רבי יהודה
צבי אייכנשטיין מרוזלו
בנו של הצדיק הבי משה מסאמבור וחתנו
של דודו ורבו הצדיק רבי צבי הירש מזידיטשוב.
היה גדול בנגלה ובנסתר והצטיין גם בפקחות
ובחכמת חיים. את ספריו בקבלה "דעת קדושים"
ו"עמוד התורה" כתב תוך הכנה מיוחדת כשהוא עטוף
בטליהו ומוכתר בתפילין סגור ומסוגר. הגאון
והצדיק רבי חיים מצא'נדז כתב על ספריו אלה "מי
אנכי להעיד על גודל יקר הערך מי אשר חכמת ה'
בקרבו יבין כי רב מעשהו"
הוא נהג בפרישות מובהקת, מאס בחיי
עולם הזה, וכל ימיו שקד על ספרי הקבלה, כתבי
האר"י ז"ל היו שגורים על פיו. חסידים רבים
הלכו לאורו בתוכם מגדלי דורו ובראשם רבי יחזקאל
משינאווא.
רבי יהודה צבי נפטר ביום ז' מרחשון
תר"ח בהיותו בן נ"ז שנה והשאיר ארבע בנות
שכולן נשאו לצדיקים נודעים.
שבת
על
פי האמור -- כי שבת היא התגלות החסד תובן השותפות
בפשיטות. כי כן מעשה בראשית הוא הכל בשם
אלקי"ם והנהגת ההסד המחודש בכל יום למעלה מהטבע,
מהמחדש בטובו לעמו בית ישראל, הוא רזא דחיים
אשר מה שהיה הוא שיהיה שיחודש בכל יום בהווה
היה ויהיה, והוא בחי' יציאת מצרים שהיתה
למעלה מהטבע. ובשבת ראינו כי שם נכללו שניהם
כדי לכלול מדת יום בלילה ולילה ביום, נאמר בזכור
הטעם של בריאת עולם ובשמור נאמר הטעם של יצ''מ.
אנשי כנה"ג סדרו לנו בקידוש גם שניהם זכרון
למ"ב זכר ליציאת מצרים. כי בשבת יתקשרו כל הטבעים
ברזא דהויו"ת .ולכן בבוא השבת יאמר ויכלו להמשיך
החסד הוא בחי' שותף במע"ב להמתיק ולחבר הוי'
עם אלקי"ם ב"ה. ועליו נאמר מה יקר חסד"ך אלקי"ם
אשר נמתקו הדינים. והוא ראשית רצונו הטוב שראה
שאין העולם מתקיים בדין והקדים ושיתף עמו מדת
הרחמים. ואנחנו בני ישראל בשמרינו השבת
מבלי עשות בו שום מלאכות הטבעיות בזה נשלם
ראשית רצונו לקשר הטבעיות בהויו"ת ב"ה ויומשך
או"ר לחסד ואו"ר לגבורה. ועם חס"ד גבור"ה מספרן
שבת. ובחסד הזה אנחנו שותפים למ"ב. כי בשבת יתעלו
הגבורות למקורן לבחי' קודש, חכמה עליונה, אשר
ראשיתו בחכמה דמו"ס, ששם תכלית גניזת הטוב ושם
נגנזו הגבורות, וממנו יאירו ההויו"ת ב"ה תכלית
מכילין דרחמי ובמקורם יומתקו. ושם הקדימה מדת
הרחמים למדה"ד. ושבת הוא הזכרון למעשה בראשית,
אשר נודע יחוד הזכירה שהוא ברזא דאי"ה מקום
כבודו שהם ד' שמות י"ה במילואם ביודי"ן ובההי"ן
ובכפילתם, והם האלף לך שלמה ומאתים לנוטרים
את פריו הנובעים מד' שמות אלו אשר בפשוטים הם
ס'. וקאמור בחכמה, ששם הוא אחורי שם אלקי"ם שהוא
ר' ואחוריו במילוי ההי"ן כזה אל"ף אל"ף למ"ד אל"ף
למ"ד ה"ה אל"ף למ''ד ה"ה יוד אל"ף לס"ד ה"ה יו"ד
מ"מ עולה אלף. כמבואר במבוא שערים. ולכן חכמ"ה
