רבי אברהם דוב מאברוטש
 מתלמידי רבי נחום מטשערנוביל, שימש ברבנות  בז'יטומיר ובאברוטש. בשנת חקצ"ב עלה לארץ ישראל.  לפי האגדה החסידית נמשכה נסיעתו אך ימים מועטים  ואירעו לו נסים בדרך. עם בואו ארצה התישב בצפת ונתמנה לרבה של קהילת החסידים וראש הכולל שלהם. שירת את עדתו במסירות רבה ודאג לכל צרכיה. התהלך עם אנשיו בלבביות יתירה והיה להם מדריך ומחנך.  ספג עלבונות ומכות בימי הביזה בצפת בשנת תקצ"ד. אחר הביזה פעל גדולות בארגון הקהילה מחדש, אך בנס ניצל בימי הרעש בשנת תקצ"ו ועבד קשה בהחשת עזרת לפצועים ובהצלת המועט ששרד, גם אחר התנפלות הדרוזים לא נשמע לעצת מעריציו לעזוב את צפת ולעבור למקום אחר, הוא נשאר בה עד יום  פטירתו י"ב כסלו תר"א, ומנוחתו כבוד במערה אחת עם  רבי דוד שלמה מסורוקה
 ספרו "בת עין" המכיל את מבחר דרשותיו ושיחותיו בפני תלמידיו וחסידיו בהיותו עוד בחוץ לארץ והוספות מדבריו בארץ ישראל הופיע  לראשונה בירושלים תר"ז
 
 ירושלים
 כמשל האדם, שעיקר חיותו תלוי בדם הנפש שבלב ומשם תתחלק החיות לכל האברים כך ירושלים עיר הקודש הוא לבא דעלמא ושם הוא עיקר ההיות ושפע טוב שכל החיות, הן חיות רוחני, הן חיות גשמי, הוא בא תחלה לירושלים  בבחי' לב, ואח"כ מתחלק בפרט לכל העולם, הן  בחי' קדושה הן בחי גשמיות וכן בעולמות העליונים בת עין בהר 
 
ההכשרה לכניסה לארץ ישראל
לזה הוצרכו ישראל למעמד הר סניקודם כניסתם לא:"י ולא נתן להם הקב"ה התורה בא"י, כי לא יוכלו להכנס לא"י שהיתה בה קדושה יותר מקדושת ביהכ"נ, שהמתפלל בביהכ"נ כצריך לכוון לבו לנגד א"י, שיש בו ירושלים וקה"ק ואבן השתיה שממנו הושתת העולם, היינו בחי' מלכות, בחי' יראה, שבשבילה נברא העולם כידוע. וזו ראיה שא"י היתה בה קדושה יותר מקדושת ביהכ"נ בחוצה לארץ וממילא הרוצה להכנס לבחי' א"י צריך הזדככות תחילה במידותיו שיתחבר באבהן תחילה בבחי' אהבה, יראה ותפארת לה' בלבד והזדככות גדולה כנ"ל. לכן לא יכלו ישראל להכנס לא"י עד שעמדו על הר סיני תחילה ופסקה זוהמתן ונזדככו מידותיהם בחי' אהבה ויראה והתפארת בלתי לה'  לבדו ואח"כ נכנסו לא"י בקדושה ובטהרה בשלמות שם לך  
 
פירות ארץ ישראל
 עיקר כוונת הבורא ית' כאשר ברא בחי' אכילה הוה רק בשביל  בחי' ארץ ישראל מחמת שפירות א"י יש להם קדושה כ"כ כשאדם אוכל מפירות א"י שהם ז' המינים שנשתבחה בהן א"י ואוכל אותם  בקדושת הגוף מעורר ז' מדות העליונים ונקשר ונדבק לבחי' קדושה  עילאה ובא לבחי' ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים ,ולבחי' אכילה זו צריכים לכסוף להשתוקק מאוד שעיקר בריאת האכילה היה בשביל זה כדי שע"י אכילה יהיה קשור ודבוק בבחי' קדושה לעורר ז' מדות עליונים. אבל בלא בחי' אכילה מקדושת ז' המינים מפירות א"י היה קשה מאוד לידבק בבחי' קדושה לעורר ז' מדות עליונים, בחי' אכילה הוא עבדות גדולה לידבק ע"י לבחי' קדושה ע"י פירות א"י. ובחו"ל  בחי' שבת הוא בחי' א"י שע"י אכילת שבת יכול לדבק א"ע לבחי' קדושה עליונה כמו ע"י אכילת פירות א"י, ובחול יכול לידבק א"ע  לבחי' קדושה ג"כ ע"י אכילה ע"י שיזכור תמיד בחי' א"י. וזהו כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ואכלתם מפירות הארץ, אני מזהיר אתכם שיהיה לכם בחי' ושבתה הארץ שבת לה' היינו שתהיה אצלכם אכילת פירות א"י כמו אכילת שבת, היינו לדבק א"ע ע"י אכילה לבחי' קדושה ולעורר ז' מדות העליונים הקדושות ע"י ז' מינים  שנשתבחה בהן ארו ישראל שם בהר
 
