רבי נחום
מטשרנוביל
רבי
מנהם נחום מטשרנוביל נולד בשנת ת"צ לאביו רבי
צבי בן רבי נהום גאון בגארינסק [פלך וואלין]
בעודנו ילד נתיתם מאביו ובחנוכו טיפל דודו
רבי נהום אחי אביו. דודו הכיר בכשרונותיו
המעולים של הנער ושלחו ללמוד תורה באחת
הישיבות המהוללות בליטא בה הצטיין ביותר
והיה בין בחירי התלמידים כשהתבגר ונשא
אשה התפרנס ממלמדות שאפשרה לו גם להקדיש
מעתותיו לתורה להרחיב את ידיעותיו לקנות
בה שלמות. רבי נחום לא מצא את ספוקו בלמוּד
הנגלה, נפשו נמשכה אחר תורת הרז הוא התעסק
בקבלת האר"י ותלמידיו ואף התחיל לנהוג כמותם
בחיים בענויי גופו ובסגופיו כשנתפרסם הבעש"ט
ושיטתו החדשה נודעה ברבים נסע למיזבוז'
בכדי לתהות על קנקנו של המורה החדש. מאז בקורו
הראשון הפך לתלמידו ועם פטירת המורה קבל
עליו את מרות המגיד ממזריטש.
רבי
נחום ניחן בכשרון דרשני מובהק והוא העמידו לשרות
התנועה החסידית להפיץ את רעיונותיה ברבים.
הוא סיבב בערים ובכפרים ובנועם מדברותיו
והליכותיו בקדושה רכש לבבות לתורת הבעש"ט בנסיעותיו
אלה שם לבו גם למצבם הכלכלי והרוחני של
אחנוּ ובמיטב יכלתו עשה לתקונן ושפורוֹ.
על
אף היותו עני מרוד עסק תמיד בצדקה ואת פרוטותיו
האחרונות הוציא לעניים וביחוד למצות פדיון
שבויים בה דבק דבקות יתידה גם בשמשו כרב
בקהילת טשרנוביל חי בעוני. אולם תמימותו
ועניווהו יחסו הנפשי לזולת שימשו מופת לרבים
ביום י"א מרחשון שנת חקנ"ח נפטר רבי נחום
בטשרנוביל ושם מנוחתו כבוד.
עוד
באותה שנה הופיע בברדיטשוב ספרו הקטן "ישטח
לב" ובסלאויטא ספרו הגדול "מאור עינים" שעשה
רושם רב בעולם החסידות. את מקומו ירש בנו
רבי מרדכי נצר שושלת טשרנוביל המפוארה
ישראל
עיקר כוונת הבריאה
אנחנוּ ישראל
עיקר כוונת הבריאה נהנו וכוונת הבורא ב"ה
שנעבוד אותו בשלמות הדעת והיה ראוי שהאדם
תיכף בעת הולדו יהיה נולד עם הדעת השלמה
בכדי שיהא ראוי תיכף לעבודה השלמה מה שהיא
צריכה הדעת השלמה אך מה שמנהג העולם ע"פ
הבורא ב"ה שהאדם בעת הולדו אינוֹ ראוי לשום
עבודת הבורא ובכל עת מוסיף והולך דעת יותר
עד בהגיעו לי"ג שנים שאז נשלם בגידולו בכדי
שיקרא איש כ"ז הוא בבהי' סוד מיעוט הירח
עבור קטרוג הלבנה שנתמעט הירח ואנחנו בני ישראל
מונים ללבנה ומשולים אליה כנודע ע"כ בא
המיעוט בכל עניני האדם בכלל ובפרט שהדעת
צריך להיות מקודם בבחינת מיעוט וגם סוד
הגלות הוא ג"כ סוד קטנות הדעת כנודע ואח"כ
בא החידוש והגדלות לכל ישראל אף שכהיום
אינו בתמידות שהוא בסוד מילוי וחסרון ולעתיד
בימי המשיה במהרה בימינו יהיה אור הלבנה
כאור ההמה מאור עינים
בראשית
סוד
הדעת
ישראל
שראויים הם להתעלות ולירד ואינם נעשין
כן הוא על ידי שהם בחינת יעקב סוד הדעת אינו
עולה על כן אין עליה ומיתוק לדינים ההם
שמצדם באה הגלות. כי זה א"א כי אם על ידי
הדעת כי ישראל הם מקטני אמוּנה ועל ידי
זה גם הדעת בגלות. עיקר הסיבה לבוא לזה היא
האמונה על ידי שאין להם לישראל האמונה הגמורה
לזה שאם היו עובדין כן בדעת שהוא בדחילו
ורחימו היו נמתקים כל הדינים והיה בא כל
טוב לעולם על כן יהיו משתעבדין בהן בארבע
גלויות אעשה כלה כי סוף סוף צריך להיות
כן בישראל עד שיהיו כלים כל האומות ומכל
מקום כל הגויים שתתפשט הדעת והאמונו שהיו
משעבדין לישראל ויאבדו מעולם הזה ומעולם
הבא על ידי המיתוק והתעלות הטוב שבתוך הדינים
למעלה ונפילת הרע כי באמת אף שניתן לאומות
העולם עולם הזה ולישראל העולם הבא אל תאמר
שהדברים כהויתן שאין לישראל חלק בעולם
הזה כי היתכן שבריאת בל העולמות וכל הנבראים
קטנים וגדולים היתה בשביל ישראל ויהיה ניטל
מהם כל חלק מעולם הזה? אלא ביאור הענין הוא
על פי מה שכתוב כי בי"ה ה' צור עולמים שבאות
י' נברא העולם הבא ובאות ה' העולם הזה ושתי
אותיות אלה נקראות בספר הזוהר תרין ריעין
דלא מתפרשין רק בהבורא חדא בלי שום פירוד
כלל וכן שני עולמות שנבראו על ידם גם כן צריכים
להיות באחדות אחת להיות בבחינת תרין ריעין.
