רבי
יהודה לייב המוכיח מפולנאה
רבי יהודה לייב ברבי יחיאל מיכל מגיד
מישריך בקהילת פולנאה הוא טפוּס מיוחד
במינו בין תלמידי הבעש"ט בפקודת רבו ובהשפעתו
נעשה ל"מוכיח" הוא היה מסבב בערים ובעיירות
ומעל הבימות בבתי הכנסיות ובבתי המדרשות
היה מטיף דברי מוסר ותוכחה בסננונם המיוחד
של המוכיחים ובלשונם השנונה אולם דבריו
היו מיוסדים על תורת החסידות כלליה ועיקריה
בדרך זו הצליח להפיץ את תוֹרת הבעש"ט ולהחדירה
גם בחוגים שהיו פגורים בפניה כל שנותיו
חי ופעל בפולנאה הוא לא שימש ברבנותה מפקידו
ומעמדו היה בעל תפלה ומוכיח אולם השפעתו
היתה עצומה ובני העיר אהבוהו והעריצוהו נודע
כקנאי לאמת האומר תמיד את אשר עם לבו ונושא
את דבריו ללא רתיחה וללא משוא פנים חלק
מדרשותיו חוכחותיו בצורה מקוטעת וּבלתי שלמה
נדפס בספרו "קול אריה" קאריץ תקנ"ח המוכיח
נפטר בפולנאה ביום כ"א טבת
על האחדות
על גאולתנו
ופדות נפשנו - תלויים בזה שנהיה כולנו באגודה
אחת בהקהל כידוע והנה איתא באלשיך הק' על
מסורה וקול שופר הולך וחזק ודוד הולך וחזק
אם נתעורר לקול שופר הולך וחזק בלבנו או
נזכה ודוד משיח צדקינו הולך וחזק וזהו דברי
קהלת ל' תוכחה שאם נציית לדברים שמזהירים
אותנו על ענין קהל' להקהיל עצמינו באגודה
אחת או נזכה להיות משיח בן דוד מלך בירושלים
והיינו דייק' שכל דבריו נאמרו בהקהל שכל
מה שמזכיר בשיר השירים ובמשלי וכאן בקהלת
הכל היה נאמר על ענין הקהל שנהיה באגודה
אחת י קול אריה קהלה
לימוּד
זכוּת
משיח
יהיה מלמד זכות על כל ישראל. אפילוּ על הרשעים
שהם צדיקים אז זיי זענין גערעכט [שהם צודקים]
ומחמת שילמד עליהם יחזרו בתשובה ועל
ידי זה יהיו נגאלים בי בתשובה צדיק קטן
אוהב רשעים קטנים וצדיק גדול אוהב רשעים
גדולים אבל משיח יהיה אוהב ומלמד זכות אפילו
על רשעים גמורים וכל מי שמלמד זכות על כל
הברואים הוא מבחינת משיח. לכן צריך אליהו
לבוא קודם ביאת המשיח לעשות שלום בעולם כדי
שיוכל ללמד עליהם זכות מדרש פנחס החדש ג
מחשבה
טובה
כשאדם
ירא שמים וצדיק לומד ומחדש לשמה וכן כשמתפלל
בכוונת הלב בלי פניה והרהור רק במחשבה טובה
וקדושה תיכף ומיד באותו רגע כמימריה עולה
למעלה הבל פיו ודבורו עושה רושם מלמטה בהבל
אויר העולם עד למעלה לפני הקדוש ברוך בוא קול אריה ליקוטים
נגד המתחסדים
שבע תועבות
הנפש עינים רמות שאומר שהקב"ה אינו משגיח בתחתונים
ע"ד רם על כל גוים ה' שהשגחתו רק בעליונים מצד
רוממות כבורו וזהו לשון שקר שאין האמת כן
ולפי זה יש לו תירוץ על כל עבירה כי יאמר הכל
מתנהג על ידי מערכת השמים ועזב ה' את הארץ
והוא כפירה גדולה נגד הבחירה ושכר ועונש
שבתורה גם אם לב חורש מחשבות און יאמר אין השם
יודע והוא שקר כי השם יודע מחשבות אדם; רגלים
ממהרות לרוץ לרעה יאמר מזלי גרם אך קשה
למה אינו רץ לטובה? יפיח כזבים יאמר כי אין
כבודו ית' בארץ כמדת השקרנים שאינם מקבלים
פני השכינה שאומר בלבו שאין מלוא כל הארץ כבודו
