רבי שלמה
קארלינר
רבי שלמה הלוי נולד לאביו רב'
נחום בשנת תצ"ח.
אם כי היה צעיר רק בשנים מועטות
מרבי אהרן הגדול היה תלמידו המובהק. רבי
שלמה היה גם תלמידו
של המגיד ממזריטש. דרכו בחסידות
היתה דרך הסערה
והתלהבות שבאה לידי בטוי בעיקר
בשעת התפלה. זכה להערצה רבה מאת צדיקי הדור
ובתוכם מאת רבי שניאור זלמן מלאדי. רבים כנוהו
בתואר "משיח בן יוסף" עם פטירת רבי אהרן מילא
את מקומו. הוא חינך בביתו את בן רבו רבי
אשר. הוא היה גם מחנכו של רבי שלום מפרוהובישץ.
תורותיו ואמרותי שנמסרו על ידי תלמידיו
לוקטו בספר "שמע שלמה" פיוטרקוב תרפ"ח. על
תלמידיו המובהקים נמנים רבי אורי ה"שרף" מסטרליסק
רבי אשר מסטאלין ורבי מרדכי מליכוביטש. רבי
שלמה נרצח בידי חייל רשע בעיר לודמיר
באמצע
התפלה ביום כ"ב תמוז תקנ"ב.
קומה
שלמה
כשמשלים
כל אחד הקומה שלו אז תהיה שלמות לכל העולם,
כי אין באפשרי להיות
שלמות גמורה בלתי אם כל ישראל
הם באגודה אחת. וכל אחד רוצה להשלים קומתו להקב"ה
ע"י שיסגל מצוות ומעשים טובים, ובלתי זאת אין
באפשרי להיות קומה שלמה לעולם. למשל שהיה צריך
מלך אחד ליקח איזה דבר ממקום גבוה מאוד ולא
היו לו כ"כ סולמות
הרבה מה עשה? העמיד כמה אנשים
אחד
על חברו עד שהגיע העליון למקום הגבוה שהיה
הדבר מונח שם. והנה אין
באפשרי לומר שהאיש העומד על
הארץ אינו נצרך לזה הלא אם ילך האיש ההוא ממקומו
יפלו כולם כן הוא הדבר
ממש בקדושת הקב"ה כי באמת אין
באפשרי
להשיג חיות הבורא ב"ה בלתי אם יש ששים רבוא
ישראל והם כללות
ישראל. והגם שיש בזה אנשים קטני
הערך
עכ"ז בלעדם לא ישיגו הגדולים חיות הבורא ב"ה
וכל הצדיקים המשיגים
חיות הבורא ב"ה מחוייבים להתאחד
עם
כל ישראל. לזאת כל איש
ישראל להכין עצמו להיות קומה
שלמה כ"א לפי ערכו וערך
נשמתו ואם רואה האדם שפל ערכו
ומעשיו מקולקלים שזה
נקרא חושך ואופל אזי יחזק עצמו
בעבודת השי"ת ויאיר לו
השי"ת והיה ה' לאור עולם. שמע שלמה יתרו.
זאת תורת
העולה
איזו
היא התורה שלומדין שתעלה למעלה? כשלומדים
אותה עם החיות של אש של מעלה וזהו זאת תורת
העולה היינו איזו התורה שעולה למעלה הוא העולה
על מוקדה; שלומד אותה
עם חיות הבורא ית"ש עולה לה',
שנאמר הלא כה דברי כאש
נאום ה'. א"צ לומר דברי ה' ממש
רק הכוונה דברי אשר שמתי בפיך, היינו הדיבורים
שנתן הקב"ה לישראל הם כאש וטבע האש שעולה
למעלה כדאיתא בזוה"ק וכפטיש יפוצץ סלע; התורה
מפוצצת את הסלע היינו היצה"ר. כי עיקר מסך המבדיל
שאינו מניח את התורה לעלות למעלה הוא היצה"ר.
וכיון שמשבר אותו
אזי אין שום מסך המבדיל ועולים
הדיבורים והתורה של ישראל למעלה. שם צו.
אתערותא
דלתתא
לפי ערך
התשוקה והחמדה שישראל מתאוים להקב"ה כך הקב"ה
משפיע להם. ומפרש המדרש את הפסוק "כה תברכוּ"
היינו,
כפי שהם מברכים אותי דווקא כך אני משפיע להם,
כפי מה דאיתא בגמרא שהקב"ה אמר לר' ישמעאל
כ"ג ישמעאל בני ברכני, וכי ח"ו הקב"ה צריך לברכה?
