רבי צבי
הירש מרימאנוב
נולד
בשנת תקל"ח בעיירה דומברובה שליד טארנוב לאביו
ר' יהודה לייב כ"ץ, יהודי עני ופשוט, הוריו מתו עליו בעודנו
ילד וקרוביו מסרוהו לחייט שילמדהו את אומנותו. פגישתו המקרית
עם רבי משה מפשווארסק עשתה רושם מכריע על הנער
השוליא והוא החליט ללכת לבתי צדיקים. הנער
הלך לפרישטיק, בה ישב אז רבי מנחם מנדיל מרימנוב. זמן מה ישב
הנער בבית המדרש התפרנס בדחקות משכר שליחויות
ולמד תורה מפי למדני העיירה שהתחבב עליהם. כעבור זמן נתקבל
כמשרת בבית רבי מנחם מנדיל. תחילה כמסיק תנורי
הבית ואח"כ כמשרת הצדיק ומציע מיטתו. כשעבר
רמ"מ לרימנוב הלך משרתו עמו. רמ"מ הכיר את גדולת
נפשו של משרתו ויקרבהו אליו, הוא ראהו עולה מעלה
מעלה במדריגות. אולם, שניהם שמרו על סודם אך הגדולים
בתלמידי רמ"א ידעו אף הם את סוד. ימים אחדים
לפני פטירתו הודיע רמ"מ לתלמידו רבי נפתלי
מרופשיץ שלא בנו כי אם משרתו ימלא את מקומו. המשרת ברח מהכבוד
הוא הלך לחצר רבי נפתלי ברופשיץ, בה ישב שנים מספר
על התורה ועל העבודה. רק אז שב לרימנוב וקבל על עצמו
את עול ההנהגה והיה לרבם של אלפי חסידים. מנהגו להטיל
מס גבוה מעין "כופר נפש" על העשירים בחסידיו לצרכי צדקה
לא ישר בעיני אחדים מצדיקי גליציה שיצאו לחלוק
עליו.
אבל גם הם הפכו בהמשך הזמן למעריציו. בין הבאים אלו
רבי צבי אלימלן מדינוב, רבי שמעזן מירוסלאב, רבי אליעזר מדזיקוב,
רבי ישעיה אשר מרופשיץ, רבי שלום מקמינקא, רבי זאב פרנקיל בעל
שו"ת "משיב בהלכה" ואפילו רבי חיים מצאנדז. גם רבי ישראל
מרוז'ין היה ממעריציו ואף בא אתו בקשרי חיתון. נכדו נשא לאשה
את בתו של רבי צבי הירש. מתורותיו לוקטו בספרים
"מבשר טוב" "בארות המים". האגדות הרבות על רבי צבי הירש
מתארות אותו כאיש העם גם בהיותו מורה לאלפים
נפטר ביום א' דר"ח כסלו תר"ו
\
שלשה
צדיקים
אלה תולדות נח, נח איש צדיק תמים
היה בדורותיו - אח"כ כתיב ויולד נח שלשה בנים; את שם את חם
ואת יפת. וקשה הלא בסדרה הקודמת כבר נאמר ויולד
נח את שם את חם ואת יפת ולמה כפל אותם כאן? אך הענין הוא
דתוה"ק היא נצחית וכמו שהיה אז נח איש צדיק
כך בכל דור ודור יש צדיק תמים המלמד לבני אדם
דעת, אך
חלוקים הם במדותיהם לשלשה פנים וזה שאמר כאן
שנית, ויולד נח שלשה בנים פי' שלשה אופנים במעשיהם
הטובים שהם עיקר תולדותיהם של צדיקים כפירש"י
א' את שם פי' יש צדיק נודע למשגב בעבודתו ויראתו
ושמו הולך למרחוק, ויש צדיק שני שאינו מפורסם כ"כ אך עבודתו
בשלמות מאד בכל גופו ובכל מאודו ובהגיגו תבער
אש וזהו ואת חם שמתחמם לעבודתו ית'. ויש צדיק שלישי
שעומד תמיד באימה ואומר ביראה ואין רואים ממנו
שום עבודה שבגוף אך נפשו קשורה בהשי"ת ויתעלה
וכל העם עונים אחריו וזהו ואת יפת מבשר טוב נח
ארבעה
ראשים
ונהר
יוצא מעדן להשקות את הגן, עדן נקרא המקום שכל מי שירצה לקבל
תענוג ועידון מוכרח ליכנס אל אותו מקום ואפילו