ואין מקבלים עליהם מלכות שמים שויתי ה' לנגדי
תמיד עד שקר ע"ד ג' מעידין זה על זה ; ומשלח
מדנים בין אחים ונמצא כל השבע הוא אחד
עינים
רמות; שאמר בגבהות שעיניו רמות שהוא למדן גדול
ויש לו עין השכל ואומר שתורתו מכפרת על כל מעשיו
הרעים כי באמת יכופר עוון א"כ הוא לומד ואינו
מקיים עוד עינים רמות שאומר ומתפאר בעצמו שהשגתו
בנסתרות רמות מאד ואין דומה לו בדור הזה
וכשמראים לו איזה מאמר בזוהר יאמר עליו
פירושים שונים שהלשון של המאמר אינה סובלם
וזהו לשון שקר וידים שופכות דם נקי ואף אם לב
חורש מחשבות שהוא ממחצדי חקלא כמו שחורשין
השדה להמית עשבים רעים כן הוא מתגבר ומבטל
מחשבות רעות הרי מצד גסות רוחות בא לידי
טעות ופוגע במקום גבוה שם
משלי
פרד"ס
יש ארבעה
חלקי תורה פרד"ס ויש שנפשו חשקה בפשט נגלה
ויש בסוד וכו' ויש בכולם והוא השלימות כמפורש
בזוהר הקדוש עפ"י אם לא תדעי לך היפה בנשים
וצריך גילגול ע"ז אך לפעמים אי אפשר על פי
סיבות מונעות וכחב האלשיך כי אם בתורת ה' חפצו
דייקא וכו' ודי בתשוקה. אך יש בני אדם שלא
די שאינם עוסקים בסוד אלא אפילו שונאים את
למודי ה' וזהו האחת אהובה דהיינו נגלה והאחת
שנואה דהיינו נסתר שמתלוצץ מבעלי נסתר
ומדבר לשון הרע ומתגאה כנגדם ואח"כ לומד
ג"כ חלק הנסתר בסוף ונעשה אוהב ה' בסוף ומדבק
בו ית' עד מאד ולומד ועושה מעשים טובים ולא
אסיק אדעתיה סברתם זאת מדבר לה"ר ומתלוצץ
ומבוה בעלי הנסתר ומכל הנ"ל יולדו לו בנים
דהיינו התולדות של צדיקים והרשעים והם עיקר
התולדות לא יובל לבכר את כו' כי מתחלה ענוש
יענש בעה"ב על בן השנואה ואח"כ יטול שכר
על בן אהובה ואפשר לפרש ג"כ יותר כי לפי
הענין היה ראוי לכתוב להיפך וילדו לו בנים
השנואה ואהובה ולא האהובה והשנואה ולא היה
צריך לכתוב והיה בן הבכור לשנואה שכן היתה
המשמעות השנואה מתחלה לא יוכל לבכר כו'
אך שמיירי כנ"ל שהיה עוסק בשניהם אך אח"כ
נעשה האהובה שנואה ע"ד שנואה ששונאים את הת"ת
וכו' ות"ת הפורש יותר מבזה ללומדים את האהובה
דהיינו שאחר שעסק בה יצא ומקלל ללומדיהם
ומבזה אותמ ומוליד בנים הגם שעכ"ז לא יקופח
שכרו על עסקו באהובה אך לא יבכר כו' כי מתחלה
ישלם לו אל פניו דייקא בן השנואה פי' שנואה
בזה ובבא שם תצא
מי
שאין תוכו כברו
אלה שבאים
לשמוע הדרשה ודוחקין זה את זה כאילו רוצים
לשמוע וזה אינו רק מנייתו שמתלבשין בהם
החיצונים לבוא לשמוע כדי לקנטר לראות אם
הוא מפולפל ומבולבל כמותם ולא ע"מ לעשות
ואפשר שבכל פני אדם נרשמים העוונות ויש שחייבים
עונש ע"י הסימנים הניכרים בפנים אך אין נותנים
להם רשות להסתכל וזהו אלמלא ניתנה רשות
לעין לראות שהם עיניהם להמשגיחים ובצדיק
להיפוך כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך
ה' ועפ"י הלצה שנסתם הכרת פנים מבני אדם והפרצוף
מבני אדם שאם היה רואה אחד בחבירו רשעתו
בפניו היה נוקם ממנו משא"ב עכשיו שכל אחד
יחשב לצדיק שם ברכות ?
