רבי ברוך
ממזבוז
רבי ברוך אחיו הצעיר של רבי משה חיים
אפרים מסדילקוב נולד במיזבוז' בשנת תקי"זּ.
בהיותו רק בן שלש נפטר סבו הבעש"ט והוא זכה
להנות מאורו אך מעט בכל זאת זכה להערצת
המוני החסידים ואף אנשי מעלה ובתוכם גדולי
התלמידים של הבעש"ט ורבי התנועה כיבדוהו
והוקירוהוּ, אם כי הוא הרשה לעצמו לעתים
לחלוק על דרכיהם וללעוג למעשיהם והליכותיהם.
אגדות רבות נתחברו מסביב לאישיותו.
אחר פטירת הבעש"ט בילה רבי ברוך זמן
מועט בחצר המגיד במזריטש ואת עיקר חנוכו
קיבל באוססראה אצל רבי פנחס מקוריץ. בשנת
תק"מ בערך התישב בטולטשין ' ולפי דרישת חסידים
התחיל לנהוג באדמורו"תוֹ. מהר יצא שסו לתהלה
ואלפי מעריציס מקרוב וּמרתוק התדפקו על דלתות
ביתו. מטולטשין עבר רבי ברוך למזבוז' בה
ישב עד יומו האחרוֹן.
רבי ברוך היה קשור באדיקות יתידה
לשיטת סבו ולא סבל כל סטיה קטנה מכאן התנגדותו
החריפה לרבי שניאור זלמן מלאדי שבספרו "תניא"
מצא רעיונות חדשים שלא הלמו לדעתו את משנת
סבו.
רבי ברוך נהג את נשיאותו ברמה וראה
את החסידות כמלכותו, הוא אהב את הרוחה ובדיחות
הדעת וזמן מה חי בחצרו הבדחן-הלצן הנודע הירשל
מאוסטרופולי. בחליו סירב לשאול בעצת רופאים
ולהשתמש בתרופות והוא נפטר ביום י"ח כסלו
תקע"א. מדבריו ותורותיו מפוזרים בספרים
רבים שכונסו אחר מותו בספר "בוצינא דנהורא"
לבוב תר"מ.
אגרת לרבי מנחם מנדל מויטבסק
מי ימלל
גבורות ה' ישמיע כל תהלתו, נאמן רוח מחסה ומעוז
אמיתותו חי חי הוא יפאר עלוי עליות מעין כל
חי נעלמה עומק רום נקודת פעולתו ה"ה ידיד
ה' וידיד נפשי ורוחי ונשמתי מאור עינים אור
עולם ואוצר חיים למסתופפים בצל חכמה ויראת
שמים, בשבילו ניזונים יושבי תבל ואיים, הרב
הגאון המפורסם בוצינא קדישא עמודא דנהורא
איש אלקי קדוש נ"י ע"ה פ"ה מופת הדור כבוד
קדושת שמו מו"ה מנחם מענדיל נ"י ויופיע לעד.
אתנו
ת"ל נתודה לאל ההיים והשלום כה לחי לשמוע
מכבוד קדושתו בשורת החיים והשלום ומכל
סיעת מרחמוהי ותחי נפשנו כן יהי רצון אמן
בחודש מרחשון העבר הגיעני מכתב ידיו
גלילי זהב ויאורו עיני מגודל השמחה וחדוותא
מסתייע סיוע שיש בה ממש כי ראיתי גודל התקשרות
האהבה הקשורה בעבותות ושם עינו ולבו
על עניני ונפלאתי על המראה ועצת ' היא תקום
ולעולם תעמוד ומיום אשר נתן לבו לדברים
ככתבם מן השמים הסס סו והכריחו אותי לעבור
על דעת אשר מעולם לא עלתה על לבי וכפו
זר נחשב בעיני לפי הצעת ענין אמיתות נקודת
לבבי בתחילת חודש חשוון העבר נתקבלתי לקבוע
איתן מושבי בהק' טאלטשין הגם בעזה"י מעולם
לבל יעבר רוני על דעתי וסדר עבודתי לפי השגת
נשמתי לא יכולתי להתאפק לכל הנצבים עלי
והפצירו בי עד בוש ויראתי לדחות עוד ומסרתי
את נפש ממש ונעניתי להם ראשי ותיכף בביאתי
לק' הנ"ל הגיעני אג"ש מכבוד קדושתו ושם בארה
מפורש ויצא מפיו הקדוש הלכה קודם למעשה
ראיתי כי דבר ה' היא וברכתי ברכת הודאה על
כי נחני ה' בדרך אמת ובטלתי רצוני מפני רצונו
ית'.