מלאכי מעלה כשרוצים לקבל תענוג צריכים המה
לבוא אל זה המקום. והנה אף אם האדם זוכה שיוכל
לבוא אל המקום אשר נקרא עדן- אמנם לא בכל עת יוכל
לבוא לשם וגם לאו כל אדם זוכה לבוא אל המקום
הזה, לכן
ברא השם יתעלה נהר יוצא מעדן להשקות את הגן
וע"ז גם הללו שלא יוכלו לבוא למקום עדן והמה
בגן יכולים לקבל העידון והתענוג כמו במקום
עדן ע"י אותו נהר ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים, ומעתה גם אותם
שלא יוכלו לבוא אל הגן יוכלו לקבל העידון והתענוג
ע"י הארבעה ראשים; הצדיקים הנקראים ראשים יתחלקו
לד' מדריגות; שם הא' פישון, היינו פי שונה
הלכות כי אין לו להקב"ה אלא ד' אמות של הלכה
בלבד,
הוא הסובב את כל ארץ ההוילה, היינו הצדיק הזה
יעשה תיקונים בהעולם אשר הוא מלא חבילות באותיות
בומ"ף תתחלף הוא"ו עם הב' אשר שם הזהב היינו
הולך ומפרש בטעמו אשר ימצא בו חבלה ונזק כי
שם הזהב אשר הבני תבל צריכים לו, וכל רודפי' ישיגו יגון
ואנחה וזהב הארץ ההוא טוב ר"ל כי הזהב ההוא
הנשפע ע"י הצדיק מהארץ העליונה טוב הוא, כי שם הבדולח
ואבן השהם ירמזון על הקדושה, כל מה שנקרא טוב
הוא במשמעותו טוב מכל צדדיו, וא"כ אם זהב ההוא
נקרא טוב בודאי מקושר הוא עם יראת שמים כי לולא
זאת לא היה נקרא טוב בשלמות. ושם הנהר השני הוא
גיחון ירמוז על הצדיק אשר כל עבודתו הוא במדת
ההכנעה ע"ד הולך על גחון הוא הסובב את כל ארץ
כוש ר"ל שכל מגמתו להטיב דרכי בנ"א שמשונים
במעשיהם ככוש. והנהר השלישי חדקל כפירש"י ז"ל ח"ד
ק"ל והוא שם לכח הנבואה האלהית הוא ההולך קדמת
אשור היינו הצדיק הזה כל עבודתו הוא להטיב
מעללי גבר אשר בעיניו ישר הוא ומתפאר בעצמו
עדה"כ כי אשרוני בנות. והנהר הרביעי הוא פרת ירמוז להצדיק
אשר כל עבודתו בבחי' יסוד בארות המים בראשית
שבעה
שערים
הבורא
כל עלמין ברא בנפש האדם ז' שערים; שתי עינים שתי
אזנים שני נקבי החוטם וחוש הפה, וצריך אדם לשמור
אותם לבל יסתכל במה שאסר לנו הבורא ושלא לדבר
דבור האסור ולא לשמוע ושלא נכעס ושלא להריח
במה שאסרה התורה ותמיד יוכיח א"ע ע"ז כעין השוטר
שמכה ורודה עד שיקבלו לדבריו. לזה כיוונה תוה"ק
ואמרה שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך, היינו אתה בעצמך
תהיה השופט והשוטר בכל ז' שעריך ולהשגיח עליהם
שלא יטו מדרך התורה שם שופטים
המילדות
העבריות
ויאמר
מלך מצרים למילדות העבריות אשר שם האחת שפרה
ושם השנית פועה. הפסוק רומז על ממ"ה הקב"ה שמלכותו
בכל משלה ברחובות ומצרים אומר לצדיקי הדור
שהם נקראים מילדות העבריות באמת כפירש"י שהוא
לשון מולידות כלומר שמולידים אהבתו ויראתו
ית' בקרב כל ישראל שהוא עבודתם העבריות אשר
שם האחת- פי' עבודה אחת שפרה, כלומר, שאין רואין ממנו
שום עבודה עבודת חוץ בפועל ממש עכ"ז דבוק הוא
עם מהשבתו בבורא ית' תמיד וכל דיבוריו ותנועותיו
הכל לש"ש וברוחו שפרה שמים צדיק זה נקרא שפרה.
