רבי ברוך
מקוסוב
למדן
מופלג וגדול בתורת הנסתר. מימי צעירותו עסק
רבות בקבלה ובכתביו השתדל לברר את עמקי סודותיה
בצוּרה קלה פופולרית. בשנת תקפ"א מעיד רבי מנחם
ממדיל מפרמישלן, תלמיד הבעש"ט, שעלה בסנף
ימיו לארץ ישראל, שרבי ברוך שהה אתו במחיצה
אחת כמה ימים והציע לפניו "מלין מתיקין מדובשין
בחכמת הקבלה ותורת ה' על לשונו להסביר הענין
היטב בתכלית הזכות והבהירות".
בחסידות
היה רבי ברוך תלמיד של רבי מנחם מנדיל מוויטבסק.
בספריו ניכרת השפעה חסידית חזקה והוא מביא
מתורות הבעש"ט, המגיד ממזריטש, רבי מנחם מנדיל
מפרמישלן, רבי נחמן מקוסוב ואחרים. הוא היה
סופר חרוץ, דרשן נפלא ובעל הגיון בריא. ספריו
" יסוד האמונה" ו"עמוד העבודה" הכתובים בסגנון
נאה בצורה מושכת ובדרך של הסברה נוחה ומענינת
שהסכימו להם גדולי דורו, נדפסו רק בטשרנוביץ
תרי"ד על ידי שני נכדיו רבי משה בן בנו רבי
אברהם ורבי אליעזר בן רבי יחיאל מיכל כ"ץ בן
בתו. רבי ברוך נפטר בי"ג חשוון ו קמ"ב.
על
למוד הקבלה
ידוע
ומפורסם הוא גודל החיוב המוטל על האדם ללמוד
חכמת האמת, שהיא חכמת הקבלה וסתרי התורה, כמבואר
בספרים קדמונים, הלא המה הזהר והתיקונים וזהר
חדש ומדרש הנעלם. ושנוי ומשולש בדבריהם הענין
הזה אין מספר, כידוע ללומדים בהם אשר כל זה
יורה גדול ההתאמצות והזריזות ללמוד חכמת הקבלה.
וכן הוא דרך העולם גם כן כשאדם רוצה לזרז איזה
אדם אחר באיזה ענין כופל לו האזהרה כמה וכמה
פעמים. גם בגמרא הזכירו הענין הזה באמרם
שלאחר מיתה שואלין לאדם ציפית במרכבה? ובכבודי,
כסא הכבוד היכן הוא עומד? רגלי החיות היכן
עומדים? והאחרונים הרבו לדבר מאוד מגודל
החיוב הזה, כמו בפסק הגאון מוה' יצחק דלטאש
הנדפס אצל הזוהר ודומה לו, ובקצת מקומות בספרים
הקדמונים תלוי ענין ביאת המשיח בזה. ותמהתי
על אנשי דורנו שהצנועים שבהם מושכים את ידיהם
מללמוד חכמת האמת, ויש מהם נותנים סיבה וטעם
לזה ע"י כי פשתה המספחת וצרעת ממארת אשר נתרבו
הכופרים באלהי ישראל ובתורתו הנתונה לנו ע"י
משה נביאו נאמן ביתו ומאמינים במומר המפורסם,
כלב סרוח, שבתי צבי ימח שמו וזכרו, שחטא
והחטיא שת הרבים והדיחם מאלהינו ומתורתו, ויבחרו
להם אלהים חדשים מקרוב באו, ילבשו בושת
וכלימה לאמר כדברים האלה לכפור בקדמונו של
עולם הקדמון האמיתי ויבחרו להם להאמין במועצות
רעות של שבתי צבי ימח שמו וזכרו, שם רשעים ירקב,
והכופרים הללו יש להם כמה וכמה הקדמות שהן
כפירות גדולות ועושין להם סמוכות בדברי הזוהר
והתיקונים בדרכים עקשים ונלוזים אשר כל משכיל
ישר הולך לא יוכל לסבול גודל העקשות והעקמומיות
מפירושיהם במאמרי הזוהר והתיקונים עפ"י הקדמותיהם.
