רבי גדליה
מלוניץ
תלמידו
המובהק של רבי יהודה ליב המוכיח מפולנאה ומביא
בספרו דברים רבים ממה ששמע מפיו, שימש גם את המגיד
ממזריטש ואת רבי יעקב יוסף מפולנאה, נמנה על גדולי
הלמדנים בין ראשוני החסידות, הצטיין גם בכשרון
דברני והיה דרשן לוהט ומלהיב את שומעיו. כיהן
ברבנות בקהילות אוסטרופולי ומריאפולי, בסוף ימיו תקע
את אהלו בלוניץ. דרשותיו וחידושיו על התורה המכילים
רעיונות נאים ואף דברים נלהבים על גודל ערכה
ורוב קדושתה של ארץ ישראל שנאמרו תוך הרגשה
עמוקה של רוע ומרירות הגלות וצפיה תמידית לגאולה
נדפסו אחר פטירתו בספר "תשואות חן" ברדיטשוב
תקע"ו על ידי בני קהילתו. רבי גדליהו ברבי יצהק
נפטר ביום כ"ט כסלו תקמ"ה. את מקומו ברבנות
לוניץ מילא בנו רבי שמואל יהודה.
צדיקים
ורשעים
יש באדם ד' יסודות ארמ"ע ואש, רוח, מים, עפר. ודוגמת ד' יסודות
אלו יש ארבעה חלוקי בני אדם בישראל והם: חסידים, צדיקים, בינונים, רשעים. המכונים בשם
הסידים הם נגד יסוד אש מארבע יסודות, על שרוחנויותו
רבה מאד ומעט מן המעט אשר הוא מוכלל משאר היסודות.
ובחי' הצדיקים שבין ישראל הם נגד יסוד רוח שבד'
יסודות שנתגשם יותר מרוחניותו מבחי' האש אך
עכ"ז רבתה רוחניותו על גשמיותו. והבינונים שבישראל
הם נגד מים שבד' יסודות. במשקל אחד עולה גשמיותו ורוחניותו
והרשעי' הם כנגד יסוד העפר שכלו מוגשם, אפי' שמוכלל
מכל שאר היסודות. וכן בחי' הרשעים אפי' הוא מלא מצוות
כרימון עכ"ז יכונה בשם רשע.. והנה כשיש אחדות
בין ישראל ואלה באלה מאוחדים אפילו הדודאים
נתנו ריח, ובלתי אפשר לעולם בלא רשעים כמו שאר
ג' הבחי' ע"ד אומרם ז"ל שאנו צריכין לאגוד פושעי
ישראל באגודת תעניתינו ונתקדש שמו ית"ש מן
הרשעים כמו מן הצדיקים ואפי' יותר. תשואות חן בלק.
חטא ההמונים
והצדיקים
את קשתי
נתתי בענן, נראה לפרש שאחר המבול הסדי הש"י הופיעו
עלינו ברחמיו ורוב הסדיו להיות הצדיק מחולל
מפשעינו שיעשה קצת חולין ע"י פשעינו שיפול
בו שמץ מן הטא ההמונים בכדי שיתעורר בתשובה
ע"ז וימשוך עי"ז התעוררות התשובה לההמון. וזהו את קשתי, שהוא הצדיק, נתתי בענן שהוא
החושך, שיפול ג"כ בבחי' זו אז ונראתה הקשת בענן
שיראה הקב"ה שהצדיק ג"כ בבחי' זו ושב ע"ז וירוחמו
שאר העם. שם נח.
שני יסודות
אילולי
מעשי הרשעים שמתנגדים לבחינת מעשי הצדיקים
לא היה כח התולדה שיברא העולם. אך ע"י מעשי
הרשעים נברא העולם לצורך ישראל שנקראו בנים
למקום. ומבשרי אחזה אלוה שהענין הזה מושג ג"כ
לחכמי הרופאים שבגופניות מועדר כח התולדה
מזווג ששניהם שוים במזיגת היסודות קר או חם
ולזה איתרמי' מילתא לפעמים הזוג שמעודרים כח
התולדה וכאשר יתפרדו זה לבת זוגו וזו לבן זוגה
אחר תתחדש להם כח התולדה שיוליכו שניהם מצד
שבאו להתנגדות היסודות קר בחם או חם בקר. שם חיי שרה.