הרמזים
שבארבעת המינים
ארבעה
המינים מרמזים על ארבעה גופי עבירה שהם ראשים
לכל עוון ולכל חטאת שבתורה מצות עשה ול"ת
[ולא תעשה] וז"ל דאיתא במדרש אתרוג דומה ללב
לולב לשדרה לעינים ערבה לשפתים הכוונה
לזה כי ארבעה האברים הם עיקר כל פעולותיו
של אדם הן לכל המצוות הן לכל כמו שאמרו רז"ל
עינא וליבא תרין סרסורי עבירה ולא תתורו
אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וכן השפתיים והפה
המות והחיים ביד הל' זה לשון ושפתיים גומרים
בדיבורם מאכלות אסורות וכיוצא והשדרה ג'ב
כי הוא עיקר הגוף הגאוה שהולך בקומה וקופה
לפי זה שייך דוקא רמז זה לולב שהם מרמזים
על ארבעה ראשי אברים ראשים שמה נקשים בל
האברים כל עבירות של תורה ויהי ר שון לחשבון
העוונות דייקא כי הר' מינים דהיינו הד' אברים
הם ראשון לכל העונות וחשבונות שכולם יוצאים
מד' אברים הנ"ל שהלולב מרמז עליהם ולכך נצטווינו
בזה לעורר אותנו שנשמור שד' אברים הנ"ל לבל
נבוא לעבור ח"ו על כל עבירות שם אמור
צדיק
וטוב לו
במדרש
דגרים ג' דברים בקש סשה מפני מה יש צדיק וטוב
לו וכו' ותירץ דצדיק בן צדיק ורשע בן רשע וכו'
והקשה האר"י זללה"ה דחרי אנו רואים בחוש
שלפעמים לא כן פוח ותירז דמיירי ע"י גלגול
לכאורה תמוה הוא קושיית הגמ' דהרי על צדיק
וטוב לו לא קשיא מידי וחיה לו להקשות רק על
רשע וטוב לו וגם על תירוז האר"י קשיא דהרי עניני
גלגול כן הוא רעם רשע הן יפעל אל פעמים ושלש
עם גבר אבל בצדיק מתגלגל כמה פעמים כמפורש
בזוהר ובמקובלים ובודאי רבי חנינא בן דוסא
היה גם כן מגלגול כמו שכתב הרב האר"י בעצמו
וא"ש מקודם היה ג"ס צדיק גמור ועכ"ז היה רע לו
ונלעוד וונראה לפי עניות דעתי דחדא מתורץ בחברתה
ופשוט הוא שיש צדיק שסובל יסורין ועניות
והכל מקבל בשמתה ובסבר פנים יפות ומקיים
ואהבת בכל משודך בכל מדה ומדת שמודדין לו
ואינו בועט ויש שמתרעם במחשבתו ונמצא שלא הקשה
על צדיק וטוב לו רק על צריק ורע לו וה"פ מפני
מה יש צדיק וטוב לו שתמיד טוב לו אף שבאה
עליו הרעה כמו נחום איש גם זו שכל מה שבא
עליו היה אומר כל מה דעביד רחמנא לסב עביד
ויש צדיק ורע לו שסובר בדעתו שהרע הוא במקרה
לו ח"ו ומתרעם והוא חקירה עיוניתי וכן ברשע
והשיב לו צדיק בן צדיק וכו שמקודם היה צדיק
והורגל או הלב יודע שאמרו לו סיבת הדבר
מקודם והקודמים היו יודעים אך הדבר צדיק
בן רשע רע לו במחשבתו כי טבעם של רשעים שחרה
להם על רעתם וזה היה מקודם רשע ואף שהוא עכשו
צדיק מ"מ נמשך אחר טבעו הקודם וכן להיפך
אצל רשעים 'שם' לך
בעל תשובה
גדולים
בעלי תשובה שבמקום שבעלי תשובה עומדים וכו'
דייקא ואינו יורד למדרגת הרשע וא"ע אינו
רשע אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד לעמוד
דייקא שכשעומד במדריגה אחת ואינו הולך
ממדריגה למדריגה ואף שאינו יורד מ"מ אינו נקיא
צדיק גמור וזהו אין יכולין לעמוד דייקא משא"כ
הבעל תשובה אף שאינו עולה יותר מ"מ נקרא
צדיק בערך הקודם והוא ע"ד משל כשאיש בריא
נחלש מעט נקרא חלש וחולה אבל החולה כשמתחיל
להבריא אומרים עליו שהוא בריא שם בא
המתפלל
על צער השכינה
"בצרתה
לי קראת ויענני" מה ענינה של ה הא" ב"בצרתה' אלא
רמז הוא שכל המתפלל על צרת ה' על צער השכינה
הוא נענה אור המאיר
מקץ
ענינים
מדוּמים
כל הקנינים
המדומים מעשה עוה"ז ותאוותיו שהעולם רודף אחריהם
צריך שיהיה הקנין ההוא בעצמותיו בנפש ולא יתלה
ע"י הזולת כמו העושר שתולה בממון וכן הכבוד
