רבי משה מפשבורסק
סופר סת"ם, זמן רב היה מהצדיקים הנסתרים ולא ידעו על קדושתו ופרישותו, אף גדולתו בנגלה ובנסתר באה לידי גלוי שלם אחר פטירתו כשבין כתביו מצאו את שני חלקי ספרו "אור פני משה" על התורה ועל משניות ומאמרי חז"ל. ספרו זה זכה להסכמות מאת גדולי הצדיקים וגאוני הדור בתוכם רבי לוי יצחק מברדיטשוב, רבי ישראל מקוזניץ, רבי יהושע העשיל מאפטא, רבי אפרים זלמן מרגוליות מברודי ובעל "ישועת יעקב" מלבוב.
רבי משה היה תלמידו של רבי אלימלך מליז'ענסק. בניו של רבי זושא מהאניפולי מסרו שאביהם העיד עליו שהיה כותב ספרו בקדושה. ובשעת הכתיבה היה להב יוצא מהאותיות היה חברו המקורב של הצדיק רבי אברהם משה מפשבורסק מתלמידי רבי זושא מהאניפולי .
רבי משה נפטר בפשבורסק בי"ב טבת תקס"ה. בין תלמידיו ---החוזה מלובלין.
 
המראה החיצוני
שמעתי אומרים דאי' בס', מעשה מלך אחד שמע מכל אשר עשה משה איש האלקי' נפלאות ותעצומות. והמלך הזה היה מכיר בצורת הפרצוף והסכים בדעתו ושלח צייר אומן המדברה אל משה לצייר דמות תבניתו. ויהי כאשר בא אל המלך ויפן כה וכה וירא כי אין איש בעולם רע מהתואר צורת הפרצוף הזה שהיה מראה סימני מדות רעות ומגונות. ויצו המלך להרוג את הצייר הזה באמת בעבור שמעל בשליחות המלך. ויקח המלך בדברים את הצייר השני ואמר לו כזה וכזה. ויהי כאשר בא הצייר השני אל משה וירא פניו והנם כתבנית אשר הביא אתו הצייר הראשון ותסמרנה שערות בשרו באמרו כי למיתה ילך גם הוא בבואו אל המלך. ויגש אל משה ויאמר לו כך וכך והנה בקשתי שתאמר לי מדוע פניך רעים? ואתה אינך דומה לשום בן אדם אשר על פני האדמה. ויען משרע"ה ויאמר, אתה בן אדם קרוץ מחומר אשר טחו עיניך מראות ולבך צפנת משכל הטוב טוב, יאמר למי אשר פניו מורים ומוכיחים להיות טוב הלא זה הוא כבהמה לפי טבעו הוא טוב וזה הדבר הטוב מי אשר הם פניו רעים עד מאד והוא גובר על החומרית ומהפכו לטוב, זה הוא בעצם אשר לו משפט הטוב לקרוא לו טוב, כי הוא בבחירתו טוב. עד כאן שמעתי, הגם שיש לפקפק שתשובה זו אשר השיב יראה מיעוט ענוה ואצל משרע"ה נאמר והאיש משה עניו מאד כו' מ"מ אאמין כי היה צריך להשיב כזה בכדי שלא יתחלל ש"ש על ידו ח"ו באמרם שמשה רבן של כל ישראל צורתו מוכחת כזו. לכך השיב האמת ודוק, כי הוא דקדוק נכון. אור פני משח קרח.
 