נודע כי העולם הבא שהוא בחינת צורה ונשמה
כמו שגוף ונשמה כל זמן שהם ביחד נקרא חי
ואחר הפרידה נקרא מת במו כן העולם הזה . והעולם
הבא צריכים ישראל עם העולם הזה להתנהג על פי
הנשמה שהוא בחינת עוה"ב שלא יהא נפרד העולם
הזה מעולם הבא ולעשות תמיד מחומר צורה על
ידי הזדככות הגוף שהוא העולם הזה לבל ישתמשו
ממנו במותרות וסיגים כי אם מה שצריך ממנו
לפי הנהגת הצורה שהיא עולם הבא המחיה אותוֹ.
נמצא אם היו ישראל מתנהגין בעולם הזה עם
הצורה שלו היתה אחדות אחת הצורה עם ההומר
והיתה הזדככות החומר להקרא בשם צורה ולהיות
טפל אליו והיה שופע בו בחינת החיות העליון
בחינת עולם הבא כל זה על ידי הדעת המיחדת
ומקשרת שעל ידי הדעת היה נקרא עולם הזה
גם כן עולם החיים ולא היו נמנעים מהסתכלות
אור עליון עבור הזדככות חומריות העוה"ז ואחדותו
בהצורה על ידי הדעת והיה נתאחד בהצורה שהיא
נשמת כל אחד ואחד מישראל כי העולם הזה שיש
בו חיות עליון ניתן לישראל לבדו כי הוא
ממש עולם הבא אך מה שניתן לאומות הוא הרבוי
והמותרות שאינו נחשב מן קומת הגוף שבתוכן מתגבשת
הצורה שהיא העולם הבא מפני שהיא חוץ לקומת
הגוף שהיא עולם הזה למי שיש לו עינים יכול
לראות בחוש כי כל עניני עוה"ז הוא מאוס מאד
היות כלל ונראה לעין שהוא דבר מה בלי חיות
רק מותרות ולא עיקר אבל מפני שאין לישראל
האמונה והדעת שתהא התקשרות בחומריות העוה"ז
להצורה שלו לכך נופל העולם תמיד ונפרד
מהחיות ובאים קטרוגים לעולם ע"י זה. אילולי
שיש כמה צדיקים בכל דור המקיימין את העולם
ואין מניחין אותו ליפול לגמרי על ידי שיש
להם דעת שעובדין את הש"י בדחילו ורחהימו
שעל ידי זה מהפכין מדותיו של הקב"ה ממדת
הדין למדת הרחמים ומקשרים אותו עם הצורה
שם ויצא
שום
מלוכה אינה יכולה להתנהג בלי ישראל
כל
אדם לא נברא רק לעשות רצון קונו שתהיה להש"י
נחת רוח ולמה אינו עושה רצון קונו הוא רק
מחמת שאין לו דעה בעבודות הש"י וכתיב דע
את אלהי אביך ועבדהו וכיון שאין לו דעת
למי יעבודוּ אך אם יאמר מה יעשה שאין לו
דעת בעניני עוה"ז רק שהדעת אצלו בקטנות
שאינה מגביה אותו אל הבורא אבל צריך שיתקרב
באותו דעת עצמו אל הבורא ב"ה לשום אומה
אין לה דעת כ"א לישראל ואין שום מלובה יכולה
להתנהג בלא ישראל מחמת שאין לה דעת ולכן לכל
מלך יש לו יהודי אפילו במקומות שהיה גירוש
היו שם אנוסים שם אמור
קומת
משיח
בביאת
משיה צדקינו במהרה בימינו יהי' יחוד ושלמות
גמור בתמידות כי אז יהיו עליו כל המחשבות
והאותיות שהוא הדבור כך הוא בכל אדם בשעת
התפלה ותורה בחינת משיח היחוד הזה שהוא
סוד בנין קומת משיה כמאמר הבעש"ט נבג"מ ונשמתו
בגן עדן מנוחתוֹ שצריך כל א' מישראל לתקן
ולהכין חלק קומת משיח השייך לנשמתו. נודע
שאדם הוא ר"ת אדם דוד משיח שקומתו של אדם הראשון מסוף
העולם ועד סופו היה שהיו כלולין בקומת אדם