 מתוך הספד על הרוגי הרעש בצפת
 שאלו תלמידיו את ר' יוסי בן קסמא אימתי בן דוד בא א"ל כשיפל  השער הזה ויבנה ויחזור ויפול ויבנה ויחזור ויפול ולא יספיקו לבנותו עד שב"ד בא. שע"ר אותיוה רע"ש גם בגימ' צפ"ת וזה כמה שנים שהיה רעש גדול שתי פעמים בארץ ונהרגו כמה נפשות ר"ל וזוהי נפילה אחרונה ועד שלא יספיקו לבנותו ב"ד בא אכי"ר. שם ויחי
 
 העיקר להיות מן המצפים
 עיקר העבודה להיות תמיד מן המצפים לישועה, ומחמת זה הי'  מבטלים בחי' סט"א שהוא כל תאוות רעות ומדות רעות יה"ר שנזכה  לזה ובזכות ובא לציון גואל כיה"כ שם דרוש לחנוכה 
 
נח הרמז למשיח
בכל הענין של נח והתיבה רמזה לנו התורה הקדושה גם לימות  המשיח, ושהכל תלוי בתשובה שישובו ישראל לה'. כי ענין התשובה הוא ע"י שיתבונן האדם בגדולתו יתברך ויאמין באמונה שלמה שהוא בוחן כליות ויודע כל מעשי אדם ותחבולותיו כמאה"כ 'אם יסתר איש  במסתרים ואני לא אראנו וגו' ואחר כך יחשוב ויסתכל בכל מעשיו ומחשבותיו אשר עבר ועשה נגד רצונו יתברך, ובזה יבוש מאוד ויכנע  לבבו בקרבו ויתחרט באמת בכל לבבו ויקבל על עצמו לילך בדרכי ה' ולעשות רצונו יתברך, ומה רצונו ית'? לעבדה ולשומרה, לעבדה במצוות עשה ולשמרה במצוות לא תעשה, באהבה וביראה לפני ה', ולקבוע עתים לתורה, ואז עי"ז באתערותא דלתתא תהיה אתערותא דלעילא. וכן יעורר מלמעלה ג"כ ע"י חרטתו ועל כל מעשיו שעברו יעורר בחי' נחמה וחרטה כביכול למעלה על בחי' הגלות, וגודל היסורים שהיו לאבותינו ושאר יסורים של מצרים ובבל, בפרטות וכללות ישראל. וע"י מעשה הטובה ובחי' אמונה בה' שחפץ חסד הוא ימשיך ג"כ רב חסד מלמע;ה ע"י קביעת עתים לתורה יאר ה" עלינו אור כ"ב אותיות התורה רוחניים ונשמת חיים ולכן נקראת התשובה נשמת חיים, וזהו ויפח באפיו נשמת חיים, מרמז לבחי' התשובה שעל ידה ממשיך האדם ע"ע נשמת חיים. וזהו מרומז בתיבת נ"ח ר"ת של נ"שמת ח"יים גם שהוא לשון נייחא  כדאיתא בזוהר גם שהוא לשון נהמה שע"י בחי' תשובה מעורר  לעילא בחי' נחמה וחרטה כביכול והנה כל ענין נ"ח הוא רמז למשיח  צדקנו שיבא בב"א שם נח
 
 חבלי משיח
 לידה א"א להיות כ"א ע"י צירים וחבלי לידה ומזה נמשך בחי'  לידה כן הגאולה האמתית א"א להיות כ"א ע"י צירים וחבלי משיח,  ומזה יוצמה הגאולה לכ"י וזהו ועת צרה וגו' וממנה יושע פי' ע"י  צירים וחבלים תצמח הישועה והגאולה שם וישב
 
