רבי ישראל
מרוז'ין
מיסד שושלת רוז'ין ולד בפרובישץ פלך
קיוב בג ' תשרי תקנ"ח לאביו הצדיק רבי שלום
בנו של רבי אברהם המלאך ולאמו חוה נכדת רבי
נחום מטשרנוביל. מימי ילדותו עד יום הסתלקות
הוא עטור ספורי פלאים. אביו נפטר בעודנו ילד
והוא התחנך ע"י אחיו הגדול רבי אברהם ממלא מקום
אביו. אף אחיו זה נפטר בשנת תקע"ג. כשרבי
ישראל היה רק בן ט"ו והנער עלה על כסא אביו.
תוך כשרון אירגוני רב בנה הצדיק הצעיר את
המרכז החסידי, הוא עורר את התפעלותם של
צדיקי הדור ובתוכם זקן הצדיקים רבי אברתם יהושע
העשיל מאפטא. כשעכר לרוז'ין בנה לעצמו ארמון
מהודר וריהטו ברהיטים ובכלים נאים. אלפי חסידים
נהרו אליו מקרוב ומרחוק. רבי ישראל נהג את
ביתו ברחבה, נסע במרכבה נאה ואפילו להקת מנגנים
החזיק אצלו, בכל מעשיו אלה ואפילו במנהגו לעסוק
כל יום שעה קלה בעבודה גופנית בעיקר חטיבת
עצים ראו חסידיו אך כונה אחת; להרבות בכבוד
שמים. השפעתו גדלה מיום ליום ואפילו שרים ונסיכיה
חלקו לו כבוד.
דרכו בחסידות היתה דרך המתינות והשקט
החיצוני, תפלתו היתה בנחת ללא התלהבות יתידה.
וכפי שהיה אומר "שיש צדיק שירא כ"כ להשי"ת שירא
אפילו להניף אבר בעבודתו" מיעט באמירת תורה,
שיחותיו היו לרוב קטועות ונסבו לעתים קרובו
על עצמיותו ויחוסו הרם. בילה מעט בקרב חסידיו
אפילו בשעת התפלה היה מתייחד בחדרו.
כעבור עשרים וחמש שנות עליה נאסר רבי
ישראל בתוצאת הלשנה שהוא שואף למלוכה על ישראל.
כ"ב חדשים ישב במאסר בקמיניץ ובקיוב. מששוחרר
עבר לקישינוב משם ליאסי ולבסוף לוסדיגורה
בה בנה ויחדש את מרכזו שעלה עוד על זה שברוז'ין.
חסידי גליציה נהרו אליו באלפיהם, הסתגלו
לדרכו שנראתה להם תחילה חדשה ומוזרה. בין 'הבאים
אליו אף צדיקי גליציה.
רבי ישראל נפטר ביום ג' חשון תרי"א.
את דרכו המשיכו ששה בניו; רבי שלום יוסף שנפטר
עוד אותה שנה בלייפציג, רבי אברהם יעקב
בסדיגורה, רבי דוד משה בפאטיק ואח"כ בטשורטקוב,
רבי דוב בר בליאובה, רבי נחום בשטיפינטשי.
ורבי מרדכי שרגא בהושיאטין. ברברי תורתו
של רבי ישראל לוקטו בספרים "עירין קדישין
"בית ישראל '" "תפארת ישראל" "כנסת ישראל"
"פאר לישרים" ועוד.
הכוונה
בבריאת האדם
ידוע
למי שיודע וכן הוא האמת,שעיקר כוונת בבורא
בבריאת האדם להראות נשמתו החצובה מתחת כסא
כבודו ית' ולהלביש אורה הזך והבהיר בצמצום
אחר צמצום בריבוי צמצומים עד להכניסו בחומר
הגוף והגשמי, כדי שיוכל לקבלה והיתה כוונתו
בזה כדי שיקבל תענוג ושעשוע מן האדם בהיטב
דרכו ללכת בעבודת הבורא יתברך בזיכוך חומרו
וגופו בכל הדברים הבאים לכלל עשיה ויצירה ובריאה.
