רבי יעקב אריה מראדזימין  

 

רבי יעקב אויה גוטרמן נולד נשנת תקנ"ב לאביו ר'   שלמה, בעל ביה וסוחר ירא שתים בווארקא שעל יד   ווארשה. בעודנו צעיר רב הכשרונות נשא אשה מריטשעוואל וישב על שולחן חותנו הגביר והתמיד בלימודי. משהורע מצבו בשל הדלדלות חוֹתנו קיבל את רבנות   ריטשעוואל וממשכורתו הזעומה חי חיי דחקות ועוני,   אשתו הרבנית נאלצה לעסוק במסחר לשם השלמת   הפרנסה. היה מחסידי קוזניץ ואהובו של המגיד. אחר   פטירתו פנה לפשיסחה והפך לתלמידו המובהק של רבי שמחה בונם. על פי המלצתו של בעל "חידושי הרי"ם"   נתקבל כרב בראדזימין. היה גדול בנגלה ובנסתר ואלפים הלכו לאורו. בין תלמידיו האדמורי"ם : רבי יחיאל מאיר מגאסטינין, רבי   ברוך מטשיזעוו, רבי ירחמיאל ישראל יצחק מאלכסנדר   בעל "ישמח ישראל", רבי אלעזר הכהן רבה של   סוכאטשוב וגדולים אחרים מחיבוריו הרבים שהשאיר   בכתב יד נדפס רק הספר "ביכורי אבי"ב" על סדר   פרשיות התורה. נפטר בי"ח תמוז תרל"ז   ואת מקומו מילא בנו רבי   שלמה.

 

המציאה   

 

אברהם היה מן האבוֹת והאבוֹת היוּ מוֹשכין את השי"ת להיוֹת אב לישראל. שיחזיק את ישראל לבנים וישראל יחזיקוּ את השי"ת לאב. כמוֹ בן שעוֹשה לאביו הכל מחמת אהבה גדוֹלה להאב, כך ישראל ישרוֹף לבם מחמת אהבה גדוֹלה להש"ת, וזהוּ מחמת וּמצאת את לבבוֹ נאמן והוֹריש כחוֹ לכל ישראל לאהבה גדוֹלה להשי"ת. ולכך הוא יכול ליתן להם ארץ ישראל   שיכנסו בקדושה גדולה, ולכך מצא מציאה באברהם אבל אי היה אברהם רק שיאמר השי"ת די לי מחמת אהבה שהשי"ת אוהב   ישראל לא היה לו כח גדול להוריש   לבנים והיו ישראל ג"כ רק בזו הבחינה   שהיה רק שיאמר השי"ת די לי ולא היו   יכולים ליכנס לקדושה גדולה.   וכן דוד שנאמר ומצאתי דוד עבדי   עבדי מחמת שהיה מלך והיה עובד את עצמו בכל הספירות עד שהיה בספירת מלכות שהיה ממליך להשי"ת והיה מושך זו הבחינה לכל ישראל להיות ממליך להשי"ת ולעבוד את עצמו לבוא לספירת   מלכות. כי יסוד מלכות יסוד הוא להתקשר בכל המדות הן ספירות ומדות הלב להתקשר כדי כי כל הספירות יכנסו במדת   יסוד ואם יתקשר אז הוא בספירת מלכות   שממליך להשי"ת. א"כ דוד שהנשמה שלו   שהיה עובד את עצמו כן היה מושך לכל ישראל שהמלך הוא הראש   של כולם.   ולכך מצא השי"ת מציאה כי הם היו עובדים את עצמם כן, כי   הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. אבל אם לא הוסיף את עצמו רק שהיה אומר די לא היה בכחו להמשיך כל כך רק כמו בכחו שהיה,   וגם ישראל במדבר ג"כ היו מציאה שבכל הדורות שברא השי"ת בעולם לא היה דור שיהיה ראוי לקבל תורה רק הם. א"כ נחשב   כמו מציאה. ביכורי אבי"ב בראשית.   