הראשון כל הנשמות של ישראל ואח"כ ע"י החטא
נתמעטה קומתו וכמו כן יהיה משיח קומה שלמה
מכל נשמות ישראל כלולה מס' ריבוא כמו שהיה
קודם החטא של אדם הראשון ע"כ צריך כל אחד
מישראל להכין חלק בחינת משיח השייך לחלק
נשמתו עד שיתוקן ותכונן כל הקומה ויהיה יחוד
כללי בתמידות ב"ב כל זה הוא על ידי יחוד המחשבה
והדבור שהמחשבה הוא נשמת הדבור המחיה אותו
כי תפלה בלא כוונה כגוף בלא נשמה שם פנחס
הניצוצות
הקדושים
על
ידי חטא אדם הראשון ודורות שאחריו נפלו ניצוצות
הקדושים ונשמות בין העמים ועל ידי אותם
ניצוצות הקדושים מתנהגות האומות והיותן
על ידי זה כי לולא זאת לא היה להם חיות כלל
כל חיות הוא מהקדושים העליונים וע"י שנתלבשו
בהם הנשמות הקדושות שנפלו ממקורן יש להם
חיות ושפע כי מצילין תיק הספר עם הספר
כמו כן בענין זה עבור הנשמות והניצוצות
הקדושים מצמצם הבורא ית' אצלם ליתן להם חיות
שהם בחינת תיקון הקדוש ואף שהרע שבהן גדול
מאד ובאמת זהו סוד גלות השכינה ומזה באות
נשמות הגרים שמתגיירים בין העמים כי מי שיש
בו נשמה מן הקדושה הוא מגייר את עצמו לכן
נפזרו ישראל בין העמים כדי לברר הניצוצות מהן
על ידי הדעת והתורה שניתנה לישראל ויאמינו
בזה כי מלכותו בכל משלה וע"י התעסקות ישראל
עמהם במשא ומתן והדבורים שמדברים עמם ששם ניצוצות
הקדושים מלובשים וכשישראל מאמין בזה ומקרבן
אצלו שיהיו כלולים בו ונמשך עמהם למעלה מקרבן
לשרשן צריך לזה דעת ועבודה תמה ואמיתית לזה
מצפה משיח שנברר הניצוצות ואז כשיוגמר הבירור
יפסק חיותן ויבוטלו לגמרי וגם הבורא ב"ה
לא יצטרך אז להצמצם אצלם מאחר שהעיקר היה עבור
הקדושה המתלבשת בהן וזהו סוד בכל צרתם לו
צר כי כמו שהגלות לישראל הוא עבור הנשמות הקדושות
הנפולין לבררן כן צריך הבורא ית' למען קדושתו
לבלתי ידח ממנו נדח לצמצם את עצמו כביכול
למקום שפל כזה להחיותו ולקיימו בכדי שיהיה
להם קיום וכשיהיו האומות קיימין בכל דור
אז יוכלו ישראל לברר מהם מעט מעט עד שיגמור
התיקון במהרה בימינו אמן ואי"ה בביאת המשיח
אז תהיה גאולה שלימה ותמה במהרה בימינו
כב' הבחינות כביכול לעצמו ית' ולישראל עמו שם תולדות
החיות
בקיום מצוות
עשיית
המצוה הוא העיקר ע"י בחינת קבלת פני השכינה
שהוא הדביקות מלשון צוותא כדמשמע מלשון
מצוה כמ"ש באבות ששכר מצוה מצוה שעיקר שכר
המצוה הוא המצוה שהוא הדביקות האלהי והתענוג
הרוחני שבעשיית המצוה שהיא בחינת קבלת
פני השכינה לולא זאת נקרא מצוה בריקניא שהוא
בלי חיות ונשמה ואינו רק גוף המצוה כנודע ואינו
נקרא מצוה רק ע"י התשוקה והדביקות חלק האלקי
השוכן בתוכו אל השורש ב"ה עם כל חלקי ישראל
נודע שבכל עבודת אלהי' הן בדבור הן במעשה
הם בבחינת גוף ונשמה המחיה הדיבור או המעשה
ההוא שבלעדי זאת הוא בלי חיות ולכך נקראים
הרשעים בחייהם מתים על שם שמעשיהם בלי חיות
שם' וירא
"
צדיק
יסוד -העולם