לכשיקבל הארם מכל הדברים הנ"ל עול מלכותו
יתברך, כי כתוב בראשית ברא אלהים, אלהים
בגמטריא הטבע, כי הבורא ב"ה צמצם אורו יתברך
בבריאת העולם בחכמה צמצומים ולבושין וכסויין,
בכל הדברים שבאו לכלל הוי"ה, שכל אחד ואחד לפי
מזגו וטבעו שהיו בעת הבריאה בעת שעלה ברצונו
הפשוט לברוא אותו, כך נתצמצם אורו הרב בכל דבר
ודבר לפי טבעו ומזגו, כך נתצמצם אורו יתברך
שבא לכלל הוי"ה, אלהים הוּא סוד הצימצום, וזה
בראשית ברא אלהים, דהיינו בראשית הבריאה בעת
בריאת העולם ברא כל הדברים בסוד אלהים סוד
הצמצום בסוֹד הטבע, כי הוי"ה ב"ה הוא סוד התפשטות
האור בלא צמצום. ותכלית בריאת האדם היתה
כוונת הבורא ב"ה כדי שיקבל ממנו תענוג ושעשוע
כשיקבל עול מלכותו יתברך עליו. מכל הדברים
הנ"ל לבלתי ילך אחר חומריות ועביות גופו
רק לילך אחר רוחניות וחיות השפע אלהי שישכון בתוֹך
כל הדברים הנ"ל, זה לא ישיג ויגיע רק בזיכוּך
חוּמרוֹ וגוּפוֹ, שעל ידוֹ יתגדל אוֹר נשמתוֹ.
עירין קדישין נ"ה.
היושר
הוא שמשיח יבוא תיכף
בעת שהוציא
הקב"ה את ישראל ממצרים לא היתה להם שום זכות
מאיזו מצוה, רק שהוציאם מחמת אמונה שהאמין
להם שיקבלו את התורה, כי ראה הקב"ה שיש להם רצון
לקבל את התורה עשית עשה מרצון עשיה, והוציאם
עי"ז. בריאת העולם היתה ג"כ ע"י אמונה שהאמין
הקב"ה שיהיו צדיקים בעולם, ובזכות זו ברא
את העולם. היושר הוא שיבוא תיכף משיח, כי כשיבוא
יהיו בודאי צדיקים. כ"א מישראל רוצה שיבוא משיח
וכשיבוא יקבלו עליהם עול מלכות שמים. רק עכשיו
אינם יודעים את התענוג, אבל צדיקים יודעים
יקבל את רצון הצדיקים ויבוא משית בב"א. כנסת ישראל.
קץ
הימים
יש
קץ הימים וקץ הימין -- דהנה יש יראה תתאה ויראה
עלאה. יראה תתאה נקראת יראת העונש, דהנה בן
חכם אשר עיני שכל לו ויודע ומכיר מי אביו ממילא
מפחד ממנו, אבל אם הוא נבער מדעת אזי אביו מוכרח
להראות לו שבט מוסר, כך היא יראה עילאה מי שהוא
מכיר בהקב"ה ויודע את רבונו, ויראת העונש הוא
השער ליראה עילאה. אבל שם עדיין הרע גובר בתוקף
כדכתיב לפתח חטאת רובץ, ובגלות אין מתגלה
קץ הימין רק קץ הימים, ע"כ כתוב מקץ שנתיים ימים,
כי היה אז זמן הגלות. ויהי לשון צער, ולא נתגלה
כ"א קץ הימים. ופרעה חולם; חולם הוא לשון
ותחלמיני והחייני. ואז בגלות ראה פרעה שבלים
הטובות נבלעו בתוך השבלים הרעות ופרות הטובות בתוך
הרעות, דהנה יש כ"ח עתים ע"ש ז' מידות ושבעה שבעה
מוצקת, וזה לעומת זה עשה אלהים. הרי כ"ח ובגלות
המדות טובות נבלעות במדות הרעות, והנה יש
אסור ומותר, איסור הוא רובו רע ומיעוט טוב.