 ההכנה לקראת עתיד
 עיקר פנימיות אור חכמת התורה יתגלה לעתיד, ובזמה"ז כל  יגיעותינו ועמלנו בתורה ומצוות הוא רק הכנה שנוכל לקבל לעתיד האור הגדול שהוא עיקר פנימיות התורה וזשאה"כ נוצר חסד לאלפים,  פי' שהקב"ה נוצר ומשמר התורה שנקראת חסד כנ"ל לאלפים ר"ל לאלפים ימות המשיח, שאז תתגלה פנימיות התורה והחכמה וכבודו ית.' וצריך כל אדם מישראל להבין זה ולייגע א"ע בכל מיני יגיעות בתורה ומצוות, ועיקר כוונתו כדי שיהיה כלי מוכן לעתיד לקבל אור החכמה, פנימיות התורה ולהתפלל ע"ז להקב"ה שיהיה לו בעזרו   שם לפרשת שקלים
 
 מדריגרת מדריגרת
 מדריגות מדריגות יש, יש אשר כל היום עוסק בצרכיו ועסקיו ואם  שעכ"פ הוא סור מרע לעשות ח"ו עבירה בפ"מ רק שאינו נזהר בדיבוריו ובמחשבותיו להיות נזהר מדברים בטלים ושלא יסיח דעתו כלל מדבקות ה' בשפלות ומורא והכנעה מפני ה' לקיים שויתי ה'  לנגדי תמיד בלי הפסק, רק כשנכנס לביהכ"נ שהוא מקום מיוחד לתפלה לה' או משים לבו ומחשבתו לה' להיות נזהר בדיבוריו שלא לדבר דברים בטלים כלל ומכוון מחשבתו ולבו להתפלל וללמוד בכוונה שלמה לה' במורא ופחד מפני הדר גאונו ית,' וזוהי המדריגה  הקטנה בעבודת ה' ומדריגה ב' גדולה מזו שכאשר מתחיל לילך לביהכ"נ תיכף משים ללבו מורא ופחד לפני ה' לכוון לבו ומחשבתו  טרם בואו לביהכ"נ, וזוהי מדריגה גדולה מהראשונה על בחי' זו רמזו  רז"ל על פסוק אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב, שערים  המצויינים בהלכה, כי בחי' הכנה לבחי' קדושה נקרא בשם שער, שיוצא בו מן החושך בחי' גשמיות לבחי' אור בחי' קדושה, ומדריגה  זו הב' נקרא שער המצוין בהלכ"ה היינו בהלי"כה, בשעת הליכתו לביהכ"נ כנ"ל ואוהב ה' שער זה מבחי' משכנות יעקב היינו מבחי'  מדרגה הראשונה שהוא כמשכנות יעקב היינו בביהכ"נ דוקא ולא קודם. לכן כי מדריגה זו הוא שמקדים א"ע לכוון לבו ומחשבתו בשעת הליכה כנ"ל. ומדריגה הג' הוא מי שנזהר כל היום בדיבוריו ומחשבתו לקיים שויתי ה' לנגדי תמיד אפילו בישבו בביתו ועוסק  בעסקיו הגופניים דומה כאילו עומד לפני ממ"ה הקב"ה ונזהר תמיד  בבחי' תפלה שהוא צריך להתפלל לפני ה' ועי"ז הוא נזהר בכל מחשבתו ודיבוריו שלא יסיח דעתו מה' ח"ו כי האיך יתפלל קדם  מלכא ומסתכל בשפלותו והוא בבחי' מתפלל כל היום, היינו שנזכר כל היום בתפלה שצריך להתפלל לפני ה' כנ"ל וגם הוא בבחי'  תפל"ה היינו בחי' דביקות  שם ויקרא
 