נתלה בזולת באחרים שיכבדו אותו והנה אין
בכל דברי העולם שיהיה הקנין מצו בעצמו כמו
מעלת החכמה והגבורה קול
אריה ירמיהו
ערבוּביה
כרם שהוא נטוע בערבוביא
שכל תלמידי חכמים הם בערבוביא זה אומר כה
וזה אומר כה לענין עבודת הבורא ית' לא נשאר
כ"א זה התיקון והוא ציון במשפט תפדה ציון
הוא הלומדים וזהו אם יש בו לכוון שתים נגד
שלש שתים הם בעלי הדין שלא יטענו שקר נגד
ג' הם הדיינים אם יכוונו דבריהם לאביהם שבשמים
ולא יעשו עולה שם ישעיה
אתערותא
דלתתא
כי לא
תוסיף עוד ארחם את בני ישראל לרחם מיבעיא ליה
ופירש הזוהר כי לא אוסיף לכעוס עוד אז ארחם
ויש לפרש כשיהיו צדיקים והם יעשו פ"נ דלתתא
יתער עובדא לעילא וזהו לא אוסיף עוד ארחם
כי הם יעוררו הרחמים מלמטה שם בכרות
הרגל
נעשה טבע
לפעמים
יקרה שנעשה פתגם מעשה הרעה אשר לא טוב בעיני
ה' כמו מתחילתו תיקון שחוק הקארטין קלפים או
תיקון הבגדים שבזמננו ולפום ריהטא נראה
שאינו עבירה וממנו יראה וכן יעשה עוד אחרת
ופני הדור המה כמחריש ע"ז בשביל שאינו עבירה
גדולה אך לאחר זמן ולאחר דורות נמשכו מזה כמה
רעות גדולות לאין קץ ורוצים לתקן הדבר ההוא
וזה אי אפשר שכבר נעשה כטבע והרגל וזהו
וילכו אחרי ההבל אחרי דייקא אחר זמן מופלג
רוצים לתקן ואי אפשר לתקן ולכך ויהבלו נשארים
בהבלם ולא אמרו איה ה' שם
מסעי
הספדוֹ
של המוֹכח על משלין
בימי
המוכיח מפולנאה היה בעיר מוסר שציער מאד את
אנשי העיר במסירות. פעם חלה ומת. צווה המוכיח
למשמשי החברה להודיע לו את זמן ההלויה.
כשהודיעוהו הלך להלויה. כשראה העם שהמוכיח
הולך ללוותו הלכה ממש כל העיר אנשים ונשים.
שמח בנו של המוסר מאד שהמוכיח חילק לו כבוד
והלך בעצמו ללוותו. המוכיח הלך עד בית העלמין.
כשבאו עם המת והשכיבוהו אצל האוהל כנהוג
התקרב המוכיח ועמד אצל המת לאמור עליו הספד.
נהנה מאד בנו של המסור. אז פתח המוכיח דיבורו
במשל ואמר בזו הלשון
"פעם
אחת היה לאדון כלב אחד ונקרא שמו בריטאן." כששמעו
בניו את הפתיחה הבינו שידבר בגנותו וחזרו למבצר
להביא משם עבדי האדון וריקים לעשות למוכיח
בזיון או להכותו. ר' מאיר מילקעס שהיה שם
תפס את המוכיח בשפולי בגדו ולחש לו שבני
המסור הלכו להלשין עליה אבל הוא לא הפסיק והמשיך.
"לכלב זה היה טוב מאד אצל האדון כי היה תופס
תמיד כל מיני חיות בעת נסיעות האדון לציד.
ויהי היום וּמת הכלב הזה"---והראה המוכיח בידו
על המת. והיתה שמחה בין החיות. ואמר להם השועל
הפיקח שבחיות "הוי סכלים מה אתם שמחים אילו
מת קודם שלמדו ממנו שאר הכלבים לתפוס חיות.
היה ראוי לשמוח כעת כשכבר למדו ממנו שאר
הכלבים של האדון לצוד חיות. היה טוב יותר
לו היה חי כי כשראו שאר הכלבים שהם צדים
חיות ובא הכלב הבריטאן וחטף מהם בפיו את שכבר
היה נצוד על ידם והביא לאדון והכל היה נקרא
על שמו. והפסיקו כל הכלבים לצוד כי אמרו
מה להם לטרוח ולא נקרא על שמם. אך כעת שהבריטאן
הלז מת ויתפארו כל הכלבים לצוד בכדי לישא
חן בעיני האדון ונמצא שנתוספו עליהם כמה וכמה
כלבים צודים ומה לכם לשמוחו." והמוכיח
הוסיף "זוהי כוונת הפסוק 'ושבח אני את המתים'
שכבר מתו כי אילו היה מת קודם שלמדו ממנו
אחרים היה משובה על מיתתו. אך לא כן. עתה
שאין שמחה 'שמן החיים' מחמת שאר המוסרים
שעודם בחיים." והבעש"ט נ"ל אמר שהיה עומר
כלב מוכן הנקרא בריטאן אשר תיכף כשיקבר
תתגלגל נפשו בזה הכלב והבזיון שעשה לו המוכיח
בהספדו הוציאו מעונש זה.
שבחי הבעש"ט