כוונתה
של גלות מצרים
ויסע
אברם הלוך ונסוע הנגבה- קו הימין שהיא מדתו
המושפעת מקו החכמה. או יאמר ע"פ מה ששמעתי מפה קדוש
הרב הגדול על פסוק ויעלו בנגב ויבוא עד הברון, הברון שפי'
ז"ל שהאדם מחוייב בכל דרכיו לגנוב דעת היצה"ר
ולסתום ממנו תוכן כוונת מעשהו, ע"ד חשבתי דרכי
ואשיבה רגלי אל עדותיך, וכמו שעשה אברהם אבינו ברדתו למצרים
לצד הרעב כפי הראות, ותוכן כוונתו היה לברר משם ניצוצות
הקדושים. גם כדי שיהא סימן לבניו שיוכלו הכות
בפרעה ובמצרים עשר מכות, ויעקב אבינו בשלחו
את בניו למצרים אמר למה תתראו, פי' שיסתירו
תוכן כוונתם, תוכן כוונתם היה ללקט הנצוצות שנפלו
שמה, כמאמר
הפסוק וירא יעקב כי יש שבר במצרים, גם כוונתו היתה
שאולי יפטרו מגלות בלכתם שמה, והא בהא תליא,
וזה ויעלו בנגב אותיות גנב ע"ד השבתי דרכי כנזכר, ועי"ז ויבוא
עד חברון שחבר עולם תחתון לעליון, והוא סוד יחוד
הוי"ה ואדני וזהו ג"כ הנאמר באברהם ויסע אברם
הלוך ונסוע הנגבה אותיות גנבה, שדרכו היה בכל
פעולותיו לפי הנראה לתועלת עצמו, ועשה זה בכדי
להסתיר ענינו מפני המקטריגים. שם לך.
גאולה
מצד עצמם
שלח נא
ביד תשלח " רש"י ביד מי שאתה רגיל לשלוח והוא אהרון, ד"א ביד אחר
שתרצה לשלוה שאין סופי להכניסם לארץ ולהיות
גואלם לעתיד, יש לך שלוחים הרבה עכ"ל. -- לכאורה יפלא
הדבר להיות משה מתאפק כ"כ להיות הקב"ה מפצירו
כמה פעמים, ושורת הדין שאין מסרבי' לגדול. ונראה שכוונת
משה היתה לצד שראה באספקלריא המאירה שישראל
לא זכו עדיין מצד עצמן לגאולה, וכיון שלא זכו
מצד עצמן לגאולה לא תהיה גאולה שלמה ויוכרח
להיות אחריה עוד גאולות. ומה שהיה משה מתגעגע
וממאן בשליחות זו היתה כוונתו שלא יגאלו עדיין
עד שיזכו לגאולה מצד עצמן, ע"י מירוק הגלות, ותהיה גאולה
שלמה, שאין אחריה גאולה. זה הו הרמז בדברי רש"י ז"ל שלח נא ביד תשלח, ביד מי שאתה רגיל
לשלוח והוא אהרון פי', כשתגאלם עתה תצטרך להיות
שוב גאולה ע"י אהרון והוא גלות יון שהיתה הגאולה
ע"י חשמונאים שהם מזרע אהרון. ד"א כו' יש לך שלוהים
הרבה, פי'
שמוכרחות להיות עוד גאולות כשתגאלם עתה כי
ע"י שלא היתה גאולה זמנית לא היה הבירור בשלימות
ויצאו עמהם ערב רב והיה מה שהיה על ידם ומוטב
תהיה גאולה שלמה. ובאמת תשובת הקב"ה היתה לא
כמו שאתה רואה אני רואה שמאתו ית' מוצא דבר
שהגאולה היתה מוכרחת להיות תיכף כנזכר, בכדי
שלא יפלו בנו"ן שערי טומאה. שם
שמות.
משיח
לולא
ישראל שיהיו בעולם אין צורך למשיח. שם ויצא.
למוד
התורה לעתיד לבוא
א
עתה
בזמן הגלות אין אנו משיגים מהתורה כי אם הב'
שהיא בחי' הלבוש והתורה אצלנו סתומה, וזה בראשית
ב'--ראשית ולעתיד כשתתחיל התורה בא' נרדפה לדעת
התורה בסוד א' עצמותו הפנימית באתגליא, עתה הדבר בגניבה
ליחידי סגולה ולעתיד תהי' בריש גלי. שם ראה.
ב
איתא
בספרים שעכשיו מתחלת התורה בב' ולעתיד תתחיל
בא' ונראה לפרש ע"פ דרכנו. דהענין הוא דבמלת
בראשית יש ג"כ א' גנובה אחר הר' והענין הוא ע"ד
הרמז ע"פ שהובא לעיל בדברינו שעכשיו בזמן הגלות
כביכול הקב"ה הוא בסוד אל מסתתר שם א' הרומז
על אלופו של עולם הוא בהסתר פנים, ועי"ז מתהלת
התורה בב' הרומז על שתי המדריגות שיש בישראל;
לימוד התורה שלא לשמה ולשמה.