 

  בזמן שעושה דין באומות

  מדרש ועוז מלך משפט אהב - אימתי נותן עוז להשי"ת בזמן שעושה   דין באומות העולם, כבר כתבתי על זה אבל נראה לפרש עוד עפמ"ש   דירמי' ודניאל לא אמרו הגבור והנורא שאמרו איה גבורותיו. כבר   כתבתי דהפירוש הוא כמ"ש בגמרא שתנא א' היה מרבה בשבחים של השי"ת והיה תנא אחר אומר לו סיימת בשבחי דמארך? משל למלך שיש לו אלפי אלפים דנרי זהב ופז והיה א' משבח למלך שיש לו אלף כסף גנאי הוא, אף כך שמרבה בשבחי השי"ת דהוא אין סוף ושבחיו אין סוף וא"כ כל שמרבה הוא דבר מעט מזעיר וגנאי   הוא, ורק על מה שעושה השי"ת טובות לישראל משבחים אותו בזה   כדי שלא נהיה כפויי סובה מה שצוה כן השי"ת ומזה יש לו כביכול   נחת רוח, וזהו שירמיהוּ לא אמר גבור, דאיה גבורתו? דא"כ הוא שלא מחמת   עשיית טובה רק שבח הוא והוי כמו מרבה בשבחים והוא כמו גנאי   דמשמע שאין עוד יותר. ובאמת אין לאדם ידיעה בשבחים של השי"ת   כמ"ש בשיר היחוד אתה לבדך מכיר בשבחך ואין שום מלאך ושרף   יוכל להשיג להשי"ת כש"כ אדם ע"כ גנאי הוא להרבות בשבחו   שיסבור שמספר כל שבחו ואינו אף התחלה כיון שהשי"ת הוא אין   סוף רק מה שהשי"ת עושה טובות לישראל משבחין אותו להודות לו   על הטובה שעשה. וע"כ גם כאן הפירוש הוא אימתי נותן העוז להשי"ת בזמן שעושה דין באומות אבל בזמן שאין עושה דין הוי כמרבה בשבחו של   השי"ת והוי כגנאי ואף שאמרו אנשי כנסת הגדולה שזו גבורותיו   שאומה א' תוכל להיות בין שבעים אומות רשעים זהו גם הטעם   שעושה בכל פעם גבורות מעט באומות שלא ניכר להעוֹלם ומשפיל    הקליפה ימ"ש עד שאין להם כח גדול על ישראל לעשות להם רע.   ביותר נראה שהשי"ת הוא מופשט מכל המדות ולמעלה מכל המדות   ע"כ האיך יכול אדם לשבח שהשי"ת הוא גבור כיון שהשי"ת ברא   הגבורה וא"כ הוא למעלה מזה וכן לשבח בשאר המדות להשי"ת   לא שייך כיון שהשי"ת ברא כל זה ורק אם השי"ת רוצה למשל   לעשות גבורות מתלבש באותה מדה דהיינו גבורה וכן אם רוצה   לעשות חסד מתלבש במדת חסד ואז משבחין אותו במדה זו וכן   בשאר מדות וז"ש אימתי נותן עוז להשי"ת בזמן שעושה דין   באומות אז משבחין אותה אבל בלא זה השי"ת מופשט מכל המדות. שם משפטים.   

 

  תפילת הצדיק עושה שער  

כשצדיק הוא בצרה ומתפלל להשי"ת   והשי"ת מושיע לו אז עושה שער לזו   הצרה שהשי"ת יציל אותו עושה בשמים   שער שיהיה פתוח על עולם. ובפעם ראשונה היה צריך תפלה בעבודה רבה ויפתח שער הישועה. אבל אם היה פותח פעם אחת אם תזדמן לו עוד פעם צרה   כזאת אם יבקש מהשי"ת בקל יכול לפעול, כיון שהוא פתוח מן הפעם ראשונה. רק בפעם שיתחיל לפתוח צריך לאפושי ברחמים וכל צרה וצרה הוא כן על צרה   אחרת ג"כ צדיק יפתח שער. צדיק גם יפתח שער על כל ישראל אם תזדמן ח"ו   צרה על ישראל בקל אם יתפלל להשי"ת,   השי"ת מושיע אותו אם נפתח השער ע"י צדיק פעם אחר. וּלכך אוֹמרים מי שענה לדניאל ומי שענה לזה שכאו"א   היה עושה שער, זה היה עושה בצרה זו שער וצדיק אחר בצרה אחרת   היה עושה שער. שם אחרי.