רק באתערותא דלתתא
עביד אתערותא לעילא, וברכה הוא
לשון המשכה, ולפי ערך בחינתם והמשכתם שהם מוסיפין
כח ורצון בפמליא של מעלה כך משפיע להם
הקב"ה הברכות למטה. שם נשא.
התלהבות
מתוך עבדות
צריך
לייגע עצמו בעבדות עד שתהא שלהבת עולה מאליה.
כי
ממילא תעלה התלהבות ולאשיכוון לזה, ולא כהחסידים
השוטים המחפשים ומצפים להתלהבות, רק שצריך
לעמול בעבדות והשלהבת תעלה מאליה. שם צו.
שמחה
של מצוה
מי שיזכהו
השי"ת לעשות איזו שמחה של מצוה כגון ברית
מילה
או נישואין לבניו וכדומה אז פותחין לו כל היכלות
וממלאין כל משאלותיו ולהשיג כל השגות. ואותו
איש אשר יצער אותו ביום זה ועי"ז משך ידו אפילו
רגע אחד מכל אותם ההיכלות העליונים יש לו עון
גדול. שם וירא.
דומה
דווי לצבי
דומה
דודי לצבי, כי צבי הוא לשון חמדה ותשוקה, היינו
כפי
התשוקה שיש לו להאדם אל הקב"ה כן מראה לו הקב"ה.
כי באמת אצל הקב"ה אין שום שינוי ח"ו כי אני
ה' לא שניתי, רק כפי מה שנצרך לטובת העולם כן
מראה הקב"ה לפי העת,
כי בו נכלל כל הגוונין. ואיני
מדבר מהיפך הטוב ח"ו, רק בהטוב עצמו באיזה ענין
שנצרך הטוב לישראל כמו כן מראה עצמו,
שם נשא.
עשה טוב
בטח בה'
ועשה טוב, -- תעשה הכל לטובה ותאמר על הכל גם
על אמונה בכל מה שתבוא אליך תאמין בהקב"ה תמיד
שהוא הטוב והמטיב לכל
ובזה תעשה הכל לטובה שם לך.
לא המקום
גורם
ואהבת
את ה' אלקיך בכל לבבך --
איתא במדרש וכן פירש"י שלא יהיה
לבך
חלוק על המקום ; הפי' אשר בכל מקום שהוא יעבוד
את הש"י. כי יש
בני אדם כשהם באיזה מקום ואינם
עובדים
להשי"ת אומרים שהמקום גורם. כי אם היה באיזה
מקום אחר בודאי
היה עובד להשי"ת. ע"י זה אמר המדרש
שחלילה
לומר כן, לזה אמר "שלא יהיה לבך חלוק על המקום"
כי לא המקום גרם ח"ו איזו מניעה לעבודתו יתב'
הן כי
כיון שהכל מאתו יתב' שזה המקום לא יגרום שום
מניעה ח"ו לעבודתו יתב'. רק המניעה הוא מצד האדם.
שם ואתחנן
ואנחנו
מ"ה
מה יכול
להסתיר את הבורא? הלא כל העולמות כגרגיר חרדל
נגדו,האיך
יכול גרגיר חרדל לחוץ בפני בורא עולם א"ס ב"ה?
ע"כ משה
רבינו לא היתה לו שום חציצה מהעולם ולא ראה
רק
את הבורא ית"ש והיה מעריך את עצמו נגדו ית"ש
ע"כ היה עניו מכל אדם כי היה אפס ואין בעיני
עצמו. וזה שאמר
"ונחנו מה" כי חכמה אותיות כח-מה
כידוע, כי זה עיקר החכמה להבין כי מה כוחנו
ומבלעדי ה' ית' הוא אפס ואין וכל מי שהוא גדול
בחכמה משיג זה ביותר, ומשה שנמשך מראשית חכמה
ע"כ היה בבחינת מה. שם בראשית.
צדקה
קודם התפלה
תהלים
נוטריקון 'לא 'תקפוץ 'ידך 'מאחיך 'האביון --ומה
שאיתא
בשל"ה הקדוש לומר תהלים קודם התפלה יש בזה ג"כ
כוונה
ליתן צדקה קודם התפלה ע"ד ר" יהיב פרוטה לענ
והדר
מצלי. שם ראה.