ועתה
אוהבי ידיד ה' וידיד נפש כל ישראל אור המאיר
בהיר וזהיר הנה נח ידעתי נאמנה כי כבוד
קדושתו העיר עלי משא ועבודה קשה זו כי אי
אפשר לבאר ולפרש התבילי סרדין אשר הקיפוני
מיום בואי למדינה זו מקטנם ועד גדולם שמו פניהם
עלי דבר קטן וגדול ואת ה' אלקי השמים וארץ אני
ירא להעלים עיני מהם ולהסתיר פנים מעניני
בקשתם וברחמים גדולים אני מנהלם וכשל כח
הסבל מחמת חולשת גופי ישלח דברו וירפאני
ובפרט שנה זו כמה הרפתקאות דעדו עלי הרחמן יצילני
ואין שעה עוברת שלא יבהלוני בעניני גופם ומאודם
ולא נעלם מכבוד קדושתו מועט כחי מעולם ובפרט
שנתוספה בי החלישות גופי ה' ירפאני רפואה
שלימה לכן חלותי פני קדשו לקשרני תמיד בעבותות
עלי לוח לבו חקוקה ממש לעורר עלי באהבה
רבה חסד ורחמים מאל טוב וחסד ובנקל יגיענוּ
הטובה והחיים והשלום בכל אופני הנהגה וטרם
אקרא יענני למען יתקדש שמו ית' ע"י לחזק
ולאמז ידים רפות וברכים כושלות ולאמונה
יגברו ולא יטרידני שום ענין כי אם מה שהבורא
ית' יגמור לטובה ולחסד ע"י והשם ברחמים יצילני
מקנאת סופרים וד"ל
הנה
כבוד קדושתו הבטיחני באנ"ש עלוי נפשי בגשמיות
ורוחניות יאמנו דבריו הנאמרים באמת חסד
אל יסובבני שאזכה לחוליד בנים זכרים לטוב
לפני אלקים וגם לשדך בנות עם בן זוגם טובים
וכשרים וגם אנכי לא אחשח ולא אשקוט מלעשות
ל נחת רוח בכל עניניו
והנה
ביום ו' ב' תמוז הגיעני אג"ש ממעכת"ה ושמעתי
שמעכ"ת בונה ביתו בצדק ובמשפט עלי אי"ה להשתדל
בכל אופנים אי"ה לשנה הבאה יגיעהו בעזר
השי"ת עור לתמוך בתמיכה שיש בה ממש כאשר יספר
מוכ"ז ידידנו הנצמד בקירות לבבנו מצאתי לבבו
נאמן לפני כבוד קדושתו ביתרון המעשה ובכלות
הנפש אשר אי אפשר להעלות על הכתב.
והנה
לע"ע יקבל כבוד קדושתו ממני מתנה קטנה סכין
ומזלג של כסף ויקובל לריח ניחוח אי"ה לשנה הבאה
בעזה"י כשירחיב ה' את גבולי אראה להקריב בכורים
כראוי, וגם יקבל כבוד קדושתו פרוכת נאה ומהודר
מקהילתנו מה שנדבו לבהכנ"ס כבוד קדושתו, ובקשתי
לעורר רחמים גדולים עליהם בי בעזה"י יתחילו
לבנות בית הכנסת של אבנים ויתברכו לטוב מפי
אל מבורך. גם יקבל כבוד קדושתו מנחה מהאנשים
הנלוים אלי ומתפללים בביתי פושקא של כסף
ויזכר לטוב כל אחד ואחד כמפורש שמו מעל"ד.
כיד ידידו
ואוהבו באהבה עזה ואהבה רבה ואהבת עולם
הצופה ומביט לישועתו בישועות כלל ישראל החפץ
בשמחתו ושמחת כל הנלוים עלי שיאיר אור זך ומצוחצח
ויתגלה הסדים מגולים באה"ק על ידו ויוכללו
אחינו שבגולה. ויתברכו מברכתו המרובים ונזכה
כולנו להסתופף בצל החיים באה"ק כן יהי רצון
אמן. נאום ברוך במוהר"ר יחיאל מיכל זלה"ה.