והצדיק השני נקרא פועה כפירש"י ז"ל שפועה כלומר
שתפלתו באהבתו ויראתו ירופפו עמודי שמים בגערתו
וינוע לבב העם סביבתו וזה נקרא פועה שפועה
לשון צעקה בילדכן את העבריות בלבב בני ישראל
וראיתם על האבנים דהיינו באותיות התורה הנקראות
אבנים כמ"ש בס' יצירה המיוחס לאאע"ה שתי אבנים
בונות שלשה בתים פי' שפועלים בתפלתם ומחשבתם
הקדושה דבוקה בבורא ית' ובונים עם אותיות התורה
והתפלה בנין שלם עבודה תמה ומהם ילמדו כל הנלוים
אליהם לעשות כמעשיהם לאהבה וליראה את השם הם
ובניהם ותלמידיהם עד העולם וצריך כל אדם להתפלל
תמיד על שני הצדיקים האלו מבשר טוב שמות
חכמת
האמת
בראשית
ברא אלקים, תרגום ירושלמי בחוכמתא ברא עלמא, מהי ההכמה? זוהי יראת ד'
כמ"ש בספר
איוב;
ויאמר לאדם הן יראת ד' היא חכמה ולזה כוון דוד
ושלמה בנו. בתהלים כתיב מה רבו מעשיך ד' כולם בחכמה
עשית ושלמה אמר בסוף ספר משלי פיה פתחה בחכמה. מהי ההכמה? היא הכמת האמת. ומהי חכמת האמת
זוהי יראת שמים באמת ואז ממילא מקויים סוף
פסוק ותורת חסד על לשונה פי' אף מי שאינו למדן
אם פותח פיו בחכמה היינו יראת שמים יבואו לו
חידושי תורה על לשונו בתורת חסד שם בראשית
בחינת
אין
והשתיה, היינו עיקר
ייסוד של איש ישראל שממנו הושתת העולם כדת
שתהיה כל מגמתו וחפצו כדת של תורה אין אונס
שיהי' מאנס ומכריח א"ע להיות בחי' אין, כי כן יסד המלך
על כל רב ביתו צדיק הדור נקרא רב ביתו היינו
כי נוסד כן מהקב"ה על כל צדיק שיהיה מאנס א"ע
להיות בחי' אין עניו ושפל בעיני עצמו ואם יהי'
בבחי' כזו אזי יבטיחהו הכתוב לעשות כרצון איש
ואיש היינו כאשר יגזור אומר בבני חיי מזוני
אריכות ימים ושנים כן יקום בארות המים לפורים
באר
הואיל
משה באר את התורה הזאת לאמר הלא משרע"ה שנה
לנו את משנה התורה בספר דברים היה צריך לומר
הואיל משה לחזור את התורה הזאת מהו הלשון באר? וכן מהו לאמר? אלא התורה נתנה
במתנה לכל ישראל וכל א' מישראל יוכל לחדש בה
דבר אם שוקד על דלתותיה תמיד כמו שאחז"ל שהראה
הקב"ה למשה אפילו מה שלעמיד ותיק עתיד לחדש
וזהו לשון באר פ" כמו שהבאר הנובעת ממעיינות
תמיד וכל מה ששואבין יותר היא נובעת ביותר
כך עשה משרע"ה את התורה הקדושה כמו באר נובע
וכל אחד הלומד בשקידה רבה יוכל לדלות מים חיים
ונוזלים הקרים ממעינותי' וזהו לאמר; שהלומד
בתורה יכול לאמר לאחרים מה שחידש גם הוא ויהנו
כולם מאורו ויתענגו מטובו מבשר טוב דברים
מעט מים
כתוב
בתורה יקח נא מעט מים ורחצו רגליכם ותימה על
אאע"ה שהיה מאכיל ומשקה לכל עובר ושב בשפע רב
ועתה הקפיד ואמר מעט מים הכי היה רע בעיניו
אם ישפכו מים לרוב הלא המים בחנם הם ובפרט אצל
נדבן כמוהו וחרד על דבר ד'? אדרבא היה לו נ"ר
אם ירחצו במים הרבה? אך הענין הוא כך, שאאע"ה לימד דעת את
העם וגם אותנו שאם יראה אדם איזו השתנות יהרהר
בתשובה כמו אם בעת ישיבה בסוכה ינטפו הגשמים
שזהו סימן שאין מעשינו מקובלים לפני הבוי"ת
וזהו יקח נא מעט מים שהקב"ה רוצה בתשובה וחפץ
בהצדקם שולח מעט מים מי גשמים שיחתילו בני
ישראל להרהר בתשובה וזהו שאמר ורחצו רגליכם
פי' שתעשו תשובה ורחצו והזכו מהרגילות שלכם
בתאוות עוה"ז והבליו והשענו תחת העץ פי' תחת
עץ החיים שתלמדו התורה שנקראת עץ החיים ואו
יהיו מעשינו לרצון לפני הבוי"ת ונקיים המצוה
כתיקונה ושם וירא
אני ה'
רופאך
ויאמר
אמ שמוע תשמע לקול ד' כו' כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים
עליך כי אני ד' רופאך. מאחר שהשם ית' הבטיחם
שלא ישום עליהם שום מחלה מה צורך להם לרפואה? משל מלך בו"ד
שמחזיק אצלו רופא מומחה בהיכלו אף שאינו צריך
שירפאהו רק שיבוא לבקרו בכל יום ויום אותו
ואת ב"ב וזהו כבודו. אבל מלך מלכי המלכים הקב"ה הוא
לבדו מלך עליון והוא בעצמו רופא חנם וחותם
בעצמו רופא חולי עמו ישראל הוא ברחמיו מבקר
אותנו תמיד בכל יום ובכל עת ובכל שעה ומשגיח
עלינו ועל גופנו ומאודנו וזהו הפירוש כל המחלה
כו' לא אשים עליך יען כי אני ד' רופאך ומשגיח
עליך בכל רגע כי נגע לא יקרב באהליך ורעה אליך
לא תאונה שם בשלה
תרומה
דבר אל
בני ישראל ויקחו לי תרומה. מה זה לשון ויקחו
ויתנו הו" לי' למימר לשון קיחה שייך על הלוקחים
כמ"ש להלן וזאת התרומה אשר תקחו אבל בהנותן שייך
לשון נתינה גם תיבת לי אין לה פירוש. רש"י פירש 'לי' לשמי, וקשה למה לא
אמר בפי' לשמו? ותירץ שזאת היא עבודת האיש הישראלי
קודם עשיית המצוה יחשוב שאך בלתי לד' לבדו עושה
ואת שלא תהיה שום מחשבת פסול במעשה המצוה ח"ו
ובפרט במצוות נתינת צדקה הלב מתגדל והיצה"ר
מתגרה בו שדבר גדול עשה בצדקתו מה שלא יעשה
זולתו לכן לבל יפול ברשת הגאוה נותנת לו תוה"ק
עצה ויקחו לי פי' לי כמו אותי כלומר שיצרפו
אותי ג"כ לנתינת התרומה ויחשוב כי אני המסייע
לו והנותן עמו בפועל כפיו כמשה"כ וזכרת כי הוא הנותן
לך כח לעשות חיל וגם דוד המע"ה אמר כי ממך הכל
ומידך נתנו לך. ואין האדם נותן כלום רק השם
נותן לה שיתן לאחרים ואם ככה יחשוב שהשם עמו
בנתינת התרומה והוא ית' העיקר אז לא יתגאה בנתינתו. וזהו מאת כל
איש, שיתן, אני שואל, שיחשוב כן בנתינת
הצדקה. אז ידבנו לבה ידבנו כמה יד בנה ר"ל ע"י
תרומה כזו יהיה לנו יד וכח לפעול הכל בבקשתו
אליו ית' לעשות כרצונינו ולמלאות בטוב כל משאלות
לבנו שם תרומה
שש שנים
יעבוד
כי תקנה
עבד עברי. התורה הרי היא נצחית בכל עת ובכל זמן.
ומה יגיענו מלימוד זה היום שאין דין עבד עברי
נוהג? אך מקרא זה קאי ג"כ על עבודת האדם להבוי"ת, ואין יודע דרך
הנהגה בעבודתו ית' ונתן לנו התורה עצה טובה
שיקבל האדם עליו עול תורה ועבודת התפלה בכל
מאמצי כחו בל ירפה וה' יעזור לו, וזהו כי תקנה
עבד עברי פי' כי תרצה לקנות עבדות של עברי כה
תעשה שש שנים יעבוד יקבל על עצמו לעבוד שש שנים
רצופות בתמידיות אז יניח לך השם מעצבך ויהיה
אח"כ נקל לך מאוד העבדות ולא ידמה בעיניך שום
כבדות כלל וזהו ובשביעי יצא לחפשי חנם שיהיה
חפשי מהכבדות שם משפטים
מחשבנת
יום השבת
ויאמר
משה אכלוהו היום כי שבת היום לדי שלש פעמים
נזכר היום בפסוק זה ודרשת חז"ל ידועה כי הוא
לרמז על ג' סעודות בשבת, ויש עוד בו רמז על קדושת היום כי
נורא הוא וצריך האדם הנלבב לקיים שבת בו תדבק
ואז יהיה אצלו ממש מעין עוה"ב שאין בו אכילה
ושתיה שהצדיקים נזונים ונהנים מזיו השכינה. וזהו שאמר משה
לישראל אכלוהו היום פי' אף שהמצוה להתענג בשבת
באכילה ושתיה אבל לשרידים אשר ד' קורא עיקר
התענוג עם היום עצמו ובקדושתו וישבעו מטובו
כאילו אכלו ושתו מכל תפנוקי מעדנים וזהו אכלוהו
היום כאילו אכלו היום עצמו ושואפו אל קרבו
ונכתב ג"פ שצריך עכל סעודה וסעודה לחשוב מחשבות
היום עצמו ולשבוע ממנו ושם
בשלח
שתי בחינות
באכילה
ואתה
קח לך מכל מאכל אשר יאכל ואספת אליך והיה לך
ולהם לאכלה. מה זה שכפל בלשונו מכל מאכל אשר יאכל? בודאי כל מאכל
נאכל?