 

  הצדיק נמשל לנפח  

מדרש - משל לנפח שראה הרבה חבילות קוצים שבאו ואמר האיך   יכנסו הדבה קוצים? היה שם פיקח אמר מאלו אתה מתירא גץ אחד ממך וגץ אחד מבנך יהיה יוצא וישרוף הכל כך יעקב היה מתיירא מעשו ומאלופיו אמר לו השי"ת מאלו אתה מתיירא? יצא גץ אחד   ממך וגץ אחד מן בנך וישרוף הכל. ר"ל שהעולם הזה הוא משל צדיק פ"א ולכך אומרים   לעבודת השי"ת ולוקח רמיזה דחכמה לידע מזה עבדות הבורא, וי"ל דלכך נקט המשל מנפח. הצדיק נמשל לנפח כמו נפח ושורף ברזל   באש ומכה בפטיש כדי להכותו ולעשות מן ברזל כלים, היצר הרע   נמשל לברזל כמו שכתבו אם ברזל הוא מתפוצץ. וצדיק שלומד תורה   והתורה נמשלה לאש כמו שכתוב הלא כה דברי כאש ואש התורה שלומד שורף את היצר רע שורף את תאות היצר רע תאות עולם   הזה, ומכה את היצר הרע כמו שמכה בפטיש כדי להכות אח הברזל.   כך אחר לימוד תורה מתרכך היצר הרע. והפיקח אמר להנפח שלא יירא מן הקוצים כי גץ אחד יכול לשרפן. והמשל של העולם הזה שרואין גץ אחד שורף עצים הוא לרמז שכל מה שנעשה בעולם הזה   הוא לרמז הרמז הוא כמו שגץ אחד שורף את הקוצים. כן הוא   בעבודת השי"ת שהצדיק לא יהיה ירא מן הרשעים שהרשעים נחשבו רק כמו קוצים ומי שלומד תורה ועוסק בעבודת השי"ת לא יהיה   ירא מהרשעים כי לא צריך להם הרבה כי בגץ אחד לכול לשרפן,   כי חתורה ועבודת השי"ת הוא האדם הבוער כאש מן התורה והעבודה   ויכול לשרוף אותן.   ע"כ אמר השי"ת ליעקב למה אתה ירא כי בזה נראה ממך שרשעים   הוא להם ממש למה לא תדע שהם נחשבים כמו קוצים ואין בהם ממש   בקל יכולים לשרוף אותן כן ראוי לצדיק כשרואה רשע יהא נדמה כי   לא רואה אדם רק עץ בעלמא   וגם מרמז שצריך כל דבר להיוֹת בביטול אצל הצדיק כמו שכתוב   בחובת הלבבות דהיה חסיד אחד לן במדבר לבדו והיו שואלים אותו   האיך לא יראת מפני חיות רעות אמר שמתבייש לירא מפני דבר   חוץ מפני השי"ת והיה כל דבר אצלו בביטול רק רואה בכל דבר כח   אלקי כ"ש רשע שאינו כלום ולא שייך מורא מפניו ודו"ק. שם וישב.  

 

  רחמי שמים  

מדרש - בשעה שעברו ישראל את הים בקשו המלאכים לומר שירה אמר השי"ת לגיונותי נתונים בצרה ואתם מבקשים לומר שירה?   ופשוט דקאי על מצרים ואפשר דהיה דיבור זה של השי"ת להורות   אהבת ישראל דהיו סבורים דזה שהיו נקמות גדולות במצרים היה   מחמת שהיו רשעים גדולים מאוד ובלא ישראל ג"כ מגיע להם עונש   זה, ומכח זה שלא הניח להם לומר שירה מחמת שנתונים בצרה   מוכח שלא היה להשי"ת כביכול קורת, רוח רק עשה לאהבת ישראל כי השי"ת יש לו רחמנות על רשעים ג"כ.