מחמת
הסתלקות הדעת וכנ"ל ואי"ה לעתיד בהאיר אור הגאולה ויוסר
מסוה החושך מעל פנינו יקוים בנו 'והיו עיניך
רואות את מוריך' ויתעלה אלופו של עולם ותהי'
התהלת התורה בא' ויהיו כולם לומדי תורה לשמה. גם יש עוד רמז
נפלא בענין זה שמתחילה התורה בא' כי באמת כל
התורה מבראשית עד לעיני כל ישראל הכל תיבה
אחת, רק מצד קוצר הדעת וחלישות המקבל ניתנה
התורה פיסקא פיסקא .וכ"ז נעשה מחמת הטא העגל.
ואי"ה לעתיד כאשר יבוער רוח הטומאה מן הארץ
תחזיר לאיתנה ותהי' כל התורח כולה תיבה אחת.
וזה ענין הרמז מהתחלת התורה שהיא עכשיו בב'
ולעתיד בא' על שהיא עתה פיסקא פיסקא ולעתיד
תהא תיבה אחת. וזה ענין התורה חדשה שאמרו הז"ל שעתיד הקב"ה
לחדש דהיינו 'שלא יהיה רק לימוד לשמה גם שתהיה
כולה תיבה אחת ותהיה משמעות ענינה דברים חדשים
נפלאים ויקרים. שם השמטות.
אדם
לזה נקרא
מין האנושי בשם אדם כמו שנאמר ויקרא את שמם
אדם להיותו מתנהג תמיד בדרכיו ע"פ השכל והמחשבה,
כי אדם נקרא מחשבה. שם בראשית.
שני מיני
שונאים לאדם
כי תצא
למלחמה על אויבך, ואמרו על אויבך ללא צורך כי עם
מי ילחום אם ל עם אויביו? יתבאר ע"פ מה ששמעתי בשם הבעש"ט
שאמר שאויבי איש אנשי ביתו הם, העוונות שפעל שנבראו
מהם קליפות ומתלבשים באיזה בני אדם לא טובים
החולקים ולוחמים עליו. והנה יש לאדם ב' בחי' שונאים א'
ע"ד הנזכר המתהווים ע"י החטאים שפעל ועוד שונא
אחר הם הרשעים גמורים אשר דרכם בטבע לשנוא
את אשר הולך בדרך הישר כדרך הרע לשנוא את הטוב, וכמו ששמעתי
מהרב המוכיח ז"ל על פסוק ברצות ה' דרכי איש גם
אויביו ישלים אתו, שדקדק בלשון אויביו וביאר ע"ד הנזכר
כי יש ב' בחי' שונאים, שונא אחד השונאו מצד חטאו אשר קדם
לעשות ונתלבש הקליפה באותו אדם ללחום נגדו
כדרך תיסרך רעתך, ועוד מוכרח שיש שונא אחר והוא
חלק הרע הגמור שדרכו בטבע לשנוא הטוב. וזה השונא שיתבטל
לא תליא בברצות וכו' כי מי לנו גדול ממשה רבינו
שמצינו שחלקו עליו, אך על שונא הנעשה לו מבחי'
חטאו לזה המזור חוא ברצות ה' דרכי איש גם 'אויביו'
דייקא ישלים אתו. כי כאשר לבבו יבין שהוא שונאו
ע"י הקליפות שנבראו מחטאיו ושב ורפא לו שביטל
הקליפות וממילא נתהפך לאוהב לו. וזהו שדקדק הכתוב
ברצות ה' דרכי איש גם אויביו דייקא אותו הנעשה
מגירת דילי' ע"י חטאיו הוא ישלים אתו ע"כ ודפח"ח והנה נסתמו
ח"ו דרכי התשובה לשוב להש"י ולבטל שונא הנזכר
הנעשה מחטאיו כדרך הנאמר עוונותיכם מבדילים
כו' ונתן לנו הש"י עצה היעוצה ע"ז הוא הצדקה
שעי"ז יוכל ללחום עמו שיבוא לידי תשובה וממילא
תתבטל השנאה מלבו ולא די שלא ישנאהו שוב אלא
שיתהפך לאוהב לו. שם כי תצא
כנסת
ישראל
יעקב
אבינו לא מת פ" שבחינתו לא מתה וכל הארחות והמסלולים
לעבודת הש"י מפוזרה בין עמנו זה בכה וזה בכה
עד שבכלל ישראל נמצא כל בחינת יעקב בשלמות. ולזה אנו נקראים