בוּצינא דנהורא השלם
ש.
'
האובד
והנדח
יש אדם
שאינו מרגיש נגעי לבבו ופשעיו ועבור זה
לא ידאג על חטאיו כי ידמה בנפשו שמעשיו רצויים
בעיני אלקים, איש כזה נק' אובד כי לא יתן
לבבו בשום פעם לשוב בחסרונוֹ, ויש אדם שיודע
פחיתות ערכו ומכיר חסרונו היטב ורוצה תמיד
לשוב בקרבו תמיד אשר לא ינוח ולא ישקיט מונע
אותו מלעשות תשובה. ואיש כזה נקרא נדח והשי"ת
אשר כוונתו לבל ידח ממנו נדח יקבצם יחד ויקרכם
אליו. וזהו מאמר הכתוב ובאו האובדים בארץ אשור,
אשור; לשון נגמר אשר האי הנמצא בדברי חז"ל כלומר
מי שהוא אבד בארציות ע"י שנראה בעיניו שנגמר
הוא במעשיו וכל דרכיו רצויים לפני אלקים, וגם
הנדחים בארץ מצרים שצר להם על עוונותיהם ונקראו
נדחים. אלו ואלו יקבצם הקב"ה ולא יעזבם לנצח.
שם עמוּד 76.
נוגע
ואינו נוגע
על מה
שאומרים הצדיקים דבר תורה ומוסר ותולים הדברים
במאמרי התורה ברמז קצת ובנגיעה מועטת משום
שנאמר ורוח אלקים מרחפת על פני המים, אין מים
אלא תורה ועל מרחפת אמרו חז"ל נוגע ואינו נוגע.
שם עמ '35.
הנקודה
הפנימית של העולם
כל דבר
ודבר מן התורה הוא שייך למקום בפני עצמו, ויש
לו מקומו המיוחד לו לכך הוא באפשר כאשר בא אדם
לאיזה מקום נתגלו לו טעמי התורה מה שהיה נעלם
ממנו מחמת שזה הדבר שייך למקום זה. וזהו אין
לך דבר שאין לו מקום. ובזה נוכל לפרש פי 'הפסוק
כי יפלא ממך דבר שיתקשה לך איזה דבר בהתורה
ואינך יודע באיזה מקום תמצאנה הנה זאת העצה
היעוצה לך וקמת ועלית אל המקום המיוחד שהוא
ירושלים. וידוע שהוא נקודה פנימית של כל העולם
שם כלולים כל טעמי התורה. שם עמוד 04.
המחשבה
והדיבור
אגוז
בגימטריא טוב דאגוז טוב הגנוז. וצריך לשבר
הקליפות הסובבות ובמה משברים בשינים או
בידים וזהו ברית הלשון שצריך להסיר הערלה ושיראה
טוב הגנוז. וכל הדברים שמזדמנים לאדם אלה ניצוצות
השכינה שנתלבשה במלבושים בדברים בטלים
וצריך להוציא יקר מזולל שהדיבורים רודפים
אחר האדם שיעלה אותם ולבררם מתוך פסולת.
וזהו כשדבק בה' ומחבר המחשבה לדיבור שלא
יהי' כ"א בדעת ובהשכל שבאזנו ישמע ובלבבו יבין
מה שמדבר ואפילו בדברי חול ואח"כ יכול לדבר
אפילו בדברי תורה ותפלה . ושם עמ'.
בענין
הרפואות
א
כל דבר
שבעולם דצח"מ [דומם צומח חי מדבר] צריכים שתהיה
להם עליה ע"י האדם ולבן כשהאדם חולה ר"ל וצריך
לרפואות ממיני עשבים שהוא צומח ושאר דברים
צריך להאמין באמונה שלימה שלקיחת הרפואות
היא רק בכדי שתהיה להם עליה ע"י לקיחה זו.