 שתי מדריגות בדביקות
 יש שתי מדריגות בענין הדביקות במדותיו ית"ש. המדריגה  הראשונה העליונה המעולה למי שחננו השי"ת להיות עובד מאהבה בתענוג עליון ומואס בהבלי עוה"ז לגמרי ומקדש את עצמו בכל אבריו ושומר את פיו מלאכול שום מאכל שיש בו ספק ונדנוד איסור או לדבר שום דבור אשר לא לה' המה כגון דברים בטלים וכדומה ומכ"ש  שלא לדבר ח"ו שום לה"ר וליצנות ורכילות חלילה, וכל דבריו כ"א  בתורת ה' ויראתו או מדברים הכרחיים הנוגעים לחיי גופו ומקדש  א"ע מלהסתכל במקום אשר לא לה' הוא ומקדש את לבו מלהרהר ומלהתאוות לשום דבר אשר לא לה' הוא כגון לכבוד או להתפארות או לשום תענוג אחר בלתי לה' לבדו או לדבר הכרחי לחיי גופו  ההכרחיים כדי שיוכל לעבוד את ה' באימה ויראה ואהבה בתענוג  ליון וכל דבריו ועסקיו ומחשבתו רק לה' ודבוק בה' חי החיים מקור  כל הנמצאים והנבראים והעליונים מריש כל דרגין עד סוף דרגין,  וזה שמגיע לבחינת עבודה כזו ממילא מרחם על כל הבריות בלי שום  טעם וישוב הדעת כלל כ"א מצד דביקותו במקורם מקור חיותם ובריאותם של כל הנמצאים ע"י עבודתו לה' באהבה בתענוגים ואינו  מצפה לשום קיבול שכר. יה"ר שנזכה לזה אשרי לו ואשרי חלקו.  אמנם יש עוד מדריגה שניה בקודש פחותה ממנה והוא מי שעדיין לא הגיע לאהבה בתענוגים ואינו נקי מכל וכל והיצה"ר עדיין עומד  לנגדו להלחם עמו ולבטלו מעבודתו ית' רק שהאדם ההוא מתגבר  עליו בעבודתו בכל דבוריו ומחשבותיו ומעשיו לבלתי סור ח"ו ימין או  שמאל ולציית לו ח"ו ועובד ה' בכל כחו, וכשנזדמן לו שום ענין במדת  הרחמנות היצה"ר עומד לנגדו שלא להניחו לרחם על שום נברא רק שגם הוא עומד לנגדו בטעמים טובים כגון כל המרחם על הבריות וכו 'ועי"ז מתגבר על היצה"ר העומד לנגדו ועכ"פ הוא עושה המצוה לשם ה' ית.' ובאמת שתי המדריגות האלו שניהם כאחד טובים כי  עכ"פ הוא עובד את ה  שם בראשית
 
 הבחינות בעבודת ה"  
יש שתי בחי' בעבודת הבורא ב"ה שמחויב האיש הישראלי  בה א' בעבודת הקודש בתורה ותפלה ומעשה המצוות, והשני בכל  פרטי ענינים גשמיים ההכרחיים שבלתי אפשר זולתם כגון אכילה  ושתיה וכדומה שיהיו כל מעשיו בהם בחכמה ובתבונה ובדעת  בהתקשרות להבורא ב"ה ולשמור א"ע לבלתי נטות את מחשבתו  למדות ההפכיים לאהוב ח"ו אהבה רעה או יראה זולת יראתו יתב,'  וזהו מרומז במה"כ וידו אוחזת בעקב עשו פי' אפילו בעקב בחי'  עקביים בחי' עשו, ענינים גשמיים, גם שם נתן את נפשו שיגיע להבוב"ה צד הנאה ולזה נקרא יעקב י' עקב כי יו"ד מרמז על בחי'  חכמה שהיה לו בעקב בבחי' עקביים להעלותם לקשרם לה'  שם תלדות
 
 בחינת חסד
 עיקר שלמות העבודה הוא להיות בבחי' חרות על הלוחית,  א"ת הרות אלא חירות, להיות בבחי' עבדי הם ולא עבדים לעבדים ה?נו שלא להיות משועבד לבחי' גשמיות לאהוב או להתירא מבחי' גשמיות כגון לירא ולפחד מאיזה אדם שמא ירע לו או לצפות לתשועת בן אדם ח"ו, וגם שלא להיות משועבד לתאוות גשמיות שלו,  אלא יהיה בבחי' חירות ויהיה שליט על טבעו לשבר תאוותיו הגשמיות,  ואח"כ יוכל להכניס אור קדושה גם במדריגות התחתונות ותמיד  יסתכל בבחי' חסד וקדושה שבכל דבר שהכל לא ברא אלא לכבודו  ובשביל החסד, כמאחז"ל בכל לבבך; בשני לבבות ביצה"ט וביצה"ר,  היינו שמאמין בה' שגם בריאת יצה"ר היתה במדת החסד בכדי לזכות בו בני אדם. וזו היתה עבודת מתתיהו כהן גדול בחנוכה שהיו מלכות אנטיוכוס רוצים להעביר ישראל מחוקי תורתנו אבל מתתי' כה"ג  אמר מ"י כמ"כה ב"אלים יה"וה ר"ת גימט' חסד רמז בזה שיש בבחי'  זו בחי' חסד גבזה המשיך והאיר מדת חסד עליון גם במדריגות  התחתונות שהם למטה מעשרה, היינו למטה מבחי' קדושה, כי מעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה, ומתתי' האיר ע"י מדתו בחי' חסד גם  למטה מעשרה, ולכן מצות נר חנוכה למטה מעשרה היינו להאיר  בחי' חסד לאותן הבחי' שהם למטה מעשרה שם דרוש לחנוכה
 