עמוד
אחד יש בעולם ומנהו צדיק כי הצדיק נקרא אחד
על שם האחדות שמייחד את עצמו עם כל המדריגות
שמן הארץ עד לרקיע מן סוף המדריגות שהם
בארציות ועד הרקיע שהוא מדריגה עליונה
ולכך נקרא הצדיק יסוד עולם שהוא כמשל הבנין
שעומד על יסודו וכשרוצים להגביהו אזי מגביהין
מתחת היסוד וע"י זה מתרומם כל הבנין שבנוי
על יסוד ההוא כן הצדיק כשמקשר את עצמו עם
כל המדריגות בעת שהוא מתעלה למעלה מתרומם
עם כל המדרגות וזהו בשביל צדיק אחד נברא העולם
שלא נברא העולם אלא בשביל הצדיקים שהם בחינת
אחד שמתאחדים עם כל המדריגות כאמור ומתעלין
ע"י כל המדריגות וכ"ש הוא שצריך כל צדיק
וצדיק לכלול את עצמו עם כל הצדיקים מאחר
שאפילו עם כל מדריגות תחתונות צריך לכלול
א"ע לכן אמר צדיק אחד אף שהם רבים לאחד יחשבו
מצד אחדות וזהו שאמר אפילו בשביל צדיק אחד
העולם מתקיים שנאמר וצדיק יסוד עולם כי
לולא הצדיק לא היה העולם מתקיים אפילו רגע
אחד בשביל מעשה הרשעים שמפילים העולם ומפרידים
מן אלופו של עולם וע"ש התקשרות ואחדות הצדיק
עם כל המדריגות מתעלה העולם למעלה מנפילתו
ומתרומם ונתאחד בבחינת א' שהוא אלופו של
עולם ע"י שנתרומם היסוד מתרומם כל הבגין
ולכך נקראים תלמידי חכמים בונים כמ"ש אל תקרי
בניך אלא בוניך שמקיים כל בנין העולם שם בראשית
תפלתו
של צדיק
הקב"ה
מתאוה לתפלתן של צדיקים וכמו שלמדו בש"ס מן
המקראות מנין שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים
וכו' והוא ע"י שיש לבורא ברוך הוא שעשועים
מהדיבורים שמדבר הצדיק ומקשר את עצמו עם
כל המדריגות בהדבורים ומעלה אותם למעלה
ולסיבה זו פעמים שהצדיק מתפלל על איזה דבר
ואינו נענה מיד הוא שהבורא ב"ה חפץ שיתפלל
עוד על הדבר שיש לו תענוג מדבוריו לפעמים
עושה הש"י איזה רצון להצדיק שיהא חפץ בשום
דבר שיהא כך אף שהצדיקים אין להם מחסור כמ"ש
כי אין מחסור ליראיו שאצלם הכל שוה מ"מ עושה
להם הש"י איזה רצון כדי שאת שועתם לשון רבים
ישמע ויושיעם כמו ששמעתי ממורי ורבי זללה"ה
על פסוק רצון יראיו יעשה וגו' ואל יאמר האומר
שהתפלה הראשונה היתה חנם בלי שום פעולה
כי בודאי אין שום תפלה ודבר בקשה שיוצא מפי
הצדיק שלא יפעל שום פעולה שישמע בקשתו אך
מה שאינה באה התשועה מיד למטה הוא דנודע
כי כל חסרון הנראה למטה באדם הן בגופו או
בממונו הוא ע"י הפגם שפגם בעולמות העליונים
רוחניים ודקים והצדיק המבקש רחמים מתקן מקודם המדות
העליונות שבעולמות עליונים וניתקן למעלה ומשתלשלת
התשועה מעולם לעולם עד שנראית התשועה למטה
בזה העולם השפל ונראה בעליל גלוי לכל לפעמים
מתעכבת התשועה בירידתה מעולם לעולם שלא
לירד תיכף ומיד עבור השתוקקות שיש להבורא
ב"ה מתפלתן של צדיקים שיחזור ויתפלל ותימשך
התשועה עוד למטה מעולם לעולם ומ"מ בכל פעם
עושה פעולתה בעולמות עליונים לתקן פגם
הקלקול שם שמשם באו אליו הדינים למטה אף