כי בלבד שההקדמות בעצמן הן כפירות גדולות ורשב"י
ע"א מפורסם בחסידות נמרצת מאוד מאוד עד כי הגיע
קרוב למדרגת הנבואה, גם פירושיהם לשון הזוהר
אינו סובל אותם כלל ועיקר, הן אמת כי מספר
הזוהר ראוי להתרחק בתחלת לימודו עד כי יפליג
לימודו בכתבי קודש של האר"י זלה"ה כמו בספר
עץ חיים וס' אדם ישר וס' הדרושים ופירושי
מאמרי הזוהר ופירושי האדרות וספרא דצניעותא
וספר מבוא השערים וספר הגלגולים הנדפס וכתיבת
יד. ואח"כ ילמד בס' הזוהר והתיקונים. ובתחלת
לימודו לא יפליג עיונו בס' הזוהר בי הלא הוא
ס' סתום וחתום, עי"ז קרוב מאוד לטעות בדבריו.
ומפני כך הכופרים יערב לבם לתקוע הקדמותיהם
המזויפות והשקריות בסתימות לשון הזוהר והתיקונים,
ולכן ראוי למעט הלימוד בס' הזוהר. אבל בכתבי
האריז"ל אין שום חשש כלל, ועיקר לבוא לידי
תקלה ח"ו כי דברי האריז"ל מבוארים מאוד הם למשכילים
ואינם סובלים כלל פירושים זרים, ובאמת שמעתי
מכמה מגידי אמת שהכופרים הנ"ל מעולם אינם לומדים
בכתבי האריז"ל אף שורה אחת לפי שדברי האריז"ל
מכחישים מאד להקדמותיהם המזוייפות וכוזבות,
ואחרי רואי מצאתי טעם אחר על המנעם מללמוד
כתבי האריז"ל והוא כי כל החכמה הזאת מדברת מרוחניים
כמו הספירות שבעולם האצילות והמלאכים שבעולם
היצירה וכדומה, והנה דרך לימוד כתבי המקובלים
בהכרח יובנו על דרך הגשמיים כמו שתמצא בתחילת
דבריו כשרצה לגלות סדר אצילות הנאצלים מהמאציל
א"ס. ובאמת כל הדברים שם א"א לפרשם כפשוטן
ח"ו, כי ח"ו כופר בעיקרי האמונה כמבואר כ"ז
באריכות בס' שומר אמונים בויכוח שני שחיבר
הרב הגדול מוה' יוסף אירגאס זכר צדיק לברכה,
שהפליא עצה והגדיל תושיה והאיר עין על כל ישראל
בחקירותיו האמיתיות העמוקות והמתוקות מדבש
ונופת צופים, ועיין שם מסימן ל"ד עד סי' מ"ו בויכוח
שני ותמצא מרגוע ונחת רוח גדול, כי האריך
שם מאוד להכריח שענין הצמצום א"א לפרשו
כפשוטו ח"ו כלל ועיקר, אלא הכל הוא משל ודמיון
לשבר את האוזן מח שהיא יכולה לשמוע, כי אנו
לגודל עניות דעתנו וחולשת שכלנו המלובש בגוף
שהוא חומר עכור ומסך מבדיל בין שכלנו לדברים
המושכלים אצלנו ואין אנו יכולים להשכיל מהות
אמתת הרוחניים על בוריים כפי מה שהם באמיתיות,
אלא ע"י משל ודמיון בדרך גשמי וממנו נשכיל
הרוחניים בהפשטת קליפת הגשמיות מהמשל. אבל
על הרוב אינו מובן הנמשל, רצוני לומר הכוונה
האמיתית הנרצה בנמשל כמו שתראה בשומר אמונים ויכוח
ב' סי' מ"ב וכן כל דברי כתבי האריז"ל מדברים בדרך
משל לשבר את האוזן, ואמיתת ההבנה נעלמה
מאוד. בעבור זה נסוגו אחור באה אנשים למאות
ולאלפים באמרם שא"א לשום אדם אפילו לגדול שבגדולים
להבין אמיתת חכמת הקבלה על מתכונתה. ומה כחי
כי אייגע את עצמי חינם? אפילו אם יזכך אדם
את שכלו במאוד מאוד לא יוכל להבין כתבי
האריז'ל עצם הכוונה הנרצה בדבריו כי מי עלה
שמים וידע לגלות לנו מהות הרוחניים שנוכל להשכיל
כתבי האריז"ל על דרך אמיתות המהות ההיא? ותהלה
ושבח לאל חסד הטוב והמטיב לרעים ולטובים כי
גמל עלי חסד נפלא ואמיץ במאוד מאוד אשר השפיע
עלי השגת מהות הרוחניים בתכלית מה שאפשר.