צדקה לעניים
נודע טבע רוב בני תמותה, אשר אם היה דרכם לפזר פזר לאביונים דבר קצוב ואם אירע שמתרבים בני ביתו אז משום שצרכי בני ביתו מרובים הוא ממעט מהצדקה והחסד אשר הורגל ליתן, ואפשר לכך רימזה תורה כאשר אמר יעקב זה אשר אינני שלם ודבק בהשי"ת קטנתי מלעשות מכל החסדים ומכל האמת אשר הייתי רגיל בו עד הנה, ומפרש מפני מה, לזאת אשר עשית אתה, השי"ת זאת את ומפרש מה היא לזאת? כי ר"ל בעצמי עברתי את הירדן הזה ר"ל הייתי עובר ומתהלך בעוה"ז רק אני ואשתי בגופי ולא הייתי מטופל ויכולתי ליתן צדקה, ועתה הייתי לשני מחנות ר"ל אין בית אחד מחזיק אותי ואת בני ביתי לרובם ואיך א"כ אוכל ליתן צדקה? אמר הכתוב כאשר אומר איש זאת אז תפול עליו אימה ופחד מאימת מלך בש"ו אשר מעליל עליו וכיוצא. וז'א שמתפלל הצילני נא מיד אחי שלא יגע בנפשות וגם מיד עשו, מיד דייקא, ממון הניתן מיד ליד, היינו שלא יגזול את נכסי, כי ירא כו' אם על בנים, כי איך אפרנסם לחם לפי הטף? אמר הכתוב כאשר וילן שם בלילה חהוא ר"ל אינו שב מרשעו ולן בחשכת חומרו כנ"ל אז סופו ויקח את אשר הי' ראוי לפזר לצדקה לפרנס עניי ישראל, וז"א מן הבא לידו, ר"ל מהמעות אשר היה ראוי לבא בידו של עני דרך כבוד כדין בטי"ד הלכות צדקה, עתה הוא בעצמו לוקח זאת מנחה לעשו אחיו כמחז"ל לא זכה ועניים מרודים תביא בית ר"ל שתביא אתה בעצמך אותו חביתה לוקח ממונך וטובה יהיה בעיניך שלא יכבה וכיוצא, דוק היטב כי הוא רמז נכון להמתאמצים לבבם לתת לאחיו האביון כמתנת ידו אשר ברכו ה' כי אין שום אמתלא וטעם של זה ועתידים ליתן את הדין.. שם וישלח.
 
לימוד תורה בחבורה
נודע מחז"ל על הפסוק חרב אל הבדים, חרב על שונאיהם של ת"ח שיושבים בד בבד ועוסקים בתורה ולא עוד אלא שמטפשין כו'. ואפשר זה רימז והבאת את הבדים דייקא ר"ל אותם היושבים בד בבד ועוסקים בתורה תביא אותם בטבעת, בטבע כזה שיהיו על צלעת הארץ, זו תורח במדריגה זו לשאת את הארן, לישא וליתן בהם דייקא ר"ל ברבים יחד בחברים, וז'א לשאת ר"ל להגביה את התורה כו'. אם ישב יחידי אז יהיה טפש ולא יתנשא ע"י התורה משא"כ אם יתחבר ללמוד בחבורה אז תהיה הפעולה לשאת את הארן כמחז"ל מיני' ומיני' תסתייע מילתא כו'. ועוד רומז לשאת כמ"ש בראש הומיות תקרא דייקא בקול גדול, כמ"ש חברים מקשיבים לקולך השמיעני, י"ל כפשוטו כאשר חברים מקשיבים לקולך אז השמיעני ר"ל תקרא בקול רם וז"א לשאת את הארן דייקא, להגביה קולו בתורה ברבים דייקא, משא"כ היושב יחידי כמ"ש ישב בדד וידום כו בהיותם עוסקים בתורה בחבורה לא יסורו מן התורה ימין ושמאל, היינו שיהיו יודעים כל פרטי דינים על בוריים משא"כ אם ישבו בד בבד.
הלא מפני מה אין בני אדם הפצים ללמוד בחבורה? הוא באמרם שאין להם חבר בלימוד כמוהם וגנאי להם להתחבר עם פחותים שבהם. וז"א בטבעת הארן, ר"ל יאחזו בטבע התורה אשר ניתנה בהר סיני הנמוך שבהרים בכדי להורות ענוה, ר"ל אותן אשר עד הנה היו יושבים בד בבד לעסוק בתורה. אמנם מעתה יאחזו בטבע הארן לתפוס במדת ענוה ואז וודאי יתחברו עם חברים לעסוק עמהם בחבורה. שם תרומה.
 