 בחינת תשובה
 א
 עיקר שלמות המשכת שפע קדושה זכה וברורה הוא ע"י תשובה  בלב נשבר דוקא. והענין הוא; כי המשכת השפע שממשיך הצדיק ע"י תורה ומצוות לשמה יוכל להיות ח"ו איזו התנשאות וגסות רוח ח"ו,  אבל המשכת השפע ואור קדושה שממשיך בעל תשובה בגודל הכנעה  ושפלות ולב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה ומתקן כל מדותיו אשר פגם באהבה ויראה אשר לא לה' או שאר המדות כגון התפארות וניצוח והודיה שיש לאדם והשתמש בהם בבחי' עוה"ז לא לה' ואח"כ  כשמשים לבו לב"ז איך שפגם במדות העליונות ובזה לבו נשבר בקרבו ושב לה' בכל לבו ומידותיו להחזירם ולהשתמש בהם לה'  ומעלה בזה כל המדות לה' וזהו בחי' תשובה  שם עקב
 
 ב
 לפעמים מתעורר לב ישראל פתאום לתשובה זה נעשה ונתעורר  ע"י הצדיק שיוצאים דיבורים קדושים מפיו באימה ויראה ודיבורים אלו מתדבקים בניצוץ הקדוש שיש בכלל ישראל שדבוק בבורא עולם ב"ה כמאה"כ ואתם הדבקים בה' אלהיכם וגו' ועי"ז מתעורר לבם לתשובה  פתאום ונכספה גם כלתה נפשם של ישראל לה'   שם לפרשת החודש
 
בחינת אמת
 ידוע שבתי כנסיות יש בהם מבחי' קדושת ארץ ישראל כמאחז'ל  עתידיו כל בתי כנסיות שילכו לארץ ישראל מחמת שיש בהם מבחי'  קדושת א"י, ולעתיד יתקבצו לשרשם. ולזה ילכו לא"י. ומחמת זה אין תפלתו של אדם נשמעת בחוצה לארץ אלא בביה"כ שמחמת קדושתה יכול הדיבור להיות בשלמות כמו בארץ ישראל. אך העיקר הוא, שלא להפריד ח"ו דבוריו ופיו ומהשבתו מהקדושה, כי זה הוא עיקר שלמות  האדם להיות מהשבתו דבוקה בהשי"ת תמיד כמאה"כ ויהי האדם  לנפש חיה, ות"א לרוח ממללא, והוא לשון הקודש היינו לדבר אמת ולא לדבר שקר כל עיקר שלא להוציא ח"ו הכ"ב אותיות חוץ לקדושה  ולזה אותיות אמת כלליות של הכ"ב אותיות ראש תוך סוף, וזהו  שאנו מבקשים א"ל ת"שליכנו מ"לפניך ר"ת אמת ורוח קדשיך א"ל  ת"קח מ"מנה ג"כ ר"ת אמת היינו שבבחי' אמת יכולים לבא לבחי' רוח הקודש. וזה ג"כ מה שאנו מתפללים וטה"ר לבנו לעבדך באמת  טהור בגימ' רו"ח היינו לרמוז על הדבר האמור למעלה שע"י בחי' אמת יכול לבא לבתי' רוח הקודש   שם בלק
 
מזכירו של מונטיפיורי מבקרו בצפת
לשבת נקראתי אל שלחנו של הרב רבי אברהם דב. האיש הזה  הוא אחד היקרים בחכמים אשר ראיתי מימ,י לא די לו ששימש לכהונת רב העדה שלא על מנת לקבל פרס מקופת הקהל, כי אם עוד  היה מחלק את כל אשר לו לעניי עמו, מעשרה עד חמשה עשר איש אוכלים מדי יום על שלחנו. ההתלהבות אשר בערה באנשים האלה  בנגנם את זמירות השבת העידה עליהם כי ממעמקי לבבותיהם יוצאת  הנגינה באמת ובתמים  
ד"ר אליעזר הלוי במכתבו מי"ג תמוז תקצ"ה "דביר" למ"א גינזבורג