הוא כ"ח מ"ה שכן כוח פעמים ס"ה מספר אלף ר"מ והוא
שיתוף מד"ת הדין עם מד"ת הרחמי"ם, שכן מספרם
אלף ר"ס. והוא הזכרון למע"ב ברזא דזכו"ר שהוא
שמות ע"ב קס"א הכלולים בשמות אלו כמבואר. ולכן
נאמר זכור א"ת יו"ם השב"ת בר"ת אי"ה אשר שם
מקור הקדושה לקדשו ולדבקו בסוד ע"ז החיי"ם מספר
זכו"ר בבהי' החכמה תחי' בעלי'. ושם מיתוק
לכל הדינים ולכן הקדמת החסד שהוא ויכלו
הוא הממתיק לכל צבאות השמי' והארץ להתקיים
בחסד. ונזכר בפרשה ג' אלקי"ם להמתיקן בחסד
ע"י ג"פ שביעי שהוא ש"ך שמקורו משם אלקי"ם
עם ע"ב וע"י ג' ע"ב יומתקו הדיני' של ג' אלקי"ם
ע"י הדעת המזווג החסדים והגבורות שכן ג"פ חס"ד
אלקי"ם מספרן דע"ת הכולל ג' מוחין וע"י קבלת
השבת בהשתתפות החסד יושלם ג''פ שביע"י שכן
מספרם דע"ת שב"ת כטעם לדעת כי אני י י מקדשכם
אשר בקדושת שבת יומתקו מוחי קטנות בהעלותם
למקורם ששם הקדימה למדת הרחמים. במקור ההוא
מוחא המלביש לגבוריה שמספרה ג"פ חס"ד ומבואר
כי הנה ג' אלקי"ם הנזכרים הם הראשית מתחות
עלמין שהם בינה גבורה מלכות שמהם הנך תלת עלמין;
בריאה, יצירה, עשיה. ובהם הברור בכל ימי השבוע
.ובבוא שבת קודש יתעלו הכל ויתקשרו בחסד
והוא הזכרון אשר לכל בחי' הניצוצין הנופלים
הנחלאים והנחלאים יאיר החסד של יום השבת ויתייחדו
עם החסך ובזה הקיום לכל מעשה בראשית. דעת קדושים אות שבת.
תפלה
י'סוד
ה'יסודות ו'עמוד ה'עבודה היא התפלה אשר היא
מהדברים העומדים ברומו של עולם, והוא לדעת
הרמב"ם מ"ע להתפלל בכל יום, כי היא יסוד האמונה
על חהשגהה ועל שינוי כל הטבעים לקשרם ברצון
המחודש בכל יום להראות לפניו כי אין אנחנו
מקושרים בקשרי ההנהגה הכללית כי אם בחלק יעקב
אשר מקושר ברצון המחדש ב"ה וב"ש. וע"י כל
אותיות התפלה אשר בהן התפשטות החיות הפנימי
אשר בלב נעשו הם צינורות לחדש החיים והשלום,
וכל הבקשות אשר ישפוך שיח בדבקות האלקי
והם שני דברים השווים אשר ע"י אותיות התורה
נבראו כל הנבראים כמבואר בדרושים, שהעולם
רושם התורה ואותיות התפלה הם לחדש בכל יום
תמיד מע"ב. ולכן לכל איש ואיש לפי שכלו יהולל
לשפוך שיחו בכל יום או על התמדת הטובה להורות
כי תלוי ברצון או על חידוש טובה לחדש ברצון
הפשוט ע"י מ"נ החדשים לבקש טובת המטיב, להכיר
כי בידו הכח לחדש בכל עת ורגע הטוב המצטרך לפי
העת והזמן; פרנסה, רפואה או שאר דברים. ולדרכינו
זה הוא יותר פנימי מהתורה. כי התורה רושם האלקות,
והאלקות מקושר באותיות התפלה וכמארנו כי מי
גוי אשר לו אלוקים קרובים אליו כד' אלקינו
בכל קראנו אליו, ומי גוי גדול אשר לו חוקים
ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת אשר אנוכי נותן
לפניכם היום, אשר הם שני העמודים עמוד התורה
התלוי ברצון הקדום ראשית הבריאה כטעם אשר
אנכי נותן התלוי בנותן ועמוד התפלה קדום להיותו
בכל קראינו אליו ברצון המקבל הטוב, אשר אף אם
גם נולד ח"ו איזה דבר לא טוב והיה ח"ו פגם
באיזו אות מאותיות התורה אשר נולד עי"ז
ח"ו איזה חסרון איש, אשר ידע נגע לבבו אשר ח"ו
איזה נגע שבלב המוליד החסרון ובא והתפלל ע"י
אותיות החפלה ואתה תשמע השמים להשלים חסרונו
בהמתקת דינים בסוד א"ס ומי"ם הם שמי"ם. ולכן
בכל מיני תפלה הזכיר שלמה שישמע השמי"ם שהוא
שמו של הקב"ה כאמרם בר"ם הקב"ה איקרי שמים דכתיב
ואתה תשמע השמי"ם כי כן הוא בבחי' ציור העולמות
כטעם כי בי"ה ד' צור עולמים אשר שם י"ה המוחין
והוי''ה הוא בז"א ולכן י"ה פי' הוי' הוא מספר
שמי"ם והוא העולם החדש הנבנה בכל התפלה לחדש
הרצון הקדום לתקן כל החסרונות ולקשר עצמינו
בשרש אחד. כי כן שמעתי מפה קדוש מדבר מורינו
מרומאנוב זצוקללה"ה עבדיך נשאו את ראש אנשי
המלחמה ולא נפקד ממנו איש, שפירושו על החולאים
הם מהתגברות יסוד על חברו ובתפלה עבדי ד' מקשרים
היסודות באחר יחיד ומיוחד, ונתמזגו היסודות
והם אנש"י המלחמ"ה והרא"ש הוא הקישור לקשרם
באחד ועי"ז לא נפקד ממנו איש. ולכן דורשי
רשומות אמרו כי תתקנ"ה רקיעים הם כמגין השמי"ם
במ"ם רבתי והוא הקישור לתפלה אשר א"ש רו"ח
מי"ם עפ"ר מספרם התקנ"ה והקישור בהשמים המייחד
הכל כנודע גם לחכמי הטבע, כי השמים הם מקשרי
היסודות לייחדם באחד. ואצלינו הוא הרצון והוא
הראשית הקושר הצורות הקשור באחד הנעלם
בא"ס ב"ה וב"ש לעולם ולעולמי עולמים אמן ואמן.
והוא השלם הפשוט המשלים כל החסרונות. עמוד התורה עבודה שבלב.
תורה
שבכתב ושבעל פה
יש
שתי תורות, וגם שני כלים להלביש התורה והם הכתב
והפה. והנה הכתב הוא ברזא דבינה בסוד מכתב אלקים
בכ"ב פעמים א'ה"י' והנה סודו במלכות בההי'
דאמרי' מלכות פה ותורה שבע"פ קרינן לה. ותגדל
מעלת תורה שבע"פ כדרך אוהב הנאמן האוהב את אדונו
ומוסיף אהבה להראות חיבתו לפניו אשר מוסיף
אהבה לקבל לכבודו עוד גזירות נוספות. והוא
הנמסר לחכמי ישראל שבכל דור ודור לחדש הדושים
בתורה לפי צורך הזמן והדור. אמנם דורש והתורה
דא תורה שבכתב, כי כן שם תורה יורה על בחי' המגלה
האור לחוץ בפשיטות כטמעם תורה לשון הוראה
המורה דרך לעם בנ"י ואמנם נעלמת בכתב אשר
מתוך הכתב יאיר אורה לחוץ בציורי האותיות ונקודותיה
וטעמיה ותגיה אשר מתוך זה תצא תורה להבין כוונת
הכתוב. הנה בכתב ההוא נגנז הרצון מבעל הרצון
ואורו יוצא מתוך הכתב ההוא . דעת קדושים אות תפלין.
