גו פתחין
? אך כמו
שעני בא על חתונה ושמש הסעודה איננו מניחו
להכנס
מבקש מן השמש אעמוד אצל הפתח לא אלך הלאה זה
גו פתחין . אזמר בשבהין למיעל וע"ד מה יוכל להכנס?
ע"י השבחין אף שאינני שייך לזה מ"מ כיון שאני
משבח זה הדבר ממילא מגונה הפכו , וזה הנרצה וע"י
ניגון וזמר כי האדם צריך להיות כזה המשורר
שמנגן
וניגון הוא גם משורש יגה ויגון , כי הוא אחד,
כי הוא מורכב משניהם משמחה ועצב. וגם כותבי
ה"נאטען" כותבים קו למטה וקו למעלה, כי קול פשוט
רק בתנועה למעלה או רק למטה איננו ניגון וכן
צריך להיות תמיד למעלה ולמטה . וזה הפי' המתפלל
צריך שיתן עיניו
למטה ולבו למעלה.
אזמר
בשבחין למיעל גו פתחין -- יראה שהפתחים נעולים
וצריכים לפתחם ולהכנס
בתוכם וצריך לידע במה פותחין
. ואמר אח"כ
'בחמרא גו כסא וכו'
להתקפא חלשין ,’ כי מי שיש לו חיזוק
בענינו ויש לו דבר מה אינו יכול ליכנס בהפתחין
כלל רק צריך להיות חלש בדעתו ולידע כי הוא איננו
מאומה, וכל החיזוק הוא רק בשמים. ובזה יוכל
ליכנס בהחמרא גו כסא כי יש לו זאת. והנה שבת הוא חתונה
שמקדש את השבת לישראל שהם בן זוגו. ומקדש
הוא ענין קידושין כמ"ש וקדשתם היום ומחר
, וכתיב
וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט בענין
מקדש השבת ארוס וארוסה ,
והלא צריך לסלק ולהניח דבר
מה וגם צריך לעשות תשובה. ושבת בעצם הוא ענין
תשובה , כמ"ש כי אדה"ר כאשר אמר לו קין עשיתי
תשובה והתפשרתי, אמר מזמור שיר ליום השבת כו
.' והרבי
ר"ב (בוּנים) ז"ל אמר כי תשובה היא אלכה ואשובח
אל מקומי , כי הלא זה אין מקומו כלל וצריך אני לחזור
למקומי "איך מיז דאך אהיים גיין דאס איז דאך
נישם מיין היים " . שבת הוא ג"כ זאת שחוזר הכל אל
המקור הראשון והכל נשלם ונגמר כמאמר ויכלו
השמים שנעשה כל וגמור. הנכנס לחנותו של בושם ריחו קלט
ממילא כשקולט ומתאוה לו מאוד כמו שאומרים שנתאוה
להריח נכנס יותר ויותר להדבר ומתאוה אליו מאוד
עד שמשיגו . השבת היא הנשמה של כל השבוע והיא קדושה
ודבר גדול ואף שאנחנו גרועים ואיננו משיגים
הקדושה אך עכ " פ כשקולטין הריח והריח נכנס בו הוא
מתאוה לו מאוד יוכל
עי"כ להכנס יותר ולהשיג יותר
. חקל תפוחין
- הוא ידוע גם מצינו כריח שדה אשר ברכו פירש"י
ריח של ג"ע ,והוא שדה של תפוחין למיעל גו פתחין
דבחקל תפוחין, ליכנס עכ"פ להפתח להריח ריחו
הטוב
של השדה תפוחים. אך כאמור שצריך שיהיה מתאוה
מאוד. וזה אלמלי שמרו ישראל שני שבתות שבשבת
הראשונה קולט הריח ומתאוה ועובד אח"כ כל השבוע
לזכות עכ"פ בשבת השניה להנות ממנו. שם על זמירות
שיריים
הנני ממטיר לכם לחם מן השמים
-- כי כל אדם ממשיך את הלחם, לחמו אשר הוא אוכל
ממקום שהוא , לפיכך ישראל עם קודש בצאתם ממצרים
והם אז קדושים ולחמם ממילא היה מן השמים ממש,
כאשר הם היו מן השמים. וזה ענין השיריים כי
צדיק הדור הוא ג"כ מן
השמים, ולפיכך מאכלו הוא ג"כ
מן השמים. שיח שרפי קודש ח"ד פג.