וכתוב ואתה מחיה את כולם, ובדבר איסור אין לרדת
שם כדי לעשות הבירור פן ח"ו יפול הנופל ולא
יוסיף לקום. ודבר המותר היא רובו טוב ומיעוט
רע, ובדבר הקודש הוא כולו טוב. והדבר המותר
צריך אדם לרדת שמה ולהתאמץ שם להפריד הרע אשר
בו לעשות כולו טוב, וזה קדש עצמך במותר לך.
ובגלות נבלעות המדות הטובות ברעות. ופרעה לא
ידע כי גם שם יש הקב"ה כדכתיב ואתה מחיה את כולם.
וכשבא יוסף אמר על שבע הפרות הטובות ושבע
השבלים הטובות חלום אחד הוא, כי עשה אחד
וכו' ה' יטע בלבבנו אהבתו ויראתו ויגלה לנו
קץ הימין שנזכה לעבדו שכם אחד אכ"י. עירין קדישין מקץ.
הצדיק
מרגיש את השנויים בעולם
כשיש
דינים חס ושלום על ישראל אזי אני חולה ועצוב,
וכשיש רחמים אני בריא ושמח. כי הצדיק יכול
להרגיש בגופו כל עניני השתנות שנעשה בעולם
בכל פעם מרחמים לדין חס ושלום ומדין לרחמים.
כי כמו שהמזלות יכולים לידע מה שנעשה בעולם
מחמת שהמזלות קשורים בגלגלים וגלגלים קשורים
בספירות וספירות באין סוף ב"ה, לכך כשנעשה איזה
השתנות והתפעלות מדין לרחמים או מרחמים לדין
חס ושלום, ניכר הדבר תיכף במזלות. כן הגוף
של הצדיק מקושר בנשמתו ונשמתו להספירות
והספירות לא"ס ב"ה .ולכך יכול להרגיש בגופו
כל השתנות כנ"ל. וזהו כעת יאמר ליעקב ולישראל
מה פעל אל? פי': כעת כמו שיכול להבין במזלות
שנקראו עתים כן יאמר ליעקב שהוא גופו של
הצדיק מה פעל אל, שמרגיש בגופו כל עניני
התפעלות מרחמים לדין ומדין לרחמים. והרב
מאפטא סיפר לי שבילדותו התחילו האברים
שלו לומר לו עתידות ובקש מהשי"ת שיקח הדבר
מאתו. והנה מה איכפת להצדיק כשהאברים אומרים
לו עתידות? אמנם כאשר הצדיק יכול להמתיק
הדינים בשורשן טוב. אבל כאשר יש התגברות
הדינים חס ושלום, ואין יש עת רצון אזי אי
אפשר לבאר גודל הכאב לב שיש לו. ע"כ יותר
טוב לו שלא ידע כלל גם הצדיק האמתי אשר רוצה
רק בדביקות הבורא יתברך שמו ,ירא להכניס א"ע
בדברים אלו בענין הסתכלות, בכדי שלא ינתק מעבותות
הדביקות ברגע ההוא ויפול הנופל חס ושלום. שם שבת חזון.
משפיעים
ומקבלים
כמה
צדיקים סבלו עניות בעולם. קשה לי תמיד ואיני
מבין למה הצדיקים צריכים להיות מקבלים?
אדרבה כיון שהם משפיעים לעולם צריכים הם
לקבל מן המקור ואח"כ ישפיעו לעולם ולא יצטרכו
לקבל מן העולם? אך הטעם לזה הוא ענין אחד
עם גלות השכינה, כי זאת המדה נקראת כנ"י היא
הנותנת חיות ושפע לכל העולמות ואפילו לקליפות
ובפרט לאו"ה בזמן שעושים רצונו של מקום אזי
מקבלת לעצמה דיה והמותר מחלקת לרוחות אחרים.