קדושת
הלשון
קדושת
הלשון הוא ראשית הקדושה כי הוא נפש חי' שבאדם
לרוח ממללא. ובלה"ק הנה כל האותיות ספורות גמורות
ומנויות אשר הם כלי הברכות, כאמרם לא מצא
הקב"ה כלי מחזיק ברכה אלא השלום. שכן כל"י מספר
ס' בבחי' כה"ן לו"י ישרא"ל והיה ראשית הברכה
יברכ"ך וסיומו שלו"ם שמספרם תברכ"ו לב' היסודות
בשני שמות שד"י. ואולם תגדל מעלת השלו"ם אשר
הוא המחזיק ברכה אשר בו שני שמו"ת איל עם
שד"י מספר שלו"ם כנודע, ומעלת המחזיק הוא
שם אל לשון חוזק ובהצטרף מחזיק עם שלו"ם יהיה
מספר ישראל, שהוא המחזיק. ולדרכנו הוא חיבור
האותיות להיותן תיבת שבהם תכלית קישור מדת
החסד כי האותיות הן כלים מיוחדים וקישור התיבות
הם היחוד הנעשה ע"י הצדיק המקשר האורות, וכמ"ש
רבינו, שהאותיות הם מדת הגבורה שבן בשם ע"ב
רי"ו אותיות מספר גבור"ה וכן כתיב בורא ניב
שפתים שלום, אשר ע"י ניב שפתים נעשה קישור היחוד
בבחי' ולכן בהוסיף על שלו"ם תיבת אי"ה שהי"
הוא המחזיק ברכה הקושר שם י"ה באחדות הא' בבחי'
אי"ה מספרו מחזיק ברכ"ה והכל נכלל בקדושת, הלשון
הזה שהאותיות הם כלי הלשון וחבורם ביסוד
צדיק והבן. עמוד התורה
לקוטים.
האדם
והאדמה
"אמר
ר' תנחומא; לבן מלך שהיה ישן ע"ג עריסה והיתה מניקתו
תוהא ובוהא למי שהיא עתידה ליטול את שלה מתחת
ידיה כך צפתה הארץ שעתידה ליטול את שלה מתחת
ידיו של אדם, שנאמר ארורה האדמה בעבורך. לפיכך
והארץ היתה תהו ובהו עכ"ל" להבין דברי המדרש
הזה והוא בהקדם דברי רבינו, כי רצונו ית' היה
שיהיה עץ פרי עושה פרי שלא יהיה דבר בטל בעולם
והארץ צמחה כי מצד בחיָ האדם מוכרח שיהיה
קצת רע בעולם, ולכן הארץ שהיא בחי' נוקבא לגבי
שמים שנתה מצדה היא כמעט מוכרח לחטא. אך הבחירה
- לכוף הרע ולבחור בטוב. ולכן הוציאה עץ עושה פרי
ולא עץ פרי. ובאמת נורא עלילה על בני אדם, כי
כן נברא בשם אלקים להפרע מן הרשעים עכ"ד
רבינו בשינוי לשון. ולכן דורש בראשית ברא אלקים
את הו"ה, והארץ בראותה כי בשם אלקים נברא להפרע
מן הרשעים הנה בע"כ מוכרח שיהיו רשעים בעולם,
ולכן שינתה והוציאה עץ עושה פרי שיהיה עכ"פ
הכל טפלים לצוות להצדיקים. ולגודל אהבתה את
האדם כאיש אשר אמו תנחמנו שינתה בכדי לתלות
החסרון בה, כי היא מוכרח מצדה וזה שמעתי מהרב
אדומו"ר הקדוש ממעזביז בטעם הכתוב כי תבואו
אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל, היינו שזה תכלית
התיקון לעשות שכל עץ יהיה למאכל והן הן דברי
המדרש שצפתה הארץ שהיא עתידה ליטול את שלה
מתחת ידה היינו כמו שפרש"י כשנפקד האדם נפקדה
גם הארץ על עוונה והיא עתידה ליטול את שלה מתחת
ידו שהיא גרמה על ששינתה, ולכן ארורה האדמה
בעבורך שהיא שינתה לטובתך ואעפי"כ נפקדה
בפקידה והיא לטובה כוונה ולכן היתה תוהו ובוהו.