ובאמת הקב"ה יכול לרפאות כל חולה בלא זה
שהוא יחוד גמור שאין יחיד כיחודו וא"צ לשום
דבר ומחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית ובידו
נפש כל חי וכל מה שברא הקב"ה לא ברא אלא לכבודו,
כל הענין רפואות וחכמות חיצוניות שתהיה
להם עליה ע"י האדם בעת שצריך דבר ויעלה אותו
באמונתו ביחוד. שם עמ
84.
ב
נודע
אשר מחטא הקודם נפלו הרבה ניצוצין בין הקליפות
בדומם צומח חי מדבר. והנה החי יש לו עליה אם
מצוות התלויות בו, היינו בשחיטה ויהנה ממנו
ישראל בכוונה ויתעלו הניצוצין למקורן. גם הדומם
יש לו ע"י שמקיימין מצוות התלויות באדמה.
וגם בצומח הראוי אם יאכל ישראל בברכה ובכוונה
יש לו עליה, אבל נ"ק שנתפזרו בין הסמים המרים
האיך תהיה להם עלי' ? אך השי"ת אשר כוונתו
לבל ידח מהם נדח יסבב להזמין החולה שנחלה מחמת
גרעון מעשיו כל הסמים עם הנ"ק לשורש נשמתו
ומעלה אותם מצומח לבחינת חי מדבר נתרפא.
שם עמ 63.
המהלך
הרב
יש לו
לאדם ללמד על עצמו תמיד חובה, ויהא נדמה לו
כאילו לא התחיל בעבודת בוראו כלל. וזהו
הלוך ילך ובכה יותר מה שהוא בבחינת הולך
הוא בוכה ונדמה לו שעדיין הוא מבחוץ. ולז"א
כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד, כי יש לו לזכור
תמיד שלא התחיל עדיין ויש לו עוד מהלך רב להלוך.
שם 45.
נגד
ההתבודדות
כל אדם
נברא לתקן דבר בעולם נמצא או הוא צריך לעולם
או העולם צריך לו. יש אדם שיושב תמיד מסוגר
בהירי חדרים ולומד שם תמיד ואינו יוצא לחוץ
לדבר עם שום בן אדם, ובעבור זה רשע יתקרי, כי
כשידבר עם בני אדם יתקן הדבר אשר נברא בשבילו.
וזהו אל תהי רשע בפני עצמך, פי' עם הדבר שאתה
יושב לבדך בהתבודדות בדבר הזה אל תהי רשע. שם עמוּד 27.
בשם
זקנו הבעש"ט
א
שאלו
להבעש"ט מהו עיקר העבודה הלא אנו יודעים ואבותינו ספרו
לנו שבימים הקדמונים היו אנשי מעשה מתענין
משבת לשבת ואתם בטלתם את הדבר הזה שאמרתם שכל
אדם שהוא מתענה עתיד ליתן את הדין שנקרא חוטא
שמענה את נפשו. ע"כ הגידו נא לי מה עיקר העבודה?
והשיב להם הבעש"ט אני באתי לעוה"ז להראות דרך
אחרת שיראה אדם להמשיך על עצמו שלשה דברים
הללו; היינו אהבת ה', ואהבת ישראל, ואהבת התורה.
ואין צריך לעשות סגופים. והוא אמר ע"ז שזו מדריגה
גדולה והיא לאדם גדול במעלה אבל לאדם הבינוני
הוא צריך מקודם לראות שכל הדברים הגשמיים והגופניים
יש בהם חיות קדושה והכוונה תהיה רצויה לשם
ה' לבד ולשבר היצה"ר ולהפשיט א"ע מכל התאוות.
שם עפ א.
ב
זקיני
הבעש"ט אמר זה השער לה' צדיקים, היינו הצדיקים
הם השער לה', ואחי הה"ק מ' אפרים אמר כתיב
לפתח חטאת רובץ חטאת הוא היצה"ר רובץ על פתח
ושער הזה ומפתה לבני אדם לחלוק על הצדיק ולומר
שאינו צדיק. וזהו שאמר דהמע"ה ארוממך ה'
כי דליתני, לשון דלת ושער, שהכל היו מאמינים
בו שהוא דלת ושער לה'. שם
עמ 46.