האדם
העובד
כי טוב לנו עבוד את מצרים
; קשה שהדור
דעה יאמר זאת ? אולם שבמדבר
היה עמוד הענן לפניהם ולא היו
ישראל צריכים לעשות שום דבר והמה לא היו רוצים
בזה , כי היו רוצים לעשות בעצמם , התפעלות כמאמרם
כי טוב
לנו עבוד את מצרים פירוש המצרים הם הכחות ר"ל
ממותינו במדבר ; פירוש ,
כי לא היה בזה העולם כי היה
למעלה מן הזמן "אין
דער מדבר גייען מיר דיך גאהר
אויס" ואמר להם משה רבינו ה' ילחם לכם ואתם
תחרישון כי ראיתם את מצרים היום לא תוסיפון
לראותם עוד עד עולם .
כי כאשר אדם העובד אזי יש שעה
אשר אינו עובד כראוי ואז ישלטו הכחות ר"ל אבל
כאשר השי"ת הושיע את זאת אז הוא לעולם חשבה
לטובה. על התורה.
)
שיר שכתב לא עלה בידי להעתיק
פה (
הגאוה המותרת
בתמניא
אפי' הוא מיוסד על שמונה א' ב' ובאות ח' ובפסוק
ח' הוא הפסוק חלקי ד' אמרה נפשי , הפי' הוא כמו
שכתב רבינו אבן עזרא ז"ל עה"פ לא תחמוד שאיך
יעלה על הכפרי לחמוד את בת המלך ? עי"ש . כמו כן אם
יגבה לבו בדרכי ד' ולחשוב איך שהוא חלק ד' ממעל
ואין נאה לו לעשות דברים פחותים כאלה אשר השי"ת
ממאסם
, וגאות
כזו מותרת ! וזהו פי' מה שאמרו חז"ל על גאות שמותר
לת"ח
שמיני שבשמינית , הנ " ל שרמזו על פסוק ח' ואות ח' נוכל
לומר ג"כ איפכא היעלה על בת מלך לישא כפרי
? וזהו גאות
המותרות לת"ח לידע שהוא בן מלך והבן. שיח שרפי קודש ח"ב כט.
מכתב
לצדיק מראדזימין
ב"ה יום ד' ר"ח כסלו תרכ"ח אלכסאנדר
קול ששון וקול שמחה ורב שלום
וברכה וחדוה לכבוד ידיד ד' וידיד ישראל ה"ה
הרב הגדול המפורסם בתורה וביראה ובחסידות
מזקיני וישישי
שיורי כנסת הגדולה אשרי יולדתו
שלא ביישה זקנתו מופה"ד כ"ש מו"ה יעקב ארי'
נ"י ד' יאריך ימיו ושנותיו בטוב ובנעימים עד
ביאת הגואל במהרה בימינו אמן
מה נכבד
היום בהגלות נגלה אלי מכתבו היקר כי נתכבדתי
בעיניו לקראני להתערב בשמחתו בשמחת נשואי
נכדו יהי' למזל ובשעה מוצלחת. ומה מאוד המו
מעי עלי להקים דברו הטוב ולהפיק רצונו זולת
זה כי ימי הסתיו והחורף אשר מנעני מבואי בדרך.
לכן יהיו נא דברי אלה להרצון לפניו ולהיות
זכרוני בא לפניו לטובה ביום שמחתו ויקבל שלושה
רו"כ מתנה לדרשה . ואני עוד תפלתי בפי ונפשי חכתה
להתראות אתו פנים בפנים וה' יזכינו ויחנינו
ישמח וירוה בטוב ובנעימים וירא ' זרע ברך יאריך
ימים בני שלשים ובני
רבעים יולדו על ברכיו בשובע
שמחות.
אלה
דברי השש והשמח
בשמחתו ונכסף לגדולתו המצפה
לתשועת ד' במהרה
הק' חנוך הענוך בן שרה חנה הכהן
שם ח"א תריב
מכתבו
האהרון לבעל
"שפת אמת"
לידיד
ד' ולידיד נפשי הרב החריף בנן ל קדושים חו"נ
כקש"ת מו"ה אר" ליב נ"י.
את שאהבה נפשי בקשתי ולא מצאתי
אף כי נפשי מאוד בוכיה
לא עלי רק על צאן עדרת רועים
כי בצרתם לי צר, אך בזכור אהבתנו מתהפך היגון
לשמחה פן תוכל להראות אתי בכל אפשרות יען ידעתי
כי אהבת ישראל תגדל אצלך בכל עת ולא תשקוט ולא
תרגיע כי לבך הומה עליהם, וזה פי' הפסוק עם שפכו
לפניו לבבכם רק תהי'
אהבה האמתית המסותרת בפחד יתגדל
אצלך מעולם ועד עולם.