  ועוד י"ל משום דאומות העולם לא רצו לקבל התורה כמו"ש במדרש   יתרו מחמת שהיו יראים שאם יעברו דבר אחד מן התורה יהיה   העונש גדול מאוד וקשה לכבוש את היצר הרע, א"כ אם יראו ישראל   את העונש של המצרים שהיה רב מאוד על שעברו על שבע מצוות   אז יהיו ג"כ יראים לקבל תורה שלא יענשו מיד שיעברו איזה עבירה   אפילו בשוגג, ובזה שלא הניח השי"ת למלאכים לומר שירה מחמת הלגיונות הנתונים בצרה מוכח דאף שמצרים היו רשעים גדולים   ועברו כל עבירות שבעולם וגם שהיתם הנקמה לאהבת ישראל לשלם להם מדה כנגד מדה שהשליכו בנים של ישראל לתוך המים אעפ"כ   לא היתה קורת רוח כביכול להשי"ת להעניש אותם בעונש זה כמו שכתוב כי לא אחפוץ במות רשע כי אם בשובו מדרכו וחיה. קריעת ים סוף היה רמז למתן תורה שהיה מרמז שיקרע בשמים הים החכמה מחמת דהיא עלמא דאתכסיא ונקרע להיות יורד התורה למטה שהוא חכמה להיות נותן התורה לישראל. ומשום כך היה מראה להם השי"ת   עתה שלא יהיו יראים לקבל התורה מפני שיענשו אם יזדמן שאחד   יעבור פעמים על איזו עבירה. מזה מוכח שקשה לפני השי"ת לענוש מיד מפני רחמנותו 'הגדולה שאין שיעור לרחמנות שלו. רק הכא   היה העונש מחמת אהבת ישראל לנקום מהם מה שהיו מצערים הרבה   לישראל ואעפי"כ לא היה לו קורת רוח כביכול מזה ודו"ק  

ואף שישראל בודאי היו מקבלים התורה אף שידעו שאם איזה פעמים יעברו ויענשו הרבה ג"כ היו מקבלים רק אעפ"כ אפשר   שלא יהיו מקבלים בשמחה ובנחת כמו שצריכין לשמוח בשמחת   קבלת התורה, מחמת שהיו הרבה מצוות תרי"ג וא"א שאיזה פעמים   ימעט ח"ו שכח היצה"ר גדול, וע"כ מחמת זה היו יודעים שהשי"ת   אין רצונו ית' לענוש כי לרחמים שלו אין שיעור.   שם בשלח.   

 

  ובשמאלה עושר וכבוד -- כתבו לעולם ילמוד אדם תורה שלא לשמה   שמתוך שלא לשמה בא לשמה מחמת דתורה אף שילמוד שלא לשמה   נותנת בו קדושה וגם שילמוד לזכות לבוא לשמה כמו שכתב בספר   נועם אלימלך שאף שילמוד שלא לשמה שאם ילמוד פעם אחת לשמה   יעלה גם הלימוד שלמד שלא לשמה ונעשה כולה לשמה. וזה מתוך   שלא לשמה נעשה לשמה א"כ על זה שלמד עד עתה שלא לשמה עד שלמד לשמה ישלם לו השי"ת עושר וכבוד חוץ השכר שיקח ג"כ   מחמת שנעשית לשמה.

ועוד י"ל לפי מה שפירשתי כבר; לעולם ילמוד אדם שלא לשמה   שמתוך שלא לשמה בא לשמה שאדם ילמוד שלא לשמה שלא יבין הקליפה ימ"ש שילמוד לשמה, שיגנוב כמו שכתבו עלו זה בנגב בנגב הוא אותיות גנב, שיעשה עבודת השי"ת בגניבה, כמו מי שמוליך   אוצר שמכסה שלא יפגעו גזלנים ויגזלו אותו. וכמו שאברהם הלך   למצרים אמר שהולך שהוא רעב וכוונתו היה להשפיל הקליפה ימ"ש.   וכמו שכתבו ואברהם הלך הנגבה ג"כ אותיות גניבה, וכלב בכל הדרך   היה נדמה למרגלים שהוא ג"כ עמהם בעצה אחת לגנות את ארץ   ישראל. ע"כ ישמור אדם שיהיה בסוד הכוונה לשמה שאם יהיה מכיר היצר רע שילמוד לשמה יבלבל אותו ולא יניח לו לבוא לשמה ע"כ י"ל על זה שמכסה הלשמה בשלא לשמה ישלם לו   השי"ת בעולם הזה עושר וכבוד.   שם י חיי שרה. 