גם זאת לפעמים מחמת רבוי הדינים והקטרוגים
שלמעלה בכל עת ירידת התשועה מעולם לעולם
מתעכבת התשועה בכל עולם ועולם עד שיחזור
הצדיק ויתפלל ויומתקו הדינים והקטרוגים ותבוא
התשועה למטה ישמח לב יוּמא
צמצום
סוד
בריאת העולמות היה על ידי צמצומים כי הבורא
ב"ה שלם בכל המידות שאינו חסר שום דבר שנאמר
ח"ו שעל ידי שהיה חסר הדבר ההוא הוצרך לברוא
העולמות כמו למשל האדם שחסר לו איזה דבר
וכל זמן שאין לו הדבר ההוא נקרא חסר ואינו
נקרא שלם בשלמות זה בודאי לא יעלה על לב שום
בר שכל לחשוב כן בבורא ב"ה שאצלו ית' היה
והוה ויהיה שוין ואם כן מה שהוא ביהיה היה
גם כן בהיה שהוא קודם בריאת העולמות שהיה
נקרא שלם בכל השלמות ולא הוצרך ח"ו מצד עצמו
לבריאת העולם אך כי מאחר שחסדו גדול ורב חסד
וטוב ומטבע הטוב להיטיב ורצה בבריאת העולם
להיטיב לנבראים שיכירו בכח מלכותו ויתענגו
מזיו כבודו ולכוונה זו ברא את העולמות א"כ
היתה בריאת העולמות על ידי חסדו הגדול שהופיע
על הנבראים אך שהחסד של הבורא ית' הוא גדול
מאוד אור צח ומצוחצח שלא היו הנבראים יכולים
לסובלו כמו למשל באור השמש אי אפשר להביט
וליהנות מאורה כי אם על ידי צמצום האור כפי
השעור שיוכלו הנבראים לקבלו וליהנות מאורו
כך באלף אלפי אלפים הבדלות אור חסדו הגדול
לא היו הנבראים יכולים לקבלו והיה בטלין
ממציאות והוצרך מדת החסד להצטמצם ע"י מדת
הגבורה שהיא מדת הדין שמודד מדת החסד בצמצום
כפי שיעור שיוכלו הנבראים לקבלה כל זה קודם
שיופיע אור שפעת החסד הגדולה ממנו ית' הוצרך
להיות צמצום בכדי שאח"כ כשיופיע אור החסד
יהא מוגבל ומצומצם בשיעור שיכלו לקבלו בכדי
שיוכל להיות עולם על ידי החסד כמ"ש עולם חסד
יבנה וא"ב זה הצמצום והדין בכלל ג"כ במדת
החסד מאחר שהוא ג"כ לטובת הנבראים שע"י זה
יוכלו לקבל אור החסד מאור
עינים לך
רבי
נחום ורבי ברוך ממיזבוז'
פעם
נזדמנו רבי נחום ורבי ברוך לעיר אחת והתארחו
באכסניה אחת כשבא רבי ברוך לסעוד את סעודת
השבת לא שב עדיין רבי נחום כי האריך בתפלה
המתין רבי ברוך עד בוש ולא בא לא רצה עוד
לחכות והתחיל בסעודתו משבא רבי נחום אמר
לו רבי ברוך בבדיחותא "כבודו הוא זקן מעכב את
האכילה" השיב רבי נחום בקצת רוגז אכול ואינך
צריך להמתין" נתקררה הידידות ביניהם משך
הסעודה. לאחר הסעודה הלכו לנוח. הדרו של רבי
נחום היה לפנים מחדרו של רב ברוך כשהקדים רבי
נחוּםלקוּם ועבר דרך חדרוֹ של רבי ברוּך מצאו
שוכב גונח ובוכה שאלו למה אתה בוכה? השיב
זקני הבעש"ט בא אלי זה עתה ואמר לי לך ופייס
את רבי נחום שפגעת בכבודו כי חשוב וגדול
הוא בשמים ומקפידים שם על כבודוֹ בכיתי על
שאצטרך לילך ולפייס איש שגם הוא בשר ודם
ועתה שבא לחדרי שמח אני שלא אצטרך ללכת, והריני
מבקש את סליחתוֹ. מחל לו רבי נחום והידידות
ביניהם נתחדשה ביתר שאת קהל חסידים