למוד משניות
מעשה היצה"ר עגול הוא כהדין טבעת, אמר הכתוב ויסר פרעה את טבעתו דייקא מעל ידו זה כחו, אשר פירש רשת עגולה ללכוד רגלי בני אדם בתוכה. אמנם מן הצדיק מסיר טבעת זו, ואדרבא לאידך גיסא, ויחן אותה, את עול התורה שיש בה ה' חומשים, שיעמול בה, ולא זו בלבד אלא אף גם וילבש אותו בגדי שש דייקא, שמסייעו ללמוד ששה סדרים, אשר על ידי כן מתלבשת הנפש מלבושי ישע. והנה בלימוד המשנה נזבח היצה"ר כדאי' בתיקון שבת של האר"י זלה"ה וז"א אחרי עסקו במשניות הנה כבר וישם רבד הזהב המורה על דין על צוארו, ר"ל שהאדם הזה משים רבד על צואר יצה"ר שלא יתקרב אליו. שם מקץ.
 
סיבת החורבן
החדש הזה לכם כו' -- גם אני עצב נבזה לא אמנע את פרי עטי מלכתוב מורשי לבב למשמרת שלא אשכח דבר. אפשר י"ל הקב"ה רימז להם בכאן חורבן בית המקדש ובנין בית המקדש אשר אנחנו מחכים לה, ואני מקצר בלשוני והמעיין יעיין היטב ויהי' נקל להבין, ידוע בדחז"ל שבהמ"ק הראשון הי' בזכות אברהם שקראו הר כמ"ש בהר ה' יראה ונחרב, יצחק קראו שדה כמ"ש לשוח בשדה ונחרב, כמ"ש ציון שדה תחרש. יעקב קראו בית כמ"ש אין זה כי בית כו' והוא בה"מ אשר יבנה בב"א ויהי' קיים לעולם. ואי' במס' סוכה עתיד הקב"ה לשחוט את היצה"ר כי נתן עיניו במקדש ראשון והחריבו, והרג ת"ח שבו וסופו שנתן עיניו במקדש שני והחריבו והרג ת"ח שבו ע"ש. וכבר הוכיח הנביא הוי מושכי העון בחבלי שוא כו' נמצא אם היצה"ר גובר אז האדם עצמו חייב כי בעודו היה כחוט עכביש היה לו נוח לכבשו. וז"א דברו אל כל עדת ישראל לאמר זה לזה ויקחו להם איש זה יצה"ר, ר"ל, הם בעצמם יקהו ע"י רוב הרגלות במעשיו ע"י זה יהיה נקרא איש כדבחז"ל שבהיות נק' איש הוא בעל הבית אצל אדם אז ע"י רוב הסתר של היצה"ר נחרבו שני בתי המקדש אשר היו בזכות אבות הם אברהם ויצחק אשר קראו שדה הר, אמנה אל תתיאשו מלהגאל בב"א ואם ימעט הבית זה בה"מ מהיות משה מהיות לישראל הנק' שה פזורה, אז לא בלבד תהיה גלות לישראל אלא גם השכינה תהיה בגלות עד בא גואלנו. שם בא.
 
משיח יבוא בהיסח הדעת
א
אל יעמוד אדם ויצעק מתי יבוא משיח צדקנו, אל יעש אדם כן לצעוק ולא לעשות תשובה כראוי המקרבת את הגאולה. כאשר יהיה היסח הדעת אז ילד יום הגאולה כמחז"ל ג' דברים באים בהיסח הדעת; משיח כו'. ואחשוב לומר כאשר יעשו בל ישראל תשובה שלמה ולא יחזיקו טיבותא לנפשם רק יסיחו דעתם מביאת משיח בחשבם לאמר עדיין לא יצאנו ידי חובת התשובה הראוייה לשיבוא משיחנו הנח אז יבוא משיח צדקנו במהרה בימינו אמן. שם בשלח.
ב
אל יתיאשו ישראל מהגאולה כי גם השכינה בגלות ובשביל עצמו כביכול בודאי יעבור על חטאם של ישראל ויגאלם. שם תשא.
 
שני סוגי מצוות
נזרקה מפי חבורא קדישא של רבן כל בני הגולה הגאון מהו' דוב בער שי' עד ביאת משיחנו שמעתי אומרים; כי יש מצוות שהגוף מסוגף בהן כגון תענית וכיוצא ויש מצוות שהגוף נהנה מהן כגון עונג שבת וכיוצא. הנפקותא ביניה' היא; אותן שהגוף מסוגף בהם אם עושה אותן האדם יכול בודאי לעשות המצוה לשם שמים כי אינו יכול לכוון להנאת עצמו, כי אדרבא אינו נהנה ומסוגף הוא משא"כ אותן מצוות שהגוף נהנה בהן יכול האדם לכוון להנאת עצמו. אמנם איננה עבודה מובחרת רק גם בהן יכוון לשם שמים. שם וירא.  
 