עמוד העבידה הקדמה.
לימוד
תורה
התורה
והחכמה נאצלה ממקום החיים העליונים. ובהיות
האדם לומד תורה הנה ההבל היוצא מפיו לחוץ
מתלבש בו חיות התורה ונעשה ההבל היוצא מפיו
רוח חיים והוא קיום וחיות העולם. כי החיות ההיא
יכולה להתפשט על כל העולם כמו שהנשמה מתפשטת
בכל הגוף, ואם נחתך היד או הרגל מן הגוף תסתלק
החיות מן האבר ההוא ואין הנשמה מתקטנת ומתמעטת
בעבור זה, כי הנשמה היא אחדות אחת ולא תתחלק
לחלקים. הנשמה של ילד קטן היתה יכולה להתפשט
אף בגוף גדול כעוג מלך הבשן, רק כשהרשעים מטמאים
את אויר העולם הרי הם מונעים שלא יוכל להתפשט
הרוח חיים על כל העולם מפני כי מקום הטמא הוא
מפסיק, ולכן מצליח הלימוד בבית הכנסת או
בבית המדרש, כי ההבל של שם הוא הבל קדוש וחיות
יש בו כי כל קדושה הוא חיות, משארז"ל אוירא דא"י
מחכים כי הוא אויר קדוש ובתי כנסיות קרויים
מקדש מעט ואויר שלהם הוא חשוב כמוֹ א''י [ארץ
ישראל] ולכן כתיב אם לא בריתי יומם ולילה חקות
שמים וארץ לא שמתי, כי העולם הוא הגוף והתורה
היא הנשמה. ולא זו שהתורה משפיע חיות לעולם
אלא אף משפעת חיים לנשמה, כי התורה היא החיות
והמזון של הנשמה, ואפשר אם היו נפסקים כל הפיות
שבעולם מעסק התורה אף רגע אחד היה חוזר העולם
לתוהו ובוהו, אלא שאפשר ע"ד שאמרו רז"ל להקורא
ק"ש שחרית וערבית כאילו מקיים והגית בו יומת
ולילה. יסוד האמונה תשא.
הנשמה
והנה
אמשול לך משל לאיש רך וענוג מאד ומזגו דק ומעולה
לא הורגל רק במאכלים דקים וקלים כפי הראוי
לדקות מזגו, ותמיד ישב בשלוה והשק בל שום פגע,
ואח"כ נפל דבר ששלחו אותו בשליחות לאיזו מדינה
שחמאכלים הם עבים וגסים ויש להם ריח רע,
אלא שאנשי המדינה ההיא כבר הורגלו בהם ושוב
אינם מרגישים בחסרון המאכלות. והדרך להמדינה
הוא מסוכן מאד וחיות רעות וגם לסטים מצויים
שם. והנה בודאי נופל פחד עצום על השליח הזה,
כמו כן קרה להנשמה כשמשלחין אותה לירד לתוך
הגוף היא מפחדת מאד בעבור שעד עתה היתה יושבת
על שלחן אביה ממ"ה הקב"ה והיתה ניזונה מזון
דק ורוחני מההשגות העמוקות והיתה יושבת
שם בשלוה ושקט בלי שום שטן ופגע רע, ומלחם
אביה תאכל. ועתה תרד בגוף עכור נבזה וסרוח מלא
טינופים וגלולים ותצטרך לזון מזונות עבים
וגסים, כי אף שהמזונות הגופניים הם דקים מאוד
מ"מ לנגד מזון הרוחני שהם השגות שכליות
עמוקות הרי הם המזונות הגופניים עבים וגסים
מאוד. ואם היתה בטוחה בהגוף אשר היא יורדת
לתוכו שלא יחטא אלא יתאמץ בעבודת הבורא לא
היה צער הנשמה גדול כ"כ, כשאדם עובד הבורא הרי
אז הוא נזון מזון רוחני, ואע"פ שאינה כ"כ דקה
כמו שהיתה דקה קודם ירדתה בגוף. אבל באמת היא
אינה בטוחה בגוף, ואדרבא, מתפחדת שמא יחטא הגוף,