כנסת ישראל על שבכללות ישראל מכונס כל הבחינות
של ישראל
אבינו שם ויחי
ישראל
נשמתם נאצלה
ישראל
מצד עצמם לא נאות להם מעשה בלתי הגון ואפילו
דומה לדומה כי נשמתם נאצלה ממקור הקדושה רק
להיות שהם נעשים דוגמת אבן השואבת להוציא ניצוצי
הקדושה ממקום הקליפות ובהבטחת הקב"ה לאברהם
אבינו; ונברכו בך כל משפחות האדמה, שע"י יוברכו לעשות ענף כל
ניצוצי הקדושה שהם פזורים בין האומות הנקראות
משפחות האדמה. וכמאמר הכתוב וזרעתי' לי בארץ, שמה שישראל
הם בגלות היא דוגמת הזריעה שהוא בכדי להוסיף
תבואתה, כן הענין בסוד הגלות לברר הניצוצות
ויתוספו עליהם גרים, ומחמת זה הלכלוך מוכרח שלא ימלטו
מלקבל ריח מזוהם אשר יעלה באפם אז לצד הירידה
לעמקי הקליפות לצורך הבירור, וכטעם הכתוב ויתערבו
בגוים וילמדו מעשיהם, ולזה בעשותו תשובה על ענין המעדת
קרסול נעשה אפי' מזדונות זכויות .וכן היא המדה, כיון שמצד עצמם
מעודדים הם מחטוא, ונוסף על זה שאפילו פעולה לא טובה
אשר תאונה להם לפעמים יפרח נצר וימשך מזה ענין
גדול שם תולדות
הנס מלובש
בטבעיות
מי שאמר
לשמן וידליק הוא יאמר לחומץ וידליק, פי' שעתה בזמן
הגלות בלתי אפשרי שיצאו הדברים מכל וכל מבחי'
הטבעיות, הגם שמתרמה לפעמים איזה ענין שהוא ע"ד
הנס עכ"ז לא ימלט שמלובש קצת באיזו טבעיות כי
עתה בחי' המתקת הגבורות שהוא ה"פ אלהים, אין נמחקין
רק ג' גבורות פחות שליש כידוע ליודעים, שנשאר מקצת
גבורות לצורך הטבעיות. לעתיד שיומתקו הגבורות מכל וכל
ויצאו הדברים מכל וכל מגדר הטבעי גם המים באפשרי
להיות שידלקו. אבל עתה גדר יכולת הנס אינם אלא דווקא
בחומץ שיש בו שמץ מנהו מכח ההדלקה שם לקוטים
יש מאין
שמעתי
בשם הרב המגיד מוהר"ר דוב זצוק"ל צוהר תעשה
לתיבה שפי' שיעשה האדם את התיבה שלו בתורה ובתפלה
ברה וזכה שתצהיר לך ע"כ ודפח"ח. ופי' הענין הוא כנ"ל
שתאיר לך שכלך שתראה עי"ז פחיתת ערכך ותבוא
עי"ז לבחי' שפלות וז"פ מ'אין' יבוא עזרי, שכאשר האדם
בעיני עצמו בבחי' אין מזה בא לו עזרו. וזהו הפי' מ'אין'
באת, וע"ד
מאמר אנשי המחקר שהעדר הוא בחינת הוי' כן זה
הדבר שמבחינת אין בא לבחי' יש וזהו יש מאין. והוא הבחי'
שעתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק ש"י עולמות שבא
ע"י בחי' אין לבחי' יש. שם נח
הזכרון
והשכחה
על פי
חכמי הטבע תלוי הזכרון והשכחה בהמזגת תולדות
האדם קר או חם, שהקרירות מביאה לידי שכחה וההמימות
מביאה הזכירה. וקבלתי מפי הרב המוכיח ז"ל בשם הבעש"ט
שבחי' השכהה מכונה בשם עמלק, הענין הוא; על שבני ישראל
התלהבו לבבם בראותם האיך הקב"ה הפליא נסיו
בהוציאם ממצרים ע"י מכות המופלאות ובקריעת
ים סוף ועשרה נסים שנעשה על הים אשר לענינים
אלו אבן מקיר תזעק לשבח להודות ולהלל לשמו
הגדול, ועמלק הרשע הלביש הנסים בטבעיות ובזה
צינן וקירר את לב בני ישראל מאמונתם, ובאו לידי שכחה