ללמוד
ולעשות
למה נקרא
גמרא שהוא לשון גומרא דאשא. כי בשעה שאדם לומד התורה
לשמה בוער להש"י למסור נפשו בשבילו ותאב לתפלה.
ע"כ קודם הלימוד יעשה חשבון בעצמו לפני מי הוא
לומד? לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, ולייחד הלימוד
למי שאמר והיה העולם. ואחר הלימוד יעשה חשבון
בעצמו ויסתכל במדותיה
וישבור לבו על זה. ועי"ז אמר
דהמע"ה לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה. אבל יש
ב"א שיושב בכרס מלא ללמוד בלא חשבון ואחר הלימוד
מתגאה לומר אני לומד הדק היטב וחושב בלבו במי יחפוץ
המלך יותר ממני? וע"ז הדרך איתא בגמרא כל המתגאת
וכו' ובמה נחשב הלימוד לפני הש"י? אין התורה
ניתנת אלא ללמוד ולעשות ומה הוא מתפלל בכל
יום באהבה רבה
ומתחנן לפני הקב"ה בפיו ואומר
אבינו אב הרחמן המרחם רחם עלינו וכו' ללמוד
וללמד לשמור ולעשות ולקיים ואחר התפלה עושה בהיפוך
ונמצא הוא שקר גמור. שם ואתחנן.
לימוד
גמרא
א לתפלה
צריך מקודם הכנה שלא לבוא מן החוץ ולעמוד ולהתפלל
רק שתהיה אצלו מקודם הכנה שידע שעומד להתפלל
לפני
ה' "וואש איין יוד קאן דערלאנגין עם התפלה" שתפלת
ישראל
גבוהה מאוד, וכמה יוכל להכין עצמו בלימוד תוה"ק
או בלימוד גמרא בעיון או במאמר מזוה"ק או
באמירת תהלים, עם
הכל יוכל לעשות הכנה לתפלה אין
צריכין ספר מוסר יותר מן מעט גמרא בעיון. שם חיי שרה.
ב
הקדושה של הגמרא גדולה מאוד
והוא מלשון גומר"א פירוש גחלת והוא שורף
כל הקליפות המבדילים בינו לבין קונו ית"ש. שם ואתחנן.
ג האלקים
עשה 'את האדם ישר - א"כ לא היה צריך האדם לחפוץ לעשות
רק מה ששייך להשי"ת רק מחמת היצה"ר והאולת שהאדם
עושה נתעוות האדם ורוצה לילך שלא בדרך הישר.
שלפיכך
אנו אומרים ולא שוה לנו שע"י העוונות אנו נעשים
לא
ישרים אבל כשאנו לומדים גמרא בעיון לוקחים
עצמם לשכל הישר שזהו באמת שכל הישר נעשה עי"ז
האדם ישר, ומשנעשה ישר שוב אינו חפץ רק מה ששייך
להשי"ת שם ושם
כשמזכירים
שמו של תנא או של אמורא צריך לחרוד מאד. שם ליקוטים.
חידושים
בגפ"ת
חידושים בגפ"ת מטהרים המחשבה
לעבודת השי"ת וביותר אם
מכוון לעשות קישוטין
לשכינה כמ"ש בשערי ציון; לשיקב"הו קודם לימוד
הלכה לקשט שם אדנ"י שהוא הלכה העליונה בכ"ד
קישוטין
ע"ש. ובזה יסיר הפניות מן החידושים שהוא מחדש
כי כיון שאינו מחדש רק לעשות קישוטין. ה'
יתן חכמה מפיו דעת
ותבונה וזהו עיקר התורה לשמה.
ושם ושם .
טיהור
המחשבה
עיקר
התשובה הוא המחשבה היינו לטהר מחשבותיו בכל
עניני
איסור וטומאה וגשמיות ולקשר מחשבתו רק לטוב,
ובזה יתקן הכל כי המחשבה הוא המושלת בין בעשיה
ובין בדיבור ועל ידה יתוקנו גם העשיה והדיבור
שפגם בהם ח"ו שם שם.
הרוכב
על סוס טוב
מהלך
אדם בינוני עשר פרסאות ביום זהו כשהוא הולך
ברגליו, אבל כשרוכב על סוס טוב בודאי יכול
לילך ביום אחד הרבה
יותר. וזהו משל הדומה לנמשל
על הרוחניות שיכול לילך ביום אחד הרבה והרבה
בעבודת השי"ת ולהשיג חיות הבורא עד אין סוף. כן
מחוייב האדם לילך בכל יום ויום. וכשאדם עושה
כן והולך בכל יום למעלה ראש אזי טרם יקראו
ואני אענה, אימתי?