עומדים צפופים ומשתחווים רווחים
אותם בני אדם שהם עומדים בעולם הזה בקומה זקופה צפופים הם למעלה בבואם שם בראות מעשיהם נכתבים בספר אותם אשר הם שחים עד עפר בעוה"ז רווחים להם שם ולרמז 'רוחים' ר"ת 'רואים 'ושמחים 'חלקם 'ינתן 'משלם כי לא התענגו בעוה"ז כדי לנכות להם שם. שם אבות.
 
הסומך גאולה לתפלה
עפ"י דאיתא כל הסומך גאולה לתפלה אין היצה"ר שולט בו כל אותו היום כו', ואפשר זה רומז האי תנא בגמרא באומרו כל ימי הייתי מצטער כו' על תפלתי שתהא סמוך למטתי דייקא, כי אז אח"כ לא יסית בי יצה"ר. משא"ב אם יש שהות בין עמידה ממטה עד זמן התפלה אז מבלבל מחשבות אדם כנודע. שם ברכות.
 
האדם נולד צדיק
בתחלת הוולדו של אדם הוא יוצא מבטן אמו צדיק כי הנשמה ניתנה לו בעודו בבטן אמו והיצה"ר בא אח"כ כשחז"ל לפתח חטאת רובץ והצדיק נקרא שמש כמשחז"ל עד שלא שקעה שמשו כו' והיצה"ר נקרא לוט עיין בזוהר ובאלשיך ז"ל הגוף נקרא עיר קטנה כו וז"א השמש יצא על הארץ ר"ל בעת הוולדו יצא נקי כשמש ר"ל צדיק, כי הנשמה אצלו והיצה"ר עדיין עינו בא לו רק אח"כ. שם וירא.
 
 
העולם הבא ----שבת
העולם הזה נקרא ערב שבת, שמטריחין בו כד למצוא מה להתענג בשבת, זה עולם הבא הנק' שבת ואפשר לזה מרמזת המשנה רא"א אם לא הביאו כלי ר"ל שיתוקן ככלי מוכן מע"ש זה עוה"ז אז מביאו בשבת מגולה ר"ל בלי לבוש לנשמתו. וא"ת ומי מעיד עלי ליום הדין? וז"א ובסכנה מכסהו היצה"ר עפ"י עדים כמשחז"ל מי מעיד כו' אבניו וקורות ביתו ועצמותו של אדם בכן יראה כל אדם לעסוק בתורה ומצוות עד אשר לא תחשך השמש אז וכשיתעורר עליו הדין מכסהו השי"ת ב"ה כמ"ש ובצל ידי כסיתך על פי עדים שכל יום ויום מעיד לפני הב"ה כי עשה מצוה זו. שם שבת.
 
הלב הוא מלך האברים
נודע שהלב הוא מלך ומשכנו הוא באמצע עיר קטנה זה הגוף ואפשר לזה רימז הכתוב אחרי חטאת האדם בעץ הדעת ומן אז והלאה נעשה הכל מעורב בטוב ורע כנודע, בא הכתוב ורימז ויקח לו למך אותיות מלך ר"ל הלב שהוא מלך באברים לקח שתי נשים היינו יצה"ר ויצ"ט כמ"ש לב חכם לימינו כו' ומפרש שם האחת עדה לשון הסרה זה יצה"ר שמסיר את האדם מדרך הטוב ושם השניה צלה זה יצ"ט המביא לאדם להסתופף בצל השכינה ע"י מעשיו הטובים. שם בראשית.
 
נדבה מאת השי"ת
הפה לא נברא רק להלל יה, ומה שאדם צריך להשתמש בפיו לצרכו זה הדבר נתן לו השי"ת בתורת נדבה. שם אבות.
 