ובכל עבירה נעשה כתם חשוך רוחני בהנשמה אשר
לא תוכל להשיג אותן השגות שהשיגה מקודם, כמו
שמזיק הקרום לעינים שקורין "בילמא", ואינו יכול
לראות בעיניו כמו כן אותם הכתמים הנעשים
ע"י העבירות הם מחשיכים ראיית והשגת השכל של
הנשמה. ועוד מתפחדת אולי יקרה לה בגוף הזה
כליון ומיתה ותהיה כלא היתה מעולם. ועוד מתפחדת
כי לא תוכל לסבול המזון העב והגס, כמו שהאדם
אינו יבול לסבול מאכל בהמה שעורים ושחת וחציר
יבש. נמצא מי שיכין ויזמין לבו ושכלו להשכיל
צער הנשמה בהיותה יושבת בגוף רשע בלי מזון
ומחיה הרוחניים, ולא זו שאין לה מזון והיא רעבה
וצמאה ועייפה ומתעלפת, אלא שמייסרין אותה ביסורים
קשים ומרים, כי כל עבירה שעושה האדם היא לנשמה
כקוץ מכאיב ודקירת חרב. וכשהאדם ישכיל כל
זה בשכלו ויביט היטב בצערה בודאי לא ינהוג
בה אכזריות כ"כ אלא יחמול עליה ויתאמץ לעשות
מצוות כדי להשיב נפשו וליתן לה מזון רוחני
של תורה ומצוות ותפלה ומעשים טובים כדי לחזקה
ולקיימה שלא תאבד ח"ו מחמת הרעבון והיסורין.
שם ליקוּטי אמרים.
ערך התפילה
והנה
כעת בדורנו דור יתום בני עליה מועטים המה להתאמץ
מאוד לכוון בתפילתם כוונה עצומה להוציא נשמות
קדושות מבין עמקי הקליפות. א"כ ראוי ונכון לכל
משכיל ישר לכוון בתפלתו להוציא הנשמות הקדושות
מבין הקליפות, אשר בודאי יהיה נחשב אצל
הנשמות הקדושות הנ"ל לטובה גדולה מאד. וכיון
שנחשב אצלם לטובה גדולה מאד ראוי שנתאמץ יותר
ויותר בעסקי הוצאות הנצוצות הקדושים מבין
הקליפות כי כפי גודל חשיבות הטובה אצל מקבל
הטובה כן תרבה ההתאמצות למטיב להטיב. ומלבד
התועלת הזאת אשר אנו עושים בתפלתנו להנשמות
הקדושות הנה יש עוד תועלת גדולה אחרת יותר
נפלאה; שהנשמות הקדושות הללו עולים בסוד מ"ן
אל שכינת עוזנו וגורמים יחוד קב"ה ושכינתי'.
וא"כ מיחודם נשפע עלינו עם בני ישראל שפע הן
שפע גשמי, שהוא בני חיי ומזוני לחם לאכול ובגד
ללבוש וחיים וגבורה הן שפע רוחני בעבין
השגת החכמה וזכרון והן ואהבה ויראה וחשק ושמחה
לעבודתו ית' ובמה שאנחנו מכינים את עצמנו
לקבל שפע גדול. בזה הדבר עצמו אנו עובדים לקב"ה
ושכינתי' כי הם אוהבים אותנו בתכלית האהבה
וחפצים להטיב לנו בתכלית ההטבה, אלא שאין אנו
יכולים לקבל רוב טובה מחמת תשות כוחנו ורוע
הכנתנוּ. עמוד העבודה קונטרסים
לחכמת אמת.
שאלה
ותשובה
אמר
השואל; הגידה לי שאהבה נפשי
לדעת מדוע מתארים את הספירות בשם רוחניים
הלא מלת רוחני נגזר מלשון רוח ורוח עצמו
הוא גשם גמור שהוא אחד מד' יסודות הגשמיים שהם
אש רוה מים עפר שכולם הם גשמיים ויש להם שלשה
רחקים; אורך ורוחב וגובה, והלא אפילו יסוד
אש שהוא יותר דק מרוח כידוע ועכ"ז הוא גשם
ואיך מתארים את הספירות בתואר המורה על נשמות?