תעלומות חכמה בראשית.
צדיק
חסיד ורשע
בימים
הקדמונים לא היו יודעים שם חסיד רק צדיק או
רשע דרך משל כאשר נזדמנו במקום אחד הצדיק
הלך בצדקתו מתחלתו ועד סופה השגיח מאד לדקדק
במצוות על כל פרט ופרט אם בבית התפלה להתפלל
באימה וביראה מה גם ח"ו לשיח במקום שאסור. אם
נזדמן בדרך הלך לפניו צדקו בזהירות יתירה וענתה
בו צדקתו כי כל הנהגותיו לשם שמים והכל הכירו
ואמרו עליו צדיק אתה. הרשע בהפוכו אם במלבושי
רשע או בבית התפלה עם הקלות ראש ואם בבית
האכסניא לא הוזהר בכל מקום שהלך שם רשע עמו
והיה לדראון ולחרפה ובע"כ הוכרח לשוב מרשעתו.
אבל להבעל דבר לא הריח זאת ונתחכם ע"ז והתחיל
לכנות את הצדיק בשם חסיד ודרך רשעים תאבד
כי השם רשע לא יזכר ולא יפקד עוד שלא יתבייש
לעשות מה שלבו חפץ ולא יקראו לו רשע רק ההיפך
בשם חסיד כלומר שהוא רק איננו חסיד ואם הולך
בחוקות עכו"ם, שעטנז, מגדל בלורית, קצוצי פאה,
זקן מוקרח, פטור מציצית, הולך אחר שרירות לבו
ועם כל תועבותיו ומה בכך? אם כי איננו מעדת
החסידים. ע"כ ח"ו חס מלהזכיר להוציא א"ע מהכלל
חסידים. עשר קדושות.
חמימות
וקרירות
אמר ר'
חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שנא' ועתה
ישראל מה ה' וכו' עיי"ש. ומקשה התוס' בפרק אלו
נערות, אמרינן; הכל בידי שמים חוץ מצינים
ופחים עי"ש בתוס'. אלא שני המימרות אחד הם דהנה
בעת שהאדם בא לדבר מצוה צריך האדם לחמימות
שיעשה המצוה בהתלהבות גדולה ולהיפך בבא
האדם לדבר הרשות צריך לקרירות שלא יעשה הדבר
בחמימות רק בקרירות שלא יעשה רק מה שהוא בהכרה.
והנה לשתי בחי' אלו חמימות למצוה וקרירות לדבר
הרשות אי אפשר לבוא רק אם יש לו יראת שמים כי
הירא את דבר ה' באמת אינו עושה בדבר הרשות רק
כפי ההכרח בקרירות וכשבא למצוה עושה בחמימות
והתלהבות גדולה וע"כ שתי המימרות אחד הם דמ"ש
הכל בידי שמים חוץ מצינים ופחים ר"ל מה שצריך
האדם להיות מצונן בבואו לדבר הרשות ומזה
שצריך להיות בחמימות בעשיית דבר מצוה זה
אינו בידי שמים כי זה הוא רק אם יש לאדם יראת
שמים וזה אינו בידי שמים. תעלומות חכמה הקדמה.