ובאם ח"ו אין עושין רצונו של מקום אזי אע"פ שכל
החיות והשפע הולך על ידה אעפ"כ היא צריכה
לקבל לצורך עצמה. וכמו ארץ ישראל שהוא מקור
השפע לכל הארצות וכנודע שבזמן מעלתה היתה
בהצלחה ובמעלה יותר מכל הארצות ועתה אע"פ
שהיא מקור השפע לכל הארצות אין לה לעצמה
כלום, כידוּע. שהאנשיט שבתוכה אם אין להם ממקום
אחר אין להם כלום. וזה הטעם נמי בצדיקים אע"פ
שהם משפיעים לעולם בזמן שהעולם נבון לפניו
י"ת אזי הם מקבלים מן המקור ומדריכים את העולם
בדרך הישר ואיננוּ צריכים להם. ואם ח"ו להיפך
אע"פ שהם הם המשפיעים צריכים להיות מקבלים.
שם לקוטים.
שלש
מדריגות של חסידים
ג' כתות
ומדריגות יש באנשים הנוסעים להצדיק כנגד ג'
מדריגות שהיו בימי ירבעם שעשה את עגלי הזהב
ולא הניח את ישראל לעלות לירושלים. כת א'
היתה שמסרו גופם ונפשם ועברו את השומרים
שהעמיד ירבעם. כת ב' שלא רצו למסור נפשם אבל לא
רצו לקבל גם גזירות ירבעם וישבו בביתם ולא
הלכו גם לעגלי הזהב. בת ג ששמעו לקול ירבעם
ועבדו לעגל הזהב. כל ג' הכתות נתגלגלו ובאו
לעולם התיקון. אותם שמסרו נפשם לבא לירושלים
זוכים היום שנוסעים להצדיק האמיתי ברוב רחבה,
כת הג' מוכרח שיהיה לה עגמ"נ ובצער גדול
זוכים לבוא אל הצדיק, הכת הג' אין להם זכיה
להתדבק את הצדיק האמיתי.
כנסת ישראל.
על
חסידיו
יש
צדיקים שהם כנגד י"ב צירופי הויה וי"ב צירופי
אדני. החילופים של הצרופים משתנים לפי הנקודות,
הצדיקים המה האותיות והחסידים הנוסעים
אליהם המה הנקודות. ע"כ הצדיקים והחסידים צריכים
זל"ז. וכאשר החסידים צריכים להצדיק כן הצדיק
צריך להם, ועל ידם יוכל להתעלות או ח"ו לרדת.
אני הוא עצם שם הויה הפשוט, ע"כ לא איכפת
לי אם נוסעים אלי או לא. '"וויא עס געפינט זיך
איין ערליכער יוד איז ער ממילא מיין". אכן
כל העולם צריך לתיקון ע"כ החסידים שלי המה
מפוזרים ומפורדים במקומות הרבה, וכאשר נוסע
אצלי איש והוא בדרך ומחזיר אחר העגלה ובתוך
כך פוגע במרבבה שנוסעים עליה "דייטשין" על הדרך
שהוא צריך לנסוע, והוא מתפשר עם הבע֯ג שיקח
אותו על ה"קאזלע" וכאשר מגיע זמן תפלת המנחה
והחסיד יורד מהעגלה לעשות הכנה להתפלל מנחה
והבע"ג מוכרח לעמוד ולהמתין לו והיושבים
בהמרכבה צועקים למה תעמוד? כי ירט הדרך
לנגדם ומצטערים על עיכוב הנסיעה זה התיקון
שלהם. שם.
על
התענית
סיפר
לי הרב מאפטא שבילדותו היה מתענה ושאל להרב
ר' אלימלך זצ"ל על זה, והשיב לו אם תוכל אחר
התענית לאכול ד' לוגין "קאשי" יבשה אז מותר
לך להתענות. ואמר בזה"ל אלמלי היו לי עוד
שנים להצטרף עמי לבטל התעניתים הייתי מבטל
אותם. וכשם שמצוה לשמור ישראל מעבירה כן
מצוה ליזהר לכל איש אם יש לו מעט רפיון כח
שלא יתענה. העיקר שאדם צריך לעבוד להשי"ת במדת
האמת, ר"ל שלא ירגיש בשעת עבודתו ולא יתפעל
בזה שהוא עובד להשי"ת, ואף אדם נברא בהרגשה
ואיך יכול שלא להרגיש? אמנם נראה כשהוא
עושה רצון הלב האם מרגיש שום התפעלות מזה עבור
שעשה רצון הלב? זאת לא יהיה אדרבא מקבלת מזה
חיות כן האדם כשמתפלל או לומד מקבל רק יותר
חיות בכל פעם מהשי"ת. עידין
קדישיו ויקרא.