אמר
המשיב; אף שיסוד אש הוא דק
מרוח עכ"ז הוא מושג לחוש הראות בעבור שיש לו
מראה וגוון משא"כ אויר שהוא דק ואין לו גוון
ולכן אינו מושג לחוש, כי אם בשכל כאשר אבאר
לך. הנה כבר הודעתיך שאין ריקות בעולם, והראיה
על זה הוא כן, כי הנה ידוע שלא יתכן הכנס
הגשמיים קצתם בקצתם מסיבת שתופסים מקום כי
אם תמלא כלי בחול או באפר שוב לא תוכל להכניס
בכלי ההוא מים או דבר גשמי אחר כמוהו עד שיריקו
ממנה החול או האפר. והנה כשתקח שלפוחית ותנפחה
על כל גדותיה ותקשור אותה למעלה בחוט לא יוכלו
ליגע דופני השלפוחית זה בזה במו שאינם יכולים
ליגע זה בזה בהיות השלפוחית מלאה מחול או
מעפר והנה ודאי הוא שהאויר והרוח שבשלפוחית
שהוא תופס מקום אינו מניח לדפנותי' למגע זה
בזה לפי שגשם האויר מבדיל ומפסיק בין דופני
השלפוחית. נמצא א"א שיושג האויר לחוש כי
אם בשכל מחמת שגופני השלפוחית לא יוכלו ליגע
זה בזה. ועי"כ רואה בשכלו ראיה ברורה מציאות
האויר. ולפיכך תארו המקובלים לספירות בשם רוחניים
באשר שמציאות הספירות א"א שיושג לחוש כי אם
בשכל והאויר ג"כ אינו מושל מציאותו אלא
בשכל. ישם ויכוח השאל והמשיב.
באורי
מושגים
א
חיוב
ושלילה; חיוב נקרא כשנחייב
איזה דבר לאיזה דבר המשל בזה כשנאמר ראובן
עומד נחייב העמידה לראובן וכשנאמר ראובן בלתי
עומד אנו שוללים העמידה מראובן. שם באור מלים זרות.
ב
דמיון
ערך ויחס ענין אחד הם, כמו שתאמר כערך האחד
אל הארבע כן יחס וערך הארבע אל שש-עשרה,
שכמו האחד הוא רבע מארבע כן ארבע הם רבע
משש-עשרה. וכן בענין צורת הצומח וצורת החי
נאמר ג"כ כערך. ויחס צורת הצמיחה אל חומרו
כן ערך ויחס צורת החי אל חומרו, והנה כששני
מינים הם תחת סוג אחד שייך ביניהם ערך ויחס,
אבל כשאינם תחת סוג אחד אין ביניהם ערך
ויחס, כי לא יצדק לומר כערך החמימות אל המתיקות
כן ערך הקול אל המראה כי אין סוג אחד יכלול
אותם אבל אחד וארבע ושש עשרה מענין אחד הם שהוא
ענין המספר ולכך יתכן לומר כערך הא' אל הד' כן
ערך הד' אל הט"ז והנה כל שיש יחס ביניהם יש דמיון
ביניהם. שם שם.
מתוך
פתיחה לדרשה
ברשות
אלהא קדישא המרגיז ארץ ממקומה ומגערתו יתפלצון
עמודה וברשות אורייתא קדישא ברתא דמלכא
נטע שעשועיו ונקראת כלי חמדתו וברשות זאטוטי
בני ישראל אלופים, ראשים רוזנים, קציני מנהיגי
עדה; ומלכם בראשם הלא הוא הרב המאור הגדול
צנא דמלא ספרא חתום תורה בלימודה, וברשות חכמיה
ודייניה ולמדניה בעלי תריסין ובעלי קרנים
המנגחים זה אחר זה בהלכה ללבן אותה בליבונה
וחידודהו, ואחריהם כל העדה הקדושה כולם
יזכו לראות בביאת גואל לקבל שה פזורה ונדודה
אתחיל לדרוש בפרשת ויגש אליו יהודה. יסוד האמונה ויגש.
תוכחה
בתוך המלצה
מעשה ברבי
ברוך מקוסוב שנכנס לבית המדרש וראה צורבים
מתנגחים זח בזה בהלכה וכל אחד ואחד מתגנדר
בתורתו ומקנטר את חברו,
--- תמה
תמה! מתמה רבי ברוך בית מדרש מלא תורה!
זחה דעתם
של הצורבים רבי ברוך משבחם.
--- דברים
שאמרתי ---אומר רבי ברוך כך אמרתי: הלומד תורה
לשמה תורתו עולה לגבוה לפני כסא הכבוד נמצא
בית המדרש ריק ואילו הלומד תורה שלא לשמה אין
תורתו עולה למעלה נמצא בית המדרש מלא תורה.
מדור דור.