לכל אשר יקראוהו באמת. שם בשלח.
ברית
מילה מכפרת
בשעה שאמר הקב"ה לאליהו שיצטרך
להיות בכל ברית מילה
שבישראל אמר אליהו אתה ידעת
שאני מקנא לשמך יתב'. הנה אם יהיה הבעל
ברית בעל עבירה לא אוכל לסבול להיות שם. והבטיחו
השי"ת שיכפר להבעל ברית ואז יהיה ריקן מעבירות.
והשיב
עוד אפשר יהיה המוהל בעל עבירה הבטיחו השי"ת
שיכפר
גם לו. השיב עוד אפשר יהיו הקהל העומדים שם
בעלי עבירות ולא אוכל לסבול, הבטיחו השי"ת
שיכפר לכל הקהל. שם' פנחס.
ירידה
לצורך עליה
כשרוצים
להעלות אדם מרפש וטיט אזי צריך לירד בעצמו
לתוך
הרפש עד מדריגתו של חברו. ובזה והחזקת בו תחזק
אותו, הה"ד אשרי משכיל אל דל שמכניס השכל לתוך
הדל כמ"ש משכיל על דבר ימצא טוב, ר"ל המשכיל
בא על הדבר האיך
להמציא הטוב ושם בהר.
לבוש
ובגד
מכל מצוה
שאדם עושה נעשה לבוש לנשמתו ולהיפוך ח"ו אם
הוא
עושה עבירה עושה לו ג"כ לבוש. אבל החילוק הוא
דמה שהוא עושה לו ממצוה הוא נקרא לבוש כדברי
רז"ל. מפני מה נקרא לבוש? נוטריקון ל"א ב"וש שאין
מגעת לו שום בושה מדבר
הזה. ולהיפוך מח שהוא עושה לו
מהעבירה ח"ו נקרא בשם בגד דוקא לשון בגידה.
ידוע ג"כ דדרך רשעים אם הם רואים לפעמים איזה נדנוד
עבירה ח"ו מאיש צדיק אומרים אם איש צדיק עושה
כן
מכ"ש המה שמותר להם לעשות מה שלבם חפץ ר"ל, ואם
רואים מהצדיק שעושה מצוות ומע"ט הם דנים אותו
ג"כ לחוב באמרם
שאינו עושה זאת רק לשם גאוה
וכדומה, ועפי"ז אפשר לומר בכוונת הכתוב
"יחלקו בגדי להם" היינו אם הם רואים ממנו ח"ו
איזה נדנוד עבירה המתואר בשם בגד כמדובר, אזי
תיכף חולקים הדבר להם ועל לבושי ובאם הם רואים
ממני שאני עושה מצוה
שנעשה מזה לבוש לנשמתו -יפילו
גורל- המה מטילים גורל אם אני עושה זאת לשם
מצות הבוב"ה אם לאיזה פניה ח"ו. שם לקוטים.
חכם שולט
על תאותו
לשמור
מאוד הפה והעינים והאזנים ולא תמשול התאוה
עליו
כי כל שהתאוה מושלת בו הוא שוטה ולא חכם. כי
החכם חכמתו שולטת על תאותו אפילו בשעת מעשה.
שם וישב.
סגולה
נגד יצה"ר
ואמרתם
זבח פסח הוא לה' -- היינו כשאתם רוצים לזבוח
את היצה"ר פס"ח הוא לה' פי' אזי תפסחו ותקפצו
אל ה'. שם בא.
עיקר
המלאכה של צדיק
אצל צדיק
כל המופתים אינם מלאכה רק העיקר מלאכה ללמד
לישראל
האיך לעבוד את ה' המופת הגדול שבמופתים הוא
"אריין טאן אין א יודין
ער זאל קענען זאגן א ווארט פאר גאט. שם נח.
הנסיעה
לצדיק
בעולם העליון שוקלין היערות והשדות
שנוסעין בהם אל
הצדיק בכף הזכויות. שם וירא.
דגים
לשבת
איש על מחנהו ואיש על דגלו --
פירוש דג-לו למי שהוא איש אזי מזדמנים לו
לשבת קודש דגים הראויים לו לשבת. שם.