שמחה
משנכנס
אדר מרבים בשמחה -- כי שמחה יש בעולם ודייק מלשת
'מרבים בשמחה' ולא קאמר צריך להיות שמח, אלא
מסתמא ששמחה יש בעולם רק שצריך להרבות בה. כמו
שאמרו חכז"ל ת"ח מרבים שלום בעולם, כי השמחה
והשלום נבראו בעולם מכבר. כשאין ישראל זוכים
ח"ו אזי מתפשטת השמחה לישמעאלים ,כמו בזמ"ה
בגלות. וכשישראל זוכים אזי מתפשטת השמחה
לישראל. שם לפורים.
סתירה
ובנין
מושיבי
עקרת הבית -- מושיבי הוא לשון השבה ועקרת היא
ל' עקירה. כי מתחלה כשחוטא ח"ו גורם ע"י מעשיו
הרעים עקירה והריסת הבית, הוא בנין השכינה.
ועכשיו כשחוזר בתשובה ויודע ומתאונן איך שע"י
חטאיו פגם בגדולתו ורוממותו ית', ובזה שנותן
אל לבו עי"ז מושיבי עקרת והריסות הבית של
השכינה שעקר מתחלה ע"י מעשיו הרעים ואז
אם הבנים שמחה, שהש"י מקבל תענוג ושעשועים
בזה ושמח ממגו יותר מהנשמות הגדולות. כנסת ושראל.
מתנת
חינם
בימים
הקדמונים היו אנשים שפרשו מן העולם הזה והיו
מקורבים להשי"ת היה להם לשאול איזה שכר
על עבודתם. אבל עכשיו שהעולם נתגשם מאד
אין לנו לשאול רק מתנת חנם. אך מקודם שישאל
מתנת חנם צריך להתיישב בהאיך אנפין יקום בהיכלא
דמלכא לבקש מתנת הנם? ע"כ צריך להתיישב מקודם
ג' חלקי תשובה יש, יש שצריכים לשוב בפשיטות
מעבירות שבידם, ויש שהתשובה שלהם שכל המצות
ומע"ט ותפלה שלהם אינם בשלמות עדיין בלי
שום פנייה כלל, ויש שהתשובה על זה האופן שידעו
מה שעשו עדיין אינו התחלה נגד השי"ת. וזהו
החילוק בין אמונת הצדיק לשאר אנשים. עירין קדישיו לר"ה.
אם
תיטיב שאת
אם
תיטב שאת -- הנה הצדיק מעיקרו אין לו שום התנשאות
כי כך ההרגל שלוֹ. אכן מי שהיה מקולקל מקודם
בחטאים ונעשה בעל תשובה ושיבר את ההרגל
שלו יוכל לבוא להתנשאות וגיאות וזהו פי' אם
תיטב, ר"ל אם תעשה תשובה על עוונותיך, שאת! יכוֹל
לבוא לידי גאוה. ואם לא תיטב אם לא תעשה
תשוּבה לפתח חטאת רובץ יהיה לך גיהנום.
כנסת ישראל.