לשלום---בשלום
ויאמר יתרו למשה לך לשלום אחז"ל לחי אומרים לך לשלום, ר"ל לקנות שלמות, כי הצדיק נקרא הולך שהולד וקונה שלמות יום יום יותר מתמול שלשום משא"ב אם אומרים לך בשלום משמע שלא יקנה יותר שלמות רק בשלמות שקנה בכך ילך לעולמו. שם שמות.
 
יצה"ר פורש לכל אחד רשתו המיוחדת לו
נודע שהיצה"ר מקפיד להסית אנשים רבים וכן שלמים. הנה חכמה בלבו לתפוש כל א' ברשתו המיוחדת לו לפי ענינו ומעשיו. והנה לאותם המבקשים לשקוד על דלתות בית המדרש ללמוד תורה יורה להם הלא ידעת מחז"ל למה נקראה שמה תושיה שמתשת כחו של אדם כו', ואפשר זה רומז זה הדבר אשר צוה ה' לבנות צלפ"חד היינו נשמות בני ישראל שהן מאילן אחד כמ"ש נצר מטעי כו' לאמר מה שראוי לאמר מה ששייך לנשמות. והיא כאשר ידבק עצמו לטוב זה תורה לעסוק בזה אז יעמיד היצה"ר שיכים בעיניהם ויאמר הלא אם תעסוק בתורה תמיד אז יהיו הגופים לנשים; חלושים כנשים, כי למה נק' שמה תושי' אמר הכתוב אל ישמיע לאזניו את דברי היצה"ר הלזה וז"א אך למשפחת מטה אביהם יתייחסו כאשר בהם בחר ה' ואהב אות' בזמן כאש' תהיינ' לנשים חלושים כנשים ועושים גבורה כאנשים בתורה. שם מסעי.
 
רמז לד' הצומות
נודע כי בשבת עליות העולמות שלא כדרך הטבע עד שהמלאכים שואלים איה מקום כבודו. ואפשר זה רימז ומלכי צדק מלך שלם גימטרי' "ביום שבת" שאז נתחבר מלכי צדק מלך שלם ועי"ז הוציא לחם ויין כל שפע טוב לבית ישראל. אמנם שכל איש מישראל דמה בנפשו והוא כהן ר"ל שחברו עובד השי"ת ולא הוא בעצמו ודו"ק.
בחזיון לילה על משכבי בליל י' בטבת שנת תקכ"ד לפ"ק חלם לי שיש רמז בפסוק על ד' צומות הללו וגם על כ' סיון שאמר השי"ת לאברהם 'ידוע 'תדע 'כי 'גר 'יהי' 'זרעך הראשי תיבות של פסוק זה " הוא י' טבת ת' הוא תשעה באב כ' הוא כ' סיון ג' הוא ג' תשרי י"ז הוא י"ז בתמוז ואח"כ ועבדום ר"ל האומות שיעבדו אותם וענו ר"ל ישראל יתענו אותם הימים הר"ת של ארבע מאות שנה נוטריקון 'אחר 'שיבנה 'מקדש ב"ב אז יצאו ברכוש גדול ר"ת ישישו בשמחה גדולה עד צום הרביעי יהיה לששון לשמחה. שם לך.
 
רבי משה אומר תהלים
בעת שרבי אלימלך מליז'נסק ערך גולה בא גם לפשבורסק היה כבר אחר חצות הלילה. והנה ראה אור בחלון, אחד היה זה ביתו של רבי משה. הוא נכנס ושאל אולי אוכל ללון פה? השיב לו רבי משה הנה עתה קמתי ממשכבי ותוכל לשכב במטתי. ושאל אולי יש מה לאכול? ונתן לו לאכול, אכל ושכב במטה. כאשר חשב רבי משה שהאורח ישן התחיל לאמור תהלים, כאשר שמע רבי אלימלך את התהלים קם מהמטה ועמד על יד רבי משה. כאשר ראהו רבי משה רמז לו שילך לישון, וחזר רבי אלימלך למטה כאשר התחיל שוב לאמור תהלים והנה עומד שוב רבי אלימלך על יד השולחן ורמז לו לשוב שילך לישון, כך היה שלש פעמים עד שגער בו רבי משה והשיב לו רבי אלימלך איך אישן ואני רואה את דוד המלך עומד אצל כבודו כשמוע זאת רבי משה אמר לו האתה הוא אלימלך? ונתודעו זה לזה. ספרן של צדיקים.