ידידך
הק' חנוך החנוך הכהן
שם סוף
ח"ב
מה הם
קלפים
היודעים
אתם מה הם "קארטין" "איין אויפגעמאלטער נאכגעמאכטער
מענטש איז א קארט" קלף הריהן איש צבוע. שם ח"ב מא.
רמזים
סתומימ על הסדרות
עוד רשום
בכתב ראשי סדרי תורה ישמע חכם ויוסף לקח אורה
א ( בראשונה תניח הלכלוך מיראת החיים
תולדתך היוצאים תשלהם
בתשובה הקץ תגש ותחי '
ב
( שמות תראה
בבוא משלחך המותרים השופט הרם יצוה להשיא ולהקהיל
פקודים
ג
( תקרע צאתך
השמנים הנזרעים בצערתך אחר תקדש תאמר סיני
ותחוקקה
ד (
סיני בהנשאך תעלה תשלח הקרחים
כחוקה בבן ציפור בן אהרן יטה לסייעך
. ה
( בהתדברך
בתחנון ובעקב ביראת השופט תצא ותבא תתיצב למלך להאזין
ברכותיך שם ח"א תרח
חידות
א
לי שלשה רעים , שנים בי נצמדים
, ומן
השלישי אנחנו נפרדים ,
שם האחד כשם המלכה בפורים
, ושם
השני הלויים תלו בו כינורים , והשם השלישי
הביאו לאחרונים מרות ,
ע"כ יכרתו ראשי זנבות על שיני
הרות
הפתרון
הלולב אומר כן לי ג' רעים
; הדס וערבה
ואתרוג , שנים בי נצמדים -
הדס וערבה ומן השלישי האתרוג
אנחנו נפרדים , הדסה היא המלכה בפורים ובערבה
היו הלויים תולים כינורים , האתרוג הביא מיתה
לעולם שפרי שאכל אדם הראשון אתרוג היה על כן
נושכין הפטום
בהושענא רבה הנשים ההרות. שם ח"ג רס"ג.
ב
שלש קדושות ושלשה קשרים הם
קשר עליון דאורייתא ואין שני תרומה לכהן עושה
שלישי זה פתרונה התורה ישליש והוויתו יגלש ולחכמים
מביתו יתלוש שם ח"א תרז
משלוֹח מנות למחותנו
פדות שלח לעמו ולא יפור בתור
אלה ימי הפו -- ר - חש לבי דבר טוב וזרוע אחשוף כותקח
מרים את התוף
ואשירה
אל אל שמחת גילי בשמחת משתה יין חכליל
— י
-- ולו שיח תהלות
וחנות בניבי ועם לבבי אשיחה אף רוחי בקרבי
.
רע אקרא ולהתעלס בו אחפוץ רוב
ברכות עליו להריק ולהפי — צ -- דקתי יענה ויקח
את ברכתי יערב עליו שיחי ומעט מנחתי
יושר
לבבי יעלה לריח ניחוח תמיד רב תבואות בכ
--- ח לב ודשן
ירוה ויתענג כבשמי מור הדס מפנג
משלוח מנות אשר הושם לחק את
בריתי אקים את יצח --
ק ' "
רבתי אחפוץ במיטב נגן עליו
ועל זרעו ד' צבאות יגן
חשבה לטובה מנתבים
ברכת כהנים
שמעתי
שבראש השנה האחרון של אדומו"ר ה רח נ"ה הכהן
זי"ע
מאלכסנדר לא היו מקבלים החסידים פרידת שלום
מידו הקדושה, רק צוה לכל החסידים שיעמדו בחצר
והה"ק זי"ע היה פותח את
חלונו ובירך אותם בברכת כהנים
. חסיד אחד
נסע לדרכו עם בנו הבחור ונחלה בגו בדרך. החסיד
נסע בחזרה להה"ק להזכירו לרפואה שלמה. שאלו
הרה"ק למה בנו לא קבל פרידת שלום? שאל החסיד
הרי כולם לא קבלו פרידת שלום השיב הה"ק זי"ע
אבל כולם היו בחצר בעת ברכת הכהנים והבחור
לא היה בעת הברכה .
והבן גודל קדושתם. שיח שרפי
קודש ח"ג רכ"ח.