מפירושיו
א
כל מקדש
שביעי כראו לו, לכל אדם מישראל
השבת מקדשת רק כפי הראוי לו, שם אמרת טהורות,
ב
אשרי כל ירא ה' הנה כי כן יבורך גבר ירא ה' מכיון שטוב
לו לירא ה' לכן כל הרוצה לברך את חברו .יברכנו
שיהי' ירא ה'. חסד לאברהם
ג
ירושלים"
ירא שלם שתהי' לו שלמות ביראת שלא יירא משום
דבר כ"א מפני הקב"ה. בוצינא
דנהורא השלם אמרות טהורות.
ד
כי הוא יודע תעלומות לב פי' הקב"ה יודע מה שנעלם מלב האדם,
שם עמ 86
ה
ישמחו איים רבים איים לשון איה היינו שלעתיד ישמחו אותם
שהיו אומרים בכל פעם איה מקום- כבודו. שם עמ 46.
ו
"אנא ה'
הושיעה נא היינו שתושיע
לנו שנוכל לבקש את ה' אנא לשון בקשח. שם ע 65.
ז
"הקם
לעבדך אמרתך אשר ליראתך" היינו שהשי"ת יקים לי מאמרים שיעוררו
אותי ליראתו יתברך. שם עמ
86.
"גם אויל
מחריש חכם יחשב פי' אע"פ שהאויל
מחריש ואינו מדבר כלום אעפ"כ החכם הוא החשוב.
שם עמ' 76.
ט
אף אם
איש ישראלי סר ח"ו מהדרך הטובה ועושה רשע מ"מ
אינו מרשיע מכל וכל עוד שלא ישאר בו מה מהטוב,
אלא נשאר בו עוד מעט שאינו רשע, וזה שאמר
דהמע"ה אשירה לה' בחיי אזמרה ,לאלקי בעודי הנני
מחזק ומאמץ את לבבי להודות ולזמר לה' בכוח
זה העוד, שם עמ 26
י
פעם נתארח
אצלו איש חשוב ונכבד שבא מאה"ק וחשיבותו היתה
ניכרת בפני רבנו כי היה מקרבו ביותר, בליל שבת
היה יושב בשלחן רבנו והנה היה זה האיש מאותם
המתאבלים תמיד על ציון וירושלים אשר דרכם להיות
תמיד ביגון ואנחה, כאשר זמר רבנו כל מקדש כדרכו
בניגונו הרגיל ובא לאלו התיבות אוהבי ה' המחכים
בבנין אריאל הביט רבנו על האורה וראה אותו
דואג ונאנח כדרכו בחול, הפסיק רבנו הניגון
מהזמר וגער בו אוהבי ה' המחכים בבנין אריאל
ביום השבת קודש שישו ושמחו, ואח"כ חזר לומר
בניגון הרגיל. שם עמ' 91.
על
דרך ההלצה
שינה
של רשעים הנאה להם והנאה לעולם ההנאה תהיה
אם שינתם תהא שינת עולם שלא יעמדו עוד. שם עמ 81.
נוטרקין
של בבא קמא
פעם אחת
בשמחת תורה היו החבריא קדישא של מרן הבעש"ט
זי"ע שמחים ומרקדים בעיגול והשכינה מתלהטת
סביבם באמצע הריקוד נקרעה הנעל של אחד דמן
תבריא ועי"ז לא היה באפשרי לו לרקוד עם החבריא
ולשמוח בשמחה של מצוה זו ונצטער ע"ז מאד.
אמרה אליו הצדקת אדיל בתו של הבעש"ט ע"ה שעמדה
מן הצד לראות בשמחתם ובקדושת התלהבותם, כי
אם יבטיח לה שתלד באותה שנה בן זכר תתן לו מיד
נעלים טובות. הבטיח לה שבודאי תלד בשנה זו
בן זכר. וכך היה באותה שנה נולד רבנו הקדוש
הרבי ר' ברוך זי"ע. בעודו בילדותו ממש ניכר
בי לגדולות נוצר. כשהתחיל ללמוד גמרא שאל אותו
זקנו הבעש"ט איזו מסכתא הוא לומד, ענה לו כי
הוא לומדבבא קמא. שוב שאל מה פירוש בבא קמא
השיב בבא קמא נוטריקון ב'רוך בן א'דיל ק'דוש
מ'בטן א'מוֹ. שם עמ 8.