שלשה
כתרים
שלשה
כתרים הם; כתר תורה, כתר כהונה, כתר מלכות, וכתר
שם טוב עולה על גביהם. ופי' הרע"ב שחייבה
תורה לנהוג בהם כבוד תורה דכתיב והדרת פני
זקן זה שקנה חכמה, כתר כהונה וקדשתה, מלכות
שום תשים, שתהא אימתו עליך. וכתר שם טוב מי שיש
בידו מעש"ט לא מצינו לו כתר בתורה והוא עולה
ע"ג כולם שכלם צריכים לו ע"כ והם בכלל ישראל
הכולל האומה הישראלית ובעת אשר יאירו על
ישראל הג' כתרים אז אתחזי בגוונין נהירין והם
ג' בריתות שיש בכלל האומה הישראלית ברית
התורה הכוללת עולם, הכתר המונח לכל הרוצה ליטלו,
וברית מלח עולם הניתן לכהנים, ובתוכה נכלל
ברית הלוים, כי כן אמר חגי המצוה הזאת להיות
בריתי את לוי, ומלכות נאמר בו כרתי ברית לבחירי
נשבעתי לדוד עבדי. ומבואר ברבינו כי כת"ר
בו ג' או"ר ויהיה לעינינו גוונין נהירין שמאיר
בהם הג' אור ולכן כל צד הוא ג' או"ר כי כן כתר
כהונה הוא מצד ימין כמ"ש רבינו בג"פ ימין ד'
הנזכר בהלל עושה חיל שהם הת"ג וכתר תורה בקו
אמצעי, כתר מלכות הוא בצד השמאלי כמ"ש בזהר
ויחי, יהודה איהו מלכות דאתי מסטרא דגבורה
ע"כ והוא אדמוני עם יפה עינים וכלם נקראו
אור, תורה אור. וכהנה באורך נרא"ה אור, אותיות
אהר"ן שלח אור"ך זה מלך המשיח והכתר הכולל
ג"פ או"ר מקור שמותם ע"ב לימין ס"ג לשמאל מ"ה
באמצעיתא עם כת"ר להשלים מספר קש"ת ולכן הם
ג' כתרי"ם נגד ג"פ קש"ת כנ"ל באופן הקדום ומקור
כלם הם תלת רישין אשר הם מלבושים לחג"ת כתרא
עלאה לחסד ומ"ס לגבורה ובינה דאריך לת"ת
והם השלשה כתרים שרמזם התנא, ומהם יתפשטו
המדות להאיר לההוא נקודה קדישא ובה יאירו ג'
מדות עליונות. עמוד התורה
מאמר היחוד.
צעיף
ותקח
הצעיף ותתכס -- רמזה כאן מדתה להמליץ תמיד ולבקש
רחמים על ישראל לצעוק בעדם אל ה' לאמר ע'מך
י'שראל צ'ריכין פ'רנסה וזה נוטריקון צעיף. עשר קדושות.
דושיח
עם רעיתו הרבנית
דרכו
בקודש היה להעניק לאנשי ריבו מטובו ופזר נתן
לשונאיו. פעם הוכיחה אותו על זאת זוגתו הרבנית
הצדקת מרת שרה ע"ה בת רבינו צבי מזידיטשוב באמרו
אליו הלא ידעתיך לאיש מופת וקדוש ה' הרי
יותר טוב היה להעניש רשעים אלה. והשיב לה בחכמתו
נוהג שבעולם שכמה מאות ואלפים איש מישראל
נוסעים לצדיק אחד ונותנים לו מעות מהו הענין
בזה הסיבה היא שכל בנין צריך יסוד ואם אין יסוד
חזק נופל הבנין. והנה כל העולם בכללו נקרא ג"כ
בנין והצדיק הוא היסוד נמצא שהצדיק הוא
המעמיד העולם, ממילא ראוי שכל העולם יהנו לו
מעות להחזיקו, כי הוא מעמידם ומקיימם. אמנם קשה
לי למה העולם נוסעים אלי ונותנים לי מעות הרי
אנכי היודע שאין אני בגדר צדיק יסוד עולם?
ונתישבתי שיש עוד דבר אחד הנצרך אל בנין העולם
עפי"ש חז"ל במס' חולין תולה ארץ על בלימה אין
העולם מתקיים אלא על מי שבולם את עצמו בשעת
מריבה, נמצא שמי ששותק לשונאיו ואינו פותח
פיו לדבר נגדם הוא מקיים עולם ומלואו ושוב
מגיע לו מהעולם מעות מהדין. ואם אנחנו נעניש
את שונאינו הרי לא יגיע לנו אף עבור זו הגמרא
פרנסתנו על כן אהובתי הרבנית שמעי לקולי
יותר טוב לשתוק ולסבול את שונאינו ונשאר בפרנסתנו. עשר קדושות.