גם סוף הפסוק מוקשה מ"ש והיה לך ולהם לאכלה
היה די לומר והיה לכם לאכלה? אלא בענין אכילה
יש שתי בחינות אחת לגבוה מלקא שאוכל בקדושה
ובטהרה וא' שאוכל לשובע נפשו לשבר רעבונו ולא
לתאוה יבקש כ"א לחזק כחו לילך בכח אכילה זו
גם לעבודתו ית"ש. והנה הבחי' הראשונה גדולה מאד
ולאו כל מוחא סביל דא, וזה שמזהיר הכתוב אל הצדיק ואתה
קח לך מכל מאכל אשר יאכל, אף כי לא יהיה בקדושה ובטהרה כבחי' הראשונה ואספת
אליך שתכלול אותם באכילתם אשר תהיה כעבודה
שבמקדש ואז והיה לך ולהם לאכלה אף שאכילתם
בסתר המדרגה כוונה כ"כ תועיל כוונתך גם להם
שם נח
יחסו
למעליבו
כן היה
רבנו מנחם מנדיל מרימנוב נוהג לשלוח משגיחים
בכל ערב ראש חודש אל כל החנויות להשגיה על המדות
והמשקלות שיהיו כד"ת. היתה עובדה; כי פעם אחת שלח את משרתו הרה"ק
רבי צבי הירש הכהן עם עוד אחד להשגיח על המדות
ועל המשקלות ומצאו בחנותו של עשיר אחד צורבא
מדרבנן מדה פסולה ויוכיהוהו ע"ז ויען להם כי
אין מודדין בה. ויאמר לו רבי צבי הירש הלא הדין מפורש
שאפילו עשאוה לעביט אין משהין אותה בביתו ולקחה
תחת כפות רגליו וירמסה. העשיר ענה לו בעזות
הגם שאול בנביאים הגם צבי הירש יודע לפסוק
דיני תורה? וילכו להם כאשר שבו לרבנו הרמ"מ שאל
את הררצ"ה אדות המשקלות אם מצאום מתוקנים כד"ת
ויאמר לו כן הכל כהוגן. הוא בצדקותו לא רצה לספר על פלוני
העשיר שהעליבו כדי שלא יענש על ידו מהקפדת
רבו. אמנם כאשר שאל רבנו אח"כ את השני איך מצאו
את המשקלות סיפר לו את כל המאורע. מיד שלח רבנו
את השמש לאקושי בי כנישתא כי הוא יאמר דרשה
בביהכ"נ וצוהו כי על דלתות של פלוני בעל החנות
לא יכה בפטיש ויקהלו כל הקהל לבהכ"נ ודרש לפניתם
בעניני משקלות ומדות. פלוני בעל החנות נבהל מאד בשמעו
כי בשלו כל הסערה ויבוא לביהכ"נ ושלף מסאני'
לקבל נזיפה ויבקש סליחת רבנו על עוונו. ויאמר לו רבנו
כי ימחול לו אם יתן קנס חמשים אדומים. והוסיף
לאמור אתה אמרת כי ר' צבי הירש שלי אינו יודע
ללמוד מי יודע אם הריש מתיבתא שלך במרום יוכל
ללמוד כמוהו? הררצ"ה טרם בא בעל החנות לקבל נזיפה
היו שפתותיו מרחשין שאלוהו על מה ויאמר כי
יתפלל עליו שלא יענש על ידו טרם יבוא לפייס
את אדמו"ר הרה"ק עטרת מנחם