 

   יצר הרע אינו שוה בכל אדם  

מדרש - כלי חמס מכרותיהם אמר להם הכלים הללו גזולים הם   בידכם, למי הם ראוים? לעשו שמכר הבכורה. יש לפרש משום דיצר הרע אינו שוה בכל אדם דהיינו באדם פשוט שאינו עוסק בתורה ובעבודה מפתה לו בעבירות חמורות דהיינו גניבה ורציחה וניאוף   אבל באדם שעוסק בתורה ובעבודה אינו מפתה לו בדברים גסים   בעבירות חמורות שיודע היצר שלא ישמע לו רק שמטעה אותו שמראה לו על עבירה שהוא מצוה או שמשליך בו גאות אבל לא   שייך לומר שיהיה מפתה אותו ברציחה וגם שיפעול אצלו באדם   שעוסק בעבודת השי"ת שהוא צדיק יפעול היצר רע אבל באדם זה   שהוא צדיק יפעול אצלו לעשות דבר רציחה זה תמיה הוא   ע"כ אמר הכלים הללו אינם שלכם שאתם צדיקים ואין נאה לכם   יצר רע כזה לעשות רציחה יצר רע זה שייך לעשו ואין נאה לכם   להפתות ממנו וכש"כ לפעול אצליכם לעשות כזאת - ולכך אמר   גזולה הוא בידכם.   ושם ויחי.

 

דרך שהלך בה  

ובחרת בחייה הפירוש הוא כשאדם תועה בדרך ויודע שהוא תועה   אזי צריך לילך בחזרה באותה דרך שהלך ותעה אבל אם אדם תעה מדרך החיים זהו התורה אין צריך לחזור רק באשר הוא שם יכול   לבחור בדרך החיים כי באותה תשוקה שחושק להבלי עוה"ז יכול   ליקח אותו להשי"ת.   בכורי אבי"ב בסוף.   

 

  סגוּלה

זה השם שמש משה רבינו ע"ה וכל מי שיוליכנו עמו לא יהיה ניזק   לעולם וזהו השם  

יה יהיה יהו חי חי אה אה אה ב ב יהוה יהוה יהוה   בכורי אביב בסוף  

 

   מעולם לא שקר

תחילה היה הצדיק רבי יעקב נוסע למגיד מקוזניץ זצוק"ל ואח"כ   היה מסתופף בצלו של רבי שמחה בונם מפשיסחה זצוק"ל הוא היה   תלמידו המובהק. כידוע היה רבי שמחה בונם סגי נהור לכן היה   הוא תלמידו אומר את שיעורו לפניו. פעם הגיעו למקום שמדובר בו על תחיית המתים אמר התלמיד רוצני שמורי ורבי יגלה לי   את השם של תחיית המתים. השיב לו סוד זה אין מגלים אלא לצנועים אומר התלמיד הרי צנוע אנכי ולי מותר לגלות, השיב רבי שמחה בונם אגלה לך בתנאי שלעולם לא תשתמש בשם זה   כי אפשר להחיות בו מתים. הבטיח רבי יעקעל"ה והמורה גילה לו   את הרז.  

פעם בא לרבי יעקב חסיד מקורב עם פתקא בקשה על חולה הגוסס   ר"ל נגע הדבר ללבו של הצדיק הוא הפר את הבטחתו לרבו   והשתמש ב"שם' כי מה לא יעשה למען חולה מסוכן. כעבוד זמן   חלה' הצדיק 'רבי יעקב וימים אחדים היה גוסס השכב ללא הכרה.   משנתעורר שאלוהו מקורביו מה ראה והוא סיפר שרצו לדונו   למוות משום שהשתמש ב"שם". בא מלאך והצדיקו הוא הטיל האשמה על רבי שמחה בונם על שלימדו את ה שם" הביאו את הפשיסחאי והוא הצטדק בכך שרבי יעקב הבטיחו לא לגלות את הסוד קבע   הבי"ד של מעלה יחפשו ויבדקו אם מעולם לא שיקר דבר והיה ולא   שיקר יסולח לו עוונו זה בדקו ולא מצאו להפר פעם את הבטחתו   וסלחו לו.   מעשיות נוראים על הרה"צ רבי יעקב אריה מראדזימין.