יום הכפורים
יוה"כ
הוא מעין עוה"ב שאין בו אכילה ושתיה, יתר עליו
שיש
בו תשובה שאנו עושים רק העיקר הוא שנירא באמת
כי יש מאד מה לירא מפני הבוב"ה שאנו מלוכלכים
בעוונות כל השנה והעיקר הוא שנעשה תשובה באמת
שנעשה מזדונות זכויות
ונתגלה אח"כ טובו בזה העולם
שם ליו"כ
דוגמא
לכביכול
בההנהגה
שאדם מתנהג עם בניו הוא מלמד בזה כביכול את
ה'
שיתנהג כן גם עם בניו וכשהאדם מתנהג עם בניו
באהבה וחסד וסבלנות ואף אם חטאו נגדו מוחל
להם ועושה עמהם חסד
הוא מעורר בזה שהשי"ת יתנהג
כן עמו ועם כל ישראל שם ראה
משאלתו
ואהבת
לרעך כמוך "איך וואלס מיר
ווינטשין ליב האבין
דעם גרעסטין צדיק שבישראל וויא
השי"ת האט ליב דעם גרעסטין רשע שבישראל" ורצוני לאהוב את הצדיק הגדול ביותר
בישראל במידה שהקב"ה אוהב את הרשע הגדול
ביותר. שם קדושים .
רבי שלמה
מקיים הבטחתו לרשע
פעם אחת
בא הרה"ק האלקי ר' שלמה זצוק"ל מקארלין לבית
מדרשו
באשר היה אז בעל חוב של ד' מאות רו"כ והיה קשה
עליו
לנסוע לעיירות לקבץ את הסכום הזה והכריז בעצמו
שהאיש אשר יתן לו עתה את הסכום הנזכר לשלם לנושיו
הוא מבטיח לו עוה"ב. בסיימו את דבריו קפץ ממקומו
איש אחד מפורסם
ברשעתו שהיה אז בבית מדרשו וסילק
לו את הסכום הנ"ל במזומן. בראות הקדוש מי הוא
הנותן התחרט מאוד על דבריו ורצה להחזיר לו
את המעות והתחיל לבקשו שימחול על הבטחתו וכי
בעד
זה יבטיח לו עשירות כל ימיו ולא רצה למחול והפציר
בו הרה"ק והציע לפניו אריכות ימים והאיש
הנזכר לא רצה לשמוע
כלל. והנה הרב הקדוש הפצירו
עוד והציע לפניו אריכות ימים ועשירות גדולה
לו ולזרעו אחריו ובשום אופן לא רצה האיש למחול באמרו
שמקח נשאר מקח. בראות הרה"ק כי אי אפשר לשנות אז
אמר להאיש הנה כי כן לך וצו לביתך כי בעוד ימים אחדים
מוכרח אתה למות ר"ל ונתרצה גם על זה וכן היה
שנפל
תיכף על ערש דוי ומת. וצוה הרה"ק להודיע לו את
זמן ההלויה כי ברצונו ללוותו. וכיון שיצא
הרה"ק יצאו כל תלמידיו
ומי הוא שראה את אלו יוצאין
ולא יצא וכבוד גדול נעשה לו במותו. ואחר שנעשתה
לו צורת הקבר לקח הרה"ק את מטהו ותחבו בקרקע
סמוך לקבר וסמך עצמו עליו כרגעים אחדים אח"כ הרים
את ראשו ולקח את המטה ועשה חריץ גדול סביב הקבר וחזר
לביתו. ויהי ביום השלישי בהיותו יושב עם תלמידיו
על
שלחנו הטהור התחיל לצחוק פתאום ונבהלו תלמידיו
מזה כי לא ראו דבר שיגרום לצחוק זה. ויספר להם
הרה"ק ענין הצחוק היות כאשר נקבר האיש הנזכר
בא אליו מלאך דומה
כנודע אולם לא יכול היה לעבור
את החריץ להכנס פנימה
להקבר. ויען קשה עליו פרידתו
מהאיש הרשע הנזכר בכן זה שלשה ימים אשר
סובב הולך סביב העיגול החריץ ובשום אופן אין ביכלתו
להכנס פנימה וירדו הפמליא של מעלה לראות דבר
חדש
זה שבחריץ שעשה בשר ודם במטהו אין ביכולת מלאך
לעבור
בו. וכי זה שלשה ימים מסבב החריץ ואין ברצונו
להניחו ובראותם זאת התחילו לצחוק ממנו ובכן
גם אני צחקתי.
שמע שלמה ח"ב ספורים