משל
מה שנותנים מאכל שקורין "קאשע"
לצפוים בשבת שירה, משל למלך גדול, שהיה לו פלטין
גדול והיכלות גדולים מיוחדים לשרי המלך ומגנים,
כ"א לפני כבוֹדו, והמלך בעצמו היה לו היכל מיוחד
אשר רק ציפור מצפצפת עמדה שם ומתענג המלך בנועם
צפצופיה ולא יעריך כל כלי שיר וזמר כקול הבריה
הקטנה המטיבה לנגן. הנמשל: ישראל נקראים צפור,
קן צפור, גם צפור מצאה בית ובשעת יציאת מצרים
וקריעת ים סוף כל המלאכים והשרפים היו אומרים
שירה לפני הקב"ה ולא ערב לפניו כקול הצפור,
הבריה הקטנה, היינו בית ישראל, המנגנת ואומרת
שירה. זה הרמז אנו וּמרמזים בנתינת ה,,קאשי"
לצפרים.,שם.
פיוט
ידך תאחזני
אל ארץ הקדושה,
ושם תאחזני
מקום מקדשי,
חיש תנה
לנו חלק בדוד וגם נחלה בבן ישי ־
שעה שועת
עם דל אשר ,לבם נמס,
תרחם על
עיר נחמדה אשרהיתה למס
גם כי
אזעק ואשוע תפלתי חמס,
מדוע לא
בא בן ישי,
חיש תנה
לנו חלק בדוד וגם נחלה בבן ישי
רגלי המבשר
חיש נא אל נערץ,
ויגד לנו
כתאום חזון הנפרץ,
השמד עם
אשר לשונם ככלב יחרץ,
מי הוא
דוד .ומי בן ישי,
חיש תנה
לנו חלק בדוד וגם נחלה בבן ישי ־
את אשר
נדרת מהר לשים, ~
כל שועי
סוכת שלם,
ושם יראה
לנו מלך שלום,
הוא דוד
והוא בן ישי,
חיש תנה
לנו הלק בדוד וגם נחלה בבן ישי ־
לך צורי
ישעי אוחיל יום יום,
לקול שועי
תנה פדיום,
ויצץ ציץ
מקדוש ואיום,
ויצא חומר
מגזע ישי,
חיש תנה
לנו חלק בדוד וגם נחלה בבן ישי. ־
ספרו של צדיקים.
פגישתו
עם הגאון ר"י אורנשטיין
הה"ק
מרוזָ'ין זי"ע בעת היותו בלעמבערג לדרוש ברופאים
הלך לקבל את פני ההמוה"ג הר' יעקב אורנשטיין
בעל מחבר "ישועות יעקב" שהיה אז מרא דאתרא.
הה"ג הנ"ל היתה לו הכנה לזה ומחמת שהיה מתנגד
היה סבור בדעתו שהה"צ מסתמא ידבר על איזה חידוש
מחידושין דאורייתא לומר איזה פשט וחילוק.
אכן כאשר בא הצדיק לפני הרב הגאון הנ"ל שאל
מאיזה דבר נעשה מכסה הגגין של חומות העיר לעמבערג.?
השיב הרב הגאון מטסי ברזל. חזר ושאל למה דוקא
מטסים? השיב הגאון הנ"ל שהם שמירה מפני השריפה.
חזר ושאל א"כ היו יכולים לעשות מלבנים? כאשר
יצא הה"ק מאת פני הגאון הנ"ל מלא שחוק פיו ואמר
הזה האיש המרעיש תבל ויושביו ויאספו אליו
עדרים חסידים יעסוק בדברים כאלה!
הנה הה"צ
הקדוש ר"מ מפרמישלאן כשמעה כי הה"ק "הריז'ינער"
נמצא בלעמבערג החיש מאד לנסוע לשם להתראות
עמו אכן לא עלתה בידו. כאשר הגיע ללעמבערג לא
השיג את הה"ק כי כבר נסע משם. כאשר החלו לדרוש
איך התנהג הריז'ינער ספרו לו את הדברים שנדברו
לפני הרב הגאון הנ"ל ואמר הר"מ מפרמישלאן הגאון
האב"ד לא הבין כלום משיחת הה"ק כי הוא שאל בדרך
חכמה כמו שמכסה הגג מגן על כל הבית כן צריך
הרב של העיר להיות מגן לכל העיר וצריך להיות
לו לב נשבר כמו לבנים שקלים להשבר ומדוע הוא
קשה כטס ברזל. כנסת ישראל.