מחסדי המקום ב"ה. וזהו זכור את אשר עשה לך עמלק, אשר קרך בדרך, שציננך והפסידך
מרתיחתך להקב"ה, ובאת על ידו לידי שכחה. ועי"ז ואתה
עיף ויגע ולא ירא אלהים, שנחת מרתיחתך כאיש עיף ויגע ולא
יראת מאלהים להודות ולהזכיר חסדי המקום שם תרומה
המאור
שבתורה
התורה
ניתנה בסוד ב' שהיא בחי' הבריאה והוצרכה להתלבש
בספורי המעשיות מהברואים והמאורות ואין דבר
הלכה ברור כדינו, בסוד אומרם ז"ל; במחשכים הושיבני, זו תלמוד בבלי. התורה אינה
מחזרת את האדם למוטב רק ע"י המאור שבה שם ראה
ההכנה
לקבלת התורה
בשעת
מתן תורה קיבל כל אחד ואחד את התורה כפי ערך
שורש נשמתו וכפי הכנת,ו כמו שאמרו חו"ל שלכל אחד ואחד
באה התורה והמצוה בשעת מעשה ואמרה לו קבל אותי
על עצמך! הכוונה בזה, שלכל אחד באה התורה המסוגלת לו
מערך נשמתו מבחי' הפרד"ס, והנה עיקר ההכנה לקבלת התורה היא
השפלות וכפי ערך השפלות שבאדם כך נתפעל בו
שיעור הכלי לקבל בו התורה כפי גדלותה וקטנותה
שם ואתחנן
בזכות
השבת
מעולם
לא נבראו רק ששה ימים וע"י שמירת שבת שישראל
שומרין ששקולה ככל התורה כולה נבראו שוב ששה
ימים אחרים חדשים וכן מידי שבת בשבתו מתחדשת
בריאת שמים וארץ שהשבת נותנת חיות לששה ימים
אחרים. כי תחלת הבריאה לא היתה ע"י אתערותא
מלתתא רק ע"י כי אמרתי עולם חסד יבנה, שצפה הקב"ה
שעתידין להיות בעולם ישראל עם קרובו שישמרו
את התורה. שם בשלח
טעם נוסף
לקריאת רות בשבועות
טעם על
המנהג לומר מגילת רות בחג השבועות נראה שהוא
זכר למעמד הר סיני שקיבלו אז ישראל סך תר"ו
מצוות נוסף על השבע מצוות שנצטוו ב"נ, [בני נח] ועולה
ס"ה למספר תרי"ג לכן תיקנו לומר מגילת רות בחג
זה כי רות הוא מספר תר"ו שם
לקוטים
הכרעת
המגיד
שמעתי
מפי הקדוש המנוח הרב מוהר"ז מאניפאלי שפעם
אחת היה מתווכח עם אחיו המפורסם מוהר"ר אלימלך
שאחד מהם אמר שהעיקר הוא שיהי' האדם מקודם שפל
רוח לתכליתו עד שמגודל השפלות יבוא אח"כ להבין
גדולת הבורא ב"ה. ואחד מהם אמר בהיפוך שיסתכל מקודם
בגדלות הבורא ב"ה ומצד זה יבוא אח"כ להכרת שפלות
עצמו על נכון. ושאלו את הרב המגיד מוהר"ד זצוק"ל שיכריע
ביניהם עם מי האמת וצדקו יחדיו דברי שניהם
בעיניו ואמר שאלו ואלו דברי אלקים חיים הם, אך מדרגה זו
שחושב קודם שפלות עצמו היא מדרגה הגדולה מחברתה
ע"כ. שם ושם
רבי לוי
יצחק מברדיטשוב על כתביו.
הרב הקדוש
הגאון המפורסם מאור הגולה מו"ה לוי יצחק זצוק"ל
האב"ד ומ"צ דק"ק ברדיטשוב יצ"ו בראותו את הכתבים
הללו ביד בן המחבר הרב המאה"ג הותיק המפורסם האב"ד
ומ"צ דקהילתנו דק"ק לוניץ יצ"ו אמר שהרבה אנשים
לא יכלו לדעת כוונת הרב המחבר ז"ל מחמת עומקו, ואם אחר העיון
בכל זאת לא יצדק איזה דבר בעיניו עכ"פ ידון
את הרב המחבר לכף זכות ויתלה החסרון בו. שאולי קצרה
כוונתו וקטנה מהכיל לקבל הדברים כפי שהיתה
כוונת הרב בהם. בהקדמת ר' יהודה
ליב לתשואות חן